אז איך עבר עלינו השבוע האחרון ?

אני מרכזת כאן חוויות של שבועיים כי מבחינתי זה כמו Dear Diary
אני אתחיל מיום שני שעבר - 3/1, קמתי עם כאב גרון אסטרונומי (התחלה 'נהדרת' ליום עמוס בטירוף בבסיס) .
אבל- הסטתי את המחשבה שלי מהכאב והתרכזתי בכך שיש לי פרוייקט לסיים באותו יום ע"מ שיוצג ביום רביעי .
הייתי חייבת לסיים את זה ביום שני כי ביום שלישי לקחתי חופש וחגגנו לאמא יום הולדת .
אז מכיוון וידעתי שאשאר עד מאוחר לעבוד, לקחתי עימי את הרכב כדי שלא אתקע ללא אוטובוס ולצערי סיימתי לעבוד
רק בתשע וחצי (נשארתי לבד במשרד, אפילו הקצינים חתכו מוקדם) והיה גשם זלעפות, עד שהגעתי לרכב- הייתי
כבר ספוגה במים (והמשרד שלי רחוק מאוד מהש.ג) .
אבל, אחרי שכבר סיימתי הכל ויצאתי הביתה הרגשתי סיפוק, שאני אחראית ושהצלחתי את כל העבודה לבד .

ביום שלישי- נסעתי עם אמא שלי לעזריאלי, עשינו קצת שופינג ועלינו ל-"הולמס פלייס" למסאז'ים .
אני קיבלתי 2 מסאז'ים שאורכם שעה וחצי, האחד- שיאצו והשני- עיסוי צוואר/ראש, היה נהדר ומשחרר
מאוד לאחר כל העומס שהייתי שרויה בו בחודש האחרון, ואמא שלי קיבלה מסאז' ארומטרפי וגם עיסוי צוואר/ראש .
לכשסיימנו שם בשש בערב, אבא שלי בא ולקח אותנו למסעדת "קימל", מה אני אגיד לכם ? -היה מטמטם, אכלתי שם
כ"כ הרבה שלא יכלתי בכלל לקום מהכיסא. לדעתי- זו אחת ה-מסעדות, הם אפילו הפתיעו את אמא שלי בקינוח ע"ח הבית .

יום רביעי- היה גשום ומעצבן מאוד, כאב הגרון מיום שני רק הראה אותותיו גם בצינון ושיעול והיה נוראי !
לדאבוני לא יכלתי ללכת למרפאה כי זה היה היום שבו הציגו את העבודה שלי לאלוף- משנה (קצין החיל שלנו בפיקוד)
ולכשכבר חזרתי הביתה ורציתי לצאת לשיעור מחול שלי, לא הייתי מסוגלת כי היה לי חום גבוה ואמא שלי
לא נתנה לי לצאת מהמיטה לשום מקום כי הייתי צריכה לנוח .

יום חמישי- לצערי הרגשתי רק רע יותר אבל שוב לא הלכתי למרפאה כי הייתה לי מחוייבות של תורנות מטבח
לעשות (ואני לא אחת כזו שמתחמקת מתורנויות), אז הלכתי ונקרעתי כמעט לבד בתורנות כי התורן השני היה עצלן ולא
הזיז את עצמו, ומי שמכיר אותי טוב יודע שאני ספידי גונזלס בעבודה, אצלי הכל חייב לתקתק, אז תקתקתי לבד..
לבסוף- רק בסביבות שמונה וחצי חבר שלי- ערן וחבר שלו - אלון, באו לקחת אותי, התקשרו אלי מהש.ג ואמרו לי לצאת .
טוב, אני יוצאת לעבר הש.ג ולא רואה אותם אז ניגשתי לשומר ושאלתי אותו : "תגיד, הגיעו לכאן במקרה שני בחורים
על אזרחי ?" אז הוא הצביע לעבר הטנק שעומד בכניסה לבסיס שלי ושאל אותי : "את מכירה אותם ?"
ואני כזה : "כן" אז הוא אמר : "אה, אז תגידי להם שיפסיקו להסתובב סביב הטנק ולגעת בו כי הם נראים לי חשודים" .
ואז צעקתי לשני הטרוריסטים (שהיו שניהם בשריון ואוהבים טנקים, חבר שלי כלוחם ואלון כקצין) שיעזבו את הטנק
המכוער בשקט ושנעוף משם כי נמאס לי לראות בסיססססס !
ישר משם נסענו לבית של חבר שלי שגר במושב הסמוך לבסיס; איך שהגענו, אכלתי, התקלחתי, ראיתי איתם 2
דקות מהמשחק התמכרות שלהם- מכבי ת"א כדורסל, וצללתי לשינה עמוקה (כרגיל) .

