לפני כמה זמן נפתח כאן דיון בנושא "עצות לשיפור צה"ל". הדיון הזה קצת חרה לי, בגלל שאנשים נתנו עצות כמו "נכניס רש"קים תרמובאריים" או "נפטר את השק"מיסט בבה"ד 11" (אני צוחק, כמובן.).
קשה לי להאמין שהמפתח לשיפור הצבא הוא הכנסת או הוצאת אמל"ח זה או אחר או קיצור של איזה קורס. השינוי צריך להיות עקרוני ויסודי יותר.
לכם החלטתי ליזום סדרה של דיונים, שהראשון בהם הוצת בעקבות הדיונים על הסרג'נטים-
מסלול החוגר בצה"ל- מה הייתם משנים?
אפשר להתייחס למשך ולתזמון ההכשרות, לגיוס חובה לכל, למשך השירות, למיון, לקידום בדרגה, להערכה מקצועית, ולעוד המון דברים.
אחרי זה נוכל לדון במסלולים של קצינים ושל נגדים.
יריית הפתיחה נורתה

תגיד בפנים, למה בגוף שלישי...

ולעניין - כשיהיה לי טיפה יותר זמן על הידיים, אתרום מניסיוני וידיעותיי הדלות והתיאורטיות בלבד, אני מבטיח. (לא נשמע כמו הבטחה רצינית, אבל זה מה שיש לי להציע)

שוב, הבעיה היא פחות במסלול ויותר במה שקורה בו.

בא ניקח טירונות חי"ר כדוגמה: מי מעביר אותה היום? מפקדים לא מנוסים.
עכשיו בא ניקח מחלקה רגילה, אבל המפקדים שלה יהיו שונים:
2 מ"כים ותיקים, אחרי תפקיד אחד בגדוד ו"סדנת טירונות"
מד"סניק
2 מש"קי הדרכה וקליעה

בנוסף - מדור שדאות שמלווה את הפלוגות בשבועות שדאות. כולם מ"כים ותיקים.

איזה פלוגה תסיים טירונות ברמת כשירות גבוהה יותר? כמובן זו שלוותה באנשי מקצוע ומפקדים ותיקים.
המפקדים של הפלוגה יגיעו בשלב המקצועי - האימון המתקדם.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אז אתה כן מתייחס לשינויים במסלול החייל- למשל, שמ"כ יהיה לוחם וותיק.

אני תמיד הייתי נגד יציאה מוקדמת לקורס מ"כים, אבל עדיין, בערך בפז"מ של שנה וחצי הוא יסיים קורס מ"כים. הפואנטה היא שהמפקד בטירונות יהיה מ"כ ותיק. אחד שכבר עשה תפקיד בפלוגה ותיקה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

1) לאפשר לחייל לקבוע את עתידו. לאפשר לחיילים להתנדב לסיירות, חיל האויר, חובלים, מודיעין ועתודה כל סוף שנת שירות בדיוק כמו לפני השירות. טופס 55 איננו עוזר. כמו כן לעשות טירונות בין-חיילית ולאפשר בסוף מעבר בין חיילות. לדוגמא ששריון, תותחנים, נ.מ., ומודיעין שדה יעשו ביחד טירונות(או שלבים ראשונים) ואחר כך יבחרו את מקומם. בנוסף לאפשר ויתור פזם למען מעבר בין חילות לאחר שיבוץ. ועוד...

2) לאפשר לחיילים קרביים בתותחנים להתאמן ולשמור כושרם... בכלל לשפר את כושרם של כל חיילות שאינם חיר או סיירות.

3) לעודד שאיפה למצויינות ולא לנורמליות או שמרניות

4) לעודד התעניינות ויצירתיות. המצב היום קשה, בלי שני אלה אין מוטיבציה.

בעייתי. עם כל הצער שבדבר, צה"ל הוא מערכת ארגונית גדולה שלא בנויה לעמוד בשינויים רבים כל-כך או לשיטת "שירות כרצונך". ככלל כל בעל מקצוע - יהה זה חייל, נגר, רופא או טכנאי - צריך לעבור "מסלול" הכולל הכשרה מקצועית שאחריה באה קריירה שבתוכה יש מדי פעם קורסים/סדנאות/רענונים מקצועיים.

