באשכול הזה ננסה לרכז מידע על ערבים שבכל הכנות הם אוהבי ישראל וגם העבירו הרצאות על זכותם של היהודים בארץ ישראל.

כל מי שיש לו עוד מידע, נא להעביר לכאן.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

<B>פרופסור חליל מוחמד: "הטרור של הפלשתינאים בישראל אינו ג´יהאד משום שזו לא אדמתם" http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...678#post1272678

http://www.sos-israel.com/print.asp?dir=aguda&ID=79
הקוראן קובע שליהודים יש בעלות על ארץ הקודש. כך טוען חליל מוחמד, פרופסור לאיסלאם שמבקר בישראל. "הטרור של הפלשתינאים בישראל אינו ג´יהאד משום שזו לא אדמתם"

פרופסור חליל מוחמד אינו דמות אהודה על סטודנטים מוסלמים בארצות הברית. כשהוא מגיע לקמפוסים כדי לשאת הרצאה, כמעט תמיד מתארגנת נגדו הפגנה שמשתתפיה מגנים את השקפותיו. גם במסגד שבו נהג להתפלל בעיר מגוריו, סן דייגו, הוא חש במבטים עוינים, ולכן ממעט להופיע שם.

ואכן, השקפותיו של מוחמד הן מאוד חריגות בעולם המוסלמי. הטענה המרכזית שלו היא שארץ הקודש (על פי רוב הפרשנים מדובר באזור ישראל-פלשתין) הוענקה ליהודים. מוחמד מבסס את הטענה שלו על הקוראן עצמו, הספר האלוהי שאותו מקדשים המוסלמים, ומוכן להילחם עם כל מי שחולק עליו ומוכן להתמודד עם הטיעונים התיאולוגיים המנומקים שלו.

"עמי, בואו אל הארץ הקדושה אשר ציווה אלוהים לכם ולא תסגו לאחור פן תאבדו", אומר הנביא מוסא (משה) לעמו, בני ישראל, בפסוק 21 שבסורה (פרק קוראני) מספר 5, הנקראת אל-מאידה - השולחן (תרגום: יוסף יואל ריבלין). זה הפסוק שלדעת פרופ´ מוחמד מוכיח את בעלותם של בני ישראל על הארץ. המלה "ציווה" היא תרגום למלה הערבית "כתבה", מלת ציווי חזקה ביותר שמובנה הוא כפייה, הוראה, קביעת גורל. "אם אללה ´כתב´ את ארץ הקודש ליהודים, אז היא שלהם אלא אם נאמר אחרת - ולא נאמר אחרת בקוראן", מסביר מוחמד.

המשך הסיפור הקוראני, המבוסס במידה רבה על הסיפור המקראי, הוא שבני ישראל סירבו להיכנס לארץ שהובטחה להם או צוותה להם. הם חששו לעשות זאת משום שנמצא בה אז "עם של ענקים" שהפחיד אותם. בשל סירובם לקריאתו של משה ופחדנותם נאסרה עליהם הארץ למשך ארבעים שנה והם תעו בדרכם ללא הדרכתו של הנביא משה. מאותו רגע הם נחשבו לעם של פושעים המפירים את הרצון האלוהי. "ויאמר (אלהים): "אם ככה, הנה החרמה מהם הארץ ארבעים שנה. יתעו בארץ ולא יצר לך עם העם הפושעים" (פסוק 26).

פרופ´ מוחמד מדגיש שמדובר בתקופה של ארבעים שנה בלבד. "הם קיבלו את העונש על חטאיהם - איסור מוגבל בזמן על כניסתם לארץ. זה לא משנה את העיקרון שלפיו הארץ נועדה להם", הוא אומר בתוקף. "הקמת מדינת ישראל היא הביטוי לכך שהיהודים מבקשים לחזור לארצם. מדינת ישראל קמה בזכות ´הג´יהאד היהודי´, ומעשי הטרור שמבצעים הפלשתינאים בתוך ישראל אינם ג´יהאד משום שזו לא אדמתם".

נהנה מהוויכוח

בני ישראל מוזכרים בקוראן כמה עשרות פעמים, ובדרך כלל היחס אליהם אמביוולנטי. הקוראן מכבד את העם הנבחר משום שאללה בחר בו. אללה מיטיב עם בני ישראל, שולח להם נביאים והופך אותם למלכים, אבל הם מפירים את מצוותיו. הם אמורים לשמור את חוקי האל, להאמין בתורה, לשמור את השבת - אבל לא עושים זאת. ההפרה הברורה ביותר היא הסירוב להיכנס ל"ארץ הקדושה" שהובטחה להם. התנהגותם מלאת החטאים של בני ישראל היא הגורמת לירידה במעמדם. הקוראן מדגיש כי הם מאבדים את מעמד הבכורה שלהם לטובת הקהילה החדשה שהולכת ומתחזקת באזור, הקהילה המוסלמית-הערבית.

כפי שכותב פרופ´ אורי רובין מאוניברסיטת תל אביב בספרו "Between Bible and Qur´an": "הקוראן מתרכז בבחירה בישראל רק כדי להראות שבני ישראל הפרו את ההתחייבות לאלוהים וכך איבדו את מעמדם. כדי להוכיח זאת, הוא מביא בהרחבה את הסיפורים המקראיים על החטאים שביצעו בני ישראל בדרכם לארץ המובטחת". בעיני הזרם המרכזי באיסלאם, העובדה שבני ישראל הפרו את ההתחייבויות שלהם מספיקה כדי לנשל אותם מכל זכויותיהם, לרבות הזכויות על ארץ הקודש.

