אמנם זה לא פורום "מה שבלב" אבל בכל זאת רציתי לשתף אותכם במחשבה שקודחת בראשי בימים אלה.
כול יום אני רואה בחדשות את חיילי צה"ל נלחמים, נפצעים , נהרגים...
אני קצין שריון במיל' שלא גוייס, אוכל את עצמי מבפנים בגלל שכרגע אני חסר אונים ולא יכול לטרום את חלקי למלחמה הזאת על הבית שלנו.
כבר בדקתי מספר פעמים עם גורמי הצבא, אך כרגע אין סיכוי שאגוייס....
עוד דבר שמציק לי הוא בני משפחתי/ חברי שאומרים לי שאני "משוגע/ מורעל", ולמה ללכת לגהינום הזה בלבנון??? הם לא מבינים שזו פשוט אהבת הארץ והרצון לטרום ולשמור על הבית!!!

רציתי לשמוע אם יש עוד כאלה "דפוקים" כמוני ש"מטפסים על הקירות" בגלל שלא גוייסו למילואים...

הבהרה: אין בכוונתי לגרור לוויכוח פוליטי לגבי גיוס או לא, רק לשמוע תחושות ומחשבות.
לראשי הפורום, אם טעיתי, לדעתכם, בפורום, סליחתי מראש.
תודה!!!

" למה לרוץ כשאפשר לנסוע! "
בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותה של אהובתנו-מדינת ישראל.
נרצחה בידי בני בליעל, רודפי בצע ושררה, אנשי ריב ומדון.

ראה איך מנהלים את הקרבות שם ותחשוב פעם נוספת אם זה באמת מה שהיית רוצה.

דרך ניהול הקרב לא ידועה לנו אלא מהתקשורת (או התשקורת...), בכל אופן זה אחד הדברים שמדרבנים אותי כן להתגייס, ולטרום את חלקי!!!

" למה לרוץ כשאפשר לנסוע! "
בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותה של אהובתנו-מדינת ישראל.
נרצחה בידי בני בליעל, רודפי בצע ושררה, אנשי ריב ומדון.

אתה לא לבד בהרגשה הזו.
גם אני מטפס על הקירות ואוכל את הציפורניים.
אלמלא החבילות שאני מארגן אז כל החברים שלי שבקבע בטח כבר היו מסננים את השיחות טלפון ממני.
שים לב לאשכול העוגן "כיצד אני יכול לעזור..."

נראה לאן האשכול הזה יתפתח ונחליט מה לעשות איתו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

צ'יפס ידידי,מפאת גילי המתקדם אין לי צ'אנס לעלות ללחימה בצפון,כתושב קרית שמונה לשעבר אני יודע יותר מהרבה חברים כאן עד כמה נחוצה הלחימה במחבלים,כעובד צהל ביחידה לוחמת הידיעות שלי באות היישר משדה הקרב ולא דרך העיתונות השיקרית.ואגב אולי כדאי להפנות מעט מהחבילות לתושבי הצפון,לחיילים אני מניח שצהל דואג.

אמנם מפאת אופי ה"חימוש" של הגדוד שלי הסיכוי המכריע שנועבר לתפקוד בשטחים או בעורף הלבנוני במידה והלחימה תועמק, אבל בכל זאת אני חש צורך עצום "להיות שם". בחומת מגן ביום-יומיים הראשונים לגיוס, הרגשתי ממש ככה ואכן הגיע הצו-8.

גם הפעם אני מרגיש צורך שקשה להסביר פשוט "להיות במקום שבו אפשר לעשות ולא לדבר". מצד שני, כאב לשני ילדים קטנים, הסיכון שבמלחמה כזאת (שהוא נראה ודאי יותר ממה שהיה בחומת מגן, עם כל הכבוד לכיבוש סג'עיה ועלי אל מונטאר שהיינו אמורים להוציא אל הפועל) בפגיעה, מעמיד אותי בנקודה שבה לא הייתי לפני כמה שנים. ההרגשה שלי היא ש: אני אעשה מה שאדרש ומה שיהיה יהיה. בינתיים מתדבים יום בנהריה, ובלילה בכיתת הכוננות של הישוב. זו מלחמה למקצוענים כאן, וגם אם יש לי מה לתרום, אין כרגע פנאי למצות את זה. מצב מרגיז אני חייב לציין.

