היו היה איש ושמו קיש...

האיש היה לא עשיר ולא עני, מעמד בינוני. הייתה לו אשה יפה, והם חיו בנעימים... לזוג המאושר הייתה גם משרתת עובדת בית...

זה היה בימים הקדמונים שבהם כרטיס הגרלה עלה הרבה כסף ולא כל יום ולא כל אחד היה מרשה לעצמו לקנות כרטיס הגרלה.

האיש ברוב עדיבותו קנה כרטיס אחד לעצמו, כרטיס אחד לאשתו וכרטיס אחד למשרתת, עובדת בית.

האיש רשם את מספרי הכרטיסים, וכשהגיע מועד ההגרלה נסע העירה לבדוק האם מישהו מהכרטיסים זכה.

ברוב תדהמתו הוא גילה שדווקא העוזרת בית היא זו שהגרילה את המספר של הפרס הכי גדול.

(המשך בתגובה הבאה...)

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

האיש שקראנו לו קיש נכנס לו תאוות בצע איום ונורא. הוא הגיע הבייתה ומיד אמר לאשתו שהוא מתגרש ממנה. על מה ולמה? ככה. ככה החלטתי! זה היה משהו מעין השגעון של ההתנתקות. האשה לא נשארה חייבת. היא אמרה שאם אתה רוצה להתגרש, אתה חייב להשאיר לי את כל הבית, וגם חלק גדול מהרכוש שלך. האיש הסכים. הרי בכל זאת כרטיס הגרלה היה מדובר במיליונים.

אחרי הגירושין, האיש ניגש לעוזרת בית ואמר לה שהוא רוצה להתחתן איתה. מה, אני? עובדת בית פשוטה? נו, אם האדון רוצה, מסכימה...


(המשך בתגובה הבאה..)

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

אחרי החתונה, האיש שאל איפה הכרטיס לוטו. העוזרת בית הושיטה לו את כרטיס הלוטו והסבירה שזה לא אותו כרטיס שהאדון רכש עבורה. היא הייתה בטוחה שהמזל של הגברת עקרת הבית הוא יותר טוב ממנה, היו לה אמונות טפלות כאלו, היא התחלפה בכרטיס עם האשה עקרת הבית.

האיש נדהם: גם הפסיד את אשתו האהובה עליו, גם את הבית, וגם כרטיס הלוטו הזוכה שהיה אצל אשתו, גם אותו הוא הפסיד ברוב להיטותו אחרי כסף.

והעיקר - הבושה, איך מסתתרים מרוב בושה....

(המשך בתגובה הבאה...)

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

ככה גם עם ההתנתקות. על השגעון הזה נשלם מאוד ביוקר. רוצים להתנתק מהבית, להתנתק מבני עמנו היקרים ולהדבק בבני הגר שפחת שרה רחמנא ליצלן. הסוף יהיה שזה יתפוצץ לנו בפנים. לא יהיה לא שלום ולא בית.

הכאב יהיה נורא: יעבירו המון כסף למתנחלים על פיצויים שהם ידרשו בצדק, וגם את מעט השלום שיש לנו עדיין נפסיד חס וחלילה.

למתנחלים לא יהיה יותר גרוע מאשר יש להם כיום שנופלים להם פצמרים יום ולילה והם מרוחקים ממרכז הארץ, ייתכן שחלק מהם, עם הכסף שיקבלו הם יוכלו ובצדק לעזוב את הארץ לחלוטין.

אבל לנו יהיה רע מאוד, עזה תתקרב אלינו, ובמיוחד צפון השומרון. את כל הכוחות שהשקענו להוריד את מפלס הטרור, הכול יירד לטמיון ונמצא את עצמנו בסכנות קיומיות עוד יותר גדולות.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

על העשיר שנפטר וצווה למכור את הרולס רויס ולתת את התמורה לפילגשו.
האשה החוקית מכרה את המכונית בדולאר.

היה קצת פחות מתיש, ובאמצע נכנס כושי לעזור.

אשר על כן היו שקראו לו קיש מן טוכעס.

כי הוא קיש אין טוכעס של אריק הרבה בזמן האחרון

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”