פרופ´ מוחמד, בן 40, יליד גויאנה שבדרום אמריקה, למד הלכה איסלאמית קלאסית באוניברסיטה של האימאם מוחמד בן סעוד שבריאד, סעודיה. הוא עשה תואר שני ביהדות ובאיסלאם בקנדה, ולאחר מכן השלים דוקטורט בהלכה איסלאמית באוניברסיטת מקגיל שבקנדה. היום הוא מלמד באוניברסיטת סן דייגו.

לדבריו, הוא אינו חושש להשמיע את דעותיו אף על פי שהן אינן אהודות. "אלה הדעות שלי ואני מוכן להתווכח עליהן עם כל אחד. המוסלמי הממוצע לא מוכן לנהל על כך דיון, הוא צריך גיבוי משייחים ואימאמים", הוא אומר בצער, ועם זאת ניכר בו שהוא נהנה מהוויכוח. אף על פי שדעותיו הלא שגרתיות עלולות לסכן את חייו, הוא אומר שאינו מפחד לנסוע למדינות ערביות או מוסלמיות. הוא היה רוצה להתפלמס עם אנשי אל-אזהר במצרים או עם אנשי דת בסוריה. "אני אדם מאמין ולכן איני מפחד מהמוות. זו גזרה של אללה, לא של אדם זה או אחר. אף אחד לא יפחיד אותי כדי להשתיק אותי, ואם יפגעו בי זה יוכיח עד כמה אנשים מפחדים לדון באופן רציונלי בדברים".

לירושלים הגיע מוחמד כאורח של "פסגת ירושלים", ארגון בעל אוריינטציה ימנית שמקיים בימים אלה כנס בינלאומי במלון המלך דוד. מחר בבוקר הוא יציג את התיאוריה שלו בפאנל שכותרתו "השקפות חדשות על הקוראן".

ספק אם חבריו של מוחמד לפאנל יקבלו את דבריו. הגנרל מנסור אבו ראשד, ראש המודיעין הירדני לשעבר, יישב בראש הפאנל. הוא משתייך לקבוצה הולכת ומצטמצמת של ירדנים, שעדיין תומכים בשלום עם ישראל. רק חסר לו שהאופוזיציה האיסלאמית בירדן תאשים אותו בשיתוף פעולה עם מי שמביא פירוש מהפכני לקוראן, שהרי לא מדובר עוד רק בעמדות פוליטיות אלא בדעות החותרות תחת המחשבה האיסלאמית המודרנית.

פרופ´ יוחנן פרידמן, מומחה בעל שם עולמי לאיסלאם מהאוניברסיטה העברית, שישתתף אף הוא בפאנל, מבקש לנקוט גישה זהירה הרבה יותר בנוגע לפסוקים הרלוונטיים. "הקוראן הוא ספר קשה. מקובל לנסות להבין אותו באמצעות הפרשנים השונים שעמלו עליו במהלך ההיסטוריה, והמדפים העמוסים בספרים יעידו כמה אנשים ניסו לעשות זאת. אבל צריך להיזהר מאוד בשימוש בקוראן למטרות פוליטיות עכשוויות", הוא אומר בלשון עדינה. פרופ´ פרידמן סבור שאי אפשר לרתום את כתבי הקודש לעימות הפוליטי בין ישראל לפלשתינאים, וזאת משום שלכל פסוק ניתן למצוא פסוק הפוך לו. לדבריו, ייתכן שהקוראן קובע כי ארץ הקודש ניתנה ליהודים, אבל הוא גם קובע כי הם חוטאים גדולים.

אין הוכחת בעלות

פרופ´ מוחמד מסכים שהשימוש בפסוקי קוראן בהקשר של שאלות פוליטיות עכשוויות הוא בעייתי, אבל לטענתו הוא עושה זאת משום שהסכסוך הלאומי באזור נהפך לסכסוך דתי. תעיד על כך יותר מכל העובדה שיאסר ערפאת נהג לעשות שימוש במונח הלקוח מקבוצת פסוקים זו. הוא נהג לכנות את העם הפלשתיני "שעב אל-ג´בארין", עם הענקים, ברמיזה לעם שממנו חששו בני ישראל בבואם לארץ הקודש.

פרופסור מוחמד כמעט נשמע שש אלי קרב. "אני מראה למוסלמים שמשתמשים בטיעונים דתיים שאין להם קייס. אפילו הקוראן, הבסיס לדת שלנו, קובע מפורשות שזאת אדמה השייכת ליהודים". בנוגע לעתידם של התושבים הפלשתינאים, מוחמד נמנע מלהביע עמדה מפורשת: "יש להם זכות קיום בכבוד. אסור שיקרה מצב שבו הם ימשיכו בטרור נגד ישראל מתוך השטחים שלהם".

</B>

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3106157,00.html

בתו של השאהיד

נוני דרוויש גדלה בעזה והתחנכה על שנאת ישראל. היום היא גרה בארה"ב ומרצה בכנסים פרו ציונים. תכירו מסבירה מזן אחר
איתן שוורץ, ניו יורק

אחת הסוגיות המרכזיות בהסברה היא הפער שבין תמונות למילים. איך אפשר לאזן אימאג' שתופס אותך בבטן בעזרת מילים מכובסות וביטויים שחוקים? בשנים האחרונות, הקושי הזה החריף: מי מאיתנו לא הרגיש תסכול כשדובר ישראלי ניסה לדבר ברשת טלוויזיה זרה על צה"ל כצבא הומאני, ועל איפוק, ועל שמירת חוק, ועל מלחמה עיקשת בטרור – וברקע רצות תמונות של בתים הרוסים במחנה פליטים עלוב? ילד בוכה ואשה צורחת ובניין מושמד ותור ארוך במחסום הן תמונות חזקות, וצריך הרבה מאוד מילים – וגם דובר מאוד משכנע – כדי לאזן.


