הודעה זו נכתבה באופן חד פעמי לשם משתמש זה בשם אנונימי בן 19 .
להלן ההודעה שהתבקשנו להעלות :

שלום,

אני בן 19, יש לי פטור מהצבא (אני לא מתאים למסגרת של שירות רגיל, מין בעיה משפחתית משודרגת) אך אני מעוניין לתרום כמו כולם. אני מתלבט בין 2 מסלולים, התנדבות לשירות צבאי והתנדבות לשירות אזרחי.
מבחינת החוק, שני המסלולים מוכרים כשוים פחות או יותר.

2 נקודות מרכזיות שאני רואה:

א. לצורך העניין, על פי משרד החינוך,
אני אחד הבוגרים המצטיינים בארץ של מחזור הלמודים שלי,
ציוני הבגרות שלי מאד טובים ואני מאמין שיש לי יכולות.
לשבת שנתיים בתור פקיד, או בכל עבודה אחרת
שבה לא אוכל לבטא שמץ מהיכולת האמיתית שלי לתרום,
בין בצבא ובין באזרחות -יכול להוציא אותי מדעתי.

ב. הנקודה היותר בעייתית- מבחינת היחס החברתי, עושה לי רושם שבנקודה הזאת יש להתנדבות בצבא יתרון רציני,
כי התגובה הראשונית לבן בשירות לאומי תהיה על הפנים
מן הסתם, למרות שיתכן שהוא מבצע שירות הרבה יותר
משמעותי מעוד פקיד בקריה.
כמובן שההגיון אומר " אתה תשרת במקום שבו יהיה לך הכי טוב,
גם אם זה יהיה באזרחי ושכולם יקפצו בזיגזג"
אבל אני מדמיין את זה וזה דיי מעפן להיות מובדל מ99 אחוז מהחברים שלי...

אשמח לקבל עצות

לק"י

החלטת כבר.ההחלטת ללכת לשירות לאומי.ולך על זה.חברים שלך יתמכו בך אם הם חברי אמת,ואם לא-אז הנה גילית.תעשה מה שיתרום לך יותר,לא כי זה ברור שצריך לשים פס על כולם,אלא בגלל שזה אמנם דורש ממך חברתית אבל נותן לך הרבה יותר מאשר תפקיד צבאי המסתכם בפקידות זוטרת.בקיצור,עשה מה שהלב אומר,לא ההגיון ולא החברים.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

זה שחברים שלו לא תומכים בו בהחלטה הזאת לא אומר שהם לא חברים אמיתים.
לכל אחד יש את הדעה שלו אז אם אני לא מסכים עם חבר אז אני לא חבר שלו?

מצטער על זה שאני לא קשור לאשכול פשוט לומר דבר כזה הוא לא נכון בכלל...

לילה טוב

לק"י

קודם כל אני יותר נערה,מאשר גברת..ודבר שני לא אמרתי שהם לא חברים כי הם לא מסכימים,אלא שהם לא חברים אמייתים כי הם לא מקבלים אותו איפה שהוא ואיך שטוב לו.אם הם חברים טובים והם יודעים ששם יטב לו,אז הם צריכים לתמוך בו ולא ללגלג עליו שהוא לא עושה צבא.יש מבין?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אבל אסור לנו לצפות מאחרים שיבינו כשהם לא במצב שלנו <או אי פעם היו/ יהיו>, הרבה פעמים אנשים מדברים מתוך חוסר ידע, אבל לא צריך להסיק מסקנות כאלה, בסך הכל זה החיים שלו ולא שלהם וכל הקטע של הזלזול בין אם הוא נאמר ואם הוא לא נאמר בקול עדיין יהיה קיים כי בעינהם צבא זה צבא ושירות לאומי זה לשבת כל היום בטן גב, הם לא שם ולכן אף פעם לא ידעו.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

לק"י

וזה נכון,אבל זה באמת עצוב,וחבל שזה ככה.בכל מקרה אני בדעתי שעליו ללכת לשירות לאומי.אני גם מכירה אחד כזה שלא יכול להתגייס,ועשה שירות לאומי,ואף אחד,אבל אף אחד לא חשב אפילו לצחוק עליו,או לא להבין אותו.זה מבאס אין אפס,אבל עדיף את הביאוס הזה על שעמום וחוסר מעש גדול יותר.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תלמד לשרשר אל תהייה פעור.

ואתה צודק. אתה באמת לא קשור.

צבא עושים כי חייבים. לא קרבי לא נורא , אבל אם אפשר לתרום אז שיילך על זה אני אומר.