.

שים לב שרובם המוחלט של המילואימניקים שגוייסו מבצעים תפקידי מנלה או שהלכו להחליף חיילים סדירים בגזרות שקטות ביו"ש, גבול מצרים וגבול ירדן. לא ללחימה.

גם אני היום אב לשלושה ילדים וזה לא פשוט ללכת ולהילחם. בטח לא כשרואים את הנתונים מהשטח. לכן אני אלך כשיקראו לי.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מאז שכל הבלאגן הזה התחיל גם אני מטפס על הקירות. החיילים הסדירים עושים שטויות בלי הכרה, ואלה אותם שטויות שלמדנו להתמודד איתן לפני 10 שנים. כמו שכבר אמרו פה לא פעם הקרבות המיותרים של היום הם המור"קים המטומטמים של מחר.
אין לי משפחה, אין לי מחוייבות, ואני "חם על ההדק" - אין איזה מח"ט חי"ר שרוצה מילואמניק עם שרירי פלדה וכרס פוטנציאלית?

carpe scrotum : תפוס את החיים בביצים

אני חש תסכול כשאני רואה את החוסר מקצועיות.
אני חש תסכול כשאני יודע שעולים לשם חיילים לא מוכנים(ולא אפרט).
אני חש תסכול כשאני יודע שאם לא קוראים לי עד יום רביעי אני טס לעשות כסף במקום לעזור איפה שאני יכול (ואני בטוח שאני יכול לתרום).
צה"ל תקרא לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

אני איתך...... גם אני מתוסכל מכל הסיפור ולא ישן בלילה....

מחר אני כבר מתחיל לשלוח מכתבים לכמה גורמים... מקווה שזה יעזור

"למדנו מההיסטוריה, אדוני הנשיא, כי המלחמה היא נמנעת. השלום הוא בלתי נמנע".

מנחם בגין, נוב' 1977.

כשחבר טוב שלי גויס בצו 8 לכוח תותחנים במילואים שנמצא בגזרה הצפונית, כוח שמשתתף בלחימה ונותן סיוע ואש לחילוץ. כשהעיר שלי סופגת מטח אחרי מטח. כשהמקום בו אני לומד סגור עקב הפגזת חיפה.

במהלך סוף השבוע קיבלתי הוראה להתכונן להקפצה לשטחים אך זה חוזל"ש מאז.
התיק עדיין מוכן, גם אני.

לעולם אשא דגלך בגאווה

מגייסים עוד 3 אוגדות מילואים, אז אולי יש סיכוי.....

" למה לרוץ כשאפשר לנסוע! "
בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותה של אהובתנו-מדינת ישראל.
נרצחה בידי בני בליעל, רודפי בצע ושררה, אנשי ריב ומדון.

מאז תחילת הפעילות הקרקעית של צה"ל בלבנון אני מסתובב בתחושה מוזרה.
לתחושתי פעולות הצבא מתבצעות ללא כל מעוף והפעלת חשיבה מקורית מינימלית המתחייבת
בלחימה מול ארגון גרילה מיומן כחזבאללה.
הדילמה שלי קשורה לכך שאני יודע בוודאות שחלק ניכר ממפקדי הצבא בכל הדרגים הם אנשים איכותיים ואינטליגנטים, וקשה לי להאמין שהם אינם ערים לכך שבלחימה הקרקעית עד כה לא בוצע שום איגוף, או כל מהלך אחר בעל יוזמה ותושיה מיוחדת. התחושה שלי היא שהולכים פשוט עם הראש בקיר, מבצעים מהלכים צפויים וכו'.
קשה לי להאמין שמפקדים מוכשרים כמו גל הירש (אוגדונר 91) בעלי רקע נרחב ביחידות מיוחדות האמורות להיות אמונות על חשיבה "מחוץ לקופסא" מובילים את הלחימה במסלול כה חסר מעוף.