ברגע שחייל הוצג לתפקיד מסויים, יעבור זמן רב עד שיהפוך לחייל מקצועי ומנוסה. המערכת יודעת את זה ובונה את עצמה לפי הנחה זו. אם כל חייל יוכל לעזוב אחרי שנה או שנתיים, ייגרם נזק גדול בהרבה מהתועלת כי המערכת תאבד את היציבות הדרושה לה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אחת הבעיות העיקריות היא הגעה לתפקידי פיקוד ו/או הדרכה מוקדם מדי. זה לא שבבסיסי ההדרכה לא מבינים שזה בעייתי- פשוט אין להם כל-כך ברירה הרבה פעמים. (ואז הם אומרים- יהיה בסדר, הוא מוכשר, הוא מקצועי...) הם יודעים שאם הם לא משאירים את החייל להדרכה לפני שהוא חוזר ליחידה, אחר-כך כבר לא ישחררו אותו.
הצעה שלי:בפקודת הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו- כל חייל שעובר פרק זמן שיקבע במקצוע מסויים בשטח (משמע- באמת מתפקד במקצוע הזה ביום-יום) עושה מבחן רמה רציני אותו הוא מחוייב לבצע. אם החייל עובר ציון מסויים במבחן רמה הזה, המפקד שלו חייב לאפשר לו להגיע לבסיס ההדרכה למבחני/ראיון התאמה לפיקוד/הדרכה, ואם הוא מתקבל להדרכה ומעוניין להישאר, היחידה שלו חייבת לשחרר אותו תוך X זמן, וב-X זמן הזה המפקדה של החיל/אגף לו משתייך בסיס ההדרכה מחוייבת לספק מחליף, אם יש צורך.
הדרך השניה להגיע להדרכה תהיה דרך מסלול ייעודי, שיחוייב באותם פרקי זמן של נסיון שטח בדיוק- פשוט החיילים יהיו שייכים מראש לבסיס ההדרכה וימוינו לפני הגיוס (ישנם מסלולים כאלה היום, אבל הם לא מונעים את בעיית ההגעה המוקדמת וללא נסיון לפיקוד, להיפך).
מעבר לכך, השארת חיילים מיד אחר קורס מסויים להדרכה תהיה אסורה ע"פ פקודות הצבא, ואי ציות לפקודה יחשב עבירה חמורה בביקורת אמ"ש.
מה דעתכם?

לא נראה לי שצריך והתמקצעות לתפקידים רבים בצבא הקרבי הרגיל(לא כולל סיירות,מיוחדות וכדומה). בתפקיד הנוכחי שלי לדוגמא אין צורך בשום הכשרה מלבד השבועיים של רובאי 03. תאמין לי שהדבר החיד שלומדים מ10 שעות שמירה, מארב, פלבוקס, מחסום ביום זה רק משפטי עד מתי.

אתה מבין שזה לא ממש התפקיד שלך, מה שאתה עושה עכשיו?

זה מה שאני יעשה רוב השירות, וגם התפקיד "הייעודי" שלי לא דורש יותר מחודשיים של צפ"ס וקצת אימון כדי למצות אותו לחלוטין. החברה שאני איתם עכשיו.. לפני המלחמה היו בקו חיר.. קפצו במלחמה לקו תומתים, ירו ושהמלחמה נגמרה תוך חודש וחצי ישר חזרו לקו חיר.

אתה אולי לא שמת לב, אבל הגדרת את הבעיה בצורה נהדרת.
"אנחנו" (אנשי המערכת) בנינו אתכם כאבט"שניקים שלמדו איך לתפעל תותח.
ועכשיו אנחנו מתפלאים למה אתם נלחמים כמו אבט"שניקים ולא כמו תותחנים...
ועיקר הבעיה היא שלך זה נראה הכי טבעי שבעולם, הרי למציאות הזו "נולדת"...

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

אלו הם שני הדברים החשובים ביותר.

להכשרה ביטיס כבר התייחס, ואני מסכים איתו ב-100%.

בכל מה שנוגע לאימונים - צריך להפסיק לחשוב על בט"ש. צה"ל הפך במהלך השנים האחרונות למשטרה מתוגברת. וזאת הבעייה שלו. יש ליצור שני זרועות נפרדות - צה"ל ומג"ב מתוגבר. האחד מטרתו להתאמן ולהוות את הצבא המגן על המדינה מפני איומים חיצוניים, השני צריך להיות מופקד על הבטחון השותף לאורך קו התפר ובתוך שטחי הגדה. חייל טוב לא יכול להיות שוטר טוב. וזה משהו שלא כל כך מבינים בצה"ל.

יש רק בעיה קטנה עם יצירת מג"ב מתוגבר - צריך לאייש אותו איכשהו.

וזה עוד לפני שנכנסנו לעניין של מאבקי יוקרה של בכירים. למה באמת הוקמו גדודי-בט"ש תחת צה"ל ולא מג"ב? ולמה פתאום הם הפכו לחטיבה סדירה?

אני לא מכיר מספיק טוב את יתר המערכים.
1. אימון - צריך לירות יותר...הרבה יותר, ובייחוד במתארים רלוונטים ללחימה עכשווית ועתידית. שבועות הקליעה כיום הזויים מבחינת התכנים שבהם ומשך הזמן שלוקח "להעביר" אותם. יש לצמצם לפחות בחצי את משך הזמן שנדרש להעביר תכנים אלו, ולעבור כמה שיותר מהר לירי נק"ל בשטח פתוח תוך דגש על מציאת מחסות בזמן מינימלי וירי מאחוריהם. צריך לעבוד הרבה יותר על ירי לאחר מאמץ, ולשפר בדחיפות את הדיוק בירי בעת הסתערות. יש להנחיל לחיילים ביטחון ואחריות לנשק בצורה מהירה והחלטית. צריך להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שירי לא נועד לעשיית רעש או להורדת ראשים - אלא לניטרול האוייב. צריך להעיף חיילים מהמסלול שלא עומדים בקריטריונים נאותים לירי.בנוסף, כמות השיעורים העיוניים צריכה לרדת למינימום - החייל לא צריך לדעת איך קוראים לכל קפיץ ארכובה גלילי - אלא לדעת איך לתפעל את הנשק ואיך לתחזקו בצורה אופטימלית. תכני שיעורים אלו צריכים להיות מתורגלים רבות, תוך דגש על עיקרון ההפתעה (לדוגמא, החייל עצמו לא צריך לדעת שעוד שתי כדורים יש לו מעצור, כי הוא עצמו דחף תרמיל ריק בין הכדור השני לשלישי - אלא להיות מופתע שזה קורה).שיעורים אלו צריכים להיות מועברים על ידי אנשי הדרכה בעלי ניסיון קרבי!!! ומבחינתי שיחתימו לשרות קבע ארוך חיילים בעלי ניסיון כזה לתפקידי הדרכה.מצטער - אבל מ"כ או סמל ואפילו מ"מ צעירים לא יודעים מהו עיקר ומהו תפל. מבחינת פק"לים - יש לירות הרבה יותר תחמושת - לא יכול להיות מצב שבו מטוליסט סיים מסלול חי"ר כשהוא ירה בין 5-10 פצצות בלבד. פשוט חובבנות לשמה. צריך להפסיק את השימוש הנרחב במטרות קרטון - ולהשתמש במטרות "מגיבות" שיאפשרו פידבק מיידי לגבי הביצוע. האימונים צריכים להיות ריאליסטיים ככל האפשר - יש להטמיע אחריות בקרב החייל כך שניתן יהיה לתרגל תרחישים מציאותיים שנחשבים בעלי סיכון גבוה יותר (תרגיל רטוב ללא תרגיל יבש וכו').
החייל צריך להימצא בשטח זמן רב ככל האפשר - צריך שמרבית הטירונות ובכלל זה השבתות בטירונות/אימון מתקדם יבוצעו בשהייה בשטח. מערך האבטחה סביב המחנה צריך לערב תכנים רלוונטים למשימות עתידיות (לדוגמא, במקום שומרי מאהל - מארבים ליליים סביב המחנה - כך שהחייל יודע מוקדם מאוד מה זה לשבת במארב, איך לתצפת וכו'). יש להטיל אחריות רבה יותר בעניין זה על הסגל הזוטר בפלוגה - מ"כ וסמל. יש לפתח את עצמאותו של סגל זה כלפי המשימה המבוצעת.
2. מיון - צריך להכניס את שאלון סוציומטרי כחלק מהמיון שבהם החייל מוערך על ידי חבריו בנוגע לתפקודו כלוחם. צריך להעיף פחדנים, הססניים ודומיהם לפני ההגעה לפעילות מבצעית. יש לתחקר את פעילותיו של החייל באמצעיים כמותיים יותר. יש להשתמש במצלמות וידאו לצילום תרגילים ולניתוחם לאחר מכן. מצלמות אלו יש להתקין במקומות בהן האוייב עלול היה להסתתר, ולהראות זאת מנקודת מבט זו. יש לנתח ביצועים, להדגיש מה צריך לשפר - ולעקוב אחר ביצועיו של החייל. במידה וגרף ההשתפרות של החייל לא מספק - יש להעיף אותו מהמסלול (בגישת "או שאתה לא רוצה, או שאתה לא יכול - בשתי המקרים אתה לא תהיה פה").
3. חינוך - צריך להבהיר לחייל שיש סיכוי שהוא ייפצע או ייהרג, ושלצאת עם כומתה אדומה/ חומה WHATEVER הביתה - אינה מטרת שירותו. מטרת שירותו הוא להרוג את האוייב.נקודה. לא הגנה על שמי הצפון, מניעת חדירת מחבלים וכל הבבל"ת הזה. המטרה של חייל החי"ר היא להרוג את האוייב הניצב מולו. מי שלא מוכן לכך - יש להעיפו מוקדם ככל האפשר. צריך לבטל את הרבה מהסממנים החיצוניים של השנים האחרונות: כומתות בצבעי הקשת, סיכות לוחם מונפצות וכו'. לעומת זאת יש להדגיש את מעמד הלוחם בצבא כמעמד עילאי: לדוגמא, יש להפסיק לקרוא לג'ובניקים של פיקוד העורף "לוחמי עורף",לוחמי אב"כ ושאר ירקות. יש להקפיד משמעתית שחיילים עורפיים לא יאמצו סממנים חיצוניים של לוחמים.

