חדשות.
הראשונה. אסור למתנחלים או לאזרחים להביא ילדים להפגנה נגד ההתנתקות.
יש לרכז את הילדים בבית הספר ולמצוא להם משפחות אומנות ולהעמיד את ההורים לדין באשמת התעללות.העונש מאסר של חמש שנים על התעללות.

השניה
אסור למתנחל או לאזרח הנמצא במקום הפינוי להרים את ידו מעל המותן.
העובר על החוק יאסר לשלוש שנים.

השלישית.

אסור למתנחל או לאזרח הנמצא במקום הפינוי להרים את קולו מעל לכמות דציבלים שתקבע עיי מומחי המשרד לאיכות הסביבה.
כמון כן בזמן ההתנתקות יועמדו רכבים של המשרד לאיכות הסביבה עם מודדי רעש ואזרח או מתנחל שקולו יעלה על כמות הדציבלים המותרת יושלך למאסר שלוש שנים.

הרביעית.
לפקודת ארצה שתינתן עיי קצין משטרה בדרגת ניצב ומעלה או קצין צה"ל בדרגת רב סרן ומעלה ישכבו מיד המתנחלים או האזרחים על הרצפה עם ידיים ורגליים מפושקות לצדדים למעט נשים בנושא הרגליים המפושקות כדי שחלילה וחס לא תעלה תאוותו של המפנה ויעשה מעשה אסור.
כל העובר על הפקודה ואינו מבצעה דינו מאסר שלוש שנים.

צעקות דוממות בכלוב זכוכית

עובדות על תעשיית "דגי הנוי"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.anonymous.org.il/pic/dagnoy.gif]

"אתה לא חייב להגיד שלום בכל פעם שאנחנו נפגשים"

שקטים ורגישים. לא מעט אנשים, המתייחסים בכבוד ליונקים ולעופות, מניחים כי דגים הם יצורים פשוטים מאוד, שאין צורך להתחשב בהם. תורמת לכך העובדה, שדגים שונים מאתנו במידה כזו, שאנו מתקשים להבינם באופן אינטואיטיבי. אולם מעקב מדוקדק אחרי דגים גילה כי הם יצורים מורכבים, שאף מצטיינים בייחוד אינדיבידואלי. הם מתַקשרים ביניהם באמצעות צלילים בתדר נמוך (שאינם נשמעים לאוזנינו) ומסוגלים להעביר זה לזה מסרים רגשיים מסוימים, הקשורים בחיזור, בעימותים ביניהם ובחרדה מגורמים חיצוניים. הם יוצרים ביניהם קשרים אישיים - וכאשר מת דג, הזעזוע ניכר בחבריו. והם רגישים למגע - לא רק לכאב, אלא גם להנאה ממגע עדין.

להיות "יצור נוי". אנשים מחזיקים דגים באקווריום בגלל יופיים. כמו גננים חובבים, כך גם ה"אקווריומיסטים" שואפים שהאקווריום ישגשג, אך בין מאות הודעות בפורומים של אקווריומיסטים, אין זכר להתייחסות לדגים כאל יצורים בעלי נפש, אלא רק כאל יצורים יפים, הנוטים לחלות ולמות בקלות. רבים מחזיקים דגים במשרד, ללא עניין מיוחד בהם, כאילו מדובר בעציץ. במדינות רבות אף התפשטה אופנה של סחר בדגים, שלגופם הוזרקו צבעים זרחניים למחצה. כדי להכינם להזרקת הצבע, טובלים אותם בתמיסה חומצית, המסירה מעטֵה הגנה, החיוני לבריאותם. אופנה אחרת היא מכירת דג עם צמח בתוך אגרטל זכוכית כה קטן, עד שאין הדג מסוגל אפילו להסתובב. אקווריומיסטים רציניים מוקיעים אופנות אלה, הגוזרות על הדגים מוות בטוח. אולם גם האקווריומים המושקעים ביותר, מהווים מעין גינות נוי מטופחות - המחזיקות יצורים חיים ורגישים כאילו היו צמחים.

ציד וחקלאות. הדגים הנמכרים לאקווריומים הם, בחלקם, דגי מים מלוחים, בעיקר מאזורים טרופיים, ובחלקם דגי מים מתוקים. רוב דגי המים המלוחים הנסחרים בתעשיית "דגי הנוי", נלכדים בטבע. אחת השיטות לציד מסחרי של דגים במים רדודים, היא יצירת אזור מסתור מלאכותי בתוך בית-גידולם, הקפתו ברשתות, ולאחר זמן-מה הוצאת המסתור ולכידת הדגים שהסתתרו שם ברבבותיהם. שיטה אגרסיבית יותר, המשמשת בשוניות אלמוגים בפיליפינים, היא הרעלה (בעיקר בציאניד): מפזרים את הרעל בשונית, והדגים ההמומים נסחפים אל מחוץ למסתור, שם קל ללכוד אותם. רבים מתים בהרעלה, מייד או לאחר גסיסה איטית. גם לדגים המתרבים בשבי מצפה גורל קשה: כמו בכל ענף חקלאי, מעודדים הסוחרים ברירה מלאכותית של זנים מיוחדים, לפי גחמות הצרכנים.