ויש עוד משהו שיכול לעזור: כשהדובר עצמו נהנה מנוכחות משכנעת, כזו ששוברת לך סטיגמות ובונה אמינות עוד לפני שהדובר עצמו פותח את הפה. בארגון "ישראל בלב", בו אני עובד, יש מספר לא קטן של מתנדבים ממוצא אתיופי. כשאדם כזה מדבר על ישראל כמדינה שוויוניות, אפשר לראות בקהל את סף ההקשבה עולה. ויש דוגמאות נוספות. השבוע השתתפתי בכנס של ארגון ההסברה "דה איזראל פרוג'קט", שעוסק בקשר עם כלי התקשורת ובאספקת מידע על ישראל לכתבים שמסקרים את המזרח התיכון, ובמהלך הכנס פגשתי שני אנשים כאלה. וכמו שאומר הקריין בסדרה "חוק וסדר": אלה הסיפורים שלהם.


לפחד מיהודים


אם יש מישהי שלא היינו מצפים שתהיה מסבירנית פרו-ישראלית, הרי שזו בת של שאהיד. אבל כזו בדיוק היא נוני דרוויש. דרוויש היא אזרחית אמריקאית שהחלה את חייה דווקא כילדה ערבייה בעזה של שנות החמישים. אביה היה קצין מצרי שנשלח לרצועה עם משימה: לארגן ולהנהיג את הפדאיין – אותם מחבלים-מסתננים שחצו את הגבול הדרומי כדי להרוג ישראלים. מתברר שכבר אז היתה עזה בית גידול לשנאת ישראל, וכל סיפורי ההסתה של היום היו בשביל דרוויש כבר אז מציאות יומיומית: כילדה, היא מספרת, היא למדה לפחד מיהודים שתוארו כתתי-אדם עם מטרה אחת - להשמיד את העולם.



את האנטישמיות הילדים ינקו כבר בגן, כשלמדו לצטט שירים שבהם נשבעו לשחרר את פלסטין, גם במחיר מוות. הילדים גם חונכו שאסור לקחת סוכריות או פירות מזרים, מפחד שהזר הוא יהודי והמזון מורעל. דרוויש העזה פעם לשאול מורה מדוע בעצם כולם שונאים יהודים (הרי יהודים אמיתיים הם לא ממש ראו שם בעזה); התשובה היתה שמי ששואל שאלות כאלה הוא בוגד שדינו גיהנום. דרוויש למדה לא לשאול יותר.





חייה של נוני דרוויש קיבלו תפנית חדה כשאביה נהרג בידי הכוחות הישראליים. האב הוכרז כשאהיד, רחובות ובתי ספר נקראו על-שמו, ומשפחתה זכתה לכבוד גדול. אבל הילדה נוני, שהיתה רק בת שמונה, החלה בסתר לפקפק בצדקת הדרך. הגעגועים לאבא והחיים בצל האלימות גרמו לה לבחון מחדש את הדעות שאותן לימדו אותה לבטא, והיא הפכה עם הזמן ביקורתית יותר ויותר, עד שעזבה לארצות הברית בסוף שנות השבעים. לקח לה כמעט 25 שנה לחזור למצרים, וכשסוף סוף חזרה – הפעם כאזרחית אמריקאית ואם לילדים - היא נתקפה בדכדוך כשראתה עד כמה גברה במדינה ההשפעה של האיסלאם הקיצוני ועד כמה השנאה לארצות הברית ולישראל מרקיעות שחקים. היא שבה הביתה מהחופשה ב-10 בספטמבר 2001. יום אחר כך אתם יודעים מה קרה.




מהרגע הזה דרוויש החליטה לא לשתוק עוד: היא החלה לכתוב ולדבר על חוויות הילדות שלה, על התרבות שבה גדלה, ועל הביקורת הקשה שלה כלפי החברה הערבית שלא מקיאה ומוקיעה את הקיצוניים והאלימים. מתברר ערבים אוהבי ישראל שמלאים בביקורת על החברה שלתוכה הם נולדו. דרוויש החלה להרצות בכנסים של יהודים וארגונים פרו-ישראליים. היא גרה כיום בקליפורניה ועוסקת בתרגום ובכתיבה. היא המירה את דתה לנצרות, מגדלת ילדים, והשם "נוני דרוויש" הוא פסבדונים. את השם האמיתי היא לא מגלה. היא חוששת לחייה ולחיי המשפחה שלה.




ציונות נוסח ארקנסו



אין הרבה יהודים בארקנסו, המדינה ממנה הגיע ביל קלינטון. יהודים שהם גם דתיים יש עוד פחות. אז תארו לכם כמה נדיר למצוא שם יהודים שהם גם דתיים וגם שחורים?