יש עוד הרבה - אני אוסיף בהמשך...נקודת מבטי היא של חפ"ש "נטו" - בלי שפה גבוהה, בלי הבנה מערכתית וכדומה...

4. ציוד - צריך להפסיק את הנוהל המטומטם של התחלת טירונות עם נשק אחד והמשך ההכשרה עם אחר. יש להעביר לידי חיילי החי"ר את כל ה-M4/A4 למיניהם שמסתובבים אצל נהגים, חיילי עורף וקצונה בכירה שאינם משתמשים בהם כלל. צריך להפסיק עם תרבות השיפצורים הוואסחיסטית ולבדוק כל אלתור לגופו של עניין ביחס לנחיצות המבצעית שלו. נחיצות זו צריכה להתבסס על ניסיון העבר - שתוחקר בצורה מעמיקה. יש לספק לחיילים תלבושת ספורט אחידה, ובכלל זה נעלי ספורט מתוצרת אחת (שימו לב שלא אמרתי כלום לגבי המאפיינים של הנעל - אותה יש להתאים לפי צרכיו הגופניים של החייל). יש לספק שירותי כביסה איכותיים בבסיסי ההדרכה. וכמובן - צריך שציוד שפצור בסיסי יהיה בכמויות הנדרשות!!! חייל ומפקדו לא צריכים לקנות מכספם הפרטי איזולירבנד, מיתרים וכו'!!! ובטח שהם לא צריכים לרוץ אחריי מפקדיונרים ולהתחנן לציוד זה.
5. כוח האדם הפיקודי: ראו הערותיו של ביטיס באשכול זה ואחרים.

"3. חינוך - צריך להבהיר לחייל שיש סיכוי שהוא ייפצע או ייהרג, ושלצאת עם כומתה אדומה/ חומה WHATEVER הביתה - אינה מטרת שירותו. מטרת שירותו הוא להרוג את האוייב.נקודה. לא הגנה על שמי הצפון, מניעת חדירת מחבלים וכל הבבל"ת הזה. המטרה של חייל החי"ר היא להרוג את האוייב הניצב מולו. מי שלא מוכן לכך - יש להעיפו מוקדם ככל האפשר."

אני מסכים עם זה שחיילים שלא עומדים בקצב צריכים להעביר לתפקידים אחרים - לא מדובר פה במשחק או בלהיות נחמד לחלשים. לגבי החלק של להפוך את החי"רניק לרוצח - יש לך כאן בעיה רצינית. מדובר בצבא חובה אליו כולם מתגייסים, ואינך יכול להפוך חלק משמעותי מהם למלאי בעיות פסיכולוגיות לעתיד ואז לשחרר אותם לחברה. יש לך אחריות כלפיהם - אין מה לעשות: צנחנים זה לא airborne 101 וסיירת צנחנים זה לא ספצנאז. זה החבר'ה מהקיבוץ פה ליד שאחר כך הולכים לעבוד בסלקום.

יש לי את הרושם שחיילים רבים מדי המתגייסים לשירות קרבי אינם מודעים להשלכותיו האפשריות של השירות על חייהם, הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה הנפשית. מלש"בים רבים מדי מושפעים מרדידות חינוכית הקשורה להבלטה של סממנים חיצוניים ותצוגות גרנדיוזיות על פני דיון מעמיק בחשיבותו של השירות הקרבי במדינתנו. הפרסומות המטופשות ש"קרבי זה הכי, אחי" ודומיהם מוציאים אותי מהכלים...חיילים באים במחשבה שהשירות הולך להיות המשכו של הטיול השנתי בתוספת רובים מגניבים. כמו כן, ההבלטה של פעולות היחידות המיוחדות (שכבודן במקומן מונח) על פני השירות "הרגיל" של אלפי חיילי הגדודים חסר כל פרופורציות ומעוות את "תמונת המציאות" של הרבה מאוד טירונים ומלש"בים.
הייתי מאוד רוצה לראות שינוי בגישה של החייל המתגייס לשירות קרבי לגבי הסיבות לשמם הוא מתגייס. שיבין שהשירות קשה, בעיקר מנטלית ושהאחריות הנדרשת ממנו גדולה מאוד.
איך עושים זאת? זה כבר לא קשור לאשכול החפ"ש..אז אמנע מדיון בכך.
מה שכן - אוסיף נקודה קשורה, והיא שצריך להפסיק את מעורבות ההורים והתקשורת (במתכונתה הנוכחית) "בניהולם" של בסיסי ההדרכה, והפלוגות המבצעיות לאחר מכן. זה הגיע לרמה בלתי נסבלת - שתוצאתה הברורה היא הכשרה קלוקלת של חיילי החי"ר.
כמובן שבמידה וסגל הפיקוד וההדרכה היה מנוסה יותר - ניתן היה לסמוך עליו בעיניים עצומות... אבל כמו שציינתי קודם - ביטיס העלה נקודות רבות הקשורות לשינוי הנדרש מבחינת כוח האדם הקיים בתפקידים אלו...
אתה יודע מה? אתוודע ואגיד שהייתי סמ"ח ורס"פ בפלוגת מסלול. בהסתכלות לאחור יש הרבה מאוד דברים בהם שגיתי עקב חוסר ניסיון פיקודי - בעיקר בכל הקשור להתנהגותי כלפיי חיילים. מאיפה זה נבע? בעיקר מחוסר ניסיון שלי ושל שאר הסגל. לא היו לנו את הכלים,או את הניסיון, או את הגב במקרים רבים - לעשות דברים בצורה טובה יותר.במילואים יש לי קצין בן כמעט 40 שאומר בפה מלא שהוא מוכן לחזור ולפקד על מחלקת טירונים, מכיוון שהוא חושב שהניסיון הנצבר שלו יכול לתרום משמעותית להקניית מקצועיות ובעיקר לחינוך "ללחימה" בקרב הדור הצעיר. דעתו קשורה ישירות לנקודה שההורים יודעים שיש על מי לסמוך, וגם כמובן לשינוי הנדרש מבחינת כוח האדם הפיקודי העוסק בהכשרה והדרכה.

