 |
14-10-2006, 21:07
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 03.01.05
הודעות: 4,584
|
|
לדעתי כדאי קודם כל שנגדיר לעצמנו מהו "איום אסטרטגי". אם כוונת הכותב ב"איום אסטרטגי" הינה איום בהשמדת מדינת ישראל, אז התשובה היא לא, עזה אינה איום אסטרטגי, כפי שהחיזבללה אינו איום כזה. גם פגיעה במה שמכונה "יעד אסטרטגי" כמו תחנת הכוח באשקלון לא יביא לקריסת המדינה. אולם אין ספק שהאיום מכיוון עזה גובר, הם מצטיידים בנשק משופר, רקטות ארוכות טווח וטילי נ"ט מדור מתקדם הינם רק שאלה של זמן, והשאלות הנשאלות הן : מתי הנשק יופנה נגדנו, ומה עלינו לעשות בנדון ?
בחודשים האחרונים צה"ל עסוק במבצעים שונים ברצועת עזה, מבצעים שתכליתם המוצהרת הינה פגיעה במחבלים ובמנהרות, אולם אינם מביאים לתוצאות מרשימות. בנוסף ישנה העיר שדרות אשר מופגזת כבר 6 שנים ברקטות קאסם, כאשר לצה"ל אין מענה אפקטיבי אמיתי כנגדן. כיוון שאני בטוח שצה"ל יכול לכבוש את רצועת עזה בכל רגע נתון, נשאלת השאלה "מהם היעדים שהממשלה מציבה לצה"ל במלחמתו בעזה ?". כיוון שלא יצאנו למבצע אמיתי שתכליתו הדברת צבא המחבלים, נראה לי שהמדינה עסוקה במלחמת "נדמה לי" כאשר צה"ל מנסה להשיג יעדים מאד מוגבלים, וזאת בעיקר על מנת לא לשבור את הכלים, לאפשר פגיעה בחמאס ולחץ על האוכלוסיה, וזאת על מנת לנסות ולחזק את אבו-מאזן, ולקוות שמשהו ישתנה ויהיה עם מי לדבר.
האיום האמיתי אינה רצועת עזה, על תושביה ומצוקותיה, אלא החמאס העולמי שסניף עזה שלו עלה לשלטון. רצ"ב מאמר של זיו מאור מלפני 7 חודשים (טרום מלחמת לבנון 2), שמפרט את הנושא :
ציטוט:
דעות - החמאס, איום אסטרטגי או מקומי?
מחלוקת חשובה ובעלת השלכות מרחיקות לכת לעתידנו ניטשת בין המפלגות הגדולות: האם עליית החמאס מהווה איום אסטרטגי על ישראל, או שמא זהו עוד אחד מהאיומים המקומיים שיבואו וילכו? עליית החמאס לשלטון ברשות הפלשתינית בינואר האחרון, היא נקודת מפנה היסטורית ובעלת חשיבות ממדרגה ראשונה בסכסוך הישראלי פלשתיני.
כמעט ואין עוררין על כך שהחמאס רע לישראל. העוררין נמצאים בשוליים הימניים והשמאליים של הספקטרום הפוליטי: השמאלנים הקיצוניים טוענים שהתנגדותו האלימה, והיעילה יותר, של החמאס, תזרז את סיום הכיבוש. הימנים הקיצוניים טוענים, שעלייתו של החמאס במסגרת בחירות דמוקרטיות, על ידי כל העם הפלשתיני, ממצבת את כל הפלשתינים כאויב, ונותנת לגיטימציה למלחמה כוללת ופגיעה גם באזרחים.
מעבר לדעות אלה, כאמור, יש קונסנזוס על השפעתו השלילית של החמאס על הסכסוך, לפחות מנקודת המבט הישראלית.
אולם שאלה אחת עומדת בעינה, ועליה ניתן למצוא מגוון רחב יותר של תשובות: "האם החמאס מהווה איום אסטרטגי מיידי על מדינת ישראל?" האם עליית החמאס עלולה להיות התנעה של תהליך שיביא את מדינת ישראל לסיומה? ישראלים רבים ועיתונאים נתנו פרשנויות רבות לאירוע עליית החמאס, אך דומה שלא התקיים בתקשורת דיון רציני ומעמיק בנושא זה, שיבחן את הסברה הגורסת שעליית החמאס אכן מהווה איום אסטרטגי, לעומת זו הגורסת שאינה.
