נחשולי מים עכורים וכמויות מסחריות של בוץ מקבלים את פנינו ברחובה הראשי של טייבה. לא מדובר פה בחורבן שהותיר אחריו הצונמי אלא בכניסה למשרדו של ד"ר אחמד טיבי, חבר כנסת וראש סיעת חד"ש-תע"ל.
טיבי, שבניגוד למרבית תושבי טייבה דווקא יודע איך נראים מלונות בשדרה החמישית בניו יורק - לא מתרגש. הוא בחר לחיות כאן את חייו, לטוב ולרע, וכרגע זה בעיקר לרע. "בטייבה יש הזנחה פושעת של הממשלות לדורותיהן", הוא משיב כשנשאל לגבי העזובה בעיר. "לא ייתכן שייקח שלוש שנים לשים רמזור בכניסה לכביש אצלנו, שבו נהרגו עשרות אנשים. אפילו לשער אפרים, היישוב הקטן שפה לידנו, יש תשתית יותר מפותחת מאשר בטירה, בטייבה או בקלנסוואה. אבל כשמנסים לדון בנושא הערבים, תמיד מתמקדים בפריזמה הבטחונית. זה מעליב, מפריע ונותן כיוון לגבי מה שאתם חושבים עלינו".
אתה, באופן אישי, לא נראה כמו מישהו שסובל מקיפוח.
"זה לא הקיפוח, זה היחס הכללי. יש כמה אנשים שעדיין חושבים במנטליות של מושל צבאי, ומתאכזבים בכל פעם שצץ מולם סוג אחר של ערבי: בראש מורם, בלי לעשות חשבון ובלי לחשוב שהיהודים הם הנשגבים עלי אדמות. אני יודע שהצטיינותי בכנסת מוציאה יהודים רבים מדעתם כי הם לא יכולים להגיד 'הנה ערבי טיפש ועילג'".
אז מה הפתרון?
"הנשק הטוב ביותר נגד גזענים הוא אחמד כמוני".
"ערפאת ייקבר בירושלים"
חודשיים עברו מאז מותו של פטרונו הפוליטי, וח"כ טיבי עדיין מדבר על ערפאת בלשון הווה. בלשכתו בטייבה, שפועלת מרבית שעות היממה, הטלוויזיה פתוחה באופן קבוע על ערוץ החדשות אל ערביה, מקבילתו של אל ג'זירה. על הקיר תלויה תמונה בה נראה הראיס המנוח מנשק את ידה של יארא, בתו של טיבי.
ח"כ טיבי מתמקד לרגע בתמונה, ונזכר בערגה באיש שהפך לכה שנוא על מרבית הציבור הישראלי. הפגישה האחרונה ביניהם התקיימה רגע לפני שהיו"ר הגוסס עלה על מטוס בדרכו האחרונה לפריז. "הוא אמר לי: 'למה אתה עצוב? אתה הרי יודע שאני אחזור. אל תהיה עצוב'", משחזר טיבי. "שבועיים לפני זה הייתי אצלו ברמדאן עם שגריר סין בשטחים ועם עוד כמה עוזרים. ערפאת היה מצונן עם חום, והרופאים אבחנו שפעת. באמת זה מה שהיה לו, אבל זה הידרדר".
ערפאת באמת האמין שהוא יחזור?
"חשתי שהוא מאמין".
אתה יודע היום ממה בעצם הוא מת?
"אין אבחנה סופית. הוא מת משטף דם במוח כתוצאה מירידה בכמות טסיות הדם. הוא לא היה בריא במאת האחוזים. שלוש שנים במתחם סגור, בגיל כזה, גורמות להידרדרות".
ומה לגבי השמועות שהוא הורעל?
"אני רופא ומאמין לרופאים, והצרפתים אמרו שלא, אבל ישראל הרעילה את חייו באמצעות כליאתו במוקטעה שלוש שנים. אי אפשר להתעלם מזה".
מנהיגי עולם מדרג בכיר לא באו ללוויה. נעלבת?
"אף אחד לא ציפה מג'ורג' בוש, שהיה שותף לכליאתו במוקטעה, שיבוא לחלוק לו כבוד בקהיר. ובכל זאת, שלושה טקסי לוויה פיצו חלקית על שלוש השנים בהן הוא לא נפגש עם העולם החיצון".
אחרי מות ערפאת נפוצו שמועות על נכסים שונים ועל הרבה כסף פרטי שמתגלגל בבנקים בחו"ל. ואולי זה המקום לשאול: למה הוא היה צריך באולינג?