ביום שישי בערב- חבר שלי ואני נסענו לידיד שלנו- אלדד וראינו סרט .
למחרת - צבעתי (בעצמי) את השיער לצבע אדום חציל ויצא ממש מהמם, זו הפעם הראשונה שאני ממש מרוצה מצבע .
בערב- נסעתי עם ההורים לבית ליסין, ראינו את המחזמר "שיקגו" - מחזמר חמוד, ריטה מדהימה .

יום ראשון - היה תקין ורגיל לגמרי, רק שהתחילה לכאוב לי שוב כף היד השמאלית שהייתה לי שוב דלקת בה .
באותו יום גם גיליתי מקצין אחד באגף שאלוף המשנה שקיבל את העבודה שלי, מאוד התלהב ממנה והולך להפוך אותה למשהו פיקודי . האמת ? -גאווה ! אני ממש מאושרת מכך שאהבו אותה, עבדתי על הדבר הזה למעלה משבועיים על בסיס יומי ואיסוף נתונים כמו עבודת נמלים .

ביום שני - סופסוף הלכתי לרופאה, קיבלתי הפנייה לבדיקה ופטור מעבודת ידיים עד סוף השבוע (משמע- אין ת. מטבח) .
כשסיימתי במרפאה נתקפתי רעב ומשם נסעתי לאשדוד ו'השתגעתי' על ארוחת ילדים (אבל מוגדלת ), ואז נסעתי הביתה .

ביום שלישי- חברה טובה שלי באה לבקר אותי בבסיס והיינו ביחד כל היום, ממש התגעגעתי אליה כי לא ראיתי אותה מלא זמן .
זה גם יום מאוד מאושר עבור האגף שלנו, הפקידה הטרוריסטית והשתלטנית שהייתה אצלנו- השתחררה .

ביום רביעי- כל חיילי האגף דאגו משום מה להוציא גימלים וזה יום שקציני האגף היו צריכים להוציא פקודה .
כך שזה השאיר אותי הכי זמינה, את המש"ק השני ועוד פקיד .
איך שהגעתי מפקד האגף קרא לי והגיש לי קלסר ואמר לי : "רחלי, רואה את הפקודה הזו ? -190 עמודים במספר ?
את מצלמת 10 עותקים מכל עמוד ואח"כ את מכינה 10 קלסרים מזה .
אין שום עבודה אחרת היום, את כל החיילים שנשארו באגף את מגייסת וזה עד הצהריים מוכן ".
טוב- לקחתי נשימה עמוקה ונרתמתי למשימה, כמעט שעתיים לקח לי לצלם את כל הדפים האלו, איך שסיימתי- הושבתי
פקיד אחד לחורר את הדפים ואז הצטרף אלי המש"ק השני והתחלנו לשבץ את הדפים בקלסרים בשיטת הסרט הנע,
כי היו 12 חוצצים והיינו חייבים לסדר את הדפים לפי סדר מדוקדק .
את כל זה סיימנו עד הצהריים אך אני לא ישבתי לרגע מהשניה שהגעתי לבסיס ורק תפעלתי את המשימה הזו,
חזרתי שפוכה אחושילינג, לא הלכתי לשיעור מחול ולא זזתי מכורסת הטלויזיה שלי (מנוחת ה'לוחמת בדפים' ) .