מהו איום אסטרטגי?
איום אסטרטגי הוא איום שהתוצאה שאליה עלול להוביל, לו תושג, היא א. הרסנית לחלוטין, ב. מיידית ו-ג. כזו שלא ניתן להתגונן מפניה אם תתרחש (הגדרת המכון לחקר הסביבה הטקטית). לדוגמה, במשחק שחמט, ניצחון מושג כאשר ישנו איום אסטרטגי על המלך - מצב שבו כל אקט הגנתי שייעשה, לא יצליח למנוע את כיבוש המלך.
הבה נבחן מספר אספקטים, מהבולטים במאפייניו של שלטון החמאס, וננסה לקבוע האם אכן ישנו כאן איום אמיתי על קיומה של מדינת ישראל:
אי ההכרה במדינת ישראל
סירוב החמאס להכיר במדינת ישראל, סותם, לכאורה, את הגולל על הידברות ותהליך שעשוי להביא את הסיום לסכסוך. המצב הזה מסוכן ביותר, משום שהיעדר תהליך של הידברות בין שני הצדדים פוגע בלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל. אם היא מדינה כובשת, הלגיטימציה שלה להיות הבית הלאומי של העם היהודי - שנולדה מתוקף התלאות שעברו על העם היהודי עד מלחמת העולם השניה - מתערערת.
על אף שיש אמת בדברים הללו, הם רחוקים מלהוכיח שהחמאס מהווה איום אסטרטגי על מדינת ישראל. ראשית, גם אם הדברים נכונים, הם נכונים ברמה התיאולוגית בלבד. איום אסטרטגי חייב להיות ממשי.
שנית, גם לו היה הדבר ממשי - אין הוא נכון. ראשית, אי ההכרה של החמאס במדינת ישראל היא מסר המוכוון פנימה לאזרחי הרשות הפלשתינית. הסירוב לקיים משא ומתן הוא נגזרת ממנו. סירובה של הרשות לקיים משא ומתן אינו מערער את הלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל, שכן היא נכונה לשבת למשא ומתן.
שנית, אין קשר בין הלגיטימציה של עם ישראל לבית לאומי, בגלל התלאות שעברו עליו לאורך ההיסטוריה, לבין היחס שלו לבעיה הפלשתינית כיום. התנהגותה של ישראל היא תוצאה של הגנה עצמית, ולא של פיצוי על האכזריות שעם ישראל ספג לאורך השנים. אין בכך כדי לערער על זכות קיומה של מדינת ישראל.
אי ההכרה של החמאס בישראל אינה מהווה סיכון מיידי למדינה, משום שההשלכות שלה תיאורטיות בלבד, וגם אינן נכונות.
מדיניות חוץ אנטי ישראלית
כל חייל ישראלי שמדליק סיגריה, מוצג על ידי החמאס, בזירה הדיפלומטית, כמי שניסה להבעיר את המזרח התיכון כולו. הפעלת סנקציות על ישראל, ברמה הביטחונית, הכלכלית או אפילו התיירותית, היא אינטרס גבוה מאוד במעלה של החמאס. הוא עושה כל שביכולתו כדי להפוך מעשים שמדינת ישראל עושה, או מעשים שהחמאס בודה שישראל עושה, לפשעי מלחמה בעלי מאפיינים נאציים ועם ריח של רצח עם.
המפה האידיאולוגית של העולם משחקת לטובת החמאס: ישנן שלש קבוצות התומכות באג'נדה שלו - מוסלמים, ניאו-נאצים ונוצרים אשר לפי אמונתם הצד החלש הוא תמיד הצד הצודק. ישראל, לעומת זאת, נהנית מתמיכה של קבוצה אחת: היהודים בעולם. אם אכן יצליח החמאס במשימתו, וישיג סנקציות בינלאומיות על ישראל, הדבר יהווה איום אסטרטגי.
