בן כספית מנסה למצוא טיפת אנושיות במעשיו של ח"כ טיבי וקורא לו להיות ישראלי או לעזוב

אנחנו מכירים כבר שנים ארוכות. במחלוקות , בהסכמות, באסונות ובשמחות. אני יודע שחוץ מהיותך תועמלן ערבי ופטריוט פלשתיני, אתה גם בן אדם. על הבסיס הזה ניסיתי להאמין שדו-קיום בין שנינו, על האדמה הזו, עדיין אפשרי .

ראיתי אותך אתמול, נוהג בעדת הצרחנים, הדמגוגים והצבועים חסרי הבושה , שהטיחו בעמיר פרץ כינויי "רוצח" ו"טרוריסט" בכנסת ישראל ("הפרלמנט הציוני ", בפיכם). ראיתי אתכם בקלונכם, בבושתכם, בבושתנו. ראיתי, ומעולם לא חשתי רחוק יותר. מעולם לא האמנתי פחות באפשרות ההיא, הקלושה, הווירטואלית, לחיות כאן ביחד .

תגיד, אחמד, עם יד על הלב. אתה באמת מאמין שעמיר פרץ רוצח? טרוריסט? הרי אתה מכיר אותו. פרץ, התינוק שבינקותו נמסר למינקת פלשתינית. הילד שאמו נפגעה מבקבוק תבערה בעזה ודרשה לשחרר את החשוד במעשה. האיש שדחף, לחם, הטיף ונלחם כל חייו בכל כוחו למעןשלום, בכל מקום, למען משא ומתן, למען זכויות העם הפלשתיני באשר הוא, בכל מצב ובכל מזג אוויר .

האיש הזה רוצח, ואילו חסן נסראללה, לשיטתכם, מה הוא? מי הוא? צריך לעמול שעות, להזיע ימים, כדי לחלץ מכם איזשהו בדל גינוי רפה, מגומגם, נלחש, מהוסס , כללי, לתעשיית הטרור שהוא ואחרים מפעילים מולנו. כמה פעמים ישבתי מולך או מול חבריך באולפנים השונים, במאמץ לקושש איזה צל של גינוי לטבח הדולפינריום, או לטבח ליל הסדר במלון פרק, או לעוד עשרות, מאות, מעשי טבח ברבריים שהופצו כאן בתוכנו, בתגובה על הצעתו של אהוד ברק למדינה פלשתינית על 90 אחוזים מהשטחים .

אצלנו לא רוקדים על הגגות

עכשיו, הקטיושות נופלות גם עליכם, אבל האסימון לא. הן הורגות גם בכם, אבל לא מקלקלות לכם את התזה. את מי אפשר להאשים בכך שעבד טלוזי, האב האומלל ששכל את שני ילדיו בנצרת, בכלל לא יודע שהכל החל בהתקפה רצחנית, נטולת סיבה, של "האח" נסראללה על ישראל? האיש מדבר ברדיו ומכחיש שהיתה התקפה שבמסגרתה נהרגו שמונה חיילים .

הרי הציבור הערבי הגדול חי מפיכם, אוכל מכף ידכם, גדל ומתחנך על ברכי מורשת ההתלהמות שלכם. אתם מטיפים שטנה, יורים ארס ורשף בכל פעם שנדמה לכם שידו של איזשהו יהודי היתה באיזה מעל. ואילו כשזה הפוך, ורוב הזמן זה הפוך , אתם נאלמים דום .

פראי אדם טובלים ידם בדמם של שני מילואימניקים טבוחים בחוצות רמאללה ורוקדים על המרפסת, ואתם שותקים. ברברים מסיתים את אנשיכם להתפוצץ בתוך נשים וילדים, ואתם מגמגמים. גם אצלנו יש רוצחים, אחמד. גם אצלנו גדלים עשבים שוטים, מנוולים. אבל הם מיעוט בטל בשישים, ומעולם לא הפכו לגיבורי תרבות. איש לא קידש אותם לשאהידים .

