24-07-2006, 21:16
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
|
וכמה פעמים הוזכר
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי roli_bark שמתחילה ב "שמעתי במו אוזניי ביום חמישי בערב בערוץ 10 את אודי אדם"
שכוחות קבועים של צה"ל לא מחזיקים כל נקודה ונקודה, ובכלל תחת מתקפה בלתי פוסקת של התקשורת (ולא, אני לא תמיד מתלונן עליה) עם שאלות אנכרוניסטיות בנוסח "מה מסגרת הזמן", "האם כבשנו..." אין פלא שלבסוף אנשי צבא נכנעים ומנפקים תשובות פשטניות. לוחמי החיזבלה לא רק שמבוצרים/מסווים/מחופרים היטב, רובם "בזים למוות" אם נשתמש בשפה ספרותית וזאת בעודם מאומנים ומיומנים - ראינו כבר כל אחד מהסוגים האלה בנפרד, אבל מעט מאוד במשולב אצל אותם אנשים. כל עוד לא נחרב הכפר לחלוטין ובבת אחת, קשה יהיה להגדיר רכס מסוג זה כ"מטוהר וכבוש" - זה פשוט תיאור שאינו מסתדר עם המציאות הצבאית בפועל.
כשצבא נלחם מול כוח צבאי, ישנו פקטור של שבירה/ירידת מוראל/תשישות/אבדן קשר/מחסור באספקה וכו' אצל האוייב וזהו מפתח להצלחה במבצע רחב היקף. אם מתקיים מצב נדיר שבו 75% (לצורך העניין) מלוחמי האוייב נלחמים כשאין להם עניין בהשרדותם האישית, במצב במאחזים אחרים, במצב האספקה מחר בבוקר ותוך אמונה חזקה שכל דקת לחימה מקרבת את נצחון אללה (אולי אני מגזים קצת, אבל אם נסתכל על ארגוני הגרילה בעיראק, צ'צניה ואפגניסטאן, נראה שהתיאור אינו בלתי סביר וכן עוד יש ריכוז מתוכנן של הטובים שבהם ולא לחימה על בסיס שבטי מפוזר), הרי שיש לך בעיה רצינית לנצח את הקרב לפי ההגדרות הישנות וזיכוי נמוך מאוד לנצחון שיראה מוחץ/הרואי (you name it). מי שחושב במושגים ימי קדש, 67 או יום בכיפורים, טועה ומטעה וזה בלי להכנס לשאלת הכשירות של צה"ל. מעולם צה"ל לא עמד מול כוח ששבירותו לא היתה תלוייה באבידות, אבדן תקשורת או קריסת מוראל ביחידות אחרות. את האנשים האלה ניתן להביס ע"י הריגתם. הריגה כזו ניתן לייעל באמצעים שונים, אבל בכל מקרה הסיום יהיה לאחר שהם יהיו מתים.
_____________________________________
.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