הטלת סנקציות נגד ישראל איננה איום מיידי. למרות שהתקשורת העולמית, וגופים שמאלנים קולניים בעולם מצדדים באג'נדה שלו, יחסיה הדיפלומאטיים הענפים של ישראל עם מדינות העולם, כמו גם חשיבותן הגדולה של הקהילות היהודיות בגלויות, מקשים משמעותית על החמאס בדרך להגשמת מטרתו. גם הלך הרוחות הוא לכיוון של הטלת סנקציות על ישראל - הדרך לשם עוד ארוכה וקשה.
בנוסף, נגד מדיניות החוץ של החמאס יש מה לעשות, שכן גם לישראל יש מדיניות הסברה דיפלומאטית.
האיום הדמוגרפי
החמאס היא מפלגה דתית פונדמנטליסטית שתשאף לכונן ממשל בעל אופי דתי מוסלמי. אחת הנגזרות ממהלך שכזה, עלול להיות הגברה דרסטית של הילודה ברשות הפלשתינית. ילודה מסיבית עשויה להפוך את הפלשתינים לרוב משמעותי בין הירדן לים, ובכך, שוב, לערער את הלגיטימיות של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית, בחבל ארץ שבו רוב מוסלמי משמעותי.
גם האיום הדמוגרפי, איננו ממשי, איננו מיידי, ובהחלט יש מה לעשות כדי למנוע אותו. למעשה, לא בטוח שהוא קיים בכלל. באתר אומדיה ישנה סדרת מאמרים גדולה העוסקת בסוגיה הדמוגרפית. המסקנה שמוכחת בהם, בין השאר, היא ששיעורי הילודה והקצב הריבוי באוכלוסייה היהודית, אמנם נמוכה בהשוואה לשיעורים אלה בקרב האוכלוסייה הפלשתינית והערבית ישראלית, אולם בעוד קצב הריבוי באוכלוסיות המוסלמיות קטן בשיעור חד, האוכלוסייה היהודית מעלה בהתמדה את קצב הריבוי שלה. עובדה זו מערערת את הנחות היסוד של האיום הזה. ייתכן והרוב היהודי בין הירדן לים רק יגדל לאורך השנים.
אבל גם אילולא העובדה המדעית הזו, האיום הדמוגרפי איננו איום אסטרטגי משום שהשלכותיו תקבלנה תוקף רק בעוד תקופה ארוכה.
וגם אם זה לא היה נכון, והיהודים בישראל באמת יהפכו למיעוט תוך זמן קצר, בפרוש אין בכך כדי לערער את הלגיטימציה של ישראל כמדינה יהודית. כאמור, הלגיטימציה לקיומה של ישראל נובעת מהצורך של עם ישראל לבית לאומי, ולא מתוקף היות היהודים רוב בין הירדן לים.
החמאס - שלטון של טרור
רבים מאמינים כי הטרור הוא הנשק הפלשתיני העיקרי נגד ישראל. החמאס, כתנועה מיליטנטית שמנהיגה מדינה ללא צבא משמעותי, תשתמש כמובן גם היא בטרור ככלי נשק עיקרי. מתקפת טרור מסיבית על ישראל, עשרות מחבלים שיתפוצצו ללא רחם במרכזי הערים, סיטואציה כזו, בהחלט עשויה להוות איום אסטרטגי על ישראל.
לא נכון. המטרה של מתקפות טרור היא לא להשמיד מדינות או אוכלוסיות. ישנן דרכים רבות אחרות ויעילות יותר לעשות את זה, שהחמאס לא הצליח לשים עליהן את היד.
מטרתו של הטרור היא לפלג את העם ולהחליש את רוחו. אויב שפוף רוח הוא נכס ללוחם, והטרור הוא כלי נשק מתוחכם כדי להשיג את היעד הזה. אין לרשות הפלשתינית מספיק מתאבדים וחומר נפץ כדי לפגוע פגיעה פיזית משמעותית, באחוז ניכר מאזרחי מדינת ישראל. אבל כנראה שיש לה מספיק כדי לגרום לישראלים לרדת מהארץ, לערער את אורח החיים, להפחיד, לפלג, להדיר את רגליהם של תיירים ומשקיעים זרים ולפגוע בכלכלה. כל אלה הם אמצעים בכדי לפגוע בחסינותה של מדינת ישראל, וזו חלק ממהות הטרור.
זהו בהחלט איום, אבל איננו אסטרטגי. הוא איננו מיידי כי אנחנו עם חזק. וגם יש לנו שב"כ וצבא שמצליחים לצמצמם את הטרור, ובכך אף לחזק את רוח העם בישראל. זהו קרב ארוך. לא איום אסטרטגי.
נפילת הממלכה ההאשמית בירדן והברית עם אירן
ולמרות כל האמור לעיל, נשקף איום אסטרטגי ממשי על מדינת ישראל, מצד החמאס, אך מכיוון אחר: קואליציה מוסלמית פונדמנטליסטית בעלת כוח כלכלי ורצף טריטוריאלי גדול, יכולה בהחלט לשמש כאיום אסטרטגי על מדינת ישראל.
זהו איום מיידי כיוון שהממלכה ההאשמית בירדן איננה יציבה. מדובר בשלטון של מיעוט על רוב פלשתיני, שכמו שאנחנו מכירים אותו, איננו נוטה בדרך כלל לקבל בהבנה את מרותו של עם אחר על השלטון. רק לאחרונה התבטא בעניין אלוף פיקוד המרכז, יאיר נווה, באמירתו השערורייתית כי ייתכן וירדן תיפול בקרוב לידי הרוב הפלשתיני שבה. עליית החמאס, בהחלט עלולה לעורר מרד בירדן.
מצב כזה ייצור רצף טריטוריאלי בין הרשות הפלשתינית לבין איראן. רצף שמחבר בין איראן החזקה שמחזיקה כבר בנשק להשמדה המונית (כימי וביולוגי), ועלולה להגיע בקרוב אף לנשק גרעיני, לבין הרשות החמאסניקית שתביא את הנשק הזה לפתחנו. בין איראן העשירה שיכולה לממן טרור, לבין הרשות הפלשתינית, הענייה וזרועת השחיתות, מספיק כדי לייצר אספקה קבועה וטרייה של מתאבדים.
זהו איום שלא ניתן להתגונן מפניו כשיקרה. הדרך היחידה להתגונן מפניו היא לנקוט מבעוד מועד פעולות ביוניות במדינות זרות, בעלות אופי שאין לו קשר ישיר למדינת ישראל. שני ניסיונות מפורסמים לפעולות שכאלה, לאורך ההיסטוריה הישראלית, נחלו כישלון חרוץ: כ"ג יורדי הסירה שנעלמו בדרכם לחבל במתקני אגירת דלק בלבנון, ששימשו את הצבא הנאצי. דוגמא אחרת היא ניסיונם של גופי ביון ישראלים לעורר את חמתם של האנגלים והצרפתים על המצרים, באמצעות חבלה ביעדים של המדינות האלה, כאילו שבוצעו על ידי גורמים מצריים. הפרשה הסתיימה בתפיסתם והוצאתם להורג של הסוכנים הישראלים שהיו מעורבים בה. לימים היא זכתה לכינוי "עסק הביש". מאז עסק הביש, לא פורסם על כל פעולה ביונית שישראל ביצעה, ללא קשר ישיר אליה. התערבות שכזו לטובת הממלכה הירדנית היא סיכון גדול מאוד, שקרוב לוודאי שישראל לא תיקח.
זהו איום מוחלט גם בגלל הברית שכבר הולכת ונרקמת בין איראן והחמאס. בין אם יהיה בעתיד חלילה רצף טריטוריאלי כפי שתואר לעיל ובין אם לאו, ברית כזו תספק לחמאס הכנסתה של פצצה "מלוכלכת" לטבורה של תל אביב. מזוודה אחת, תמימה למראה ונטולת חומרי נפץ, יכולה להכיל מספיק גז VX כדי לגרום למותם של אלפים, תוך שעות, ובייסורים קשים.
ישראל חייבת לנטרל את האיום הזה. לעקר את החמאס מכוחו הפוליטי, לנשל את הרשות כל עוד נשלטת על ידי החמאס מכוחה המדיני, ולנצח את הטרור שמחזק את רוח העם הפלשתיני, ובכלל זה את רוחם של הפלשתינים היושבים בירדן.
זהו האתגר הביטחוני הראשי שעומד בפני קובעי המדיניות של הכנסת ה-17.
זיו מאור (26/3/2006)
מקור :
http://www.omedia.co.il/Show_Articl...1225&MenuID=611
|
_____________________________________
! This is Sparta
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
