העתקתי מאחת התגובות ברשת. מפאת חשיבות הנאמר בו, נראה לי שכדאי להפיץ את זה בכל דרך אפשרית, שזה יגיע לכל יהודי וכל ישראלי המעוניין בהמשך המדינה היהודית ואוהב עם ישראל.

לעצור את תהליך ההתאבדות של מדינת ישראל
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/display_tb_blue_left_up.gif]


מדינת ישראל נמצאת במדרון התאבדותי מאז שהחליטה כי שלום עם אויביה חשוב יותר מעצם קיומה.
שלום הוא ערך חשוב ואף משאת נפש, אך קיום וביטחון חשוב ממנו וקודם לו.
מדינת ישראל לא קמה כדי לעשות שלום עם ערבים. היא קמה כדי להיות בית לאומי לעם היהודי.
ומ 1982 אנחנו הולכים ומתפרקים מכל נכסינו על מזבח השלום.

א.חוזה השלום עם מצרים.
כפי שאמרה ההיסטוריונית ברברה טוכמן (מצעד האיוולת) שביקרה בישראל ב 82: הסכם הבנוי על הנוסחה "שטחים תמורת שלום" שגוי בראייה היסטורית כשאת השטח מקבלת מדינה אשר שטחה גדול פי 45 מהמדינה הנותנת. כמו כן, מאחר וסיני ורצועת עזה היו בריבונות מצרית 20 שנה בלבד (ניתנו למצרים מהבריטים רק ב 47 , ולא היו שלהם קודם לכן מעולם, ונכבשו ב 1967) הטיעון של המצרים בדבר "אדמותיהם הקדושות" הנו טיעון תעמולתי בלבד.
אך מדינת ישראל נתנה למצרים את כל מרחב סיני, על כל משאבי הטבע שלו, על הפיתוח האדיר שהושקע בו, על מגש של כסף. כי הרי אנחנו כל כך רוצים שלום והמצרים רוצים אדמה (חסר להם).
בנוסף לכך נפלנו על פנינו למלכודת שטמן לנו סעדאת.
בטאבה הוא לא ויתר על מ"ר, אבל על רצועת עזה הוא "ויתר" כדי להשאיר לפתחנו את הפליטים שהוא כמובן לא היה מוכן לתת להם להוציא את האף מהמחנות שהוא עצמו בנה להם (אחיו האהובים הפלסטינים).

ב. ערפאת, יליד מצרים, בנה מערכת טרור שניסתה להרוס את ירדן וגרמה לגירושו ממנה, הרסה את לבנון וגרמה לגירושו ממנה. הוא גורש לטוניס וחי שם בביזוי מוחלט, כולל נידוי של מדינות ערב. ארה"ב ואירופה עמדו להכריז עליו כעל פרסונה נון גרטה (אישיות בלתי רצויה). אבל פרס, איש החזון והשלום, נסע לבית הלבן והצליח לשכנע את נשיא ארה"ב כי יש להכיר בערפאת, גרם להבאתו לכאן, מיסד עם תנועות השמאל את המונח "כיבוש" ופתח את הפתח לאינתיפאדות וטרור אלים במיוחד (מה שלא מנע ממנו לקבל את פרס נובל לשלום עם הארכי טרוריסט הזה). מכאן הדרך לאוסלו הייתה קצרה תוך אספקת נשק בלתי פוסקת לטרור הפלסטיני וחוסר תגובה לפגיעות אלימות באוכלוסיה ישראלית. הכל כמובן בשם עגל "השלום"

ג. החתימה על הסכמי וואי שנתנו לערבים שליטה בחברון – גם היא פעולה הזויה מתוך קידוש הניסיון הבלתי פוסק לעשות שלום עם מי שחרט על דגלו ואמנתו את השמדתנו (וזאת הייתה הכניעה של ביבי לשמאל, לא).

ד. הכניסה ללבנון לא החלה מתוך רצוננו להרחיב את הטריטוריה שלנו , אלא מפני שבצפון ישראל לא ניתן היה לקיים חיים אנושיים רגילים תחת המתקפות האלימות. ארגוני השמאל (כמובן שוחרי השלום) ובראשן ארבע אמהות ונשים בשחור גרמו לנו לסגת מלבנון עם הזנב בין הרגליים, תוך בגידה בצד"ל ואי פירוק החיזבאלה מנשקו. פרס הזדרז להכריז על "מזרח תיכון חדש".

ה. בישראל קמים עוד ועוד ארגונים "שוחרי שלום" – כולם נגד "הכיבוש". כולם עובדים בשביל האינטרס הפלסטיני. האג'נדה של כולם – אם רק נסיים את ה"כיבוש", אם רק ניתן לפלסטינים להקים כאן משני צידנו מדינה – יבוא השלום. אבל הכיבוש הסתיים ביום שחתמנו חוזה שלום עם הנכבשים והם ויתרו על שטחיהם. קולותיהם הניחרים של אנשי הימין כי לערבים יש מרחב עצום לאין חקר וכי המדינה הערבית החדשה ה 23 לא צריכה לקום על שטחה הקטן עד אימה של המדינה היהודית האחת בעולם – נופל על אוזניים ערלות. כולם שועטים לשלום, עוזבים את עזה. הי, אמר ביבי, אנחנו מקימים כאן חמאסטן. סקלו אותו בתקשורת. הי, אמר הרמטכ"ל – זה יעודד את הטרור. הוא עף. ויוצאים מעזה, כאשר הקסאמים כבר מזנבים בנו תוך כדי יציאה.