הבעיה שלי שבניגוד לאירועים קודמים אני מנותק כמעט לגמרי ממידע גולמי וניזון רק מהתקשורת, שרמת המקצועיות של חלק מכתביה מפוקפקת ביותר ובנוסף גם נוטה לכיוונים סנסציוניים מדי.
כך שייתכן ותפישת המציאות שלי מעוותת.

אשמח לשמוע דעות של אנשים נוספים מהפורום בנוגע לתורת הלחימה (ברמה הגזרתית) שמפעיל צה"ל בלחימה הקרקעית ואיכותה.

בכל מקרה כוונתי היא להביע ביקורת שקולה ולא מתלהמת תוך מתן כבוד לעוסקים במלאכה הקשה ובמיוחד ללוחמים בשטח שליבי עמם.


כהערת אגב בהקשר לאשכול שהתייחס לכתבה בנושא המודיעין (מאת רונן ברגמן כמדומני), זו דוגמא קלאסית לכתב שהיה לו מידע אמין ומדויק על ליקויים מסוימים בעבודת המודיעין בלבנון, אך בשל הנטיות הסנסציוניות שלו הפך אותו לכתבה מתלהמת שפוסלת את כלל עבודת המודיעין.
שוב, אין צורך להיות אינשטיין כדי לדעת שהאמת אינה שחור ולבן, ליקויים היו ועדיין ישנם (צריך לשאוף לצמצמם כמובן, ופרסומם מהווה את אחת הדרכים לעשות זאת, אם כי לא הדרך היעילה ביותר), אך בצידם היו, ישנם ויהיו הצלחות מרשימות.
כמי שקרוב לנושא המודיעין בגזרת לבנון אני יכול להעיד שהמצב הינו שונה מאוד ממה שהוצג בכתבה.

כאחד שכל החבר'ה שעשיתי איתם מסלול נלחמים עכשיו בצפון (גדודים 82 ו75), יש לי תחושה שאתה קצת מזלזל בהכשרה של השריונרים החדשים.
נכון, לא קל להלחם בסביבה שהיא לא מלחמה קלאסית, כשבסופו של עניין, מה שלומדים בצמ"פ (היום ברצף) זה איך להלחם במלחמה קלאסית (קווי עמדות וכד'), אך גם לכך הם הוכשרו.
אני מניח שכל הדרגים הקצת יותר בכירים מרמת החפ"ש-מ"מ, כן מנסים להיות יצרתייים ולעשות "תרגילים" וכד', רק מה, כיוון שבשש השנים האחרונות כל האזור כולו התכונן לרגע הזה, שבו ישראל תיאלץ להכנס לשם שוב, בין עם ע"י מיקוש של דרכים, בין עם על ידי התמקצעות של מחבלי החיזבאללה, זה בכלל לא קל. לא תמיד יש איפה "לאגף", כי אולי רק הדרך שכרגע הלחת בה, היא הבטוחה, וכל השאר ממוקשות?

מה עוד, שאני מניח, באופן מאוד הגיוני, שיש הנחיות נורא מפורשות מצד הדרג המדיני של "מה כן - מה לא", וגם הם רוצים, לעיתים קרובות ידיהם כבולות.

אסף.

ד"ש מסימנה

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אתה מוזמן ליצור קשר בפרטי, כדי לחסוך ליושבי הפורום :-P

אני ממש לא חושב שאני מתלהם, אני חושב שהעלאת שאלות כאלו בצורה עניינית היא מפרה.
אתה בכלל מתייחס לרמה הטקטית הנמוכה, ואני יותר מתכוון להפעלת הכוחות ברמת החטיבה, אך במיוחד האוגדה והפיקוד.

אני לא בטוח שהדרג המדיני מאפשר הפעלת כוחות ברמה של אוגדה או דברים כאלה.

מה עוד , בסופו של דבר, מי שנותן את הפקודה לאגף הוא המג"ד, לא האוגדונר.