17-01-2005, 19:36
|
|
|
|
חבר מתאריך: 21.12.02
הודעות: 8,709
|
|
דיפ פרפל אחת הלהקות האהובות עלי, שמעתי את כל הדיסקים שלהם- ובכל זאת אני חושב שהיו להם כמה תקופות נוראיות. אחרי Made In Japan היה להם תקופה של חוסר יצירתיות וחזרה על נוסחאות קיימות. יאן גיליאן ורוד אוונס, היו הסולנים הכי טובים של הלהקה, שתי התקופות הכי טובות של הלהקה. התקופה של גלן יוז הייתה נוראית, הבנאדם לא יודע לשיר, הצרחות שלו גרועות, ובכלל, הוא לא חצי יצירתי כמו גלובר שניגן לפניו על הבס, אחרי שבלאקמור פרש, ובולין נכנס, זה בכלל היה מוזר. אחרי שהם חזרו מהפירוק, להרכב היותר טוב שלהם, הם פשוט חזרו על נוסחאות שוב. בסיילבס אנד מאסטרס- זה היה אחד הרגעים הכי משפילים שהיו להם, הם פשוט הרסו לעצמם את הכול. עם סטיב מורס היה להם אלבום מעולה אחד, ואחריו כמה אלבום נוראי, ואלבום בינוני (האחרון). בקיצור, דיפ פרפל יכלה להיות להקה מושלמת אם היא הייתה נשארת ב 2 ההרכבים הראשונים, ושומרת על יצירתיות. היו לה יותר מדי קטעים שנגמר להם היצירתיות, ואפילו הם הרגישו את זה- והחליפו הרכב לעיתים דחופות, מה שלא תרם.
_____________________________________
|