כמה סמלי הדבר שיום רבין ויום הגאווה ניחתים עלינו השבוע יחדיו.

בכוח, מנסה מדינת ישראל לאכוף עלינו את "מורשתו" של יצחק רבין, סמל הישראליות החדשה המנותקת מעברה, האיש שבאמצעותו דורדרה מדינת ישראל באוסלו, אל טירוף המערכות הנוכחי. מה היה הכוח המניע מאחורי הטירוף ההוא? כיצד זה אצה הדרך לחבורת אוסלו, ביילין, פרס, הירשפלד ושות' לבצע את הבלתי יאמן – להחדיר אל לב הארץ את ארגון הטרור הגדול בעולם, ולתת לארגון שחרת על דגלו את השמדת ישראל ולעומד בראשו סיוע כספי נדיב והכרה בין-לאומית, האם השתבשה דעתם? כיצד זה לא האזינו לקולות שצפו בדיוק את העומד להתרחש? הרי קודם לאותה לחיצת יד מתועבת בין ראש הממשלה הישראלי – יצחק רבין, לבין ראש הארגון להשמדת ישראל, לא היה דבר כזה מחבל מתאבד, לא אוטובוסים מתפוצצים, לא גדרות הפרדה, ולא מנהרות, הטרור הערבי הסתכם בעיקר באבנים קצת מטענים, ובכל רצועת עזה היו רק עשרות רובים ולא יותר, וגם מספרם של אלו הלך ופחת, מה הניע את רבין וחבורת אוסלו לבצע את אותו מהלך מטורף? ומה הקשר למצעד הגאווה?

ניפוץ הזהות הלאומית והמשפחתית

הכוח שהניע את אוסלו היה הבריחה מן הזהות. "אוסלו בשבילי זה לשכוח שאתה יהודי" – אמרה הסופרת דורית רביניאן. הישראלי שכל כך רוצה להיות נורמלי – כלומר להיות הכל חוץ מיהודי, מבקש באמצעות מסירת ארץ התנ"ך לרב המחבלים – להימלט מן הזהות שבית אל, שילה, בית לחם וחברון, שכם וירושלים – אוכפות עליו. התהליך אמור היה להכריע גם את היהודים שהתנחלו בחבלי ארץ אלו וכך להיפטר מן הארץ ומנאמניה גם יחד.

זו מורשת רבין - הטרור מחד גיסא וחורבן קטיף מאידך גיסא הם תוצאותיה.

ומה מבקש להשיג מצעד ה"גאווה"? אוסלו אמור היה לנתץ את גבולות הזהות הלאומית. מצעד ה"גאווה" אמור לנתץ את יסודות הזהות הפרטית, והמשפחתית.

סוד הבריאה והחיים הוא ההבדלה

לפני שבועיים, בפרשת בראשית, ראינו כיצד ממצב של תוהו ובוהו מבדיל הבורא את השמים והארץ, כיצד יוצרת ההבדלה את בעלי החיים ואת האנושות. בפרשת נח ראינו כיצד השחתת ההבדלה, הערבוב בין המינים, מחזירים את העולם לתוהו ובוהו. השבוע – בפרשת לך לך, נלמד כיצד מובדל עם ישראל מתוך כלל האנושות ומיד מופנה אל ארץ ישראל.

סוד הבריאה והחיים הוא ההבדלה.

הכוחות המבקשים להחזיר את העולם לתוהו ובוהו אינם חדשים, ככול שההבדלה – מקור החיים, חדה וברורה יותר, כך תגובת הנגד, הרצון לחזור אל הערבוב והמוות חזק יותר. לכן מובילי רעיונות הערבוב באים תמיד מתוך עם ישראל. דווקא הוא - המובדל מכל העמים והקרוב ביותר אל מקור החיים, נמשך בצורה החזקה ביותר אל הקוטב הנגדי. כה מדהים הוא "איווי המוות הישראלי", עד שאריה סתיו, עורך הירחון נתיב, מצא לנכון לכתוב ספר שלם בשם זה. הרעיון הקומוניסטי הכופר במציאות האל ומטשטש את הזהות הלאומית, נהגה והובל בעיקר בידי יהודים. הרעיון זרע מוות שלא היה כדוגמתו בתולדות האנושות (אף יותר מן הנאציזם). בספרו "המזה"ת החדש", מתאר שמעון פרס - איש מפלגת העבודה שיסודותיה הסוציאליסטיים באים מאותו שורש - רעיונות דומים של ניתוץ ההבדלה הלאומית, רעיונות שהובילו לבסוף להסכמי אוסלו.

הרעיון ההומו לסבי, המטשטש את הזהות המשפחתית ואוטם את המשכיות המין האנושי, גם הוא לא יהיה שלם כל עוד לא יובל על ידי עם ישראל ויקבל את הלגיטימציה שלו – בירושלים.

מאבק הכוחות בעם היהודי.

כאן בארץ ישראל נאבקים ביניהם שני כוחות מרכזיים. הרוב היהודי, הכוח הגדול מספרית אך חלש ארגונית, הוא העם, והוא הכח הבריא המבקש לדבוק בזהותו ובדרך החיים. קבוצה זו תמיד תישאר נאמנה לזהות הלאומית, לארץ ישראל, ולערכי המשפחה. הכח השני קטן עשרות מונים, אך הוא מאורגן היטב ושולט בכל צמתי הכוח במדינה (ובראש וראשונה בבית המשפט העליון ובחיי הרוח). כוח זה מבקש בדיוק את ההפך – כלומר את טשטוש הזהויות וקטיעת הקיום הלאומי והמשפחתי.

הכוחות הללו יתייצבו אלו מול אלו ביום שישי הבא – בירושלים.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

הכי טוב שכולם נהפוך מאמינים חובשי כיפה ונקים בית מקדש ..ונתפלל ויהיה מגניב.
שיוויוני ,חופשיים ,והכי כיף יהיה להרוג ולגרש את הערבים הכופרים ההומואים הלסביות הגמדים
הנכים הכושים האתיופים הסינים העובדים הזרים הילדים של העובדים הזרים חיות המחמד של העובדים הזרים ובכלל את כל מי שלא אנחנו. יהיה לנו טוב.

"מורשת רבין" מיצגת לכאורה כמהה לשלום ושקט. האיש הזה כותב בתחילת מאמרו שהשלטון שוטף לנו את המוח עמה. הלוואי.

למה שנקשיב לפייגלין ולאחרים, שסתם מחרחרים מלחמות מיותרות?
נעצום עיניים, ונעשה "שלום".
אוטובוסים ימשיכו להתפוצץ, קסאמים ימשיכו לעוף, אבל יהיה שלום...

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'