ו. ומי עולה לשלטון? – נביא ההתכנסות. רק נתכנס מיהודה ושומרון, יבוא השלום. זה שקמה ברצועת עזה, השטח הטריטוראלי הראשון בהיסטוריה שניתן לפלסטינים, מערכת של 14 (!!!) ארגוני טרור איסלמיים לא תרפה את ידינו. אנחנו נתכנס. כי מה הם שטחים לעומת התקווה לשלום. המוטו – ככל שישראל תהיה קטנה יותר היא תהיה חזקה יותר. ההיסטוריונים לא מכירים נוסחה היסטורית כזו.

אנחנו בדקה ה 90. הערבים והמוסלמים כבר הבינו את החולשה הזו שלנו שגורמת לנו לוותר על המדינה בכיסופי השלום שלנו. הם כבר הורידו את הכפפות. תחת כל עץ רענן, על כל במה הם קוראים לחיסול המפעל הציוני.

אם לא נחליף ע כ ש י ו את השלטון ואת האג'נדה – נעלם. זה כבר כמעט קרה לנו. ההיסטוריה הוכיחה לנו שזה אפשרי. תנועות "השלום" יאפשרו זאת שוב. או שאנחנו נלחמים על מדינה יהודית (ומדינה זה לא מושג וירטואלי זה שטח, זו אדמה), או שבמקרה הטוב, נחזור לשטייטל.

המפוכחת , נגב

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

שלא יפיצו שנאת חינם ויותר טוב יקשיבו למה שהמתנחלים ויהודים אחרים אומרים ומזהירים?

האם עודדת לקנות ולו בית אחד של ערבי בנגב או בגליל או בירושלים. יש לך הרבה עבודה לשכנע את החברה שלך...

ציטוט:

נעלם רק אם תרבנה המריבות בינינו ואם לא נשכיל לותר על מצב בו נהפוך למיעוט בארץ ישראל

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ישראל היפה השנאה התהומית נובעת משליחי האל עלי אדמות

מה המשפט הזה אם לא שנאה תהומית. גם התגובה שלך חשוכה מאוד. האם העובדה שהיהודי הוא דתי צריכה להפריע שלא יוכל לבקר את מהלכי הממשלה.

ושאלה שנייה: האם אביגדור ליברמאן, בנימין נתניהו, בוגי יעלון, ועוד הרבה, האם הביקורת שלהם נובע מזה שהם מרגישים את עצמם "שליחי האל עלי אדמות"?

ולמה על יונתן בשיא או אברהם בורג אתה לא אומר שהוא פעל כ"שליח האל עלי אדמות"? האם את משתמש עם הדמגוגיה שלך רק כשזה נגד יריביך הפוליטיים?


אתה מנסה על ידי הפרד ומשול להכתיב את דעותיך המסוכנות על אזרחי המדינה.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

לא אלו החשים עצמם כשליחי האל - המקדשים את האדמה על החיים. רק לראות את שנאתם לחיילי צה"ל וכוחות הבטחון, האלימות שלהם נגדם, ההשתלחות הבוטה וכו'. עינים יוקדות שינאה ושיכרון חושים - אלו שאמונתם העוורת ואכזבתם מרבניהם העבירה אותם על דעתם.
לראות את שנאתם לשכניהם, ההצקה להם והנסיון לסלקם מאדמותיהם - שנאה בולטת מתוך רמ"ח אבריהם.

הנסיגה מעזה העמידה בסכנה רבבות יהודים בכל ערי עוטף עזה וגם באשקלון. וזה רק בשנה ראשונה. תראה מה קרה בלבנון אחרי 6 שנים.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

באשר ללבנון וזה עשוי לחזור על עצמו ברצועת עזה - היציאה החד צדדית, הברוכה, מחייבת המשך פעילות דיפלומטית לאחריה. בלבנון חיכו שש שנים ללא כל מעש ידוע לציבור. קשה תמיד לשפוט מה היה אילו - אנחנו תמיד עדים לתוצאת המעשה וכל אחד מאיתנו רואה את התוצאה דרך משקפיו הוא.
גם צורת התגובה המצואיסטית, תוך כדי זלזול באויב (אחרת יתכן והיו פועלים בדרך שונה), הביאה לשחרור כל הלחצים שהצטברו במהלך 6 השנים ולפצוץ הגדול שאסור היה לתת לו שיקרה.

שמע "ישראל היפה"
אם תצא יציאה חד צדדית מביתך, זו תהיה "יציאה מבורכת"
זו תהיה תרומה לשלום,
מה דעתך?

ככה לפחות חושבים המוסלמים.