שאלה פילוסופית לקראת יום כיפור.

אותי מענין האם "הילד הדיגיטלי" של היום בארצנו הקטנה ,ידע להילחם בעוד מספר שנים במלחמת הבונקרים שמכינים לנו אויבנו.האם מסכי הפלזמה שכה הקסימו את מפקדי מלחמת לבנון 2 לא ישפיעו גם על הלוחמים ?

למאמר המלא על "מהפכת החיים מרחוק"

לחץ כאן

להפך, תירא איך היום הז'נר של משחקי הייריה ממכר, ואף מלמד משהו את הנערים של היום בקשר לשיטות לוחמה (תלוי באמת על איזה משחק מדברים).
אמממ...ולא לשכוח שהכל מתחיל ומסתיים במפקדים, כמו שנאמר: "אין חיילים גרועים, יש מפקדים גרועים".

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

החשש הוא שלא יהיו מתנדבים ליחידות קרביות ונגיע לצבא קבע שכיר כמו בארה"ב.
צבא הקבע בארה"ב מורכב ברובו משכבות האוכלוסיה הנמוכות וחלק השחורים בו גדול מחלקם באוכלוסיה. הציבור הזה הוא הציבור שאצלנו מצוי בעשיריות הנמוכות.
לפי סקר שנערך לאחרונה 85% מילדי העשירון התחתון אינם מקושרים לרשת האינטרנט.
הרמטכ"ל אמר לאחרונה באחד הראיונות כי הוא שוקל הקמת יחידות חי"ר בקבע.
המגמה של צבא קבע שכיר התחילה גם אצלנו

הם שולטים היטב במערכות תקשורת, הם מסוגלים לבצע מספר משימות במקביל והם אמביציונים מוכווני מטרה...

ועכשיו ברצינות, אני לא רואה שום קשר בין העובדה שהיום ילדים מבלים את מירב זמנם מול מסכים לעומת ילד שמבלה את מירב זמנו במשחקי כדורגל/עבודה לבין היותו לוחם טוב יותר.

וד"א, בכל נושא "מסכי הפלזמה", דווקא מישהו שגדל עם מחשבים, יוכל לדעתי לשלב ביניהם לבין הלחימה באופן טוב יותר.
כי בד"כ אנשים שבתור ילדים כמעט ולא נגעו במחשבים, פתאום שמביאים להם את כל הטכנולוגיה הזאת הם רואים בה תרופת פלא. ודווקא מישהו שמאז שהוא קטן עובד עם מחשבים, יכול להיות שידע לעשות את השילוב טוב יותר.

בזמנו היה חלק גדול מאוד מלוחמי הסיירות מגיע מההתיישבות העובדת, ולמרות כל הטענות שלבטח יעלו על פרוטקציה וחבר מביא חבר (שחלקן נכונות) היתרון היה שזו חבורה של אנשים שחיים את השטח ברמה שאף עירניק ממוצע לא מכיר.

אני יכול להעיד על עצמי שבתור מדריך בקורס כזה או אחר וגם כלוחם בשטח, הידע שלי בצמחיה השלטת באיזור ושאר פרטים שאפשר למלא איתם שלושה אשכולות של "טיפים להישרדות" (לא כולל גוזניק מקופסת טונה ) היו ההבדל בין משימה מאוד מוצלחת לכמה עיגולים מסביב לתמונה בעיתון.

דרך אגב גם בעימות האחרון גיסי היקר מצא גבי סלע אחרי שמצא עקבות שועלים שהובילו לשם (ואחרי הכלרה היו מים לפלוגה). זה סוג של מיומנות שגם כיום (למיטב ידיעתי) לא קיים בצבא.

כשאומרים הסתמכות יתר על טכנולוגיה, בעיני זה לא רק הפלזמות. זה גם הג'יפ והאמר"ל והקשר פנים.
אנשים נלחמו פה באיזור מאות ואלפי שנים, ולמרות שאני לא קורא (ושזה לא ישתמע אפילו בטעות מדברי) להפסיק לנסוע על ג'יפים (לנדרובר אהובתי) חשוב מאוד שיהיו חיילים בעלי קשר בלתי אמצעי לקרקע. אפילו ברמה של איזה שורש אפשר לאכול ואיזה לא.

כמו שאמרו כאן הרבה מאוד אנשים, ובצדק רב, הלחימה לא מסתכמת בשטחים ובאלמנות שסופה "מתספקת" (בררר.... רק הרעיון הזה עושה לי רע) ויש סיכוי סביר שגם נראה סוג לחימה כזה בעתיד.

אולי צריך לקשר את האשכול לזה שהיה כאן על רמת חיילות.

לדעתי דווקא בלחימה בעימות מוגבל שבו לכוחות קטנים יש משמעות רבה, קשר לשטח יעזור - כך לדוגמה את החיזבאללה שבזכות עליונות מוחלטת בהכרות עם השטח, יכלו לנצל אותו לטובתם באופן מרבי.
אבל כשמדובר במאסות גדולות, החשיבות של החייל הבודד כ"שורד" נעשית קטנה בהרבה.

וגם בסוף, צריך לזכור שגם הצד השני (בעיקר בלבנון/סוריה, הרבה פחות בשטחים) לא קופא על השמרים, גם הוא משתמש יותר במחשבים ו"פלזמות" (מקווה בשבילם שב LCD), גם שם פחות ופחות עובדים בשדה ויותר בעבודות משרד ככה שהדבר הזה הוא דו-כיווני.

יש לי עוד כמה נקודות, אבל אני לא מצליח לגבש אותם למשפטים כרגע, ואני חייב לזוז, אז לילה טוב לכולם, ונמשיך מחר.

חיילים- תמיד אפשר לאמן טוב, רק צריך להגדיר היעד; צ'יקו תמיר מתאר ב-"מלחמה ללא אות" איך הפך עירוניים עם מוטיבציה ללוחמי סבך מצויינים. בפרט שגם לילדים דיגיטליים יש עיניים והם מבינים שאנחנו במלחמה.מה שכן, ייתכן שמקצועות צבאיים טכנולוגיים יחסית כמו קשר, מודיעין, תצפית, מערכות מידע מבצעיות וניהוליות, יקבלו עדיפות גבוהה אצל החיילים (מה שטוב, כי בכל מיקרה אלו היתרונות היחסיים שלנו מול האויב).
מפקדים בכירים (נאמר, מח"ט ומעלה)- עוברים מספיק הכשרה ושנים במערכת עד שהרקע שלהם פחות חשוב מהנסיון הצבאי שלהם. צה"ל גם מכשיר היום קצינים לוחמים באקדמיה, פו"מ וכו'.
הבעיה, לדעתי, היא בשכבות בין סמל לרס"ן, בסדיר ובמיל', והיא לא פסיכולוגית אלא חברתית- כלכלית: לאנשים יש היום יכולות מצויינות והם מחוברים לשוק הגלובלי, אבל הם יותר ציניים (כמו כל החברה הישראלית), הצבא עוד לא יודע לתת לחבר'ה שהם עמוד השידרה שלו את היחס והתנאים שיתנו להם מוטיבציה להצטיין ולהישאר בשירות, וכך איכות הפיקוד הזוטר נמוכה יחסית, מקצינת הקישור דרך המ"מים, קציני הדרכה, קצינים במפקדות וכו'. מספרים לי שמגרשי חנייה של יחידות מילואים מלאות רכבי ליסינג של היי טק- כלומר יש שיכבה רצינית של לוחמים ציונים שמוכנים להיות לוחמים כמה שנים ולא יותר מכך. סה"כ העולם מוכן לשלם די הרבה על מה שהילד הדיגיטלי הישראלי יפתח בשבילו..
לדעתי הכיוון של צה"ל יהיה לאו דווקא יחידות לוחמות של אנשי קבע (יידרש רק ליחידות מסוימות,במידה והשירות יקוצר), אלא עיבוי משמעותי של תקני הקבע ברמות הנמוכות: נגדת קישור, רס"פ בקבע, מ"מ שמקבל תנאי קבע מסיום קק"צ תמורת חתימה למספר שנים וכו'.

אופי המלחמה מוכתב ע"י האויבים. האינתיפאדה הראשונה התאפינה במלחמה נגד ילדים ונשים שזורקים אבנים.באינתיפאדה השניה אנחנו עשינו סיכול ממוקד והאויב שיגר מתאבדים ממוקדים. מלחמת לבנון התאפינה במלחמת בונקרים המוגנים מפני פצצות חכמות.


האם יש איזון כאשר יש הרבה פצצות טיפשות מול הרבה פצצות חכמות ?



במלחמה הנוכחית השתמש האויב בפצצות טיפשות,שעלותן נמוכה ואמצעי השיגור פשוטים וזולים, הפצצות משתקות כמעט את כל אוכלוסיות המטרה ,כי פגיעתן סטטיסטית ואתה לעולם לא יודע אם הפצצה לא תיקלע דווקא על ראשך. פצצה טיפשה גם אם נורית לעיתים רחוקות, ואפילו האיום בלבד עשויים לשתק אוכלוסיה ולפגוע קשות בכלכלת אזור ומדינה.ראו גם איך הקסאמים תוצרת בית משפיעים על תושבי עוטף עזה,שדרות ואשקלון.

הפצצות החכמות שלנו פוגעות בדיוק במטרה ,הן יקרות ולצורך שיגורם צריך לרכוש כלי טייס יקרים ולהכשיר כוח אדם מיומן.פגיעתן מדויקת אך אין בה כדי להכריע מערכה.

נראה כי אנחנו צריכים עדיין הרבה לוחמים שילחמו את מלחמת האויב ולא את המלחמה הרצויה עלינו.