"לערפאת אין באולינג ולא כלום. הוא מת בלי גרוש אחד על הנשמה, ולדעתי בכלל לא ידע שיש לו באולינג. קל להגיד ולכתוב 'הכסף שערפאת גנב', כי אף אחד לא תובע דיבה בשמו, אבל מדובר בכסף של קרן ההשקעות הפלסטינית, שמשקיעה כספים בכל מיני מקומות בעולם. אני לא אומר שאנשים ברשות לא עשו טעויות. יש תופעות של שחיתות והפרת אמונים, אבל זה לא ערפאת אישית".
אז מה כן עשה ערפאת?
"צריך להבין שהאיש הזה היה מנותק מכל דבר שלא היה קשור לעניינים פלסטיניים שוטפים. ההפוגה היחידה שלקח היתה להתעמלות, הליכה. הייתי נכנס אליו לחדר והוא היה אומר: 'תצטרף אלי', ואז היינו מתהלכים. הוא במשך שעות, אני חצי שעה, 20 דקות. ככה, מתחילת החדר ועד סופו. ערפאת כמעט לא ראה את השמש והיא לא ראתה אותו. לפני כמה חודשים היתה שמש והכרחתי אותו לרדת לחצר. העוזרים שמו שני כיסאות והוא, מסכן, פעם ראשונה מזה זמן רב הרים את שולי מכנסיו, הביט לעבר השמש והתפרק לחצי שעה. אלה התנאים בהם היה גר. תנאים תת אנושיים".
ערפאת רצה להיקבר בירושלים.
"בוודאי, והוא עוד ייקבר בירושלים, במסגד אל אקצה".
"אי אפשר לצאת טוב במחסום"
ח"כ טיבי נולד לפני 46 שנה בטייבה לאב מיפו ולאם מרמלה. בילדותו נהג אביו לקחת אותו לשכונת מנשיה כדי לראות את בית המשפחה שנהרס - חוויה שהוא זוכר כעצובה. טיבי הוא אחד משבעה אחים: ארבעה בנים ושלוש בנות, כולם אקדמאים (עורך דין, רופא שיניים, מהנדס חשמל, יועצת חינוכית ושתי מורות).
הוא עצמו בוגר הפקולטה ללימודי רפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים וגינקולוג במקצועו. כשהחל בלימודי הרפואה בתחילת שנות ה-80 טיבי רצה להיות קרדיולוג, אבל שינה את דעתו לאחר שהגיע למחלקת הנשים וחווה לידות של נשים שנחשבו עקרות. יחד עם זאת, טיבי מעולם לא טיפל בבנות טייבה אלא עבד רק בבית החולים הדסה בירושלים. לאחר שמונה ליועצו של ערפאת, בין 93' ל-99', הפסיק את עבודתו כרופא.
טיבי מספר כי הגיע לפוליטיקה לאחר שהעיתונאית והסופרת רימונדה טאוויל, אמה של סוהא ערפאת, הכירה בינו לבין ערפאת באחת מנסיעותיו לטוניס. עד אז היה טיבי פעיל פוליטי במזרח ירושלים, וכמו רבים אחרים היה מנוע מלהיכנס לשטחים בתוקף צו צבאי. "הפגישה הראשונה שלי עם ערפאת היתה בשתיים וחצי לפנות בוקר", משחזר טיבי. "את הפגישות החשובות הוא היה דוחה לשעות האלה".
ב-93' מונה טיבי ליועצו המיוחד לעניינים מדיניים ועם השנים התקרבו היחסים בין השניים. טיבי מספר כי היה זה שהודיע לראיס על הולדת בתו היחידה זהווא. "למרות מה שחושבים, הוא לא התאכזב שנולדה לו בת", מעיד טיבי. "בכל מקרה, זהווא היא השארית היחידה של ערפאת ואמה מספרת עליה שהיא אינטליגנטית ויפה, אבל היא רק בת שמונה ואסור לגנוב לה את ילדותה".
ואיך היו היחסים שלך עם ערפאת?
"הייתי גורם חיצוני ברשות ושמרתי על היותי כזה. אולי בגלל זה ערפאת מעולם לא הרים את קולו עלי ולא עלב בי, בניגוד לאחרים בסביבתו".
על מי למשל?
"כשהוא כעס הוא כעס. זה היה על רבים בלשכתו".
מי? אבו עלא, אבו מאזן?
"על אבו מאזן אני לא זוכר שהרים את קולו, אבל אין מישהו שהוא לא צעק עליו. כל שם שאת מעלה. אבל זה טבעי בסביבה כזו תוססת עם חילוקי דעות".
