העייף מנצחונות (המתבשם מ"נצחונו המפואר" שרק העתיד עוד יוכיח את ממדיו הבלתי נתפסים...), אינו חדל מהצהרת לקיחת האחריות על ידיו והוא חוזר על כך בכל הזדמנות (כמעט בתדירות האובססיבית של אזכוריו את "ילדינו ונכדינו"...). כתבלבים ופוליטיקאים מאד מתרשמים מאצילותו של האיש ובאים בטרוניה - מה רוצים ממנו? הרי הוא איננו מתנער ומכיר באחריותו...
הנורמה שנשיאה באחריות משמעותה הסקת מסקנות המחוייבת מחומרת הכשלים אינה מקובלת בחוגי השלטון כאן. להיפך - יש מסע הגובל בשטיפת מוח, שעצם האמירה הריקה של האחראי המודה באחריותו, מוסיפה לו כבוד ויש להסתפק בכך.
כנראה שנאלץ להמתין (עד בוש??) למחזות של אחראים לכשלונות המורחקים ממשרתם, צועקים ובועטים, רק לאחר מיצוי חקירה של ועדה בלתי תלויה, שאת הקמתה מנסים למנוע בכל הכוח...
מרוב יועצים חכמים "האחראי המודה" אינו ער לאבסורד שבאותה נשימה שהוא "מודה באחריותו", הוא מפנה אצבע מאשימה לאחרים (צה"ל...) באמירה המגושמת שהוא לא יתן לפגוע בצבא.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)