עמוק בפנים אתה יודע שעוד לא נולד הקצין הישראלי שיורה להטיל פצצה, בדם קר וביודעין, על בית שבו מסתתרים ילדים. עמוק בלב אתה יודע שאצלנו לא רוקדים על הגגות למראה נשים וילדים טבוחים. בחלומי, ראיתי אותך עולה אתמול על דוכן הכנסת ומדבר. בשקט. מהלב. בלי לצרוח. בלי לנופף אגרוף בזעם. בלי לשרג וריד בצוואר. מדבר על המצב הקשה. קורא להפסקת אש. מטיף לחיל האוויר להפסיק להפציץ . ומגנה גם את ההתקפה של נסראללה. הרי אתה יודע שמדובר בסוכן איראני. הרי אתה יודע שהאיום שלו על אורח חיינו לא שונה מהאיום שלו על אורח חייך. על ערכיך . או שאני טועה ?

הגיס החמישי בבית המחוקקים

אתה סגן יושב ראש הכנסת, ד"ר אחמד טיבי. לכאורה, גאווה גדולה. במציאות? בעיה קשה. אני מנסה לתאר לעצמי מה היה קורה בפרלמנט של אחת המדינות הערביות החביבות עליך, אם היה מגיע לשם הבריון מוחמד ברכה, ומגלה שהממשלה ביצעה טבח בנשים וילדים במתכוון , כפי שהתגולל על ממשלת ישראל. הרי בכל מדינה נורמלית היה האיש כבר נחבש בבית האסורים. אתמול הגיש נגדו חבר הכנסת עתניאל שנלר תלונה במשטרה. איך זה ייגמר ? בשום דבר. רחמנות יהודית .

או טאלב א-סאנע, עלוב הנפש. צורח את נפשו לדעת, מורחק (בצדק) מהאולם על ידי דליה איציק, ואחר כך משגר אליה פתק מתרפס, מתחנן, שתסלח לו. מספר שבנותיו בכו אתמול למראות כנא, ומבקש שיושבת הראש תאפשר לו להיכנס בכל זאת ולנאום , לגזור עוד קופון. איפה הבושה ?

ועזמי בשארה? שיא השיאים. האיש הזה כמעט לא מגיע לכנסת. רק במדינה האומללה שלנו הגיס החמישי הזה ממשיך לכהן בבית המחוקקים. מחרים את המוסד הזה דרך קבע , אבל ממשיך להתפרנס ממנו ולתדלק מתוכו את מאבקו למען קיצה של המדינה היהודית . לך תדע, אולי קפץ אתמול לחבר אסד בדמשק, לחלוק חוויות. או ל"אח" נסראללה בביירות, לתכנן תוכניות. אצלו, אי אפשר לדעת .

יום אחד הוא מרגל כאן בשמם, יום אחר הוא מרגל שם, בשמנו. שהרי כבר שוגר למשימות מטעם השלטון (אצל אהוד ברק), חזר ודיווח (לדני יתום). רק החלטה מנוכרת, שערורייתית, מטורפת של בג"ץ התירה לאיש הזה להתמודד לכנסת גם הפעם . כנראה באמת השתגענו. ואחר כך מתפלאים שם, בבג"ץ, איך זה שהציבור כל כך התרחק .

אתם תתגעגעו אלינו

הדמוקרטיה הישראלית, אחמד, לא תוכל לבלוע את הארס הזה עוד זמן רב. בסוף, תוקעו ותוקאו מתוכה . כשיהודי החי בניו-יורק מחליט שנאמנותו למדינת היהודים גוברת על מחוייבותו למולדתו, הוא קם ועולה לישראל .

הגיע הזמן שגם אתם תחליטו. איפה אתם, עם מי אתם. רוצים להשאר כאן? תצהירו על נאמנותכם באומץ. לא רוצים? תרדו לפלשתין. תעקרו לסוריה. תעברו לעמאן. אני מאמין בנאמנותם ובהגינותם של רוב-רובם של ערביי ישראל. אני יודע שמאות אלפים מתוכם הם אזרחים נאמנים, הכואבים את כאבם של הפלשתינים אבל מכירים גם בסבלם של הישראלים .

הגיע הזמן לעשות את החשבון ולקחת את ההחלטה. זה לא מאוחר מדי. עוד אפשר לשנות כיוון. עוד ניתן להישאר ביחד. בשביל זה, אתם צריכים לקחת את ההחלטה . להשאר כאן, איתנו, לטוב ולרע, או לעבור צד, אליהם, לרע ולטוב. נראה אתכם צורחים על איסמאעיל הנייה בפרלמנט ברמאללה. או תוקפים את אבו סמהדנה במשרדיו ברפיח. אתם תתגעגעו אלינו, אחמד. אני לא בטוח שנתגעגע אליכם


http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/457/507.html

"אין מה למהר כי אין לאן להגיע"