שיווק אגרסיבי. אם בריכות הציד או החקלאות המימית צפופות מאוד, הרי שהמצב אף מחמיר ביותר בשלב המסחר. לצורך הובלה, מעבירים את הדגים למכלי מים זעירים ביותר, שדי בהם רק כדי להחזיק את הדגים בחיים, והמצב אינו משתפר הרבה עם המעבר לחנויות. כאן נתפסים הדגים בתור סחורה לתצוגה, והם מונחים בדרך-כלל בתוך אקווריומים צפופים מאוד, כמעט ריקים ממקומות מסתור, כדי להקל על הלקוחות לראות את "הסחורה" ולהקל על המוכרים לטפל בה. כדי להעביר דג הביתה, דוחסים אותו לתוך שקית ניילון. ההעברה ממקום למקום, בשלבים שונים של המסחר, נערכת באמצעות רשתות. המגע עם הרשת פוגע בשכבה הרירית שעוטפת את הדג. עצם הפגיעה גורמת לדג סבל וחושפת אותו למחלות.

חייזרים בכלוב. החזקתם באקווריום, כמעט בהכרח מסכנת את הדגים וגורמת להם סבל. ראשית כל, הדגים תלויים בבני-אדם לא רק במזון, אלא בניהול כל סביבת המחיה שלהם. הם כל-כך שונים מאתנו, שאפילו עצם החזקתם בחיים דורשת ידע רב וציוד הולם. השוו זאת לחתול או לכלב: גם חיות אלה, כשהן מוחזקות בידי אדם, עלולות להיפגע בהיעדר טיפול מתאים, אך הם נושמות אוויר כמונו ומגיבות באופן שקל לנו לפרש, באופן יחסי. גודל האקווריום, שגם במיטבו אינו אלא שבריר מנפח המים הרצוי, הופך אותו לכלא צר ומסוכן עבור הדגים. הכל ניתן בקמצנות עצומה בכלוב הזכוכית, ולו יהא זה הכלוב העשיר ביותר: מרחב מחיה, מקומות מסתור ופעילות, מגוון של סביבה טבעית, האפשרות לקיים קשרים חברתיים תקינים. הדגים שוחים במעגלים משמימים סביב קומץ אבזרים וצמחים; הם לכודים בתוך מקום זעיר וללא מסתור מספק כאשר מוסיפים לאקווריום דגים תוקפניים; והם חשופים ביותר למחלות, המתפשטות במהירות.

סביבה מהונדסת. כדי להחזיק דגים בחיים, יש צורך בשילוב של גורמים מבוקרים רבים - רבים עד כדי כך, שגם האקווריומיסטים בעלי הכוונות הטובות ביותר, רוכשים את מיומנותם על חשבון בריאותם וחייהם של דגים רבים, כפי שמרמזת הנחיה לאקווריומיסטים מתחילים: "קל מאד לעשות טעויות כאשר מכינים אקווריום מים מלוחים בפעם הראשונה. לכן, מומלץ מאד להתחיל עם מעט דגים החזקים יחסית ושאינם יקרים." הדגים זקוקים למידה מדויקת של חומציות במים, ניטראט, מליחות, טמפרטורה ומינרלים מסוימים בריכוז מדויק; הם זקוקים למצע ולסלעים מסוגים מסוימים, לתאורה מיוחדת, למשאבת חמצן, למערכת חימום או קירור, למערכות סינון ושאיבה, ולערכות בדיקה של תכונות המים. כל אחד מן המרכיבים והמכשירים הללו דורש ידע מדויק בטיפול ובהפעלה, וגם באקווריום המטופל על-ידי האדם המיומן ביותר צפויות לחול תקלות, כתוצאה ממורכבות התנאים הדרושים והציוד - ותקלות משמען אסון. אסונות עלולים להופיע גם מחוץ למערכת: מקור אור חזק, רעשים חזקים, עשן, אדי צבע ועוד - כל אלה עלולים לגרום לדגים מצוקה ולפגוע בבריאותם. רע בהכרח. על רמת החיים הנמוכה מאוד אפילו באקווריומים הטובים ביותר, מעידה העובדה, שדגים רבים אינם מתרבים בשבי, ואף אינם מתקרבים למלוא גודלם הטבעי. בנוסף לכך, החזקת דגים שמקורם במקומות שונים בתוך מכל אחד, דורשת פשרה על חשבון חלק מהם, לפחות, שכן הם זקוקים לסביבות חיים שונות. להיבטים מסוימים של הטיפול באקווריום יש מחיר, המקובל גם על "חובבי דגים" נלהבים. למשל, כדי להכין אקווריום בראשיתו, נהוג להכניס לתוכו דגים, שנועדו לעודד התרבות חיידקים במערכת; על כך אומרות הנחיות למתחילים: "שני דגים עדיפים על דג אחד. אם דג אחד מת, עדיין ישנו השני שימשיך לאתחל את האקווריום... כמובן שהדג השני עלול למות אף הוא." אך כל זאת עדיין כאשר בעל האקווריום משתדל למזער את הנזק. "דגי נוי" הם תעשייה המבוססת על פציעה, הרג וגרימת מחלות קשות כתוצאה מציד ומחקלאות בקנה-מידה גדול; המסחר נערך על-ידי אנשים, שעניינם לחסוך בעלויות המקום והמִתקנים, על חשבון הדגים. ובסוף הדרך מוחזקים רוב "דגי הנוי" על-ידי "חובבים" מתחילים, שאינם מסוגלים לספק לדגים אפילו את תנאי החיים המזעריים בכלוב הזכוכית.

