זו כנראה המלחמה הראשונה בה מגויסות גם נשים לתפקידי לחימה במילואים - כתבת ynet שוחחה עם שתי מדריכות המרגמה היחידות בגבול הצפון שמצאו עצמן, ללא הכנה מוקדמת, יורות פצצות לעבר האויב. "בהתחלה הגברים זלזלו בנו אבל אחר כך הבינו שאנחנו בדיוק באותו מצב", הן מספרות
מירי חסון

YNET

צווי שמונה שהגיעו לחלק מאזרחי ישראל לא פסחו על מאות נשים שגויסו למלחמה בצפון. בארבע שנים האחרונות החל צה"ל לשבץ גם נשים במערך המילואים ובמלחמה הזו ישנן נשים המאיישות תפקידים כמו קצינות נ"מ, קצינות חילוץ והצלה, לוחמות תותחנים, משקיות צלפים ועוד.

מסך כל הנשים המגויסות למילואים בימים אלה כמחצית נמצאות בגדודים בדרג לוחם - 14% מהן לוחמות, 21% משמשות כחובשות, 11% קצינות לוחמות והיתר חיילות בחיל המודיעין. כתבת ynet פגשה בגבול לבנון את ענת ברשקובסקי (שבימים כתיקונם משמשת ככתבת ynet בדרום) ואפרת קאופמן, מש"קיות המרגמה היחידות שירו בפועל אל לבנון. השתיים החלו את תקופת המילואים שלהן בהדרכת מילואימניקים בבסיס אימונים, אך מהר מאוד מצאו עצמן בגבול לבנון - יורות מרגמות לכיוון לבנון.

ברשקובסקי מספרת על המעבר החד מהאימונים אל שדה הקרב: "אנחנו מוצאות את עצמנו נוסעות, צפונה ועוד צפונה ועוד צפונה כמעט עד הסוף ויורות - יורות ללבנון ומשתתפות בלחימה. בכל שירותי הצבאי לא חשבתי שיצא לי לירות לעבר לבנון".



המילואימניקיות מספרות כי השתתפותן בלחימה התקבלה בתחילה בגיחוך על ידי עמיתיהן הגברים, אך במהרה הן רכשו את הערכתם. קאופמן מספרת כי ימיהן הראשונים בגבול לוו בהערות סקסיסטיות רבות: "בהתחלה שאלו אותנו בזלזול- אתן מילואימניקיות? מתי השתחררתן, לפני שנה? ואז כשהם שומעים שאנחנו בנות 26 מתחילים לשאול – מה את לא נשואה? אין לך ילדים? למה את מחכה?.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/20122005/855884/kamerini3_wa.jpg]


המילואמנקיות בפעולה. "בלעדיהן לא נדע מה לעשות" (צילום: שי קמריני)


"ברגע ששומעים שאנחנו שש שנים וחצי אחרי הצבא הם קצת יותר מעריכים את זה. אנחנו פה כדי לתת את הדגש המקצועי שלנו והם יודעים שהם צריכים את זה. הם מבקשים את העזרה וגם יודעים להגיד תודה". ברשקובסקי מסבירה שהמילואימניקים מבינים שהנשים והגברים באותו מצב: "הם יודעים שגם אותנו הוציאו פתאום מהחיים שלנו ושאנחנו כאן בשביל לעזור בלחימה בדיוק כמוהם".



אחד המילואימניקים, נמרוד רטנר, מברך על הצטרפות הנשים למאמץ המלחמתי. "שש שנים לא עשינו אימון. אנחנו לא זוכרים איך להפעיל את המרגמות האלו. נכון שהיינו מקצועים פעם ועשינו את זה בסדיר אבל אם הן לא היו פה חלק מאיתנו לא היו יודעים מה לעשות".



"אחרי הלחימה יגיע תור המניקור"



מעבר ליכולות המקצועיות רטנר מוצא יתרונות נוספים לשהות הבנות בשטח: "כשאתה גומר אימון, חם, חול ופתאום הן מציעות לך מטלית לחה. מה יותר טוב מזה? רק בשביל זה היה צריך לגייס בנות לצבא".



את סוף השבוע האחרון העבירו ברשקובסקי וקאופמן בבית - מחר הן שבות לגבול. הן בהחלט מברכות על המנוחה הקצרה בבית: "מצד אחד כל הקיטש הזה של 'שליחות, סומכים עלי' וכל זה אבל מצד שני אני רוצה אמבטיה! ברגעים מסוימים אני שואלת את עצמי מה אני עושה פה ומה זה השחור הזה מתחת לציפורניים. אבל נראה לי שברגע שיתקשרו אלי החבר'ה ויבקשו שאחזור אני אגיע גם אם אהיה באמצע המניקור", אומרת קאופמן.



גם ברשקובסקי מפנטזת על טיפול יופי מפנק - אך רק בסוף המלחמה: "אין לי בעיה להיות פה עד מתי שיצטרכו אותי. זו הרגשה טובה לדעת שאת לוקחת חלק במשהו משמעותי, שאת עושה משהו לטובת הלחימה הזו, תורמת. מתי שיצטרכו אותי – אני לפקודתם. אחר כך אני אעשה טיפול יסודי ואחזור להיות אישה".



(05.08.06, 23:26)

לכתבה+הסרטון

ציטוט:

אחד המילואימניקים, נמרוד רטנר, מברך על הצטרפות הנשים למאמץ המלחמתי. "שש שנים לא עשינו אימון. אנחנו לא זוכרים איך להפעיל את המרגמות האלו. נכון שהיינו מקצועים פעם ועשינו את זה בסדיר אבל אם הן לא היו פה חלק מאיתנו לא היו יודעים מה לעשות".

שימו לב רבותי - הפקרת המילואים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -