כל התל-אביבים שנושמים לרווחה וחושבים שהם ניצלו עכשיו מקטיושות וטילים, טועים מאוד.

הזכרון קצר ביותר, ומייד שיהיה שקט בעזרת השם בצפון, משהו יגרד להם ב... והשמאל יתחיל לדחוף את רעיון ההתכנסות, וגם יטילו סנקציות על אשי צבור שמתנגדים לרעיון,

בסופו של דבר - בכדי להישאר בשלטון ולמצוא חן בעיני השמאל הקיצוני - יותר ויותר אשי צבור ילכו על זה, ואנחנו עוד פעם נהיה כמו במצב של היום בלבנון, אבל פי כמה יותר קשה בגלל שכל הארץ תהיה חזית.

לחלק מהשמאל יש עכשיו שפיות זמנית.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

בקשר לתל אביב.

looopy

ויקימו חיזבלה חדש בפאתי תל-אביב.

הנה כתבה שנכתבה כמה ימים לפני פרוץ מלחמת לבנון 2006,
סביר להנח שברגע שיהיה שקט יעלו רעיונות כאלו בווריאציות שונות.

הנה הכתבה:
http://news.walla.co.il/?w=/2907/935749
לרשות דרוש נסראללה
יום חמישי, 6 ביולי 2006, 9:44 מאת: אלוף בן הארץ



אלוף בן מסביר שהטרור מתפתח במקום שהממשל הערבי חלש. נסראללה הוא שונא ישראל לא פחות מכל חמאסניק, אבל יש לו סמכות ואחריות

מה מפחיד יותר: טיל סקאד סורי בעל ראש-קרב כימי, אשר יכול לפגוע בתל אביב ולהרוג אלפי איש בגז רעיל, או טיל קסאם פלסטיני מלא חומר נפץ פרימיטיבי, הפוגע בשדרות ולפעמים באשקלון וגורם נזק מועט? כוח ההרס של הטיל הסורי גדול בהרבה, ובכל זאת רק מעט ישראלים מהרהרים בקיומו, אם בכלל. ואילו הקסאם נתפס כאיום ביטחוני חמור, המטריד את ראש הממשלה, את מערכת הביטחון, את התקשורת ואת הציבור בישראל.

ליחס ההפוך בין יכולתם המבצעית של טילי האויב לבין רמת החרדה מפניהם הסבר פשוט: האיום הביטחוני אינו נובע מהטכנולוגיה של מערכות הנשק, אלא מהאצבע שעל ההדק. מנהיגי ישראל מציגים את נשיא סוריה, בשאר אסד, כמעודד הטרור הראשי באזור וכאחראי לחטיפת החייל גלעד שליט. אבל הם לא פחדו שאסד ישגר סקאדים, גם לא אחרי שמטוסי קרב ישראליים הרעישו מעל ארמונו. הוא אולי טרוריסט, אבל לא משוגע. אם ילחץ על כפתור השיגור, יסתכן בתגובה חריפה של ישראל, שתסכן את שלטונו ומדינתו. לכן אהוד אולמרט ועמיר פרץ מתגרים בו בלי חשש.

בניגוד לאסד, את מפעילי הקסאם בעזה אי אפשר להרתיע במטס של אף-16, וידם אינה רועדת כשהם משגרים עוד טיל מעבר לגדר. עוצמתם נובעת מחולשתה של הרשות הפלסטינית ומהעדר כוח ביטחון ריכוזי בעזה.

הבעיה הזאת מלווה את ישראל משנותיה הראשונות: הטרור מתפתח במקום שהממשל הערבי חלש. כך היה בירדן בשנות ה-50 וה-60, בלבנון בשנות ה-70 וה-80, ועכשיו ברשות הפלשתינית. ממשלות ריכוזיות בעלות צבא חזק, כמו סוריה, מצרים וירדן היום, יודעות להבטיח שקט בגבול, והתנהגותן צפויה. במקום שבו יש כאוס יש צרות של "ביטחון שוטף".

די לראות מה שקרה בלבנון. ברגע שהחיזבאללה השתלט על דרום המדינה והתחמש באלפי קטיושות ורקטות נוצר מאזן הרתעה יציב משני עברי הגבול. יציאת צה"ל מלבנון ב-2000 התאפשרה לא רק בגלל תעוזתו של אהוד ברק, אלא גם בזכות מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, המקיים "חוק אחד ונשק אחד" בצד השני.

נסראללה שונא את ישראל ואת הציונות לא פחות ממנהיגי החמאס, מחוטפיו של שליט ומחוליות הקסאם. אבל בניגוד להם - לו יש סמכות ואחריות, ולכן התנהגותו רציונלית וניתנת לחיזוי סביר. בתנאים הקיימים, זה הכי טוב שיש. החיזבאללה שומר על השקט בגליל יותר מששמר עליו צד"ל הפרו-ישראלי.



בשטחים אין היום נסראללה כזה. מחמוד עבאס מתנגד לטרור ורוצה משא ומתן מדיני, אבל פועל כאינטלקטואל מיוסר וכפרשן, ולא כמנהיג סמכותי. ממשלת החמאס, שהראתה בתחילה סימנים מבטיחים של ארגון ומשמעת, נהגה כמוהו ומשכה כתפיים במשבר החטיפה. כלי הנשק בעזה מפוצלים בין ארגונים, כנופיות וחמולות, שישראל מתקשה להרתיע.

אירועי השבועות האחרונים בעזה הראו שוב, שהתנאי ההכרחי לגבול שקט הוא אצבע אחראית על ההדק מעברו השני. המסקנה המתבקשת היא, שעד להופעת גורם שישתלט על הביטחון ועל כלי הנשק בגדה המערבית - לא תוכל ישראל לסגת משם. לא די במו"מ עם עבאס וגם לא בהסכם אתו. חשוב יותר שהאמרה שלו על "חוק אחד ונשק אחד" תתגשם בשטח. אפילו יגשים אותה נסראללה פלסטיני.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)