בתור אקווריומיסט אני יכול להגיד לך שכל מי שמשקיע באקווריום נקשר לדגים, מבין את נפשם, ויודע שלא מדובר בצעצוע. בייחוד דגים טורפים וטריטוריאליים מזהים את בעליהם, ומתרגשים לקראת האכלה קרובה. יש בינהים אינטארקציות מעניינות, ולכל דג אופי משלו. הדגים שלי חופרים ובונים תלוליות מדהימות כדי ליצור מחסה. אם הדג במצוקה ניתן לראות את זה עליו מייד, הוא מאבד את הצבעים שלו, וגם מי שחושב שדג זה צמח מעדיף שהדג יראה טוב - ולכן יעשה הכל כדי שיהיו לו תנאי מחייה טובים.

כל מה שנאמר שם אפשר גם להגיד על כלבים, חתולים, אוגרים - וכל חיית מחמד אחרת (וגם על ילדים, לצערנו) - יש אנשים שלא מעריכים ולא אוהבים את חיית המחמד שלהם, והתוצאות בהתאם. מי שיאהב את חיית המחמד תהיה לו חיה מאושרת ובריאה.

נ.ב. אצלי הייתה רבייה וכמעט כל אקווריומיסט מנוסה עבר רבייה. אצלי היא הייתה באפס התערבות מצדי, ויש לי היום דג שהיה עד לפנ שנה דגיגון זעיר.

אם תקרא את הסקירה שהבאתי כאן,תראה שיש הבחנה בין שני סוגי מגדלי דגים :
יש את האקווריומיסטים הרציניים שטרחו ולמדו כיצד לתת את התנאים האידיאליים לדגים שלהם.
לעומתם,יש את הילדים שלוקחים דג זהב וזורקים אותו בצנצנת בלי לנקות ולהאכיל,ובלי להשגיח על פרמטרים חשובים כמו PH, טמפרטורה ,חמצן ומליחות. התוצאה היא שאורך החיים הממוצע של הדג הוא שבועים,ועל רבייה איך בכל מה לדבר.
הבעיה היא,שהרוב המוחלט של מגדלי הדגים הם מהסוג השני,ומומחים שיודעים באמת איך לגדל את הדגים הם מצרך נדיר.

אגב דגים. בעבודה הקודמת שלי עבדתי עם מנהל רשתות שהוא גם אחד המומחים הגדולים בארץ לגידול דגים אקזוטיים כמו דיסקוסים. הוא מנהל את האתר www.ffil.org ואם אתה מקצוען בתחום,כדאי לך להיכנס.

זה נבצר מבינתי מדוע את כועסת כל כך כשאני צוחק על חוק פיצוי פינוי שקובע שעמידה של שני אנשים אחד ליד השני תחשב כהתקהלות שעונשה הוא 3 שנים בכלא.
אני חושב שבתור בחורה הנראית לי ממש לא בהמה גסה אלא נהפוך הוא בחורה נורמלית ושפוייה לחלוטין אין זה מקומם אותך על חיקוק חוקים שכאלה?

זו הבעת התעניינות סקרנית גרידא, לאור מה שנכתב על ידידנו באחד הטוקבקים, ואין בה משום הבעת ביקורת על דבריו או שלילתם.

אני גר בישראל .
אין לי צל של ספק שאתם פשוט משייכים אותי למישהו אחר.
אין דבר אז עכשיו אני מבין למה השנאה האיומה הזאת שלכם לגבי.
כנראה שהאדם האחר שיגע אותכם עד כדי כך שאתם פשוט מוטרפים.

אני לא נכנס לקטעים האלה. אני מכבד כל אחד גם אם דיעותיו והשקפותיו שונות משלי.

אני תמיד אכבד את הזכות שלך לחלוק עלי ולבקר אותי והעיקר שיהייה ענייני בלי תחזור לאקווריום וכל השטויות האלה.
שיהייה לך סוף שבוע נעים בכיף.