בדיחה בברית המועצות לשעבר פתחה בשאלה: "למה הפכה העיתונות שלנו אחרי הגלאסנוסט?", והמשיב ענה: "לחצאית מיני: חושפת הכל, אבל מכסה את העיקר". לעתים נראה שביקורת דומה יש להפנות גם לעיתונות שלנו: היא עוסקת הרבה בחשיפה ובחשפנות, ברכילות ובסלבריטיס ובברנז'ה, בהלעזה ובלעז - כאילו שחסרות מלים בשפה העברית - אבל מזניחה את הנושאים החשובים באמת. לעתים נראה שההזנחה מתואמת.

באתר Ynet של ידיעות אחרונות פורסם ביום 27.09.06 בשעה 18:45 מבזק של הכתב חנן גרינברג, תחת הכותרת: "טילי לאו ורימוני רסס נגנבו ממחסן של צה"ל בצפון". בגוף המבזק נכתב בקצרה: "מחסן אמצעי לחימה של צה"ל בשטח אש באזור שומרה שבגליל המערבי נפרץ היום. מהמקום נגנבו מספר אמצעי לחימה, בהם מאות רימוני רסס ו- 11 טילי לאו. המשטרה הצבאית החוקרת פתחה בחקירה".

למבזק זה לא היה המשך, למרות שמאז חלפו מספר ימים. לא פורסם מה העלתה החקירה, מי פרץ, מה קרה לפורצים, מה קרה לשומרים במקום והאם מישהו מהם נפגע/נחטף חלילה, לאן נלקחו אמצעי הלחימה, מה האמצעים שננקטו ומה הסכנות שנוצרו. אפילו לא הובא לידיעת הציבור היכן נמצא היישוב שומרה. למען הגילוי הנאות, מדובר במקום המצוי פחות מ- 2 ק"מ מהגבול הלבנוני, מול הכפר מרווחין, כלומר במרחק של הליכה קצרה מעמדות חיזבאללה.

האירוע הנוכחי לא הוזכר כלל באתר NRG של מעריב. השם שומרה הוזכר לאחרונה באתר זה ביום 13.08.06, בשולי כתבה על כיבוסיות הנותנות שירותי כביסה לחיילי צה"ל בצפון, כולל בבסיס שומרה. אכן, עיתונות מכבסת.

גם הארץ ו- WALLA לא טרחו לדווח על האירוע בקרבת שומרה, ולמיטב ידיעתי לא נאמר דבר גם באמצעי השידור האלקטרוניים.

לאן נעלמו ומדוע נאלמו כל הכתבים והפרשנים שבמהלך המלחמה בלבנון לא נלאו מלדווח - שלא לומר לטווח - על כל אירוע, לרבות נושאים שהשתיקה יפה להם. מדוע זכות הציבור לדעת נשכחה כאשר היה צריך לדווח ולחקור אירוע בתוך גבולות ישראל ולא בזמן לחימה פעילה?

מצב זה מדאיג בשלושה היבטים: הצבאי, המדיני והתקשורתי:

1. מבחינה צבאית-מבצעית, כיצד קורה שנפרץ מחסן אמצעי לחימה של צה"ל סמוך לגבול ולחיזבאללה וסמוך למלחמה שהיתה ושעלולה להתחדש בכל רגע? האם המפקדים בקרבת מקום לשטח שבו נהרגו ונחטפו חיילי צה"ל לפני שבועות לא רבים לא שינו ולא שיפרו את נהלי האבטחה? ואפילו אם באירוע זה לא היו נפגעים ו/או חטופים, הרי אין ערובה שהאירוע הבא - שאף הוא צפוי - יהיה ללא קורבנות. ואם האירוע כלל לא התרחש, היכן הכחשה מסודרת ורשמית של צה"ל?

2. מבחינה מדינית, אם אומנם מדובר בהתקפה גלויה ומזוינת של חיזבאללה, מדוע היא עברה ללא תגובה ישראלית כלשהי, צבאית ומדינית? האם רק כדי שאהוד אולמרט וציפי לבני ימשיכו להשתבח ולהתבשם מניחוחו של "ההישג המדיני המזהיר", החלטה 1701 של מועצת הביטחון, הכובלת את ידי צה"ל, המשאירה את החיילים החטופים בידי האויב, המאפשרת לחיזבאללה לפעול בחסות חיילים צרפתיים כאשר צה"ל מוגבל ביכולת התגובה, והיוצרת מצב שבו החיזבאללה ממשיך להתחמש באין מפריע לקראת הסיבוב הבא.

3. מבחינה תקשורתית, כיצד מסתפקת "התקשורת החוקרת" במבזק קצרצר באמצעי תקשורת אחד, ללא המשך חקירה ואף ללא סקרנות וחטטנות המאפיינות אותה כאשר מדובר באירועים בעלי משמעות פחותה בהרבה? וכיצד מתבצע התיאום בין אמצעי התקשורת השונים, שבדרך כלל מתחרים זה בזה, כדי להגיע לקשר השתיקה סביב אירוע חמור זה?

נכון, האירוע התפרסם באתר "דבקה", אבל, עם כל הכבוד לאתר זה, אין הוא מוכר וידוע לרובו המכריע של הציבור, כך שלצורך העניין ניתן לומר שהתקשורת העלימה את האירוע מעיני הציבור ומאוזניו. הוא שאמרנו: מיני עיתונות: חושפת הכל, אבל מכסה את העיקר.