|
צוות 6 של אריות הים: מכונת ציד האדם הגלובלית של ארה"ב
https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...09/81312254.pdf
צוות 6 של אריות הים: מכונת ציד האדם הגלובלית של ארה"ב
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/htz/images/logos/logo.gif]
צוות 6 של אריות הים: מכונת ציד האדם הגלובלית של ארה"ב
משימות חשאיות בערבות סומליה, פשיטות ליליות באפגניסטאן, קרבות פנים אל פנים ותחנות מודיעין על משאיות וספינות. הצצה ליחידה המיתולוגית והכי פחות מבוקרת בצבא האמריקאי הם תכננו משימות קטלניות מבסיסים סודיים בערבות סומליה. באפגניסטאן הם לחמו בקרבות פנים אל פנים ושבו מהם כשהם נוטפים דם לא להם. עם הנשק העדיף עליהם בפשיטות ליליות חשאיות נמנים גרזני טומהוק עתיקים ורובי סער המותאמים להם אישית. הם החזיקו תחנות ריגול שהוסוו כספינות מסחריות, התחזו לאזרחים עובדי חברות קש ופעלו במסווה בשגרירויות, בזוגות של גבר ואשה, כדי לעקוב אחר אלה שארה"ב רוצה להרוג או ללכוד.
הפעולות האלה הן חלק מתולדותיו החשאיים של צוות 6 של יחידת "אריות הים" בצי האמריקאי (Navy SEALS), אחת היחידות המיתולוגיות בצבא ארה"ב וגם אחת הפחות מפוקחות בו. יחידת הקומנדו הזאת, שהיתה בעבר יחידה קטנה שנשמרה למשימות מיוחדות אך נדירות, והתפרסמה בעקבות מבצע ההתנקשות באוסמה בן לאדן, נהפכה תוך פחות מעשר שנות לחימה למכונה לציד אדם בכל רחבי העולם. תפקידה זה משקף את שיטת הלחימה החדשה של ארה"ב, לפיה העימות מתאפיין לא בניצחונות והפסדים בשדה הקרב, אלא בהרג ללא רחמים של חשודים בטרור.
כמעט כל דבר הנוגע לצוות 6 של אריות הים אפוף מסתורין. הפנטגון אינו מכיר בפומבי אפילו בשם הזה - על אף שחלק מפעולותיו של הצוות התפרסמו בדיווחים מלאי הערצה בשנים האחרונות. אך מבדיקת התפתחותו של צוות 6, כפי שעולה מעשרות ראיונות של חבריו בעבר ובהווה ושל קציני צבא אחרים, ומתוך קריאת מסמכים ממשלתיים, חושפת סיפור מורכב ופרובוקטיבי בהרבה.
לאורך מלחמת ההתשה הממושכת באפגניסטאן ובעיראק הטשטשו מאוד הגבולות המסורתיים בין חייל למרגל. יחידת הצלפים של צוות 6 שונתה והותאמה לביצוע פעולות מודיעיניות חשאיות ואנשי היחידה הצטרפו לאנשי סוכנות הביון המרכזית (סי-איי-אי) במשימה שנקראה "תוכנית אומגה", המאפשרת חופש פעולה רב יותר במצוד אחר אויבים. לטענת קצינים בכירים, צוות 6 ביצע בהצלחה אלפי פשיטות מסוכנות שהחלישו רשתות טרור רבות, אך פעילותו עוררה גם דאגות חוזרים ונשנים מפני הריגה מופרזת ומיותרת של אזרחים. אפילו בן ערובה אמריקאי, ששוחרר בפעולת חילוץ נועזת באפגניסטאן, שאל מדוע אנשי הצוות הרגו את כל שוביו.
כשהתעוררו חשדות על התנהלות לא נאותה, הפיקוח החיצוני התברר כמוגבל. פיקוד המבצעים המיוחדים (Joint Special Operations Command — JSOC), המפקח על מבצעי צוות 6, ניהל חקירות משלו ביותר מחצי תריסר מקרים אך לעתים רחוקות העביר את תוצאותיהן לצי. "JSOC חוקר את JSOC וזה חלק מהבעיה", אומר קצין בכיר לשעבר, שכמו רבים אחרים התראיין בעילום שם למאמר הזה. גם מחוץ לתחומי הצבא, הפיקוח על פעילות הצוות רופף למדי: "בתחום הזה הקונגרס אינו רוצה לדעת יותר מדי באופן מובהק", אומר הרול קו, היועץ המשפטי הבכיר לשעבר של משרד החוץ, שייעץ לממשל אובמה בסוגיות המלחמה החשאית.