טיבי מספר כי באותה תקופה תחת ערפאת פעל למען קירוב הציבור הישראלי-יהודי לרעיון הפלסטיני, אלא שלדבריו הכל קרס לאחר קמפ דיוויד. "כשאהוד ברק הודיע שאין פרטנר, הכל נפל", הוא מספר. "ברק כנראה הרגיש פגוע מזה שערפאת לא אמר 'כן' לתכתיבים שלו, ואז הדבר הראשון שהוא הודיע היה: 'הצלחתי להוכיח שאין לנו שותף'. כאילו שזו הצלחה, וכאילו שלמען המטרה הזו הוא הלך לקמפ דיוויד. זה היה די מאכזב. ראש ממשלה שאמור להנהיג את המחנה השפוי בישראל עשה לערפאת דה-לגיטימציה, ושרון המשיך את זה ביתר שאת. בכל מה שקשור לרצח האופי של ערפאת - ישראל הצליחה יפה. המעבר מתדמית האיש שמחזיק בפרס נובל לתדמית הטרוריסט היה קצר ביותר מבחינת דעת הקהל הישראלית".
העובדה הפשוטה היא שמאז מות ערפאת פחתו הפיגועים באופן ניכר, ויש התחממות מסוימת ביחסים.
"זה מטעה. אם לא יהיה שינוי יסודי בעמדה לגבי הכיבוש, תיווכחו לדעת שלא יהיה קל - לא עם אבו מאזן ולא עם אבו עלא. השאלה הגדולה היא האם שרון יישאר אותו שרון, וכמה זמן יעבור עד שלאבו מאזן תהיה מוקטעה משלו - לא במובן של כליאה פיזית, אלא מוקטעה מדינית. כל עוד כל חייל יכול לעצור את המנהיג הפלסטיני הבכיר ביותר במחסום ולהגיד לו לחזור הביתה, הכיבוש נמשך. לכן אני צופה עימות ישראלי-פלסטיני תוך כמה חודשים".
קרה לך כזה אירוע במחסום?
"קרה לכל אחד מאיתנו. חוויית המחסום היא המשפילה ביותר עלי אדמות. משפיל שמפקידים נשק בידי צעיר בן 18, שיכול להיות ישראלי מכאן, מרוסיה או מאתיופיה, ואתה מראה לו תעודה של חבר כנסת והוא אומר לך: 'אז מה, מה זה חבר כנסת? תעמוד בצד'. ואתה מנסה להסביר לו על חסינות, והוא אומר: 'לא, אתם הולכים בשביל ההוא'. את מבינה? 'אתם'.
"יש גם חיילים שעל המקום נותנים סטירה לאנשים בגיל של אבא שלהם, ובסוף שואלים למה ישראל יוצאת רע. אז אני רוצה לומר לך שהבעיה התדמיתית היא לא בגלל ההסברה הלקויה, אלא בגלל שהמציאות לקויה. אי אפשר לצאת טוב במחסום. גם אם מחר במחסום קלנדיה ירכיבו שני ברזי מים מזהב וסככה משיש וישימו שני עצי דקל - חוויית המחסום תמשיך להיות משפילה".
בכית פעם במחסום?
"אני יותר כועס, אבל אשתי בכתה ולא פעם אחת".
"אני מרגיש עוינות"
מאי, רעייתו של ח"כ טיבי, היא רופאה במקצועה. לבני הזוג שתי בנות: יארא (14) ונטלי (6). המשפחה מתגוררת בבית חנינא בירושלים ואת סופי השבוע מעבירה בביתה בטייבה, שנמצא באותו מבנה בן שלוש קומות שבו ממוקם משרדו. מכיוון שאל המשרד בטייבה מתנקזות פניות מכלל הציבור הערבי בארץ, טיבי וחבורת עוזריו עובדים מסביב לשעון, במיוחד מאז נבחר לכנסת לפני שש שנים.
"אנשים בנו לי תדמית מטעם עצמם", הוא מתרגז, "וחשבו שלא אחרוג ממנה, אבל לי יש השקפת חיים ומשנה סדורה: אני מתעב מתנחלים, מתעב את הכיבוש ואמשיך לומר את דעתי. כובשים הם אנשים ברוטליים ולא יכולים להמשיך להתייפייף רק בגלל שהם ישראלים. לפעמים אני שואל את עצמי מה משותף בין היהודים שאני מכיר מחיפה ומצפון תל אביב לבין אלה מהשטחים. ואני רוצה להגיד שמדובר בשתי ישראל: ישראל א' של תל אביב, וישראל ב' של ההתנחלויות. כרגע נדמה שישראל ב' כפתה את דעתה וניצחה את ישראל א', ואולי אני בכלל עושה הנחה לישראל א', כי היא עדיין נושאת באחריות מוסרית ליצירת הגולם של ישראל ב'".
