(שיף העלה על הכתב תחושה שעלתה לי מהמלחמה - בדגש על הקרבות כניסה יציאה)

מאת זאב שיף
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
לקחי המלחמה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
אחד הלקחים העיקריים של המלחמה בחיזבאללה יחשוף כי כוחות היבשה של צה"ל, שנשלחו להילחם בלבנון, צמחו והתאמנו בשטחים, ועסקו בעיקר בביטחון שוטף מול האויב הפלשתיני. מרבית היחידות עסקו במודלים של לחימה המתאימים לכוחות משטרה, ולא של צבא סדיר המתמודד נגד צבא סדיר או נגד ארגון כחיזבאללה, הלוחם כמו צבא סדיר ומצויד בכמויות רבות וגדולות של נשק חדיש ובעיקר של טילים אנטי-טנקיים חדישים. במשפט אחד אפשר לומר, כי הלחימה בפלשתינאים "קילקלה" את צה"ל כצבא סדיר ומתקדם.

צה"ל התפרסם כצבא שהצטיין במהלכי "בליץ-קריג", באיגופי עומק, בנחיתות מהים ומהאוויר, בהכרעה מהירה בגישות עוקפות וגם בפשיטות נועזות. הצבא כיום, או מרביתו, עסק במשך שנים בדברים שונים ומכבידים מבחינה רגשית ופוליטית. החל מתפיסת חוליות טרור, בפיגועי התאבדות, ועד סגרים ועוצרים של אוכלוסיות אזרחיות גדולות. הוא הצטיין בהפעלת מחסומים וגדרות.

אנשי מילואים רבים עסקו בליווי אנשי שירות הביטחון שיצאו לבצע מעצרים. גדודים של חיילי מילואים שמרו על מחנות מעצר של פלשתינאים. בהרבה מובנים, חלק גדול של צה"ל הפך לצבא הסדיר של שירות הביטחון הכללי. זה לא הצבא שישראל הכירה במלחמת יום הכיפורים, וגם לא צה"ל של מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 - שתי מלחמות שבעקבותיהן הוקמו ועדות חקירה ממלכתיות.

הרבה יתרונות ותכונות מבצעיות חשובות הלכו לאיבוד במשך השנים, משום שצה"ל לחם את המלחמה הלא-נכונה מבחינה צבאית. טוב יותר היה, למשל, שמלחמה כזאת היתה נעשית על ידי משמר הגבול, ואילו את הצבא הסדיר הגדול ואת מרבית יחידות המילואים לאמן למלחמה אחרת.

לעתים גם האימונים הם שונים. מסתבר שמרבית המפקדים, גם ביחידות קו בלבנון, צמחו בלחימה בשטחים, והם חושבים כנראה במושגים של לחימה בפלשתינים.

יחידות שונות נכנסו לקרב בלבנון על פי "מודל פלשתיני". למשל, שני הקרבות הקשים במרון א-ראס ובבינת ג'בייל בלבנון היו של "כניסה ויציאה", כמו שצה"ל נהג לעשות פעמים רבות ברצועת עזה. צה"ל הופתע בלבנון מירי טילים נגד טנקיים רבים, ומטווח גדול יחסית. ברצועת עזה ובגדה הנטייה המיידית היא למצוא מחסה בבית סמוך. בלבנון נהרגו חיילים רבים מנשק נ"ט, שנורה ממרחק גדול וחדר קיר שמעברו הסתתרו. לזה לא אימנו את חיילי הסדיר כשהם לחמו נגד הפלשתינאים.

רק במהלך הקרבות, אחרי כשבועיים, הוצאה הוראה מיוחדת על ידי מפקדת זרוע היבשה, שלא להיכנס לכל בית כדי להסתתר בו. ואם כן, ההוראה אמרה באיזה חדרים למצוא מחסה. בלבנון נאלצו החיילים להילחם בבונקרים, כמו שהאמריקאים לחמו לפני שנים נגד הווייטקונג בווייטנאם. אחד משבויי חיזבאללה, שנפל בידי צה"ל בעיתא א-שעב, שם נערכו כמה קרבות קשים, השתייך לחוליית נ"ט. הוא סיפר שבמשך האימונים נתנו לו לירות לניסוי ובמטווחים כ-15 טילים יקרים ביותר. בצה"ל לא היו אפילו חולמים על הוצאה כזו של טילי נ"ט חדישים, אך חיזבאללה אימן ואימן, ואגר נסיון.

דוגמה אחרת היא כניסתם של לוחמי גולני לקרב בלבנון. החטיבה עלתה מרצועת עזה ללבנון. זו חטיבה מעולה ובעלת מורל גבוה, שחייליה ששים לקרב ועשו זאת בגבורה. אך מפקדים בכירים שמו לב כי מפקדי הפלוגות, למשל, מתקשים לקיים את הקשר הנכון עם סוללות הארטילריה שסייעו להם. מסתבר שזה תחום שהמעיטו להתאמן בו, והדבר נתן אותותיו. במלים אחרות, הלחימה הממושכת באויב הפלשתיני המתמחה בטרור הסיטה את צה"ל מתפקידו העיקרי. כל מי שיחפש את הלקחים הנכונים מהמלחמה בחיזבאללה, יהיה חייב למצוא לכך מרפא.http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

אהמ... כבר נפתח אשכול כזה..

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -