http://www.nytimes.com/2006/09/03/w...artner=homepage
או איך שכחנו את "its the economy stupid" ונכשלנו במלחמה בטרור הגלובלי

הנתונים: 6,100 טונות = 92% מהייצור הגלובלי. ולנתון היותר חשוב: 35% מהתוצר הגולמי מגיע מהסמים (הייתי בטוח שזה הרבה יותר).

מתוך המאמר: אנטוניו מריו קוסטה, מנהל המשרד לטיפול בסמים באו"ם, טוען שהבעיה היא חוסר השליטה של הממשל המרכזי בדרום אפגניסטאן, והמורדים ששולטים באזורים אלה. הוא ציין כי הטאליבן עודדו חקלאים להגביר את קצב הגידול.

חמיד קרזאי נשיא אפגניסטאן בתגובה: תנו לי עוד כסף למשטרה ולצבא.

אבל, לא רק הטאליבן עודדו את הייצור, גם מושל מטעם הממשלה במחוז הלמד - שר מחמוד אקהונד עודד חקלאים. אבל אל דאג, הוא הועבר מתפקידו, היישר לפרלמנט.

עוד נתון שסותר את טענותיו של קוסטה - גם במחוז צפוני נרשמה עלייה משמעותית בתפוקת האופיום.

קוסטה: הממשלה הצליחה יפה בחיסול שדות ( יותר מ-150 אלף דונם. פנס ומטבע?) אבל לא הצליחה לתפוס מבריחים. מדינות תרמו כספים רבים להכשרת שופטים, חוקרים לבניית מתקני כליאה. מאות נעצרו, כמעט כולם בתחתית שרשרת המזון. אחד מהם היה כמובן סגן קולונל במשרד הפנים

והשאלה שצריכה לעלות פה - מה עם החלופות? - אם אין לך יבול אחר שיציע לך רווחים ראויים, אתה כחקלאי לא יכול להרשות לעצמך לוותר על מקור ההכנסה הבטוח והמניב היחיד שיש לך, העניין חוזר בכל העולם. הפגיעה בשדות מייצרת עוד טרור ומרירות. ודוחפת אותם אל זרועות הטליבאן.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

אבל זו דוגמא מצוינת לכישלון המלחמה האמריקאית בטרור ו/או השילוב שלה במלחמה בסמים. כאשר מסתכלים בטרור שצומח באפגניסטאן (או בעיראק/הרשות/ לבנון...) דרך כוונת הרובה, הכל נראה פשוט, שם בן לאדן, הנה מאה טון פצצות, אודרוב, סגרנו ת'באסטה.

אבל כאשר יודעים מראש שכניסה לאפגניסטאן אומרת לקחת על עצמך עוד משימה חסרת סיכוי - טיפול בסמים שמממנים שם את כולם, מהחקלאי ועד ולשר (לא אתפלא אם גם קרזאי מתקיים מדמי חסות כאלה או אחרים), אז צריך לחשוב לפני שמפזרים דמוקרטיה לכל עבר. כאן ארה"ב הכניסה את עצמה למלכוד

כל המבנה הכלכלי והפוליטי (warlords) של המדינה שזור באופיום. ואי אפשר לנתק את המלחמה בטרור ממנו. כאן ארה"ב נכנסהלתשסבוכת שלא יכלה לצאת ממנה - היא לא יכול להתעלם מהסמים כי זו מוגדרת כמטרה בעלת חשיבות לאומית אצלה והיא לא יכולה . מלחמה בטרור שלא תטפל באופיום תיכשל, מלחמה שתטפל באופיום בשיטה הנוכחית - מעצרים ומלחמה בחקלאים, תיכשל ותתרום כוח אדם לטליבאן. הדרך היחידה היא לספק חלופה כלכלית אמיתית

והעיליתי את זה כי האספקט הכלכלי הוא קריטי למלחמה בטרור באשר הוא

אחד הסעיפים הוא במפורש יצירת צמיחה כלכלית.
מסתבר שבאפגניסטן הם לא השלימו את העבודה, למרות שבכל-זאת באמת היו להם הרבה הצלחות - ולא נראה לי שיש להם דוקטרינה להתמודדות עם הסמים.

(אגב, מחקר של RAND הגיע למסקנה שמלחמה בסמים מחוץ לארה"ב איננה משתלמת, ועדיף להשקיע את משאבי המלחמה בסמים בגבולות ארה"ב ובתוכה. הם לא התייחסו לאפגניסטן, פשוט עשו חישובי עלות-תועלת מול מדיניות הממשל דאז של שריפת שדות בדרא"מ).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

כרגע מתקיימת במוזיאון ארץ ישראל תערוכה בשם "שדות אסורים"

שנושאה הוא האופיום והחומרים שמפיקים ממנו ובינהם מורפין


כמו כן יצא ספר שהינו קטלוג התערוכה שגם שמו הוא שדות אסורים

התערוכה סוקרת את שימושי הפרג לאורך אלפי שנים ועד היום תוך דגש על השימושים החוקיים והבלתי חוקיים.

בתערוכה גם מוקרנים סרטים שונים בנושא.

מוזיאון ארץ ישראל נמצא ברמת אביב והתערוכה מתקיימת בביתן "אדם ועמלו"

לזה (בין היתר) כיוונו דברי

מאת דייוויד רודי ניו יורק טיימס
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0
לשקאר גה, חבל הלמנד, אפגניסטאן

זה התחיל בקיץ שעבר. ביולי הרגו אנשי טליבאן ביריות את כהן הדת המשפיע ביותר בחבל הזה, בעת שהיה בדרכו למסגד. חמישה חודשים אחר כך הם רצחו מורה בכפר סמוך, לעיני תלמידיו. כעבור חודש הם ירו בגבו של מהנדס אפגני בעת שהתפלל במסגד. האיש עבד בארגון סיוע זר. באביב ובקיץ השנה הוחרף המצור האטי והשיטתי על לשקאר גה, בירת החבל הדרומי הלמנד. הטליבאן ובעלי בריתם הקימו מחסומי דרכים, שרפו משאיות והאטו את זרם האספקה. בחבל נרצחו חמישה מורים, שופט ועשרות שוטרים. לדברי פקידים אפגנים, עשרות בתי ספר ובתי משפט נסגרו בגלל המצב הביטחוני.

כשהובס שלטון הטליבאן, לפני כמעט חמש שנים, הצטיירה לשקאר גה כאתר פוטנציאלי למימוש מאמצי הקואליציה בראשות ארצות הברית לייצוב המדינה. בתקופת המלחמה הקרה ניהלה כאן ארה"ב את פרויקט הפיתוח הגדול ביותר בתולדות אפגניסטאן. האמריקאים הקימו כאן עיר מחוז מודרנית, סכר הידרו-חשמלי ותעלות השקייה שבזכותן נהפכו כמעט מיליון דונם לפוריים. האפגנים כינו את לשקאר גה "אמריקה הקטנה".

אבל כיום "אמריקה הקטנה" היא מרכז התחייה מחדש של הטליבאן ושל גידולי הפרג שמזינים את הסחר העולמי בהרואין. השנה נהרגו בחבל 106 חיילים אמריקאים וחיילי כוח נאט"ו. ברחבי אפגניסטאן, מספר פיגועי ההתאבדות הוכפל ומספר מטעני הצד גדל מאוד. סטטיסטית, כיום מסוכן להיות חייל אמריקאי באפגניסטאן כמעט כמו בעיראק. ההידרדרות בהלמנד מסמלת כיצד אפגניסטאן נהפכה, מאז הניצחון הראשוני על הטליבאן, לאחת החזיתות הבעייתיות ביותר במאבק נגד הטרור.

לדברי פקידים לשעבר בממשל בוש, וכן פקידי או"ם ופקידים אפגנים, הבעיות החלו בתחילת 2002, כשארה"ב ובעלות בריתה לא ניצלו את רצונם העז של אזרחי אפגניסטאן לקבל סיוע זר. כך לדוגמה, לא נשלחו מספיק חיילים למדינה, והם התפרסו בעיקר בקאבול הבירה אך לא בחבלים האחרים שהופקרו לחסדי אילי מלחמה מקומיים. בנוסף, הסיוע הכספי ב-2002 הסתכם בפחות מ-5% ממה שניתן לעיראק לאחר שנכבשה, אף על פי שאפגניסטאן ענייה הרבה יותר. הסיוע הכספי הוגדל מאז, אך קוצץ השנה. בינתיים מצאו מנהיגי הטליבאן מסתור בטוח בפקיסטאן השכנה, ואז הסתננו בחזרה לאפגניסטאן. ב-2001 העלה המערב על נס את הנשיא חמיד קרזאי. אבל מאז גוברת הביקורת על ממשלתו, בגלל הססנותה, השחיתות שפשתה בה וחוסר המעש שלה.

עוזר שרת החוץ של ארה"ב לענייני דרום אסיה, ריצ'רד בוצ'ר, אומר שהציפיות לשיקום מהיר של אפגניסטאן לא היו ריאליות, אבל באופן כללי, ההישגים מדהימים. הוא הזכיר שלמרות האלימות 1.6 מיליון ילדות אפגניות לומדות כיום בבתי ספר, נסללו כבישים באורך יותר מאלף ק"מ ושוקמו כאלף בתי ספר, מרפאות ובנייני ממשלה. לדברי דובר משרד ההגנה האמריקאי, גל האלימות הנוכחי נובע מכך שהממשלה המרכזית וכוחות נאט"ו מפגינים נוכחות באזורים נידחים, דבר שגורר פעולות תגמול מצד הטליבאן, סוחרי סמים ואילי מלחמה מקומיים.

חזרתם למדינה של יותר משלוש מיליון פליטים והגעתם של ארגוני סיוע הביאו לשגשוג בערי המדינה. אך העדר הפיתוח באזורים הכפריים אישש את התעמולה שהפיץ טליבאן על כך שהאמריקאים מתעשרים ומביאים שחיתות על חשבון אפגניסטאן. בדרום המדינה הכפרי והמרושש יש אפגנים שמשתפים פעולה בגלוי עם הטליבאן, ואילו אחרים אינם מעיזים להתנגד להם.

ב-2005 כרתו אנשי טליבאן וסוחרי סמים בהלמנד ברית נגד הממשלה. כיום, בני האליטה המשכילה בחבל מאשימים פקידי ממשל מקומיים במעורבות בסחר בסמים, ואילו איכרים מרוששים אומרים שהם מגדלים פרג כדי לשרוד. באביב העבירו כוחות ארה"ב את האחריות על הלמנד לידי יחידות בריטיות, אך האלימות לא פסקה והיא מכשילה את מאמצי השיקום.

ראוזיה בלוץ', מורה בת 33, היתה אחת משש נשים שנבחרו אשתקד למועצת המחוז של הלמנד. בדצמבר, כשחזרה מסיור לימודי בארה"ב, היא גילתה שהטליבאן רוצחים פקידי ממשלה מקומיים. "למדתי הרבה בסיור, אבל לרוע המזל המצב כאן אינו כמו באמריקה", אמרה, "איננו יכולים לעשות דבר".

פקידי ממשלה, זקני שבטים ומנהיגים קהילתיים שהתכנסו ביולי לפורום פומבי בלשקאר גה, דיברו בזה אחר זה על תקוותיהם מהממשלה, שהתנפצו. יו"ר מועצת המחוז אמר ש"במדינה שבה אין ביטחון, אין כלום". מנהיג שבט סיפר בזעם שהמשטרה שיחררה את רוצחי בניו ואחיו לאחר שקיבלה שוחד. "האם זו ממשלה?" רעם, "כל אחד אחר היה מצטרף לטליבאן".

בדצמבר האחרון סילק קרזאי את מושל הלמנד, שנטען כי הוא מושחת ומעורב בסחר בסמים. המושל החדש הסכים להתמנות לתפקיד בתנאי ששיותר לו להחזיק כוח ביטחון משלו, שימנה 150 איש. השופט הראשי במחוז, עבדול ווהיד אפגאני, אמר שבגלל התקפות הטליבאן נסגרו בתי המשפט ב-11 מתוך 13 האזורים של הלמנד. ביוני התגלתה פצצה במכוניתו. ביולי נהרגו ארבעה בני אדם בפיגוע התאבדות בבית משפט בלשקאר גה. "איש בממשלה שלנו אינו דואג לשופטים", אמר אפגאני, "אנחנו חסרי אונים".

פאוזה אולומי, בת 49, פעילה לזכויות נשים, הראתה בסיור את המרכז להכשרה מקצועית לנשים שאותו ניהלה עד שנסגר במאי, לאחר רצח הנהג שלה. בתום הסיור פנתה אולומי לשוב לביתה ושלפה בורקה - השמלה שמכסה את הלובשת אותה לחלוטין ושנהפכה לסמל הדיכוי בידי הטליבאן. אולומי חדלה ללבוש בורקה לאחר נפילת שלטון הטליבאן, אבל חזרה לעשות זאת לאחר רצח נהגה, כדי שרוצחים פוטנציאלים לא יוכלו לזהותה. ב"אמריקה הקטנה" של 2006, הבורקה ששימשה לדיכוי נשים נהפכה לאמצעי הישרדות בעבור חלקן.

שני החומרים המניעים ומתדלקים את האמריקאים יותר מכל. הם פלשו לשתי מדינות שנחשבות, כל אחת בתחומה, ליצואניות ענק של החומרים האלה ועכשיו יכולים לקבל יותר בזול (רק אחרי שידבירו את מלחמת האזרחים). אם בפרס היו מגדלים חמאת בוטנים, גם לשם היו פולשים.

צריך לראות את התמונה הגדולה

.