מיגון עכשיו



אם יאמצו בעוטף עזה את המודל הצפוני ויתרוקנו, זה לא יהיה לכמה שבועות של "נופש" במרכז הארץ
אלון שוסטר

תראו איך שמתרגלים כמעט לכל: במרס 2001 נורו על קבוץ נחל עוז פצצות המרגמה הראשונות (בסיבוב האלימות הנוכחי. הקיבוץ הופגז גם בשנות החמישים והשישים). התדהמה שאפפה את מקבלי ההחלטות לנוכח ירי תלול מסלול על יישוב ב"עוטף עזה" היה כה גדול, שחיש קל הורה שר הביטחון דאז (פואד) על מיגון היישוב בחדרי ביטחון לכל משפחה, על חשבון המדינה.



לא עברו אלא חודשים בודדים ובאורח פרדוכסלי, דווקא עם התגברות הירי, טרפד האוצר תקציבים נוספים, שיועדו לבניית חדרי ביטחון ביישובי קו התפר המערבי - כיוון שהתחיל לחשוש מהמכפלות. הפקידים, ואחריהם מקבלי ההחלטות, חששו מכך שכולם ירצו מיגון. מי הם "הכולם" הזה? אלפי משפחות בשדרות, בקיבוצים ובמושבים שסביב לרצועת עזה. שנים של הסתמכות על מקלטים רגילים וקשיים כלכליים, שמנעו בנייה חדשה, הביאו אותן לחיים תחת איום מתמיד, ללא הגנה מינימלית.



לפני ההתנתקות הוצגה בפני ראשי הרשויות והיישובים בגזרה תוכנית למיגון מיטבי. בפועל, במשך למעלה משנה שבה נורו מאות טילים, היה עלינו להיאבק כדי לזכות במיגון גני הילדים. המאבק על מיגון בתי-הספר התקיים ממש "תחת אש". תקציב אמרתי, לא ביצוע. הביצוע יסתיים, בעוד חודשים לא מעטים. מצבנו עוד יותר גרוע בתחום המיגון הביתי. דירות מרבית חברי הקבוצים והמושבים וחלק מדירות שכנינו בשדרות אינן ממוגנות. הסיבה - תקציבית.



לא נוכל להשלים לאורך זמן עם היעדר המיגון. מיד עם הרגעת הגבול הלבנוני והרחקת איום הטילים לתקופה ארוכה מעל יישובי הגליל, נמשיך בלחץ הבלתי מתפשר למיגון בתי התושבים. אומרים לנו - למה להתמגן, עליכם להיאבק על הסרה מלאה של האיום. יופי נחמה. אז ניאבק על העיקרון ונישאר עם הטילים בחצרותינו, לאורך שנים.



ארבע דרכים יש להתמודדות עם איום הטרור תלול המסלול. הראשון והאולטימטיבי - סיום מצב הלוחמה. לאחר שש שנים של ציפייה למנהיגות פלסטינית יציבה שתאכוף הפסקת אש מוחלטת, יש להודות כי הנחת עבודה ריאלית ביותר היא שלא תימצא כזו בעתיד הנראה לעין. דרך ראויה ביותר למנוע פגיעה בעורף היא המיגון האקטיבי. פרויקט "נאוטילוס", שיתוף-פעולה ישראלי-אמריקני, הראה כבר לפני יותר משש שנים כי יש יכולת טכנולוגית ליירט רקטות ופגזים לטווחים קצרים ובינוניים. מסיבות כלכליות, ממשלת ישראל החליטה שלא להשקיע עד שני מיליארד שקלים בהשלמת הפיתוח ובהצבת תותחי הלייזר לאורך גבולות עזה ולבנון. אילו השלמנו, כפי שראוי לומר באומץ בעת הזו, עם העובדה שטילים יפלו בשטחינו גם בעתיד הנראה לעין, הרי שיש לעסוק במיגון פאסיבי של האוכלוסייה האזרחית, כפי שטענתי לעיל. במקביל למיגון הביטחוני ובמטרה לחזק את החוסן החברתי של המתיישבים, יש לעטוף את חזית גבול עזה בחליפת מיגון אזרחית.



לקראת היציאה מלבנון, ידעה ממשלת ישראל לקבל החלטות שהביאו לפיתוח דרמטי של יישובי גבול הצפון. המאוימים ביותר מביניהם הוגדרו כ"קו עימות", סל של הטבות הורעף עליהם, בצדק. השגשוג הכלכלי והחברתי שהתקיים באצבע הגליל ולאורך כביש הצפון עד לפני שבועות ספורים, הם הוכחה לחיוניות הסיוע הממוקד ולחובת המדינה לבצע מהלך דומה ביישובי העימות ב"סובב עזה".



בניגוד למתרחש בגבול הצפון, יישובי העימות ב"סובב עזה" ובשדרות לא התרוקנו מתושביהם, למרות חמש שנות האיום הממוקד. אמת, עוצמת האש וכמות הנפגעים מטילי הקסאם קטנה יותר, אולם עמידת האוכלוסייה שלנו מעוררת הערכה רבה בקרב המתבונן האכפתי, שמפנים את משמעות העמידה רבת השנים תחת איום מתמיד.



לצערי, לא לעולם חוסן. הנון-שלנטיות ואף העידוד החצי ממוסד בהם מתקבלת התרוקנות היישובים בגליל תוביל לחיקוי דרומי של המודל הצפוני. אסור להגיע למצב זה. כאן אין מדובר בכמה שבועות של "נופש" במרכז הארץ. כאן, אם חלילה נגיע לכך, מדובר בשנים. לכן, ממשלת ישראל תיטיב לעשות אם מיד עם התייצבות הזירה הצפונית, תחזור ותעלה על סדר יומה את התוכנית לחיזוק ופיתוח יישובי "סובב עזה". לא במתכונת מצומצמת, שאינה מתיימרת לבצע שינוי יסודי. חובת הממשלה לאמץ בהקדם תוכנית בעלת מעוף, שתבטא את ההבנה שמול 1.3 מליון פלסטינים ברצועת עזה יש לייצב מפעל התיישבותי יציב, כלכלית וחברתית.



אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)