ברור שבתור בן אנשים יעקמו פרצופים וישאלו אינספור שאלות אם תלך לשירות הלאומי, אבל מצד שני אתה יכול להיות בשירות לאומי ולהיות פקיד שלא ממצה את עצמו בדיוק כמו בצבא, החוכמה היא ללכת למקום כלשהו ולנצל את הכישורים והיתרונות שלך כדי להתקדם ולא להתבזבז.

יחס רע אתה תקבל בכל מקרה, בשירות לאומי יש לך יותר אופציות לתת מעצמך וליזום <ולשנות דברים מהקצה אל הקצה אם תבחר במקום הנכון ולא באיזה משרד שיחניק אותך- יש המון אופציות>.

או בצורה יותר ברורה:
שירות לאומי- סיכוי יותר טוב להוציא מעצמך את המיטב ולתרום בצורה שבה אתה תראה את התרומה שלך למדינה על המקום או לפחות בטווח קצר.
אבל החברה תקבל אותך כחריג כי לא שירתת בצה"ל <חוץ מהעובדה הקטנה שגם בנקים, בתי קולנוע, אוטובוסים ועוד מקומות לא יראו בך כתורם למדינה מבחינתם וזה מפני עצמו מעליב>

צבא- אם תהיה מספיק עקשן ותראה את כל הכשורים שלך עם הרצון להתקדם גם תצליח להגיע לזה, אבל הסיכויים פחות גבוהים.
והחברה תקבל אותך כבנאדם רגיל <לא חריג>.

בשני המקומות ייתכן שלא תצליח להגיע למיצוי כל היכולות שלך, בשני המקומות תקבל יחס רע.

אני הייתי הולכת לצבא רק כדי לא להיות נבדלת ולסבול מהזלזול הזה שיכול לפגוע בך כל החיים <בעיקר בתור בן> גם יש כאן קטע חברתי שכולם ידברו רק על הצבא תקופה דיי ארוכה ועדיף להיות ולהכיר אנשים בערך בגילך ולא להעביר 3 שנים עם תינוקות או משהו בסגנון, זה מנטרל חברתית והופך אותך לעוד יותר שונה, בנוסף לעובדה שאנשים שבצבא לא מבינים עד כמה אתה מתאמץ והרבה רואים את זה כ"עבודה" לכל דבר רק עם משכורת נמוכה.

ההחלטות שנגיד לך כאן אולי לא יהיו ההחלטות שיהיו הכי טובות לך, לכן שיהיה בהצלחה במה שתבחר, כל הרעיון והרצון לתרום למדינה למרות הפטור יפה משל עצמו

בהצלחה!

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

טוב שראיתי את השרשור הזה. הייתי בהתלבטות הזאת לפני קצת פחות משנתיים. כיום אני שנה שניה בשירות לאומי, ובפעם האחרונה שבדקתי הייתי בן...
אתה מוזמן לעשות חיפוש של "שירות לאומי/שירו"ל" במערכת הפורום ותמצא כמה הודעות שלי בנושא, כמה מהן תוכל למצוא בפורום "אקטואליה" באשכול ששמו "האידיאל שבג'ובניק".

בגדול בן בשירות לאומי זה חריג. זכיתי להרמות גבה, לכינוי "משתמט", לקריאות שונות ומשונות, לשאלות ולמבטים. היחס לשירות לאומי ברוב המוסדות הוא על הפנים מצד הבוסים. ולעתים התעלמות מצד המרכזות. וכן, זה מבאס לצאת יום שישי בלילה עם חברים ולשמוע אותם מדברים ר-ק על הצבא, שלא לדבר על הצחוקים על חשבונך (במשך הזמן גם תלמד להחזיר לחבר התותחן, ולג'ובניק ולכולם. כי בת'אכלס, הם מתים להיות אזרחים כמוך)

יש כמובן צדדים טובים-רק שנתיים, מערכת חופשית, אתה יכול לעזוב מתי שבא לך, השכר יותר גבוה (600-800), יש תפקידים ממש מעניינים.

אני כמובן לא אמליץ לך על צה"ל. אם תחליט שירו"ל לא הייתי ממליץ לך ללכת לפקידות, למרות שיש תפקידים מאוד איכותיים. אם תחליט שירו"ל אז תכוון מד"א או מדריך במוזיאון או גן חיות.

