"המערכת הגרמנית... הייתה מערכת 'משיכה' - הדרישות באו מהחזית.
האיטלקים מירכזו הכל במערכת 'דחיפה'. לא לרג'ימנטים, לא לדיביזיות ואפילו לא לגייסות היו יחידות לוגיסטיות משל עצמן, והצורך נקבע בעורף. היו מעט מאגרים בחזית, שכן ה"אינטנטנזה" [!] סיפקה לצרכניה משלוח יומי.
בהתחשב בחוסר יכולתו של הצבא האיטלקי לספק לחייליו אפילו דואר בצורה סבירה, המערכת לא עוררה בטחון רב.
יחידות הפכו מרותקות למקומן, מפחד שכל תנועה תקטע את זרימת התחמושת, המזון והמים. אפילו חוסר תנועה מוחלט לא הבטיח הימנעות מאבדון שנגרם ממחסור באוכל ומים. פגיעה בכוחותיו באמצעות תכנון מערכת האספקה לבדה היה הישג ייחודי של הפיקוד העליון האיטלקי, הישג ששום צבא אותה תקופה לא חיקה".

(מתוך 'אל עלמיין' של סטיבן באנגיי, כאן בתרגום חופשי מהמהדורה האנגלית).
אני יודע שאנלוגיות היסטוריות מעצם טיבן אינן מדוייקות, אבל בכל-זאת אני חייב לומר שכשקראתי את הקטע הזה, תוך כדי המלחמה, זעתי במקומי בכיסא בחוסר נוחות מסויים.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

רק לשם העניין, אצרף את הגירסה העברית המופיעה במהדורה המתורגמת מאנגלית (ע"י רחל אהרוני) :


"השיטה הלוגיסטית הגרמנית...הייתה שיטת ה"משיכה" - הדרישה באה מן החזית.
האיטלקים, שהיו ריכוזיים בכול, פעלו בשיטת ה"דחיפה". לגדודים, לדיוויזיות ואפילו לקורפוסים האיטלקיים לא היו יחידות לוגיסטיות משלהם, והדרישה נתקבעה בעורף. היו כמה מצבורי מלאי בחזית, שבהם השתמשה ה"אינטֶנדַנצָה" האיטלקית כדי לתת ליחידות שירות יומיומי.
בשל אי יכולתו של הצבא האיטלקי להקים בשטח תחנות אספקה ולחדש את המצאי שבהן באורח סדיר, לא היה לחיילים אמון רב בשיטה. היחידות האיטלקיות היו נצמדות למקומן מתוך חשש שכל תזוזה תשבש את זרימת התחמושת, האוכל והמים. אבל אפילו נייחות מוחלטת לא הבטיחה להן הצלה ממוות ברעב ובצמא. פגיעה כזאת בכוחות הלוחמים באמצעות מבנה השיטה הלוגיסטית הייתה ל"הישג" ייחודי של הפיקוד העליון האיטלקי, ששום צבא אחר באותה תקופה לא חיקה אותו".

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אני לא חסיד גדול של השלכת מסקנות מהצלחות היסטוריות לתכנון עכשווי/עתידי, אבל זה לא המצב במקרה של כשלונות גדולים.

ובלי קשר לזה, כמה קצינים בצה"ל לדעתך קראו את הספר הזה או ספרי הסטוריה צבאית אחרים ?
ולא, אני לא מדבר על פו"מ, אלא על קצינים ברמת המ"פ.

הלוגיסטיקה בישראל היא חיקוי של הלוגיסטיקה האמריקנית.
ממליץ לקרוא את הספר Moving Mountains כדי להבין איך נראית לוגיסטיקה צבאית מודרנית במלחמה(נכתב ע"י פאגיס, מפקד הלוגיסטיקה במלחמת סערה במדבר).

אין בעיה במבנה הלוגיסטיקה, שמהווה חיסכון ושיפור עצום לעומת זמנים ותקופות אחרות.
הבעיה הייתה ביישום הדברים. בהפעלה של הנהלים הקיימים. לא יודע אם היה בסיס לוגיסטי קדמי. רק לפי ההודעות של אנשים בפורום הזה אפשר לדעת שלא היה תיאום לוגיסטי בין יחידות שונות. ובעיקר, לא הייתה חלוקת אחריות מסודרת בין הלוגיסטיקה לבין הפיקוד הזוטר (מרמת הגדוד ומטה). כל מה שחיל הלוגיסטיקה יודע לעשות, הוא להעביר פריט א' לנקודה ב' בעזרת אמצעי ג'. אין לו טנקים, אין לו מסוקים, אין לו אבטחה למחסנים קדמיים. אם הפיקוד בוחר להתעלם מהלוגיסטיקה אי אפשר לזרוק את האחריות חזרה אליה אח"כ.

אם בצה"ל חושבים ש"דחיפת" ציוד משחררת את הטנקים והחיילים מלדאוג לעצמם בנושא מים, דלק ומזון, אז יש לו בעיה!!! יש לבנות את התנאים הפיסיים בתכנון מוקדם כדי ש"דחיפה" תצא לפועל.

כל כמה שאני יודע, חיל הלוגיסטיקה לא פותח צירים. (אולי הוא צריך?) הוא לא קובע כמה מים יסחוב כל חייל וכל כלי, חייל הלוגיסטיקה לא קובע יעדים צבאיים או את תוכנית הקרב. (אבל צריך להשפיע עליה).
גם אם צה"ל בוחר לחיות על חשבון האויב, גם זה צריך להופיע בתוכנית הקרב. (תכבשו את הבאר מים הזו, תשאירו את תחנת הדלק ההיא שלמה... וכיוצ"ב..).

על פי התו"ל הנוכחי, הגדוד הלוחם פועל במתכונת משיכה מהנקודה הלוגיסטית הנייחת הקרובה של האלמ"ר (או מקסימום נקודות מפגש). מי שאמור להוציא שיירות לוגיסטיות, לפתוח צירים ולאבטח אותם הוא הגדוד. אם לא הורשו להכנס שיירות לוגיסטיות מעבר לקו הגבול, זהו כשל פיקודי אג"מי ולא כשל לוגיסטי. הגדוד הוא זה שאמור לקבוע מה הוא צריך, ואז שולח את כליו ל"מכולת" הלוגיסטית. לגבי חוסרים ביחידות משנה לוחמות, הרי הן לעולם לא יתוספקו בשטח בזמן לחימה אלא רק בהפוגה, ומי שיבצע זאת הוא הגדוד (ואם לא נותנים להם להכנס...).
השאלה אם זה יושם או לא, היא השאלה שצריכה להשאל ואם לא, אז מדוע לא יושם?
אז אי-הנוחות שלך אולי מכך שהתדרדרנו למנטליות דחיפה, אך הפקודות והתו"ל הלוגיסטי הם בסדר גמור (כמו שגילגמש טוען) רק צריך ליישמן ולא לנקוט בהסרת אחריות מצד יחידות השדה והמפקדים ברמת הגדוד.

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

מח"ט (קבע) בחטיבת (מילואים) אומר לחילייו בשיחת סיכום, כי הלוגיסטיקה לא מענינת אותו ושיפסיקו לילל על בעיות אספקה ובמקום לשלוח אותו הביתה מקדמים אותו לתפקיד קצח"ר.
זה אומר הכל על המקום בו אנו נמצאים ועל הסיכוי שמשהו יישתפר.