27-07-2006, 19:05
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.04
הודעות: 10,870
|
|
שאלה ממש קשה, לפי דעתי כמו בכל קשר בשלב מסויים כל הענן והסינוור של ההתאהבות הראשונית נעלם, עם השנים פשוט אוהבים אחד את השניה <ההבדל בין להיות מאוהבים לבין פשוט לאהוב>, אחרי כמה שנים טובות כבר בונים את החיים יחד ואז קשה לעשות הפרדה, החיים משתלבים, וע"י הדברים המשותפים האלה שנבנים יחד אנשים ממשיכים לחיות יחד בהורמוניה, יש כאן גם מעין שיגרה, אבל היא חייבת להיות מהולה בחום כזה, מעין אהבה לא מוסברת שמורגשת <אם זה בנשיקות בסלון או בבדיחות קטנות של בני הזוג>.
אבל יש ויש, היום אנשים ממהרים להתחתן כשהם עוד חיים בסינוור הזה ואפילו לא שורדים את השנה הראשונה של החיים המשותפים <השנה הראשונה הכי קשה>, באשר לזוגות.. יש המון זוגות שפשוט סובלים יחד, אין עיניין, רק מריבות על כל שטות, הרגשה כללית של חנק ורצון עז לחופש... כמובן שאחרי כמה שנים גם מעורבים בכל הסיפור ילדים ואז הכל נהיה הרבה יותר מסובך כי ההורים מושכים את הפרידה <ועל הדרך מאמללים את עצמם ואת הילדים> עד שהילדים גדלים קצת או לחלופין עד ש"נשבר" להם.
אין דבר כזה קבוצות שונות של אנשים, רק אנשים וטעויות שהם עושים.. כמו כל טעות בחיים, צריך להתמודד ולפעמים עדיף להודות בטעות ולפרק הכל <במקום ללכת ולבגוד> , כל אחד ובחירת ההתמודדות שלו.
או במילים אחרות, לכל אדם יש את האדם הזה שתהיה לו את האהבה הזאת שתמשך לנצח, השאלה היא מה הבחירות שלנו ועד כמה הן טובות לנו.
_____________________________________
"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"
נערך לאחרונה ע"י הולי בתאריך 27-07-2006 בשעה 19:09.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