סביר להניח שגם בישראל א' וגם בישראל ב' לא יאהבו את המשנה שלך.
"בקרב מגזרים אינטלקטואליים ואנשי מרכז שמאלה יש הבנה לעקרונות שלי, אבל אנשים בימין או שונאים אותי או מעריכים. הם, לדעתי, קצת מתאכזבים לפעמים, כי הם מעדיפים לשמוע אותי אומר: 'אנחנו רוצים את יפו ורמלה, ובאותה הזדמנות לזרוק את היהודים לים'. אז לא. לא רוצים לזרוק אתכם לים או לתבוע ריבונות, רוצים זכויות שוות".
ואולי רוצים להתייחס אליכם באופן שוויוני, אבל אז מגיע מישהו מוערך ומחובק כמו מוחמד בכרי שעושה סרט מקומם כמו "ג'נין ג'נין".
"אני חושב שהעליהום על מוחמד בכרי בעניין הסרט היה פרימיטיבי. זו היתה יצירה אמנותית. מי שלא אוהב שלא יבוא לראות, אבל אי אפשר לבטל את זכותו של אמן לעשות סרט. את יודעת כמה סרטים יש במדינת ישראל שהם אנטי ערביים, בתעמולה הנמוכה ביותר, ואנחנו לא מבקשים להורידם מהמסכים?".
אתה מרגיש שרואים בך אויב העם?
"לא יודע, אבל אני מרגיש עוינות. בשלוש השנים האחרונות, למשל, הוחרמתי על ידי אחד מערוצי הטלוויזיה. בכלל, בכל שנות האינתיפאדה צמצמו את הופעות הח"כים הערבים - אם זה בערוץ 1, 2 או בקול ישראל. דווקא בגלי צה"ל, למרות היותה תחנה צבאית, גילו גישה אזרחית. כל השאר החליטו כנראה שהופעה של ח"כים ערבים בטוק שואוז מרגיזה את הציבור, מבריחה צופים או לא מעלה רייטינג".
גם בכנסת אתה לא חבר הכנסת האהוד ביותר.
"בכנסת נשמעות האמירות הכי גזעניות, יותר מהמקומות הכי גזעניים - איצטדיון טדי, שוק מחנה יהודה. אולי זה כי חלק מהקליינטים של מחנה יהודה כבר נכנסו לכנסת. מה שמו של האיש הזה שדיבר על תולעים?".
ח"כ יחיאל חזן?
"כן, הוא תיאר את הערבים כתולעים וזה עבר כאילו כלום, מלבד גינוי של רובי ריבלין. האמת, שקלתי אם לענות לו או לא, אבל החלטתי שמדובר בגזען קטן. הבעיה היא שזהו תלמיד נוסף מבית מדרשם של רבים מאנשי ההנהגה הישראלית. רפול התחיל עם הדימוי של ערבים לג'וקים מסוממים בבקבוק, עובדיה יוסף עם הנחשים, אהוד ברק דיבר על ערבים כתמסחים, ועכשיו חזן. אגב, אני לא בטוח שהגזענות שלו אותנטית. יכול להיות שמטרתה למשוך אורות וזרקורים.
"פעמים רבות מדי, כשאני מסתכל סביבי ימינה ושמאלה מעל לדוכן, אני מרגיש נבוך שאלה עמיתי. אני מתכוון למשל לאיווט ליברמן, שהציע להעביר לרשות הפלסטינית את הריבונות על יישובים ערבים-ישראליים כמו טייבה, ואדי ערה ובקה אל גרביה. ליברמן, מהגר חדש שבא מחו"ל רק לפני כמה שנים, גר בשטח כבוש, שהוא בעצם חו"ל, רוצה לנתק אותי מהאזרחות שלי? לא ולא. אני נשאר פה. אם מישהו רוצה לעזוב, זה לא הערבים של ישראל. על אותו משקל אני יכול להגיד: 'יש הרבה פיגועים במדינת ישראל. למה לכם? תעזבו. הרי רובכם הגעתם מחו"ל, יותר קל לכם לחזור לשם'".
יש כאלה בכנסת שאתה לא אומר להם שלום?