קווין (שם בדוי) הוא בחור כזה: חליפה כהה לגופו, כיפה כהה גדולה לראשו, וגוון עור כהה שלא מותיר מקום לספק: מדובר באפרו-אמריקאי. קווין נולד, כמו רוב השחורים באזור, למשפחה בפטיסטית. מגיל צעיר הוא גילה מרדנות וסירב ללכת לכנסייה. כשבגר, החל לקרוא. מתישהו נשבה בקסמי היהדות והחל ללמוד תורה. לאט לאט הוא התחזק עד שהתגייר והפך ליהודי אורתודוקסי מאמין: הוא מתפלל בבית הכנסת, מניח תפילין, לומד תורה ונוסע כמה שעות בכל כיוון כדי לקנות בשר כשר בממפיס. הוא כבר היה בישראל כמה פעמים והתאהב.




כששומעים אותו מדבר על ישראל, הלב מתמלא גאווה: הוא אוהב את המדינה ורוצה לעשות עלייה, אבל ההורים שלו עדיין בארקנסו והוא רוצה להיות קרוב אליהם. אז בינתיים הוא שם. אפשר רק לדמיין איזה כוח יש לדברים שלו: איש שחור מהדרום שמדבר על ישראל מהלב. ומה לגבי נישואין? הוא דווקא רוצה להתחתן, ואפילו ניסה קצת באתרי שידוכים יהודיים, אבל זה לא פשוט: הוא בן 27, ואין יותר מדי יהודיות חרדיות בגיל הזה שעדיין לא תפוסות. בטח שלא בארקנסו. יש מתעניינות?


טיפ הסברתי

ונסיים בטיפ קטן: הרבה אנשים (בעיקר כאן בחו"ל) שואלים אותי איפה אפשר למצוא מידע אמין ואמיתי בנושאי הסברה, מדיניות הממשלה וההסתה הפלסטינית. אז הנה יישום חדש וחמוד שאפשר להוריד בחינם מהאינטרנט : קוראים לזה "סרגל הכלים של ההסברה הישראלית" והוא מכיל את כל ערוצי הרדיו המרכזיים של ישראל, קישורים לאתרי ההסברה המרכזיים, וגם עדכוני חדשות בנושאים בוערים. מי שפיתח את הסרגל הוא ניל לזרוס, אחד מתותחי ההסברה של ישראל ואיש מקסים (טוב, אני לא ממש אובייקטיבי – ניל הוא מי שהכין את מתמודדי "השגריר" לקראת המשימות שלהם).



עוד:

http://www.hopeways.org/h_index.htm?page=h_noni02

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

http://www.hopeways.org/h_index.htm?page=h_noni02

נוני דרוויש




ילידת קהיר, התחנכה בשנות החמישים ברצועת עזה, אביה נשלח לעזה לפי הוראותיו של נשיא מצרים גמאל עבדל נאצר כדי לפקד על פעולות הפדאיון נגד ישראל. הפדאיון היו ארגון הטרור הראשון מארצות ערב שנשלחו לנהל פעולות גרילה בשטחי ישראל, כדי לגרום לעם היהודי הרס ומוות ככל שניתן.

נוני גדלה באווירה זו של שנאה לוהטת לישראל, כשאביה משמש ראש חץ לשאיפת העולם הערבי להרוס את ישראל. הואיל ומשפחתה נשלחה ע"י נאצר לחיות באזור הקרבות של עזה, היא ואחיה למדו בבתי ספר פלשתינאיים, שם ספגה אינדוקטרינציה קיצונית של שנאה ואנטישמיות.

בשנת 1956, אביה נרצח במהלך הג'יהאד נגד ישראל. הוא הפך לגבור לאומי, ל"שאהיד" ולסמל ההתנגדות למדינה הציונית. נוני היתה רק בת 8. היא האמינה שתרבות הג'יהאד והאנטישמיות הפרועה גרמה למותו, ומגיל צעיר זה היא דחתה את התרבות הזו ואת השנאה שהיא ליבתה.

אמה לקחה אותה חזרה לקהיר, שם גדלה נוני עד לבגרות, והגיעה לבסוף ללימודים באוניברסיטה האמריקאית של קהיר, שם קבלה את התואר הראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. כשעבדה כעורכת ומתרגמת בסוכנות החדשות של המזרח התיכון, היא השתתפה במספר וועידות בינלאומיות. משם צמח רצונה לחיות בחו"ל, ולהגעתה לארה"ב בשנת 1978.

החיים באווירה החופשית של אמריקה הובילו אותה להכרה בהשפעה האיומה שהיתה לאינדוקטרינציה המרושעת, אותה ספגה עם כל הילדים הערבים. לאחר שנים, בעקבות הטרגדיה של 11 בספטמבר, היא התחילה לכתוב מאמרי תמיכה בישראל והתנגדות לתרבות האיסלאמית העכשווית המטפחת שנאה ואלימות.

נוני דרוויש מאמינה שסוג האיסלאם המופץ ברוב המסגדים בארה"ב הוא חתרני, קיצוני ומושפע מסדר-יום וואהבי רדיקלי. היא משתוקקת לראות רפורמציה משמעותית בחינוך האיסלאמי, כדי שישוב לבטא את הטוב שבאיסלאם - כך שמוסלמים יוכלו לתרום להתעלות הרוח האנושית ולקידום הציוויליזציה, כפי שעשו במאות קודמות.

ביחס לזכויות האדם, כבוד ושוויון במסגרת החוק, היא תומכת במזרח תיכון מגוון עם הגנה על כל המיעוטים, כולל יהודים ונוצרים. היא מאשימה את התקשורת הערבית ואת שקריהם של מנהיגי ערב כאחראים למידע השקרי ולהסתה של "הרחוב הערבי", מה שגורם לזעם ולאלימות.

