25-03-2006, 23:28
|
|
|
|
חבר מתאריך: 17.02.06
הודעות: 131
|
|
|
למה אנשים אומרים שלא טוב לשלב בין כמה אומנויות?
הרי לכל אומנות יש את הייתרונות והחסרונות שלה, אין אומנות מושלמת...
אז למה צריך להיות עיוור וללכת עם הראש בקיר, להגביל את עצמך ולהגיד זה לא טוב ולא לנסות?
לדעתי צריך להתנסות בכמה דברים, לשאוב מכל אומנות את הייתרונות שלה ולשלב אותם עם החסרונות של השנייה,
וככה להגיע למצב שאתה מחפה על החסרונות...
אני למשל מתאמן באגרוף תאילנדי, ולדעתי החסרון שלה זה שאין קרקע בכלל ואין מצבים של האבקות בכללי שזה דבר שמגיעים אליו הרבה ברחוב,
מבחינת לחימה בעמידה היא מצויינת אבל אם מגיעים לקרקע לא מכינים אותך לכלום,
ובגלל זה אני מתכוון כשאני יהיה ממש טוב באגרוף תאילנדי ללמוד עוד אומנות שמחפה על החסרון הזה של הקרקע,
ככה אני יוכל להשתמש באגרוף תאילנדי ובמקרה שאני יגיע למצב של קרקע אני יהיה מוכן...
כי כמו שאמרתי בקרב בעמידה לפי דעתי היא אחת המצויינות זאת אומנות ממש אגרסיבית וחזקה, אבל פשוט אין בכלל קרקע, ולכן אני מתכוון לחפות על זה...
אני יתן עוד דוגמא -
יש פה הרבה מתאמנים בטאקוואנדו בפורום,
אצליכם בכלל אין עבודת ידיים,
מה תעשו במקרה שתלחמו במישהו ברחוב?
תשתמשו ברגליים מטווח 0?
אז למה לא ללמוד טאקוואנדו, ולשלב עם זה למשל אגרוף כדי לחפות על החסרון בטאקוואנדו שאין ידיים?
בעקרון אני אומר ש לדעתי הכי טוב זה ללמוד אומנות אחת שאתה ממש מתחבר אליה, עד שתגיע למצב שאתה טוב מאוד בה, ואחרי זה להתחיל לשלב אימונים של אומנות אחרת שמחפה על הפערים והחסרונות בשיטה שלך...
אחרי שקראתם הכל לא חושבים כמוני?
נערך לאחרונה ע"י בן לביא בתאריך 25-03-2006 בשעה 23:30.
|
ראשי
צ'אט
) . אחד מהתלמידים היה סייפן יפני בשם נוריסי נואיבה או נוחיבה או משהו כזה . השני היה תלמיד קוראני , שהיה לוחם . כשהם חזרו כל אחד מהלימודים , הסייפן היפני (אולי וואחיבה ? ) המשיל ללמד אותה בצורה "הסייפנית" אם הרבה סיבובים ועדינות . הלוחם הקוראני לימד את זה בצורה קשוחה ולחימתית וקרא לזה "הפקידו" . 
מצב כלאיים