ממחסל ללוחם רחוב
מאז פיגועי 11 בספטמבר 2001 זרם כסף רב לצוות 6 ופעילותו התרחבה משמעותית. כיום מונה הצוות כ–300 לוחמים השייכים לכוח הפשיטה ו–1,500 תומכי לחימה. עם זאת, בקרב חברי הצוות יש שתוהים אם הקצב הבלתי פוסק של פעולות פוגע בתרבות היחידה ושוחק את הצוות בשיתופו במשימות קרב הרבה פחות חשובות. היחידה נשלחה לאפגניסטאן ללכוד את מנהיגי אל־קאעדה, אבל במקום זאת ניהלה במשך שנים קרבות פנים אל פנים נגד אנשי טליבאן מהדרג הבינוני והנמוך. "זה כאילו לקחו כוכבי ענק ונתנו להם לשחק תפקידי משנה", תיאר זאת לוחם לשעבר.
אך המחיר היה כבד: מספר ההרוגים בקרב אנשי היחידה ב–14 השנים האחרונות גדול מבכל שנות קיומה. פשיטות חוזרות, צניחות, טיפוס על צוקים ופיצוצי מטענים הותירו רבים מהם פגועים, גופנית ונפשית כאחד. לעתים נאלצו הלוחמים לבצע מטלות מבעיתות ביותר: קיצוץ אצבעות ופשיטת עור הקרקפת לשם בדיקת דנ"א של הלוחמים שהרגו. הסנאטור לשעבר בוב קרי, שהיה באריות הים בזמן מלחמת וייטנאם, התריע שנעשה שימוש יתר בצוות 6 ובכוחות מבצעים מיוחדים אחרים. "הם נהפכו למין מספר טלפון חינמי שמחייגים בכל פעם שמישהו רוצה שמשהו יבוצע", אמר, "הבעיה היא שאי אפשר שלא להפעילם כשמנהיגי ארה"ב עומדים מול מצב שבו יש אפשרות איומה או אפשרות רעה, במקרים האלה באמת אין ברירה".
במהלך 2002, חודשים אחרי הפלישה לאפגניסטאן, נמלטו מרבית לוחמי בן לאדן מאזור מערות טורה בורה לפקיסטאן, ורק לעתים נדירות יצא לצוות 6 להילחם בקרבות יזומים מולם. היה נדמה שהאויב שעמו נדרשו להתמודד - נעלם ברובו. באותה עת נאסר על הצוות לרדוף אחרי אנשי הטליבאן ואל־קאעדה אל תוך השטח הפקיסטאני. אריות הים, שברובם ישבו בבסיס חיל האוויר בגראם שבפרברי קאבול, הרגישו מתוסכלים. על הסי־איי־אי לא הוטלו מגבלות כאלה ולכן התחילו אנשי צוות 6 לעבוד עם סוכנות הביון המרכזית תחת אישורי הקרב הנרחבים יותר שלה.
המשימות, חלק מתוכנית אומגה, אפשרו לאריות הים להוציא לפועל "פעולות בנות הכחשה" נגד הטליבאן ונגד אנשי מיליציות אחרות בפקיסטאן. תוכנית אומגה התבססה על "תוכנית פניקס" מתקופת מלחמת וייטנאם, כאשר הסי־איי־אי וכוחות מיוחדים אחרים ערכו חקירות וביצעו התנקשויות בניסיון לפרק את רשתות לוחמי הווייטקונג. המערכה באפגניסטאן נחשבה למסוכנת למדי ולכן תוכנית אומגה התרכזה בעיקר בהפעלת הפאשטונים האפגאנים למשימות ריגול בקרב השבטים בפקיסטאן ולעבודה עם המיליציות האפגניות שהוכשרו על ידי ה-סי-איי-אי.