יום חמישי (נו, אתמול) הגעתי לבסיס בבוקר, המילים הראשונות שמפקד האגף אמר לי היו : "תודה, בלעדיכם לא היינו
מצליחים להעמיד את הפקודה" וזה תאכלס עשה את הכל - משתלם (כן, רק מילה טובה) .
היה לי גם קטע מצחיק עם קצין הרפואה שלנו (הוא יושב במשרדים אצלנו), ונפלה לו הכומתה של גבעתי ליד המשרד שלי,
איך שראיתי אותה לקחתי אותה ושמרתי לו עליה עד שהוא חזר .
ברגע שהוא חזר שאלתי אותו: "תגיד, איפה הכומתה שלך ?" אז הוא אמר : "לא יודע, אני מחפש אותה כבר מלא זמן".
"להעלות אותך על מת"ש ?" -שאלתי והגשתי לו את הכומתה, אז הוא אומר לי : "יו, רחלי- מה הייתי עושה
בלעדייך ?" חייכתי ואמרתי : "היית עולה על מת"ש !"
-בהמשך היום הייתה לי מלא עבודה ויצא שפספסתי את כל הארוחות שהיו וגם לא היה לי זמן לעלות לשק"ם .
אחה"צ הייתי צריכה להיכנס עם המפקד שלי לראיונות סרנים ורס"נים שמתמודדים אצלנו לתפקידים ונאלצתי גם לתקן
טעות שהקצין המטומטם שלי עשה (4 שנים בצבא ועדיין עושה פאשלות שרב"טית עולה עליהן וצריכה לתקן) .
ולכשסיימתי המפקד שלי (סגן אלוף) התייעץ איתי - מי לדעתי הכי מתאים לתפקידים כי אני הייתי אחראית על כל
הסבבים הקודמים של תחלופת קצינים אצלנו לפני חצי שנה . לכשסיימנו להתדיין על זה הוא אמר לי שהוא רוצה שלפחות
פעמיים בשבוע אני אשאר לעבוד איתו עד מאוחר כי הוא רוצה יותר להיות בעניינים וכי הוא יודע שאני שולטת
בהכל במהירות (הוא נמצא רק 3 שבועות בתפקיד) .
באותו עניין שכחתי גם לציין שלפני שבועיים הוא ראיין אותי (במשך שעה שלמה !) על כל הרקע והתפקיד שלי באגף
והוא סיפר לי ששמע עלי הרבה משני הרס"נים באגף ושהעבודה שהכנתי לקראת בואו מאוד הרשימה אותו ושהוא
נמצא 18 שנים בצבא ובשום תפקיד שהגיע אליו, אף אחד לא הכין לו עבודה מקדימה שכזו לקראת בואו .
הוא אמר שלאנשים לוקח זמן בדר"כ להרשים אותו, אבל לי לקח רק שבוע (יפיי יהיי לי ) .
ועכשיו- שבועיים אחרי, שהראיתי לו גם איך אני מתקתקת דברים במהירות, אני שומעת רק תשבוחות .
לכשסיפרתי לאמא שלי שהוא ביקש שאשאר יומיים לפחות עד מאוחר אז היא שאלה אותי : "ואת רוצה ?"
אמרתי לה שמבחינתי- אם זה יקדם את העבודה ואותי- אז כן .
בתאכלס אין ברירה אחרת, לוותר על התפקיד אני לא אוותר מכל מיני סיבות, ולבחור בתפקיד חסר תועלת כמו פקידה
שעונה על טלפונים ומכינה קפה- זו לא אני . אני צריכה את האקשן, הלחץ, האינטרקציה עם האנשים, היכולת להשפיע
ולקדם אנשים שאני אחראית עליהם (וזו מהות העבודה שלי בכוח אדם); כך שאני אעשה את כל המאמצים שלי בשנה
שנותרה לי, שלפחות אצא בתחושה שמיציתי את המיץ מהשירות שלי (מכל לימון יש לעשות לימונדה !) .

והיום ? -היה יום מגניב דווקא, אבא שלי הנהדר קנה לי מדפסת שהיא משולבת עם סורק ומכונת צילום,
מכונה סוף הדרך ומהרגע שהתקנתי אותה אני סורקת כל דבר אפשרי ...
ומאוחר יותר... חבר שלי ואני הולכים למסעדה לחגוג את ארבעת החודשים שלנו יחדיו

שבת שלום לכולם וסופשבוע קסום סום ונפלא !!

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה