חיל האוויר, יותר משתי הזרועות האחרות של צה"ל, יבשה וים, הצליח במרבית פעולותיו הגדולות במלחמה עם חיזבאללה. ואולם, הלקח שלו צריך להיות שעליו להתכונן למלחמה בתרחיש אחר, קשה יותר, שאינו דומה למה שהיה. המלחמה האחרונה בעבור החיל היתה יוצאת דופן, משום שנערכה מבחינתו בתנאים אידיאליים למדי: ללא חיל אוויר יריב מולו; בלא שלאויב יהיו טילי קרקע-אוויר, אלא מעט נשק נ"מ; הקרב התנהל קרוב מאוד לבסיסיו של חיל האוויר שהיו מוגנים, ועמד לרשותו זמן רב.
התרחיש האחר, שאליו יש להתכונן דווקא בגלל מטר הקטיושות שנחת על יישובי ישראל בצפון, הוא התמודדות עם טילים ארוכי טווח הנורים מסוריה ומאיראן והצורך להגיע ליעדים אסטרטגיים בטווחים ארוכים מעבר ללבנון. האם חיל האוויר מוכן לכך? בזהירות רבה אפשר לומר שהתשובה היא חיובית.
הצלחתו הגדולה של חיל האוויר היתה במהלך הפתיחה במלחמה - מכה מקדימה מצוינת שהתבססה על מודיעין מוצלח. במהלך זה נהרסו חלק ניכר של הרקטות האיראניות ארוכות הטווח.התוצאה היתה שחסן נסראללה לא הצליח לממש את איומיו כי יפגע בתל אביב, בנתניה ועוד. בנוסף לכך, נפגע בשלב ראשון המטה הגדול של חיזבאללה ברובע דאחיה בביירות, ובונקרים רבים. אילו לחיל היו פצצות חודרות שעוצמתן גדולה יותר, שבהן מצויד חיל האוויר האמריקאי, הוא יכול היה להגיע גם לעומק המנהרות התת-קרקעיות.
המלחמה התבססה בתחילה רק על מהלך אווירי גדול, וחבל. כל מה שנמצא מצפון לליטאני הוא באחריות חיל האוויר. מדרומה לליטאני באחריות פיקוד הצפון, ובשיתוף עם חיל האוויר. למרות ההאשמות הרבות, המטרה של ישראל לא היתה הריסת לבנון. עם זאת, חיל האוויר והרמטכ"ל רב-אלוף דן חלוץ תבעו אישור להרס נרחב יותר של התשתית הלבנונית. הממשלה לא אישרה זאת.
בנוסף למכת הפתיחה התמקד חיל האוויר במספר מטרות גדולות. הוא החל, מאוחר למדי, בפעולות למניעת הברחות רקטות ומשגרים מסוריה ללבנון. היו הצלחות בפגיעה בשטח לבנון, אך היקפן לא ברור. מה שלא ברור הוא מדוע הותרה לכלי רכב לבנוניים, שבהם היו ודאי אנשי חיזבאללה, נסיעה חופשית מצפון לדרום בדרך החוף. במרכז הותקפו מהאוויר גשרים רבים.
חיל האוויר לא הצליח להעביר מרצועת עזה את הצלחותיו בסיכול ממוקד. הצלחה בתחום זה היתה משפיעה מאוד על מוראל החיזבאללה. הצלחה מרשימה היתה לחיל האוויר בהגשת סיוע לכוחות היבשה בקרבות בשטח דרום לבנון. המסייעים היו מטוסי אף-16. אלה הופעלו בהוראות מרחוק בפיקוד הצפון. בסיוע זה ובהטסת כוחות לקווי הלחימה נטל חיל האוויר סיכון גדול על עצמו, ויש הסבורים שגדול מדי בהתחשב בנסיבות.
לפני המלחמה הזהיר מפקד חיל האוויר, האלוף אליעזר שקדי, כי תהיה לחיל בעיה קשה בלחימה נגד הרקטות קצרות הטווח בדרום לבנון. חיל האוויר החל בציד הרקטות אך הצלחתו היתה מוגבלת, וזה מה שנותר בזיכרונם של רבים. החיל טוען שהיה חסר לו מודיעין, וכי רק במהלך הלחימה התברר שחלק ניכר מהרקטות הקצרות היו בעמדות קבועות. נכון שגם אם היה פוגע בכל העמדות הקבועות לא היתה נפסקת הפגזת הקטיושות מדרום לבנון, אך סביר שהירי היה מדויק פחות.


http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/760758.html

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]