די מוקדם במסגרת המלחמה באפגניסטאן, הוטל על צוות 6 להגן על חייו של המנהיג האפגני חמיד קרזאי. כדור של מתנקש שפשף את ראשו של אחד הלוחמים האמריקאים בניסיון לרצוח את מי שיהפוך בהמשך לנשיא אפגניסטאן. בשנים שלאחר מכן, נעשה קרזאי למבקר מר של הכוחות המיוחדים האמריקאים, והתאונן על שהם הורגים אזרחים כעניין שבשגרה. הוא טען שפעילויותיהם של צוות 6 ושל יחידות אחרות רק מסייעות לטליבאן, שנעזר בתוצאותיהן כדי לגייס לוחמים לשורותיו. קרזאי אף ניסה לעצור לגמרי את הפשיטות הליליות ונכשל.
התרחבות הלחימה לעיראק משכה את תשומת לבו של הפנטגון ודרשה הגדלה קבועה של הכוחות. אחיזתו של צבא ארה"ב בשטח האפגני הלכה וקטנה, דבר שהוביל להתארגנות הטליבאן מחדש באפגניסטאן. הגנרל סטנלי מקריסטל, שעמד אז בראש פיקוד המבצעים המיוחדים החליט לפעול וב–2006 הטיל על אריות הים ועל כוחות אחרים משימה נרחבת יותר באפגניסטאן: להכות בטליבאן. פקודה זו הביא לשנים של פשיטות ליליות וקרבות של צוות 6, שנקבע שיהיה כוח המבצעים המיוחדים המוביל במלחמה. הצוות הפך את המשאיות הפופולריות באפגניסטאן לתחנות ריגול ניידות שבהן הוסתר ציוד ציתות מתוחכם אך עם הזמן הפך מיחידה סודית שהוקמה כדי להוציא לפועל את הפעולות המסוכנות ביותר של ארה"ב, לשותפה בקרבות מסוכנים אך שגרתיים. "ב–2010 פשוט רדפנו אחרי עברייני רחוב", סיפר בזלזול קצין שהשתייך בעבר ליחידה, "הכוח המאומן ביותר בעולם רודף אחרי עברייני רחוב!"
ארי ים או שודד ים
מפקדת צוות 6 של אריות הים ממוקמת מאחורי גדר במתקן נפרד בתוך בסיס דאם נק של הצי האמריקאי בווירג'יניה. יחידה סודית בתוך בסיס צבאי הנמצא הרחק מעין הציבור. זהו לא רק ביתם של 300 הלוחמים הסדירים (הם בזים למונח "קומנדו"), מפקדי היחידה וקציניה, אלא גם של טייסיה, יחידת בינוי, מומחים לפירוק מטענים, חבלנים, צוותי רפואה ויחידת מודיעין המצוידת בטכנולוגיות מעקב מתוחכמות ואיכון לווייני. השם SEAL ("אריה ים") הוא ראשי תיבות של כוחות ים, אוויר ויבשה.
היחידה התפתחה מאנשי הקומנדו הימי של מלחמת העולם השנייה, אך צוות 6 בגרסתו הנוכחית קם רק עשרות שנים מאוחר יותר. הוא נולד למעשה בעקבות המשימה הכושלת לחילוץ 53 בני הערובה שנלכדו ב-1981 בטהראן בזמן ההשתלטות על שגרירות ארה"ב. תכנון גרוע ומזג אוויר קשה אילצו את המפקדים לבטל את המשימה. שמונה חיילים נהרגו בהתנגשות בין שני כלי טיס מעל המדבר האיראני.
חיל הים פנה אז לריצ'ארד מרסינקו, לוחם נמרץ מוותיקי וייטנאם, שיקים בקרב אריות הים יחידה שתגיב במהירות לאירועי טרור. שמה של היחידה היה ניסיון הטעייה פרי המלחמה הקרה. באותה עת היו שתי יחידות של אריות ים ומרסינקו קיווה שהסובייטים יעריכו הערכת יתר את גודל הכוח. מרסינקו זלזל בחוקים ועודד את התדמית הפראית של היחידה. שנים לאחר שעזב את הפיקוד עליה, הורשע במעילה בחוזה צבאי. באוטוביוגרפיה שלו "Rogue Warrior” ("לוחם נוכל"), הוא מתאר את השתייה בצוותא כגורם מלכד בגיבוש של צוות 6. ראיונות הקבלה שערך הסתכמו לעתים בשיחות רוויות אלכוהול באיזה בר.