נוני נשואה ואם לשלושה, כותבת עצמאית, מתרגמת ומרצה מבוקשת. מאמריה פורסמו במסגרות רבות והיא מעבירה הרצאות מחוף לחוף עם מסר של פיוס, כבוד והבנה הדדית.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

http://www.hopeways.org/h_index.htm?page=h_noni02

קול ערבי בעד ישראל <H2>דרוש פיוס כדי לעשות שלום <H4>מאת נוני דרוויש </H4></H2>




תהיה זו טעות לחשוב שתמיכתי בישראל מבטלת את אהבתי למוסלמים ולאיסלאם, מקורותי הלאומיים. יש לי סיבות רבות לתמוך בקיומה של ישראל.

ראשית, ישראל אינה מהווה איום על עמי ערב. שום אדם שפוי לא יחשוב שישראל תרצה לכבוש את דמשק, קהיר או בגדאד! נוח לדיקטטורות המושחתות של המזרח התיכון להאשים את ישראל והמערב כאחראים לבעיות הערביות. זה מאפשר להן להמשיך את משטרי הדיכוי שלהן, ללא חשש מפני התקוממות פנימית וללא מאמץ ממשי לשפר את תנאי החיים.

שנית, ישראל מהווה נכס לאזור מבחינה כלכלית, תרבותית והיסטורית. תרבות המזרח התיכון עשירה יותר כשישראל נמצאת בשטח. המורשת היהודית קושרת אותנו למקורות ההיסטוריים של האזור. המצרים מתלוצצים שחצי האי סיני היה סתם מדבר עד שישראל כבשה אותו והחזיקה בו בשנים 1967-1973. בתקופה קצרה זו, ישראל הצליחה לבנות תשתית וכמה בתי מלון מהודרים.

שלישית, אני מאמינה שהיהודים הם אנשים מיוחדים. בילדותי הלכתי לבית ספר פלשתינאי והמילה "יהודי" העבירה בי צמרמורת של פחד. אדם יהודי תואר כתת-אנושי, כ"חייזר מרושע מהחלל החיצון" המתכנן להרוס את העולם. אחרי שעברתי לארה"ב והתחלתי להכיר יהודים, השאלה נפתרה סופית: "היהודים בסדר גמור". גיליתי גם שרובם לא הפלו אותי לרעה בגלל מוצאי. את המשרה הראשונה שלי קבלתי מאיש עסקים יהודי קטן, וכשעברתי לדירה הראשונה שלי, באו הוריו הנחמדים וברוב נדיבותם נתנו לי את כל הכלים והחפצים המיותרים בביתם. לא אשכח את טוב לבם.

לפני מספר שנים אחי נלקח בדחיפות לבית החולים הדסה בירושלים, שם נתנו לו שלושה אחוז סיכוי לחיות. הוא שכב ללא הכרה בבית החולים כמעט שלושה חודשים. חייו ניצלו הודות למאמציהם ההרואיים של הרופאים ואנשי הסגל היהודים. למיטב ידיעתי, בית החולים הדסה מטפל בערבים רבים. אמי היתה עם אחי בירושלים שלושה חודשים והתפעלה מאד מיחסם החם ומנדיבותם של כל הסובבים ובמיוחד של משפחה יהודית שחיה בארץ ערבית לפני 1948. הם ביקרו בקביעות את אמי בבית החולים ועודדו אותה מאד. משום כך אני חושבת שיהודים הם אנשים מיוחדים.

רביעית, אני פוחדת מן התרבות המוסלמית המתנשאת של ימינו וממדינות המשטרה הטוטליטריות שקמו ברוב ארצות ערב. החיים החופשיים בארה"ב פקחו את עיני לראות כמה גרוע המצב בעולם הערבי. השנאה הערבית והמוסלמית ליהודים מפחידה אותי ואני חושבת שהיא הרסנית ביותר לנשמתי ולאנושיותי. לא צריך להיות יהודיה כדי לרצות להתנגד לשנאה הזו. צריך רק להיות אנושי.

כל הבט של התרבות והתקשורת המוסלמית מכוון לשנאת ישראל ולחיסולה. אבל אם לא היתה ישראל, מה אז? האם הם היו חיים באושר ובעושר? האם דיקטטורים ערביים היו פתאום מתחילים לכבד מדינות מוסלמיות שכנות? לא נראה לי. ישראל היא התרוץ להפעיל טרור נגד המערב.

ערב הסעודית ומדינות מוסלמיות אחרות משקיעות כספים בבניית מאות מסגדים בבריטניה, בארה"ב וברחבי העולם. חלק ממסגדים אלה משמש לטיפוחם וגיוסם של טרוריסטים ומפיץ גרסאות קיצוניות של האיסלאם, כמו המסגד שנתן השראה לג'ון ווקר ולהוריו לשלוח אותו לתימן בגיל 16 ללמוד ערבית ואיסלאם! כולנו יודעים את סוף הסיפור. מעניין מה היה קורה אם היינו מנסים לבנות כנסיה או בית כנסת בארץ ערבית.