ולשאלה "מה אנשים יגידו": אם היית הולך לשרת כג'ובניק אני מבטיח לך שהיו את אלה שיזלזלו בך. אבל חכה, גם אם הייתי הולך לתותחנים אני מבטיח שהיית מוצא אנשים שיצחקו. זה לא הסוף, אם היית הולך לגולני לגדודים תמיד יש את אלה שיגידו שאתה בלאי. ואם היית הולך לפלס"ר היו אומרים שיש יחידות הרבה יותר טובות. לו היית מתגייס לסיירת מטכ"ל תמיד היה החוכמולוג שישאל למה אתה לא קצין.

בשורה התחתונה אסור לך לחיות ע"פ מה אנשים יגידו. כמה שזה קלישאה תמיד יהיו את האנשים שיזלזלו ולא משנה מי ומה אתה. תשתדל לחיות על פי מה שטוב לך, כמה שזה נשמע אגואיסטי, אם תמשיך לנסות לרצות אחרים אתה לא תצא מזה לעולם והנחה פרועה שלי שתמצא את עצמך כבן אדם לא מאושר.

אל תשים על אחרים. אם בא לך שירו"ל לך על זה ועל תחשוב על מה יגידו. אני מציע לך אגב גם לבחון עוד דרך-ללכת לעבוד וללמוד. ואני אומר את זה למרות שאני עצמי לא הלכתי בדרך הזו.

שיהיה לך בהצלחה בכל דרך שתבחר!

שכחת משהו ממש חשוב שבטוח היה חסר לך גם..הקטע החברתי, להיות במקום עם בני גילך ולא עם זקנים/תינוקות ושלל האוכלוסיה השונה ממנו במשך שנתיים, זה עינוי <מנסיון> , כל זה חוץ מהזלזול הברור של כולם.. איך שכולם חוזרים ומדברים על המפקד שלהם ועל כל הדברים האלה - ואתה נשאר בחוץ, על מה תדבר? איך רחצת מישהו מוגבל? איזה חמודים הילדים עם הפיגור בגן? בקיצור אתה תמצא את עצמך לבד בקטעים האלה גם מבחינת 90 אחוז מחבריך שהתגיסו וגם מבחינת האנשים והחברה שאתה תכיר בצבא.

הנושא החברתי חשוב לדעתי כמעט יותר מכל דבר אחר כאן וכמובן שלא נשכח את הקורות חיים.. "סיים שירות לאומי" מול "סיים את שירותו בצה"ל" , זה הכי טוב ל"רזמה".. וכן זה עצוב, אבל זאת המציאות.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

הקטע החברתי חסר בהחלט, אבל לומדים לכפר על זה. אני הרגשתי מאוד בנוח עם אנשים שגדולים ממני ב20-30 שנה. פיתחתי תכונות אשר לא אפיינו אותי כלל וכיום אני מודה שיש לי אותן. שירות לאומי מלמד אותך הרבה דברים- אם יש לך בוס קשוח ומגעיל אתה תלמד אסרטיביות מהי, אם הצוות לא משהו תלמדו להסתדר עם זה. בתום השנה שעברה יצאתי ממש שונה בהשוואה לתחילת אותה שנה. אני לא בטוח אם כג'ובניק בצבא הייתי משתנה ככה.

הצבא הוא לא המקום הבלעדי למצוא בו חברים. אל תשכחי שחלקינו לפני לימודים. לחלקינו יש גם חברים מבית הספר. שלא לדבר על זה שהחברים בצבא הם על פי רוב מעיר אחרת והקשר מתנתק בבוא הזמן למעט מקרים מיוחדים, וכן זה טבעי.

בעניין הרזומה אני מבטיח לך שהמעסיק יתעניין יותר בתואר שלך, בכישורים ובניסיון מאשר הגדוד בו ביצעת את שירותך הצבאי. איני מדבר כמובן על עבודות ביטחוניסטיות אלא על ה"רגילות", ואני מקווה שזה לא יהיה שיקול רציני בעניין.

באשר "חוויה שבצבא". ובכן יש אנשים שלהם זו חוויה מפוקפקת. ואני חושש שגם לפותח האשכול שכן הוא לא קיבל פטור מהשמיים אלא מסיבות ספציפיות. גם לדפוק את הראש בקיר היא חוויה וגם לקפוץ מבניין בלי מצנח. לא חייבים לעבור את כל החוויות שהעולם מציע. אפשר להכוות ואפשר להפגע.