בצוות 6 היו בתחילה שתי קבוצות הסתערות, ושמן היה הכחולה והמוזהבת, על פי צבעי חיל הים. הכחולה החזיקה בדגל שודדי הים ובתחילת דרכה כונתה "הבחורים הרעים בכחול", מפני שחבריה צברו דו"חות על נהיגה בשכרות, שימוש בסמים והתנגשות בכלי רכב שכורים בזמן תרגילים. הם כמעט שלא באו על עונשם. לא אחת סולקו קצינים צעירים מצוות 6 בשל ניסיונם לנקות את מה שהייתה בעיניהם תרבות של זלזול.
האדמירל ויליאם מקרייוון, שברבות הימים עמד בראש פיקוד המבצעים המיוחדים ופיקח על הפשיטה על אחוזתו של בן לאדן, הועבר לצוות אחר בתקופתו של מרסינקו, לאחר שהתלונן על הקשיים לשמור על משמעת חייליו. ריאן זינקי, קצין לשעבר בצוות 6 וכיום ציר בבית הנבחרים מטעם מדינת מונטנה, נזכר באירוע לאחר משימת אימונים על סיפון אוניית תענוגות, כהכנה למבצעי חילוץ של בני ערובה אפשריים בזמן האולימפיאדה בברצלונה ב–1992. זינקי ליווה אדמירל לבר שבסיפון התחתון של האונייה. "כשפתחנו את הדלת התמונה הזכירה את 'שודדי הקריביים', האדמירל היה מזועזע משיערם הארוך של הלוחמים, מזקניהם ומהעגילים על אוזניהם. 'זה הצי שלי', הוא שאל, 'האנשים האלה משרתים בצי שלי'?!".
זו הייתה תחילתה של מה שזינקי מכנה "הקזת הדם הגדולה". החל הים החל להדיח בזה אחר זה את מפקדי צוות 6 כדי למקצע את היחידה. לוחמים בעבר ובהווה אומרים שתרבות היחידה שונה כיום. חבריה נוטים להיות משכילים יותר, בעלי כושר גופני טוב יותר, מבוגרים יותר ובוגרים יותר בהתנהגותם, אם כי גם היום כמה מהם ידועים כבודקי גבולות.
תפקידו של צוות 6 בפשיטה על אחוזתו של בן לאדן הוליד שלל ספרים וסרטים תעודיים, שהדהים את האנשים שרגילים לשמור סוד. אנשי צוות 6 אמורים לכבד קוד של שתיקה האופפת את משימותיהם, ורבים מחבריו בעבר ובהווה רותחים מזעם על ששניים משלהם סיפרו על תפקידם במותו של מנהיג אל־קאעדה. מט ביסונט, מחברם של שני רבי־מכר, ורוברט אוניל, שסיפר בתוכניות מיוחדת בטלוויזיה שהוא זה שהרג את בן לאדן, נתונים בחקירה של הצי בגין חשיפת מידע מסווג. אחרים סולקו בשקט בגלל שימוש בסמים או בשל ניגוד עניינים בחוזים עם הצבא או קבלת עבודות מהצד. ב–2011 נזף הצי ב–11 לוחמים בעבר ובהווה על חשיפת שיטות צוות 6 ובמסירת סרטוני הכשרה מסווגים לשם קידום המכירות של משחק המחשב “Medal of Honor: Warfighter”.
הקו הדק שבין רצח להרג
כיום, חברי צוות 6 פועלים לרוב תחת עיניהן הפקוחות של מפקדיהם. קצינים במרכזי שליטה מעבר לים ובדאם נק עוקבים אחריהם באמצעות תצלומי אוויר ממל"טים שטסים מעל, אבל על הקרקע אנשי היחידה מקבלים חופש פעולה נרחב. הם פועלים לרוב בלילה ועליהם לקבל החלטות לחיים או למוות בחדרים חשוכים ובהם עדים מעטים והרחק מעיני המצלמות. הם משתמשים במשתיקי קול כדי להרוג את האויב בשנתו, מעשה שהם טוענים להגנתם שאינו שונה מהטלת פצצה על מגורי האויב. "התגנבתי לבתיהם של אנשים בשנתם", כתב ביסונט בספרו "No Hero", "אם תפסתי אותם עם אקדח, הרגתי אותם, בדיוק כמו שכל המפקדים היו עושים".
וההחלטות של צוות 6 נוטות להיות סופיות. הם יורים כדי להרוג ודואגים גם לבצע "וידוא הריגה". במשימה ב–2011 על יאכטה שנחטפה ליד חופי אפריקה, אחד מלוחמי צוות 6 שיסע בסכין את אחד השודדים ופצע אותו 91 פעמים, לאחר שהאיש וחבריו הרגו ארבעה בני ערובה אמריקאים. "הלוחמים עוברים אימונים לחתוך ולקצץ כל עורק ראשי, סיפר לוחם לשעבר ביחידה. "הכללים מתמקדים בסופו של דבר לעניין אחד", הוסיף לוחם אחר, "אם אתה מעריך שאתה נתון באיום, בחלקיק השנייה, אתה תהרוג מישהו". לאחר מכן תיאר כיצד באחד המקרים הרג צלף מהצוות שלושה בלתי חמושים, ביניהם ילדה קטנה, באירועים שונים באפגניסטאן ואמר למפקדיו שהרגיש שהם מהווים איום. מבחינה חוקית די היה בהצהרה זו. "ולמרות הכול זה לא התקבל. אתה באמת צריך להיות תחת איום", הוסיף איש הצוות ווהוסיף שהצלף הודח.
מות אזרחים הוא חלק בלתי נמנע מכל מלחמה, אך כמה מומחים לכללי לחימה אומרים כי בעימותים ללא קווי קרב ברורים, ובמקומות שבהם קשה לעתים קרובות להבדיל בין לוחמי האויב לבין לא לוחמים, חוקי המלחמה המסורתיים איבדו מהרלוונטיות שלהם ולכן נחוצה אמנת ז'נווה חדשה. אך אחרים מתקוממים נגד רעיון זה. "הדגשת הקווים והכללים האלה חשובה עוד יותר כשנלחמים באויב בלתי מרוסן וחסר רחמים", אמר ג'פרי קורן, לשעבר מומחה לחוקי המלחמה בפרקליטות הצבא האמריקאי (JAG), המשמש כיום מרצה בבית הספר למשפטים של דרום טקסס. "בדיוק אז מתעורר ומתחזק האינסטינקט לנקמה. ומלחמה לא צריכה להיות עניין של נקמה".
קצין בכיר לשעבר בצוות 6 סיפר כי לקראת סיום התפרשות "הקבוצה הכחולה" באפגניסטאן בתחילת 2008, התלוננו זקני כפרים בפני גנרל בריטי שכוחותיו שלטו על מחוז הלמאנד. הגנרל זימן מיד את סרן סקוט מור, מפקד צוות 6, ואמר כי דווח לו שלוחמיו ביצעו הוצאות להורג שרירותיות של אזרחים באחד הכפרים. מור התעמת עם מפקדי המבצע, שמטרתו המקורית היתה ללכוד ולהרוג בכיר בטליבאן, שכינויו היה "יעד פנתרה". כשמור שאל מה קרה, הכחיש מפקד הקבוצה פיטר וייזלי שלוחמיו הרגו אזרחים. לדבריו, הם הרגו את כל הגברים שבהם נתקלו משום שכולם היו חמושים ברובים. וייזלי, המפקח כעת על צוותים אחרים של אריות הים בחוף המזרחי, סירב לענות על שאלות כלשהן.
מור ביקש מ-JSOC לחקור את התקרית וזה קבע בסופו של דבר כי הצוות נהג כיאות במבצע יעד פנתרה. עד היום לא ברור כמה אפגנים נהרגו בפשיטה או היכן בדיוק אירעה התקרית. עם זאת, ההריגות עוררו דיון רם־דרג בשאלה כיצד, במדינה שבה גברים רבים מחזיקים בנשק, היה יכול צוות 6 "להבטיח שאנחנו רודפים רק אחרי אנשים רעים באמת".
חילוצי ים ויבשה
לפני שנים, עוד לפני פשיטות הלילה באפגניסטאן, צוות 6 התאמן ללא הרף בחילוץ בני ערובה. מאז 2001 ניסה הצוות לבצע עשר פעולות חילוץ לפחות, שהיו בין ההצלחות המהוללות ביותר והכישלונות המרים ביותר שלה. לוחמים אומרים כי בפעולות חילוץ — שנחשבות למבצעים שבהם אסור להיכשל — היה עליהם לפעול מהר יותר ולחשוף את עצמם לסכנות גדולות יותר מאשר בכל פעולה מסוג אחר, כדי שבני הערובה לא ייפגעו מיריות שוביהם או בכל אפשרות אחרת. בדרך כלל, אריות הים הרגו את רוב השובים.
