קראתי את השרשור האחרון על רכישת מערכות נשק לעומת פיתוח עצמאי (מרכבה VS אברמס) - וחסר לי דיון כללי על הנושא.

האם להסתמך על מערכות נשק תוצרת ישראל או שעדיף לרכוש מערכות בכספי סיוע?

שתי הקצוות של הדיון נעים בין:

- אין כמו המערכות הישראליות, חייבים לשמור על כושר ייצור הנשק של ישראל, וחוץ מזה- האמריקאים בחיים לא יתנו לנו לקנות מהם מערכות נשק באיכות דומה (הרי הם שומרים לעצמם את הטוב ביותר).

לבין:

- נשבר המיתוס של "אנחנו הטובים ביותר", חלק ניכר מהמערכות האמריקאיות טובות יותר מהישראליות, וחוץ מזה, אין לנו כסף לקנות כחול לבן.

...כמובן שהאמת נמצאת אי-שם באמצע, השאלה היא היכן?

כאן, גילוי נאות, אני בעצמי עובד התעשיות הביטחוניות הישראליות ולכן יש לי אינטרס ברור לקניית מערכות נשק תוצרת הארץ.



ולדעתי בנידון: אני חושב שיש שבכל מקום בו הפיתוח הישראלי טוב יותר או משתווה לאמריקאי יש לקנות תוצרת הארץ. אני חושב שבטווח הארוך הדבר יעזור לנו לשמר ולפתח יכולות טכנולוגיות-צבאיות חשובות. אני רואה איך ארה"ב נלחמת בתעשיית הנשק הישראלית בכל האמצעים (לדוגמא אחת ראו את המכרז אחרון של אלתא בקוריאה). אני חושב שהדבר ישמור מקומות עבודה לעשרות אלפי אנשים ואף יפתח מקומות עבודה חדשים.

באופן כללי, ידוע שמערכת שאינה נרכשת ע"י צה"ל קשה מאוד עד בלתי אפשרי למכור בחו"ל- כך שהסתמכות על מערכות ישראליות תעזור לייצוא הביטחוני הישראלי.

באופן כללי אני חושב שיש לצמצם את התלות של מדינת ישראל בסיוע האמריקאי, והסתמכות על מערכות נשק ונשקים ישראלים זו התחלה טובה.

אז מה לעשות? לוותר על הסיוע? –לא ולא! בכל מקום בו המערכת האמריקאית טובה יותר באופן ברור, יש להעדיף אותה. יש לקנות בסיוע דברים שאותם לא מייצרים בארץ (מטוסים לדוגמא), ניתן להשקיע יותר בדברים קיימים (נעליים ומדים לדוגמא), וניתן להשקיע במיזמים שהם בכל מקרה פיתוח משותף ישראלי- אמריקאי. בקיצור- יש להתייחס לסיוע בתור בונוס, ולא תקציב.

כרגע אני רואה איך חברות ישראליות מעבירות ייצור לחו"ל בשביל שאפשר יהיה לקנות את המוצר בכספי סיוע- ובכך נותנות עבודה לפועל האמריקאי על חשבון הפועל הישראלי. כמובן שמגמה זו קיימת רק בגלל הסיוע האמריקאי...

כמובן שאל לנו לשכוח את השליטה שיש לאמריקאים עלינו בגלל הסיוע...

בקיצור- האמריקאים בינתיים מצליחים להשיג את מלא מטרתם ע"י הסיוע: סיוע צבאי עכשווי למדינה ידידותית תוך כדי חניקת התעשיות הצבאיות שלה וסבסוד התעשיות האמריקאיות.



איפה עובר הגבול בין מערכת שתיוצר בארץ לבין מערכת שתקנה בחו"ל? הרי עם תקציב מתאים ניתן לייצר הכל בארץ! -את זה אני לא יודע, אבל נראה לי שההחלטה צריכה להסתמך על יכולות פיתוח וייצור קיימות (אני עדיין לא טוען שצריך לחזור ולפתח מטוס קרב חדש מאפס) ועל מוצרים קיימים שרכישתם נדחתה או בוטלה (לדוגמא נגמשי"ם ורוס"רים מסויימים).