לבסוף, אני תומכת בישראל בגלל שמירתם על היהדות, שהיא מקורן של שלוש הדתות הגדולות. המזרח התיכון יהיה תרבות עשירה יותר אם שלוש הדתות יוכלו לפרוח ולהתקיים זו לצד זו בשלום. אני מייחלת שהאיסלאם יראה קצת גדלות רוח ויקבל את העם היהודי ואת מדינת ישראל. אני חולמת על היום שהמוסלמים יקבלו בברכה את הקיום היהודי במזרח התיכון ויבינו שהדת היהודית אינה מציבה מולם שום איום. הערבים צריכים להניח את נשקם ולהיות אסירי תודה על עושרם ועל ארצותיהם, מן האוקיאנוס ההודי ועד האוקיאנוס האטלנטי. הבה נתפלל שהשפיות וההגיון ישובו בהדרגה לתודעת המוסלמים ושהאל ייתן להם חוכמה ואומץ לחיות בדו-קיום עם ישראל ותרבויות אחרות. זו הזדמנות פז למוסלמים להראות לעולם שארץ הקודש יכולה להפוך לקדושה באמת אם יתייחסו ליהודים בכבוד המגיע להם באזור. לאור השלום שכרת עם ישראל נשיא מצרים המנוח, אנואר סאדאת, אני רוצה להושיט יד של שלום לחברי היהודים, יד של אשה אחת ממוצא ערבי-מוסלמי.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

http://www.hopeways.org/h_index.htm?page=h_noni02

מתי המערב יבין כבר? <H4>מאת נוני דרוויש </H4>




לאחר פיגועי הטרור בלונדון, יש לי כמה שאלות דחופות לאחי ואחיותי האמריקאים: מתי תתאחדו נגד הטרור? מה תבינו כבר? האם דרושים עוד קורבנות אמריקאים בהתקפת טרור נוספת כדי שנפסיק להלחם בתוכנו ונעמוד כנגד האויב האמיתי של התרבות המערבית? מאז פיגועי 11 בספטמבר הייתי בין הערבים-האמריקאים המעטים שהרימו את קולם, תוך סיכון בטחונם האישי, והזהירו את אמריקה מפני העתיד אם לא נעמוד מאוחדים. אמריקאים-ערבים כמו גו'סף פאראה, וואליד שועבט, בריגיט גבריאל ואני לא חדלנו לדבר מאז.

התקשורת הממוסדת התעלמה מן המעטים שהעזו לדבר, והמשיכה להתלונן שהרוב המוסלמי שותק. התקשורת גם לא הזהירה את אמריקה לפני פיגועי 9/11 והאשימה בגזענות את אלה שחשפו את הטרור המוסלמי. הם התייחסו למלחמה נגד הטרור כאירוע שהתחיל ב-9/11 והיה אמור להסתיים למחרת. הם התנגדו למלחמה באפגניסטן, ואז החליטו להתנגד למלחמה בעיראק ותמכו בפעולה נגד אפגניסטן. אותה תקשורת האשימה במשך תשע שנים את הנשיא בוש האב בכשלון המשימה בכוויית, בכך שלא סיים את המלאכה כשנמנע מכניסה לעיראק כדי להפיל את סדאם. למרות זאת, לאחר שסדאם נתפס הם שינו את דעתם והתייחסו לסדאם כקורבן של גורג' בוש הבן. התקשורת המערבית הצליחה להסיט אותנו מחובתנו להביא דמוקרטיה לעיראק אחרי המלחמה, בכך שכינתה את נוכחותנו שם כ"כיבוש" ובכך הצדיקה את גל האלימות. לפני כן, עסקה התקשורת בויכוח אין-סופי האם היו לסדאם כלי נשק להשמדה המונית או לא. מדוע לא העלו את הנושא כאשר תקפו את הנשיא בוש האב במשך תשע שנים?

אמריקה היתה צריכה לברך את עצמה על ניהול אחת המלחמות המוצלחות בהיסטוריה, שהתאפינה בתקיפות כירורגיות מדויקות על לוחמים בלבד, תוך המנעות מפגיעה באזרחים. אך במקום זאת, בוש וראמספלד הותקפו בגלל השלט שהניפו הלוחמים - "המשימה בוצעה". במקום להתברך בהפלת העריץ האכזר ביותר מאז מלחמת העולם השניה, אנו חונקים את עצמנו בלשון "פוליטיקלי קורקט". שמאלנים רבים כבר אינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע כשהם מאשימים את אמריקה בדמיון לגרמניה הנאצית. כשאני שומעת את דברי ההמון האנטי-אמריקאי, אני נזכרת באותם דברי נאצה נגד "איסתאאמר" (קולוניאליזם בערבית) וה-"כאפיר" (כופרים בערבית). מה שאני שומעת משמאלני הקמפוסים בארה"ב דומה מאד לשלטי התעמולה האנטי-מערבית ברחוב הערבי בשנות הששים, שבאמצעותם מנהיגים פוליטיים ודתיים הפנטו את הציבור הערבי ומנעו ממנו את ראיית המציאות.

חסידי איכות הסביבה, המאשימים את אמריקה בכל דבר, היו צריכים לברך את הנשיא בוש שסילק את האיש שהעלה באש יותר מאלף בארות נפט. אני תוהה כמה מהם עזרו למבצע הכיבוי שארך כשנה. התקשורת מבלבלת את הציבור האמריקאי. השמאל זועם על היחס שמקבלים הטרוריסטים בגואנטנמו, אך לעתים נדירות מביע כעס על עריפות הראשים ופיגועי הטרור. כל מרצם מופנה להגנת זכויות הטרוריסטים ולא על זכויות קורבנות הטרור. כמה מהפרופסורים והפוליטיקאים השמאלנים האלה ביקרו את נפגעי הטרור או את חיילינו? אך הם זועמים כאשר הנשיא בוש מבקר אותם ומאשימים אותו בביום הזדמנות-צילום. הם כועסים שיש יותר מדי או פחות מדי מיזוג אוויר בגואנטנמו, כשהם שוכחים את בחורינו המסכנים את חייהם בחום המזרח תיכוני. הם משווים את ליקויי מיזוג האוויר במחנה הטרוריסטים להתעללות של הנאצים, כשהם שוכחים שהמחבלים האלה בחרו לחיות במערות של אפגניסטן כדי לעשות טרור ללא-מוסלמים, תוך התעלמות מנוחיותם האישית. בין לאדן היה יכול לחיות בפאר והדר עם הונו העצום, אך הוא בחר בחיים במערות ובלי מיזוג אוויר, כשחייו מוקדשים לרצח אזרחי המערב. אלה אינם לוחמי חופש המבקשים חיים, חרות ואושר לבני עמם. לוחמי החופש האמיתיים הם הערבים הרוצים בשלום וסובלים כעת בבתי סוהר ערבים, או שכבר נרצחו בעוון עשיית שלום, כמו הנשיא אנואר סאדאת.

משלמי המסים האמריקאים משלמים את שכרם של פרופסורים תמוהים המחנכים את ילדינו לשנוא את אמריקה. ווארד צ'רצ'יל השווה את אלפי הקורבנות של 9/11 ל"אייכמנים קטנים". סנטורים בכירים מתעלמים מסכנת הטרור האורבת לאמריקה בתקוה להביס את הרפובליקאים, אך הם שוכחים שבדרך זו הם פוגעים באמריקה. האסטרטגיה של הסנטורים הבכירים דרבין וקנדי היא קודם להפיל את הנשיא בוש, להתעלם מהטרור, ורק אחר כך לחשוב איך לטפל בו. הם מחקים את אירופה ומתעלמים מהאויב האמיתי שלנו.

לשמאלנים המערביים חסר ההקשר בניתוח המצב. כאשה שחיה גם במזרח התיכון וגם בארה"ב, פיתחתי הערכה עמוקה לחרויות המערביות, שאותן מקבלים אמריקאים שמאלנים כמובנות מאליהן. שלא בחוכמה, הן מצדדים באויב ומאשימים את אמריקה בכל בעיה הקיימת בעולם: טרור, עוני באפריקה, כלכלת העולם, זיהום הסביבה וכו'. האשמת אמריקה בכל אלה היא גישה שחצנית של הרס עצמי. מציאות או דמיון, קורבן או תוקפן, כולם נתונים לדיון ושווים מבחינה מוסרית בעיני השמאלנים.

אמריקה, תכניסי זאת לראשך! הטרוריסטים הם זרועותיהם הסמויות של דיקטטורים עריצים וקנאים דתיים במזרח התיכון. הטרוריסטים נוצרו כדי לעשות את העבודה המלוכלכת שמנהיגי ערב לא יכלו לבצע בגלוי, כלומר לכבוש את המערב בשם האיסלאם. זו הסיבה שהם פוסלים את הדמוקרטיה. הטרור הוא סוג האלימות הזול והבזוי ביותר. הוא זול כמו קופסא של סכיני גילוח ובזוי כמו רצח תינוקות יהודיים. העולם המוסלמי גידל כמה דורות של צעירים המחכים למות כשאהידים למען שבעים הבתולות ברקיע. השד כבר יצא מן הבקבוק ומנהיגי ערב אינם יכולים להחזיר אותו פנימה.

כנראה שאנחנו בטוחים לעת עתה מפני איומים ערביים באמברגו של נפט, אך לא מפני טרוריסטים שטופחו במהלך חמשים השנים האחרונות ע"י תרבות של שנאה והסתה. גם מנהיגי ערב וגם המערב יהיו נתונים לחסדיו של הטרור אם לא נלחם נגדו. הטרוריסטים רוצים לתפוס את השלטון מידי הדיקטטורים של המזרח התיכון שטיפחו ומימנו אותם. חלומם הוא להבעיר את שדות הנפט ולהרוס את כלכלת המערב ביחד עם כלכלת ארצותיהם.

התקשורת המערבית כבר אינה תומכת בקידום הדמוקרטיה במזרח התיכון, כי זה אינו משרת את מטרותיהם. במשך שנים הם האשימו את ארה"ב בתמיכה בדיקטטורות הערביות, אך כעת הם מתנגדים למאמצי בוש להפיץ דמוקרטיה.

כשהיא מאשימה את אמריקה מלכתחילה, במקום לתמוך בחרות, קבוצה זו מביעה אהדה לאויב. הם מבטאים בגאווה את רצונם לראות את אמריקה מובסת בעיראק, תוך אמונה שהם הגיעו לרמת תחכום וצדקנות שאמריקאים פשוטים אינם יכולים לתפוס. לאלה אני אומרת שהם יהיו המטרות הראשונות של הטרוריסטים אם הדמוקרטיה המערבית תנוצח. האיסלאמיסטים שונאים נון-קונפורמיסטים.

אין טעם שהמערב יתחיל עכשיו לחקור את חלקם של מלכים סעודים ומנהיגים ערבים ביצירת הטרור. דיקטטורים ערבים אלה רועדים כעת מפחד הטרוריסטים שגידלו בביתם. עלינו להזהר מאד שלא לעזור לבין לאדן לעלות לשלטון. הטרוריסטים פונים כעת פנימה כנגד השליטים הסעודים שיצרו ומימנו אותם. דרשות השנאה וההסתה הניבו פרות של טרור העולים כעת על נתיב של הרס עצמי. אם הערבים לא יתעוררו, נראה בקרוב כיצד המזרח התיכון הורס את עצמו. אני מקווה שבפעם הבאה שאומה ערבית תתקוף את אחותה לא נבוא אנחנו להצלתם. הם צריכים ללמוד להציל את עצמם. אולי הם צריך לצלול לתהום במעשיהם לפני שיוכלו להשתפר.

עלינו לזכור שאנו נמצאים במלחמה אכזרית. כח צבאי נמצא בחשיבות עליונה. דמוקרטיה במזרח התיכון היא צורך חיוני כאסטרטגיה עתידית נגד הטרור, אך מה שנחוץ כעת בדחיפות הוא חזית מערבית מאוחדת. המערב יותר מדי תמים וחלש. אמריקה מתלוננת שהאמריקאים הערבים שותקים, אך היא מתעלמת מן המעטים מתוכנו שמסכנים את חייהם ומרימים את קולם. אנא הקשיבו לנו.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3275224,00.html
עצות מגולשים ערבים: הכו בחיזבאללה


גולשים ערבים כתבו באתר האינטרנט של משרד החוץ שיש להכות בחיזבאללה ובחמאס. "הערבים מבינים אך ורק את שפת הכוח", הם הסבירו
רועי נחמיאס

עצה מידידים: דווקא ממקור בלתי צפוי הגיעו במהלך היום (ה') צרור עצות לישראל להכות אנושות בחיזבאללה. במשרד החוץ בירושלים, שם מפעילים בין היתר אתר אינטרנט בערבית , הופתעו לקרוא, לצד תכני הנאצה ה"רגילים" הנשלחים אליו בערבית, גם מסרים ששלחו להם שני גולשים ערביים ובהם עצות, שלא לומר הפצרות, להכות בחיזבאללה ובחמאס.




"אם ישראל לא תנקוט צעדים תקיפים וחזקים מאד-מאד נגד הטרור הזה - היא תפתח על עצמה ועל אזרחיה את שערי הגיהינום", כתב אלמוני שנתן לדבריו את הכותרת "עצה".



"הערבים מבינים אך ורק את שפת הכוח. אם הם ירגישו חולשה מצד ישראל- הם לא יפסיקו עד שהיא תושמד כליל - זוהי צורת המחשבה שלהם. מה שמונע מהם הוא הכוח שלכם ואם המחשבה הזאת תקרוס, אפילו רק בדמיונם, ישראל תשלם מחיר יקר בביטחונה ובביטחון אזרחיה. על ישראל להיות חזקה עד שישכון שלום עם הטרוריסטים הללו", כתב גולש ערבי אלמוני.





גולש בריטי אחר שהזדהה בשם "סעיד" בחר לפנות ישירות אל ראש הממשלה, אהוד אולמרט. "מר אולמרט, אינני מהתומכים במלחמות ולעולם אינני שמח לראות שישראל סופגים אבידות מקרב חייליהם וזאת כדי להגן על הבעיות חשוכות הפתרון של הערבים. אולם, אני סבור שמול ממשלת ישראל ניצבת כעת הזדמנות מצויינת לחסל את הנהגת חיזבאללה וארגון החמאס הקיצוניים, הקשורים להנהגות האזוריות בסוריה ואיראן ואשר מבודדות מהקהילה הבינלאומית".





"שני הארגונים הללו, המייצגים הלך מחשבה איסאלמי וריאקציונרי, פועלים יחד, כל אחד במסגרתו העדתית, בנוסף לארגון האחים המוסלמים במצרים וזאת כדי להפיץ את מחשבותיהם המיושנות בין החברות הערביות. הם מפיצים תרבות של שנאה בין הצעירים, דבר שגרם למזרח התיכון לחזור מאתיים שנה אחורה - בקשר אותו היא מקיימת עם התקופה המודרנית בה אנו חיים", כתב הגולש.

הגולש הבריטי הוסיף שהוא ניסה מאז שעות הבוקר לשלוח רעיונות מסוג זה לאחר הבכירים בממשלת ישראל, ובמיוחד לראש הממשלה, משום שהוא משוכנע שחיים בשלום באזור הזה מחייבים להכות באופן קשה במקורות השנאה והטרור. "השנים האחרונות כבר הוכיחו כי הממשלות הערביות חסרות כל יכולת לעמוד מול הארגונים הפונדמנטליסטים הללו. לדעתי, זהו האינטרס של עם ישראל והעמים הערביים להיות הצד המוביל. כעת, ישראל פועלת להשיג את המטרה הזאת וזאת למען השלום לפני כל דבר אחר".

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

http://www.shoebat.com/bio.php


אתמול העלתה אותו הכתבת של הCNN בחיפה (פלולה סוויני, או איך שקוריאם לה) לשידור והציגה אותו כטרוריסט לשעבר באש"פ. הוא היה נשמע מאוד רהוט ומעניין, אבל נראה שבCNN בעיקר רצו להראות את הפרצוף שלו כדי לצאת "מאוזנים". לא הצלחתי ללמוד עליו כמעט כלום: האם הוא מאוד רציני או שהוא איזה אילן פפה ערבי.

למישהו יש יותר מידע עליו?

.