פעולת החילוץ החשובה הראשונה אירעה ב–2003, כשלוחמי הצוות סייעו לחלץ את טר"שית ג'סיקה לינץ', שנפצעה בימים הראשונים של מלחמת עיראק, נפלה בשבי והוחזקה בבית חולים. שש שנים לאחר מכן קפצו חברי הצוות ממטוסי מטען אל האוקיינוס ההודי עם סירות תקיפה מיוחדות כדי להציל את ריצ'רד פיליפס, הקברניט של ספינת מכולות שנחטפה על ידי פיראטים סומלים. הלוחמים, שצולמו בסרט וידאו שהוצג על ידי אוניל בריאיון, צנחו כשסנפירי שחייה מחוברים למגפיהם אחרי שהתירו ארבע סירות — קטנות, מהירות ומצוידות במתקנים מיוחדים שאפשרו להן להתחמק ממכ"מים — שכל אחת מהן היתה תלויה על חופה של מצנחים רבים. צלפי היחידה הרגו בסופו של דבר שלושה מהפיראטים.
באוקטובר 2010 שגה אחד מלוחמי צוות 6 בפעולה שנערכה כדי להציל את לינדה נורגרוב, בריטית בת 36 שעבדה בארגון הומניטרי והוחזקה על ידי הטליבאן. כבר בשתי הדקות הראשונות קרה אסון, כשהלוחמים קפצו מהמסוקים בהרי מחוז קונאר באפגניסטאן, והחליקו על חבלים באורך 30 מטר אל מדרון תלול. כשהם רצו בחשיכה אל מתחם הטליבאן, התבלבל הלוחם החדש ביותר בצוות, כפי שסיפר לאחר מכן לחוקרים. הרובה שלו נתקע. הוא השליך רימון אל תעלה שבה הסתתרו - כך חשב - שני לוחמי אויב.
אך אחרי חילופי היריות, שבהם נהרגו כמה מאנשי הטליבאן, לוחמי הצוות מצאו בתעלה את גופתה של נורגרוב, שלבשה בגדים כהים וראשה היה מכוסה במטפחת. בתחילה, דיווחו הלוחם שהשליך את הרימון ואחד מחבריו ביחידה שנורגרוב נהרגה בהתפוצצות חגורת נפץ, אך תוך זמן קצר התברר שהסיפור אינו נכון. בחקירה משותפת של ממשלות בריטניה וארה"ב התברר כי מצילומי וידאו ניתן להסיק שהיא מתה כמעט מיד מרסיסי הרימון שפגעו בראשה ובגבה, וכתוצאה מכך, החוקרים קבעו כי הלוחם, שהשליך את הרימון, הפר את הנהלים להצלת בני ערובה. הוא הודח מצוות 6, אם כי הורשה להישאר בצוות אחר של אריות הים.
בפעולת חילוץ שנערכה שנתיים לאחר מכן הצליחה היחידה להציל את הרופא האמריקאי דיליפ ג'וזף, אך במחיר כבד. באחד מלילות דצמבר 2012 פרצו כמה מלוחמי צוות 6, שהשתמשו במשקפות לראיית לילה, למתחם של הטליבאן באפגניסטאן. הלוחם הראשון נורה בראשו ומת במקום, אך שאר הלוחמים האמריקאים השיבו אש ביעילות והרגו את כל חמשת השובים. ג'וזף מסר עדות שונה לחלוטין על התנהלות הפשיטה. לדבריו, לוחם הטליבאן היחיד שנותר בחיים לאחר ההסתערות הראשונית היה צעיר בן 19 בשם וואלאקה. הוא הוכנע על ידי הלוחמים וישב על הקרקע כשידיו מסביב לברכיו וראשו מורד.
הרופא ג'וזף סיפר כי הוא סבור שוואלאקה היה זה שהרג את לוחם צוות 6. דקות אחדות לאחר מכן, בזמן ההמתנה למסוק, אחד מלוחמי הצוות החזיר את הרופא לאחד מחדרי הבית ובו ראה את וואלאקה שוכב מת בתוך שלולית דם. מקורות צבאיים הכחישו את דברי הרופא, ואמרו שהוא נראה מבולבל באותו לילה וכלל לא נכנס בחזרה לבית. יתרה מזו, הם הטילו ספק שהיה מסוגל לראות משהו בחשכת הלילה. ג'וזף אומר עד היום שהוא אסיר תודה לצוות ששחרר אותו, אך הוא עדיין תוהה מה עלה בגורלו של וואלאקה. "נדרשו לי שבועיים לעכל את יעילות המבצע. הוא היה ממש כירורגי".
הלוחמות השחורות
בשונה מהקבוצה הכחולה והקבוצה המוזהבת שפעלו באפגניסטאן ופקיסטאן, ומרבית חבריו לבשו בגדים של בני שבטים, חדרו בהסתר לכפרים והסתירו מצלמות ומכשירי ציתות, חברי הקבוצה השחורה של צוות 6 היו מפוזרים ברחבי העולם במשימות ריגול "נקיות יותר". הקבוצה, שהיתה במקור יחידת צלפים, עוצבה אף היא מחדש אחרי התקפת הטרור ב-2001 והודרכה לנהל "פעולות כוח קדמי", בהתאם לז'רגון הצבאי - איסוף מידע ופעולות חשאיות אחרות לקראת פעולה צבאית.
עד אמצע העשור הקודם, הועיד הגנרל מקריסטל את צוות 6 לתפקידי איסוף מידע ברחבי העולם, ולוחמי הקבוצה השחורה התפרסו בשגרירויות אמריקאיות מאפריקה שמדרום לסהרה דרך המזרח התיכון ועד לאמריקה הלטינית. צוות 6 השתמש בדואר דיפלומטי לנציגויות אמריקאיות להעברת נשק ללוחמי הקבוצה בחו"ל. הצוות הקים חברות קש שמספקות "כיסוי" ללוחמי הקבוצה השחורה במזרח התיכון, שגם מחזיקה תחנות ריגול צפות - המוסוות כספינות מסחריות - ליד חופי סומליה ותימן. ללוחמי הקבוצה השחורה, שפועלים משגרירות ארה"ב בצנעא, בירת תימן, היה חלק מרכזי במרדף אחרי אנוואר אל־אוולאקי, כהן הדת הקיצוני שהיה אזרח ארה"ב ושהצטרף לאל-קאעדה. הוא נהרג ב–2011 על ידי מל"ט של הסי־איי־אי.
בקבוצה השחורה יש גם משהו שאין לשאר חברי צוות 6: נשים לוחמות. נשים בצי מתקבלות לקבוצה השחורה ונשלחות אל מעבר לים כדי לאסוף מידע, והן עובדות בדרך כלל בשגרירויות עם גברים. קצין לשעבר אמר שהחברים והחברות של הקבוצה השחורה עובדים לעתים קרובות בזוגות. זה נקרא "ריכוך פרופיל", מאחר שזוג נראה פחות חשוד בעיני שירותי מודיעין עוינים או ארגוני טרור.
בקבוצה השחורה יש כעת יותר ממאה חברים והתפתחותה נעשתה במקביל לעליה ברמת האיומים ברחבי העולם. התפתחות זו משקפת בין השאר את השינוי שחל בקרב קובעי המדיניות האמריקאים. בכירים בממשל שחששו להפעיל את לוחמי הצללים לאחר אסון הפלת מסוק הבלקהוק במוגדישו ב–1993, מוכנים כעת לשלוח יחידות כמו צוות 6 לאזורי עימות, בין אם ארה"ב לא מכירה בתפקידם. "כשהייתי ביחידה, תמיד רדפנו אחרי מלחמות", אמר זינקי, חבר הקונגרס שהיה בעבר חבר בצוות 6. "הבחורים האלה מצאו אותן".
מארק מאזטי, ניקולס קוליש, כריסטופר דרו, סרג' קובלסקי, שון ניילור וג'ון איסמיי
תרגום: פרידה פרס דניאלי וגילה דקל
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 09-06-2015 בשעה 06:48.
|
ראשי
צ'אט
09-06-2015, 06:32
מצב כלאיים