האם יש לנו כסף לעשות את כל מה שכתבתי? אולי עכשיו לא. אבל לדעתי גישה זו צריכה להיות כרגע בתור מגמה כללית. לאט לאט, בתוך כמה שנים המערכת תסתגל לתקציב ביטחון גדול יותר- שחלקו הגדול חוזר אלינו בתור עוד תעסוקה ומכירות לתעשיות הביטחוניות, וחלקו האחר חוזר אלינו בתור ביטחון בתעשיות בטחוניות ישראליות חזקות וטובות.

אלוהים יודע איפה הגבול, אני חושב שאנחנו צריכים לייצר גם מטוסים, אבל מה אפשר לעשות.

לדעתי שמדובר במערכת שמשתווה לזו הישראלית או יותר טובה צריך לקנות את האמריקאית מכספי הסיוע, כמו שאתם יודעים לצה"ל אין הרבה כסף שהוא יכול לבזבז על מערכות מקוריות והתקווה שתקציב הביטחון יגדל היא לא מציאותית כמו כן המלחמה הנוכחית לדעתי הוכיחה שהשקעה בנשקים חדשים, נוצצים ומתוחכמים לא תעזור הרבה אם אין כסף לדברים הבסיסים כמו ימי אימונים למילואימניקים וציוד נורמלי להם (לא שאני מזלזל בטכנולוגיות חדישות).

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

צריך לעשות הפרדה בין רכש של טכנולוגיה ייחודית זרה לבין רכש של אמצעים בעלי טכנולוגיה מקובלת ולא ייחודית.

אחד השיקולים שלא הזכרת, אבל מוזכר באינספור דיונים דומים בפורום, הוא התאמה של המערכות לצרכינו. מערכות נשק מייצור עצמי בנויות טוב יותר לטקטיקה ולאסטרטגיה ולנסיון המצטבר שלנו. מה שחסר מאוד במערכות נשק זרות, שמחייבות אותנו או לאמץ תו"ל זר שפחות מתאים לנו.

ישראל צריכה לקנות דברים בסיסיים כמו תחמושת, חלקים פשוטים או גולמיים כמו ברגים שאנחנו יכולים לייצר בעצמנו גם באם מחיר יקר יותר. ככל הידוע לי, צה"ל עושה כך בדר"כ.

השאלה מתחדדת ברכש של טכנולוגיה זרה, שאותה צריך לחשוב שבע פעמים לפני הרכש, מפני שאומנם מצד אחד מדובר חיוני אולם מצד שני האמריקנים מטילים הגבלות על השימוש בו או מתנים תנאים לאספקת חלקי חילוף, הדרכות ושירותים אחרים.

אני חושב שצה"ל צריך להתבסס על טכנולוגיה מקומית בלבד. לייצר כל פריט ופריט בעצמו.

שלום לכולם,
הודעה ראשונה שלי כאן, לאחר כחודשיים של עיון יומיומי (כמעט)...
לדעתי, הכיוון שאליו התע"ש (ודומותיה) צריכות להוביל הוא יותר של פיתוח מערכות ייעודיות וייחודיות ופחות מכלולים שכמותן ניתן "לרכוש" בכספי משלם המסים האמריקאי. דוגמה טובה לעניין היא המזל"טים - תחום שישראל מובילה בו מזה זמן. ישנם, כמובן, תחומים נוספים.
התבור, לעומת זאת (וכמובן שלעניות דעתי) הוא דוגמה למה שלא צריך לעשות. הרי אפילו אם מדובר ברוס"ר מצוין, קשה לי לראות יתרונות משמעותיים שלו ע"פ ה-M4. מה גם, שבמחיר הצטיידות חלקית ברוס"ר מתוצרת ישראל, ניתן לצייד את כלל מערך החי"ר (כולל מילואים) בנשק מודרני מתוצרת ארה"ב.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

הצטיידות בתבור הוא מקדם המכירות של הרובה בחו"ל. מכירות אלו עשויות לכסות על ההשקעה, ולפנות את סעיף התקציב לרובים מכספי הסיוע האמריקני.

זה מלבד, לספק עבודה לישראלים במקום לעובדי חברת קולט או סטרלינג. לשלם בעבור עבודה עדיף מלשלם דמי אבטלה.