"אני לא אומר שלום לליברמן ולענבל גבריאלי. שתתנצל קודם שקראה לערפאת 'כלב'. אני אומר שלום לגדעון עזרא, למרות שקשה לי להשתחרר מהאמירות שלו, כמו שרק ערבים יכולים להריח ערבים-מחבלים. היו גם דוברי ערבית בכנסת שלא אמרתי להם שלום".
מי למשל?
"אם ח"כ מסוים הולך לבקר את הקצין שירה בפלסטינית בת ה-13, ויוצא ואומר שמגיע לו צל"ש כי הוא הרג מחבלת - הוא לא ראוי שאגיד לו שלום".
אתה מתכוון לאיוב קרא?
"כן".
מה עם עזאם עזאם, שמתכוון להתפקד לליכוד?
"אם תשאלי אותו, הוא בכלל לא ערבי אלא דרוזי. כל המחזה של חזרתו היה מביך, דביק. מעניין אם הוא עדיין עטוף בדגל ישראל עד לרגע זה. לדעתי, ערבי שמתפקד לליכוד זה מצב לא נורמלי. מה לו ולליכוד? זה דבר והיפוכו. שנאת ערבים היא אחד המוטיבים העיקריים של חברי מרכז הליכוד. אולי הוא מתפקד מתוך שנאה עצמית. בכל אופן, זה מצחיק. בליכוד הרי קודם מתפקדים ואחר כך הולכים לכלא, אצלו קודם הוא הלך לכלא ואחר כך התפקד".
"התהליך חשוב והאנשים מתים"
תוכנית ההתנתקות המתהווה לא מבשרת טובות מבחינתו של טיבי. אם שואלים אותו, המהלך החד צדדי של אריאל שרון לא אמור להוביל את ישראל אל המנוחה והנחלה. ההפך הוא הנכון. "שרון נראה נחוש לבצע את התוכנית וצירוף מפלגת העבודה יקל עליו את המשימה, אבל השאלה מה יהיה אחר כך", אומר טיבי. "להצהרת שרון כי ירושלים לא תחולק אין פרטנר בצד הפלסטיני, ולכן אני צופה עימות. אלא אם שרון וארה"ב ישנו כיוון".
ובעימות כולל, מה תהיה עמדתם של ערביי ישראל?
"הניסיון לייצר תדמית של גיס חמישי לקולקטיב הוא דבר מקומם ביותר. מספר הפעמים שערביי ישראל פעלו נגד בטחון המדינה, לפי כל המומחים, נמוך מהמצופה בעימות לאומי בין שני לאומים. ממיעוט שחי בתוך מדינה שנאבקת בעם אחר מצפים להתנהגות הרבה יותר קשה ואלימה. ובכל זאת, הציבור הערבי בישראל שמר על שקט ויש כאלה בעולם הערבי שאומרים שאנחנו שקטים מדי".
הרושם הוא שאבו מאזן שואף לשינוי.
"אבו מאזן אומר שצריך ללכת לרגיעה, אבל לטנגו צריך שניים. יש בצבא כאלה שחושבים שהמטוסים, הטילים והאפצ'ים הם חזות הכל, ולכן צריך לעשות הכל מהר מהר לפני שיהיה הסכם. אבל אם ישראל תמשיך בחיסולים לא יהיה הסכם. ישראל הפילה את אבו מאזן כשהיה ראש ממשלה באמצעות הדברים האלה. לא נתנו יד להודנה של 52 יום".
את מי אתם מעדיפים כמנהיג?
"זה מה שמעניין במשוואה הזו. הפלסטינים, למרות אי אהבתם את שרון והמטען הרגשי נגדו, בחיים לא אמרו: 'לא רוצים לנהל משא ומתן איתו'. זאת בניגוד לשרון ולנתניהו, שאמרו: 'לא ננהל משא ומתן עם ערפאת'. גם הפלסטינים חושבים ששרון הוא טרוריסט, אבל אומרים: 'הישראלים בחרו בו? אז הוא המנהיג'".
ובכל זאת, את מי הפלסטינים מעדיפים כמנהיג?
"הפלסטינים לא משחקים כל הזמן בנדמה לי. לראש הממשלה של ישראל קוראים אריק שרון ואיתו צריך לנהל משא ומתן או לא לנהל משא ומתן. הבעיה היא שחלק ממקבלי ההחלטות בישראל מתעניינים יותר בתהליך מאשר בשלום עצמו. 'התהליך, התהליך'. אז התהליך חשוב והאנשים מתים".
ראשי
צ'אט
07-01-2005, 09:23
מצב כלאיים