לשירות לאומי יש חסרונות ברורים, והולי (תמי?), שימי לב שאיני מתווכח איתך על עצם קיומם.לכן לעולם לא אמליץ למישהו לעשות שירות לאומי. אני רק אציין בפניו את היתרונות והחסרונות שבמערכת. אך גם לצבא יש חסרונות ולא מעטים-זה 3 שנים, אפשר ליפול חזק מבחינת התפקיד. מערכת מאוד אטומה ולא מתחשבת, יכול להיות שלא תסתדר עם החברים ואין לך מה לעשות עם זה, הנסיעות הארוכות, המדים, הנשק, הטירונות, הטיפול הרפואי הלקוי, היחס (לעתים קרובות) והיד עוד נטויה ואני בטוח שמי שנמצא במסגרת עצמה יכול לציין הרבה יותר.

בסופו של דבר הבחירה היא בין יתרונות השירו"ל לבין יתרונות הצבא (כפי שציין חרוב) בכפוף לחסרונות. הבחירה הזאת שלך ולא של אף אחד אחר. הכי חשוב שאל שלא תיקח את זה יותר מדי ברצינות, כי אלה סך הכל שנתיים-שלוש מחייך, ונכונות לך דילמות קשות מאלה. בסופו של דבר הכל יסתדר.

מבטיח : )

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מה שכן, עם המשפט הבא, הסכמתי מאוד והוא התשדובה ההכי טובה:

"בשורה התחתונה אסור לך לחיות ע"פ מה אנשים יגידו. כמה שזה קלישאה תמיד יהיו את האנשים שיזלזלו ולא משנה מי ומה אתה. תשתדל לחיות על פי מה שטוב לך, כמה שזה נשמע אגואיסטי, אם תמשיך לנסות לרצות אחרים אתה לא תצא מזה לעולם והנחה פרועה שלי שתמצא את עצמך כבן אדם לא מאושר."

דבר ראשון, אני לא יודע מאיפה החלטת ששירות לאומי - זה לא גם תפקיד פקידותי. הרוב שם, זה גם תפקידים פקידותיים. אין מה לעשות כל גוף צריך את המערך הפקידותי-בירוקרטי. זה נכון בכל חברה ובכל מקום.

דבר שני, מי אמר שתגיע לתפקיד פקידותי בצבא? יש לך פטור. כלומר, שאם אתה רוצה להתנדב אתה הולך לתא המתנדבים בתל השומר ומבקש להתנדב. הם, נותנים לך חתך של מקצועות שאתה מתאים אליהם לפי הנתונים שלך (קב"א, פרופיל, הת"ש וכו') - ואז, אם אתה מסכים, אתה הולך על זה. חשוב לציין שני דברים: א. אתה יכול להכנס כמעט לכל מקום מאחר ואתה לא נכלל בתקן. אם תרצה הסבר אני ארחיב. ב. יהיו מקומות שלפי הנתונים אתה לא תצליח להתקבל - אבל תמיד יש דבר כזה שנקרא חריג.

את הדברים האחרונים שכתבתי - כתבתי מניסיון אישי. לא שמועות. גם לי הייתה האופציה או התנדבות או לשבת בבית (אני לא משווה שירות לאומי ל"לשבת בבית". לי פשוט ירד הפרופיל תו"כ השירות עצמו, אז...)

דבר שלישי, יש המון תפקידים בצבא שיאפשרו לך להתקדם בצבא - מבחינה אינטלקטואלית ואפילו אקדמאית, מאשר בשירות הלאומי. תבדוק.

דבר רביעי, ההווי הצבאי, "כור ההיתוך" של בן-גוריון, הוא משהו ללא תחליף בחברה הישראלית ואין שום דרך להתחרות בו. שירות לאומי לא משתווה לצבא - כי החוויות לעולם לא יוכלו להיות דומות.

דבר חמישי, הנקודות שהולי העלתה, בקקשר לזה שהמדינה עצמה עושה הבחנה (בנקדים, אוטובוסים וכו') - זאת גם נקודה למחשבה, אם כי זה לא אמור להיות גורם עד כדי כך מהותי בשיקול שלך, לדעתי.

בקשר להתחייסות, מישהו שעשה שירות לאומי,כאל "חריג" - דווקא לא יצא לי לראות את זה, אבל, אני מודה שמשהו שונה. אתה ממש מרגיש שאם תספר לו עכשיו על הצבא או חוויות וכו' - הוא לא יבין, שלא באשמתו. זה לא הופך אותו לאדם פחות טוב. בסופו של דבר - שנה-שנתיים אחריי, כולם אותו הדבר. בערך.

זאת דעתי. צבא.

Everybody Lies