כמה חללים מקרב חיילי המנדט היו כתוצאה מהפעילות של כלל האירגונים המחתרתיים היהודים שפעלו לסילוק שלטון המנדט מהארץ לאורך שנות המנדט? האם אבדות אלו שספגו הבריטים היו הגורם המכריע בהחלטתם לעזוב את הארץ או שהמניע המרכזי להחלטה זו היה אחר, כלכלי למשל? ודרך אגב, אשמח לשמוע תגובות נוספות ביחס לתמונה שצרפתי של המדליון "בדם ואש" במידה ומישהו יודע.

על הגורם המרכזי בהחלטה לעזוב את א"י היה עצמאות הודו, אחרי שהודו חדלה להיות מושבה בריטית, א"י איבדה את חשיבותה כתחנת מעבר להודו, כמו כן האימפריה נחלשה מאוד כתוצאה ממלחמת העולם ולא יכלה להרשות לעצמה להמשיך ולהחזיק בקולוניות (למרות שבאופן רשמי א"י לא הייתה קולוניה).

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

בעבר ניסיתי לגבש כזאת הערבה לגבי התקופה שהחל מדצמבר 1947 (מלחמת העצמאות) משום שיש הרבה אזכורים לגבי אבידות בריטיות אז, אולם מעט התייחסות ממשית לכך. בסידרת תמונות ששלח לי אנגלי אחד (צולמו ע"י אביו) ישנה תמונה של לוויה של חבר של אביו בבית הקברות ברמלה מהימים האחרונים של 1947. הוא אמר לי שהאיש נהרג בהתנגשות על "האירגון" בירושלים. הפרט הזה וכן כמה איזכורים אקראיים של אנגלים שנהרגו בספרו של רם אורן "המטרה ת"א", דחפו אותי לבדוק יותר לעומק. מכיוון שידוע שהבריטים קברו את מתיהם בבתי הקברות של חבר העמים הקרובים למקום הפטירה, סביר היה להניח שרובם המוחלט של הנהרגים יהיו קבורים בבתי הקברות שבארץ. אחרי התכתבות עם הועדה האחראית על בתי הקברות, קיבלתי קובץ שכלל את פרטי כל הנקברים החל מהראשון לינואר 1948 ועד לסיום השימוש בבתי הקברות בארץ (אוגוסא 1948 אם אני זוכר נכון - הנקברים האחרונים הם בבתי הקברות של חיפה ששימשו את המובלעת הבריטית שם). פרטים על הנקברים עד לאותו מועד יש באתר האינטרנט שלהם. מצד אחד הופיעו שם פרטים של חיילים רבים שנקברו (בעיקר ברמלה וחיפה) כאשר לגבי כמה מהם, נפילתם בתאריך אחד ושיוך חיחדתי זהה העידו על נפילה בנסיבות אלימות אולם מצד שני בלא מעט מקרים שבהם ביררתי נסיבות פטירה של נקברים בבתי הקברות הצבאיים, הסתבר שחלק לא קטן מהנקברים בתקופות אי לחימה מתו לא בנסיבות אלימות.

בכל מקרה המסקנה הברורה היא שרק החל מהראשון לדצמבר 1947 הבריטים איבדו לפחות כ-150 חיילים בקרבות והתנגשויות בארץ ישראל (מול היהודים והערבים).

לגבי הסיבות ליציאת הבריטים מא"י - יהיו אשר יהיו (ויש יותר מסיבה אחת) לכמות האבידות לא היה משקל רב בעניין. 1947-8 היתה שנת מפתח בהתפרקות האימפריה הבריטית הן מסיבות מקרו של תום עידן הקולוניאליזם (אם להגדיר בפשטות) והן מסיבות מיקרו פנים בריטיות של משבר כלכלי וחברתי גדול באי הבריטי עצמו.

.

לא ברור לי אם המספר 150 חילים שנקבת כולל את אלו שמתו גם ממחלות או מקרים שאינם קשורים למלחמה עצמה, או שאלו חללי קרבות.

אני ספרתי מעל 260 בריטים שמתו מאז הראשון לינואר 1948 ונקברו בקברים צבאיים. ברור ש-10 בריטים שנקברו ביוני ועוד איזה מלח שנקבר בדצמבר, אינם חללי לחימה מכוונת. מצד שני לא נכללים כאן אנשים שנהרגו בשירות הבריטים אולם היו בני הארץ (יהודים וערבים) ונקברו בישובים שלהם, אנשי ליגיון (יש קצין בריטי של הליגיון שנהרג בינואר) וכנראה עוד בריטים שנפטרו מפצעים אולי במצריים, לא נקברו בבתי הקברות שנבדקו או מי ששרתו את הבריטים והיו בני מדינות שונות.

אני לא מכיר את הרכב הסד"כ הבריטי החל מתחילת הפינוי ולכן מהשיוך היחידתי אני לא יכול להסיק על אפשרויות לנסיבות מוות בתאונה (כמו במקרה של אנשי חיל ההנדסה שיש לא מעט הרוגים מצידם אבל אולי נהרגו כחיילים ב"קו").

בינואר נהרגו מעל 40 בריטים, כולל לפחות 12 אנשי משטרה (רובם בגילאי גיוס חובה) שנהרגו לאורך כל החודש.

פברואר היה חודש רע מאוד - קרוב ל70 בריטים נהרגו - לפחות 7 אנשי משטרה. 6 חיילים ב 12, 9 ב 22.2 (3 מתוכם אנשי RAF) וב29.2 היה היום השחור של הבריטים באותה שנה: קרוב ל-30 אנשי צבא נהרגו כולל 8 אנשי RAF (אולי תאונת מטוס או אירוע שבו נורו חיילים בריטיים בירושלים)

במארס נהרגו קרוב ל-50 בריטים ובהם כמה שוטרים.

באפריל נהרגו קרוב ל-70 איש כולל כמה שוטרים. ה-6 וה-26 לחודש היו ימי דמים שבהם ובימים הקרובים להם היו אבידות רבות לצבא הבריטי.

במאי נהרגו קרוב ל-30 בריטים. 7 אנשי צבא ב-5 לחודש. רוב האבידות היו דווקא אחרי ה-14 למאי. 6 אנשי RAF נהרגו ב 22 למאי. לא נהרגו שוטרים במאי, כנראה משום שנוכחותם של אלה כבר הצתמצמה.

אני מניח שבלא מעט מקרים קל להצליב בין תאריכים ידועים של קרבות והתנגשויות ובין תאריכים שבהם הבריטים סבלו אבידות. נראה שהבריטים ספגו הרוגים באופן שוטף גם בשלבי המלחמה שבהם הם לא התערבו אלא השתדלו שלא להפגע.

.

פשוט מעניין, תודה.