קראתי את רוב הפתרונות שהועלו כאן. רובם מתיחסים לסמפטומים ולא לבעיה. הבעיה הרבה יותר מהותית ולצערי לא נראה שהיא הולכת להיפתר בקרוב. אני טוען שהמושג "צבא העם" כבר לא רלוונטי. הרעיון שצה"ל ישמש "כור היתוך" לחברה הישראלית וייצג את כל שכבות העם פשט את הרגל. אנחנו לא חברת מהגרים. אנחנו חברה ישראלית, של דור שרובו נולד כאן-אל תוך חברת שפע ומה לעשות-כפי שהגדיר כאן מישהו באשכול אחר- רובו רואה את הצבא כאפיזודה חולפת. הרי יש כרגע מהלך לשינוי שיטת הממשל-שינוי דראסטי, קיצוני, מאוד בלתי צפוי. שיום אחד הופיע בחיינו ונבע מהסיאוב של המערכת הפוליטית הישראלית, שהיתה טובה מאוד בעשורים הקודמים אולם מאוד לא רלוונטית לימינו. כך הצבא. צבא העם לא רלוונטי לתחילת המאה העשרים ואחת. מי יודע, אולי מישהו יעלה רעיון לשינוי טוטאלי גם כאן: ביטול גיוס החובה אינו רלוונטי כי אנחנו מדינה קטנה. אין לנו מאגר תושבים כה גדול כך שנוכל להסתמך על איוש כל התקנים. גיוס החובה ישאר, אולם השינוי יהיה בצבא הקבע. יוקמו פלוגות, גדודים ובהמשך אף חטיבות ואפילו אוגדה אחת של לוחמי קבע, אוגדה שתספק לעצמה את כל הפונקציות - חי"ר, שריון, ארטילריה ותומכי לחימה. בראש האוגדה יעמוד אלוף. אין לי כל ספק כי אוגדה כזאת היתה יעילה עשרת מונים משלושת האוגדות שהסתובבו להן בלבנון בקיץ האחרון ללא כל תועלת. אבל מה, אין בצה"ל רוב לרעיון הזה. נחכה למלחמה הבאה.

אפשר לחפש לזה הגדרות אחרות, או שמות יותר יפים, אבל להגיד את האמת- צריך להחזיר את הפז"ם.

לחיל הפשוט היום אין שאיפות, אותם אנשים שרודפים אחרי דרגות החליטו שלחיל הפשוט אסור שיהיו מעמדות. בסופו של דבר לחיל היום אין סיבה להצטיין, הוא יודע שאם הוא יקרע את עצמו הוא יקבל תעודת הוקרה ואולר מעוצב בערב גדוד, אבל הוא ימשיך לעשות שמירות ומטבחים עד יומו האחרון בצבא.
ואני לא אומר שצריך להחזיר את כל הדברים ה"מזעזעים" שרשמו בעיתון כדי להצדיק את ההחלטה לבטל את הפז"ם. צריך להחזיר את התנאים שנלקחו מחיילים שמשקיעים וטוחנים, לא לתת את התנאים למי שהגיע לפז"ם מסויים אלא למי שהוכיח שמגיע לו.

אני יכול לתת דוגמא שהייתה לי - נישלחתי לחנוך צוות חדש שהיה מורכב משני מפקדים צעירים, חייל צעיר וחייל ותיק, לא היו לי יותר מידיי ציפיות כי זה היה תרגיל ראשון של המפקד אבל במהלך התרגיל ראיתי כמה טעויות שידעתי שהחייל הותיק עלה עליהם אבל לא אמר מילה, שהסתיים התרגיל לקחתי אותו לצד ושאלתי אותו למה הוא לא העיר על אף אחת מהטעויות, הוא נתן איזה תרוץ של "אני חייל והם מפקדים, אני לא אמור להגיד להם מה לעשות" לחצתי עליו טיפה כי ידעתי שזה לא מה שהוא חושב ואז הוא הסביר לי שמה זה משנה אם הוא יעזור או לא, מתנהגים אליו כמו אל חייל צעיר אז הוא יתנהג בחזרה כמו אחד כזה. בהתחלה דיי התאכזבתי מהתשובה שלו, כי ידעתי שיותר משנתיים הוא השקיע הכל ותרם הרבה, ואז הבנתי שהוא צודק - קצין בסוללה מקבל יחס אחר כשהוא כבר ותיק בה, גם מ"כ מקבל ייחס שונה - למה חייל צריך לקבל את אותו יחס?
דרך אגב, אחרי כמה שבועות המסו"ל לקח אותו לשיחה כי הוא גם שם לב שהחייל לא מתפקד כמו פעם, והוא כן שיפר לו את התנאים, אבל זה ממש היה ברגע האחרון לפני שהחייל נשבר לחלוטין.

צריך ממש להגדיר תפקידים רישמיים לחיילים ותיקים (לא רק סרס"פ) שאם הם עומדים בהם הם יקבלו שיפור בתנאי שירות.

צריך גם להחזיר את המשמעת לצה"ל, במיוחד בטירונות - חייבים להפסיק לחפש את כל הדרכים להפוך את הטירונות לקייטנה, שהייתי מפקד טירונים החיילים שלי עשו פי 2 פחות מאמץ ממה שאני עשיתי (ואני עשיתי פי 2 פחות מאמץ מהמפקדים שלי בטירונות) ועדיין כמות ה"חשש לשבר מאמץ" הייתה פי 10 יותר גבוהה (כי אסור לקחת סיכון) ובסוף מרוב הקלות באימונים והקלות במתן פטורים החיילים יוצאים מפונקים.
ואז בתרגיל אגד אוסרים על לילה לבן כי זה לא בטיחותי מספיק וכן הלאה.

להוסיף לדבריו של ביטיס - כחלק מביטול הותיקות החליטו להוריד את הפז"ם של מי שמפקד על קורסי המפקדים, נוצר מצב שמי שמלמד את החיילים להיות מפקדים הוא חסר ניסיון פיקודי בעצמו, מפקד ותיק הוא מקצועי יותר, יש לו הרבה יותר ניסיון שטח - הוא יכול לחבר את החומר שהוא מעביר למציאות.

קודם כל אצלי פזמניקים לא עושים מטבח ומסדר בוקר ומקבלים את המשימות הפחות משעממות ואפילו יוצא להם לשמור פחות ולישון יותר.אבל בלי קשר, תגיד לי אתה רציני??? נראה לך ששאיפות כאלה זה כן טוב? זה לא שאיפה, זה ויתור.
אם אתה רוצה להכניס מוטיבציה זה לא דרך פזם מה אתה רציני? זה כמו לומר: טוב הצבא מבין שהעבודה שלכם היא זבל אבל שהפזם שלכם יגדל תאכלו פחות זבל. ברצינות

מוטיבציה אפשר להכניס רק עלידי הערכה של שאיפה למצויינות, פתרון בעיית הסדק, לאפשר לחיילים להתאמן וללמוד.

באמת שאני לא סובל שמדברים על פזם... אין לזה שום משמעות, אני אישית יודע יותר בתותחנות מהסגל(מפקדים) והוותיקים שהיו במלחמה בלי שהייתי שם. כל מה שעשיתי זה לפתוח כמה ספרים בארון ספרות של המסול.

"באמת שאני לא סובל שמדברים על פזם..." זה טבעי שחייל שצעיר שרואה בעצמו חייל טוב ומקצועי "על-אף" צעירותו (ואני מאמין לך שאתה באמת כזה) לא יאהב לשמוע דיבורים על פז"מ.
אבל זה גם טבעי לא פחות שחייל ותיק יתרגז כשחייל צעיר יתעקש לא להקשיב לו וללמוד מהנסיון שלו, או כשלמרות שהוא כבר הוכיח את צעמו במידה רבה, הוא עדיין צריך לעמוד בדיוק לאותם מסדרים ולבצע את אותן תורנויות.
אתה עכשיו חייל צעיר- ואתה מוכיח את עצמך כמקצועי וכממושמע, כן? אתה לא מצפה שיום אחד יתחילו להכיר בזה?

ממש לא ויתור, ותק הוא דבר שמתקיים בכל מקום שתמצא בו, לא רק בצבא - גם במקומות עבודה, בקבוצות חברתיות אפילו פה בפורום. לא הגיוני לנסות לבטל דבר שהוא טיבעי ויש פה אפילו צביעות, גם בדרגות הבכירות לותק יש משמעות וגם לסגני אלופים יש את תחרויות ותק בינם לבין עצמם.

אי אפשר להתכחש לעובדה שהחיילים עושים את העבודה הכי שחורה, אז בשביל ה"גאווה" לא יודו בזה שהעבודה שהם עושים שוחקת?
אתה הצגת רק את הצד של מה התנאים שהם מקבלים, אני מדבר גם על האחריות שלהם ומה שצריך לצפות מהם, כמו שכבר כתבתי חייל לא יקבל תנאים בגלל שהוא ותיק, הוא צריך לקבל את התנאים בזה שהוא מוכיח את עצמו.

לדעת את "מתן האש" ו"מינסיונם של אחרים" זה ממש לא מה שאני מתכוון במקצועיות (למרות שזה גם חשוב) אני מדבר על המקצועיות שלא לומדים בקורס מפקדים או קצינים- חייל ותיק יודע איך דברים בפלוגה מתנהלים, הוא יודע איך יזומה צריכה להיראות הוא מכיר את הדברים הקטנים שהמג"ד אוהב לבדוק במסדר.

כל הנושא של הפז"מ פוגע אנושות ביכולת הפיקוד על חיילים ובכלל באופן התפקוד של החלק הקרבי של הצבא.

הטירונות מהווה את השער בו נכנס החייל לצבא, ובה הוא לומד גם להכיר את הצבא וגם איך להיות חייל.
רוב החיילים הבנים עוברים, כנראה טירונות 02, ואצל הבנות יתכן ואפילו הרוב עוברות טירונות 00 בת כשבוע וחצי.
טירונות 02 נמשכת משהו כמו 4 שבועות, ואין בה כמעט שום תוכן, בעיקר לא תכני חיילות. רמת המשמעת בה היא הרבה פעמים נמוכה, ורמת הבכיינות הרבה פעמים גבוהה. המ"כים הם הרבה פעמים
מאד צעירים (אפילו 6 חודשים בצבא בתחילת המחזור הראשון), כשכל מה שעברו בצבא לפני הטירונות היה טירונות משלהם וקו"מ. חלקם אפילו יהפכו למ"כים בקו"מ! סמל מחלקה בטירונות הזאת יכול להיות רב"ט!
מה בעצם המטרה של הטירונות הזאת? יש שיאמרו שחיילים שעומדים לשבת מאחורי מחשב בכלל לא צריכים לעבור הכשרה בנשק ובחיילות. אני ממש לא מסכים, וחושב שצריל להאריך את הטירונות, להגביר את המשמעת בה ולהפוך אותה למשהו קצת יותר קרוב ל-basic training האמריקאי. מעבר לזה, היא צריכה להיות משהו שיותר מכין לצבא, ולא סגור בתוך הבועה של מג"ל.
טירונות 00 היא עוד יותר קצרה, ועוברת בבסיס הדרכה בו עומדות הבנות לעבור את הקורס המקצועי שלהן. הטירונות הזאת ממש לא יעילה- ואני יכול להעיד מנסיון איש:.
במהלך השירות שלי היו מגיעות אליי בנות אחרי טירונות, כמסופחות לקראת הקורס (ממתינות). לעיתים הן הגיעו אחרי טירונות 02 בבט"ר ולעיתים אחרי טירונות 00 בבסיס.
באופן עקבי, הבנות שעברו טירונות 02 היו חרוצות יותר, מדוגמות יותר, וממושמעות יותר!
הן שאלו לגבי עבודה שצריך לבצע ואף ביקשו עבודה, בשעה שבנות "בוגרות" 00 רק התחמקו וביקשו לצאת הבייתה כל הזמן. אפילו התרשמתי שרמת הבגרות האישית של בוגרות 02 היא יותר גבוהה!
אני רציני לחלוטין.
אני חושב ששינוי האופן בו החיילים מוכנסים לצבא ישפיע על תפקודם בהמשך

סתם לסבר את האוזן- במחזורים האחרונים, תלר"פים עוברים טירונות 00! החיילים האלה, שחלקם יהיו רופאים גדודיים ולמעשה מפקדי מחלקה בגדוד, ועשויים למצוא את עצמם עם התאג"ד במעצרים, בתגב"צים, ואפילו במלחמה (נכון שבמלחמה התאג"ד "מאחור"- אבל עדיין עשוי להיתקל. וחוץ מזה, ראיתם מה היה במלחמה האחרונה. היו לנו כמה רופאים פצועים), עוברים בסוף שנה ראשונה (6 שנים לפני שיכנסו לתפקיד) את ההכשרה הרובאית שלהם שמסתכמת ב-10 ימי טירונות שכוללים סופ"ש בבית. נכון שהם עוד יעשו קק"צ, אבל זה באמת משנה?

גיוס החובה, העובדה שכולם מכירים את כולם, ובנוסף התקשורת ובמיוחד האינטרנט, הביאה אותנו למצב שבו כל חייל בטוח שהוא יודע יותר טוב מהמפקד שלו ושהוא תופס את הצבא בביצים. והצבא הולך לכיוון של להקצין את זה יותר- היום כל חייל יודע לפני הגיוס לאן הוא הולך (ברמה של לאיזה חטיבת חי"ר הוא הולך), וכמובן שאם זה לא מוצא חן בעיניו אז הוא לא מתפנה ושימות העולם.
הצבא הולך ומאבד את היכולת שלו להרתיע ולהפתיע את החיילים הצעירים, וזה לחלוטין פוגם להם במשמעת. הנטיה של מפקדים בטירונות להנפיץ רגע אחרי רגע לא עוזרת- במציאות של היום זה רק גורם להם ולמערכת דה-קרדיטציה, במקום באמת לעזור ליצור משמעת אצל הטירונים.

זה מזכיר לי שראיתי פעם סרט תיעודי על טירונות במארינס, שידועים במשמעת גבוהה. רק לראות את הפנים של החיילים החדשים האלה (שהתנדבו!) כשהם יורדים מהאוטובוס בבסיס הטירונות ואומרים להם לעמוד בשלשות על טביעות כף רגל מדוייקות שצבועות על הרצפה וש- "from now and on, every first and lost word coming out of your mouth will be sir. is that clear?"
פשוט כתוב להם "חוסר וודאות" על הפנים.

הטירונות, ההכשרות ונהלי האבטחה של הג'ובניקים הם פשוט פשע. סתם זורקים כסף. פעם הייתי בבסיס עורפי קטן עם נשקיה ענקית, שהנהלים שהשליטה סגנית האלוף המפקדת היו כאלה: בא מחבל - כולם מתרכזים בחדר עם חלונות ענקיים, מתחת לגובה חלון - למרות שכל רימון יעיף את כולם לעזאזל. מי נלחם? רק מי שגם ככה היה עם נשק - זאת אומרת איזה שומר וחצי שלא ירו אף פעם. טבח משפיל שמחכה לקרות...

(ואגב, עם יד על הלב, כמה סוללות תותחנים בצפון יידעו למשל להגן על עצמן בזמן מלחמה כנגד התקפת חי"ר או קומנדו - למרות הסבירות הנמוכה שזה יקרה - או מה לעשות כנגד הרעשה או להכין עמדות מראש לצורך העניין ועוד).

וזו עוד דוגמא למה שעלה בדיון על הסרג'נטים- קצינים שמקבלים החלטות ללא הרקע המקצועי. קצינת שלישות/לוגיסטיקה/חימוש צריכה להתייעץ בקצין חי"ר לפני שהיא קובעת נהלי אבטחה ליחידה שלה, גם אם יש לו פחות פלאפלים מלה על הכתף (או רחמנא ליצלן יש לו רק ארונות), כשמבחינה מקצועית המילה שלו היא הקובעת.

יש מושג שנקרא תסמונת הברווז.

יודע ללכת - כל תינוק בצעדיו הראשונים אומרים עליו שהולך כמו ברווז.
יודע לעוף - תעופה כבדה ואיטית -חביב הציידים.
יודע לשחות (בעזרת קרומי הרגליים) שחיה איטית.

כלאמר יודע הכל אבל שום דבר לא טוב.

כך מ"מ הטירונים של צבא ההגנה לישראל.

הפתרון שינוי תפיסה !!!

בביה"ס לחי"ר (עיר הבהדי"ם או כל שם אחר) תעבורנה כל היחידות, לסדרות כושר גופני וקליעה. הדרכות אלו תתבצענה ע"י מדריכים ותיקים ומנוסים (שימנעו שברי הליכה ויגרמו לפגיעה במטרה) רסלי"ם / רסרי"ם בקבע שזה תחום ההתמחות שלהם (לאחר שסיימו שרות סדיר ביחידה לוחמת) ממש כמו שקיים בפורט בניננג ארה"ב.
חייל יחוייב לעבור בחנים לפני התקדמות לשלב הבא.
המפקדים בשלבי ההכשרה יעסקו בשאר הנושאים שאינם פחות חשובים. כמו חיילות פרט הסוואה וניצול הכ"ג ויכולת הקליעה שנרכשה בתרגילי אמת פרט חוליה ומעלה.
יש לבדוק פגיעות בסוף כל תרגיל רטוב !

כל הצבא יעבור דרך המרכז הנ"ל וכל יחידה תקבל הכשרה ברמתה.

לא נשחק כאן בנדמה לי אבל תחשבו איך כל כישלון נתן רוח גבית לאוייב ממול!!!

אילו הש.ג. בליל הגלשונים היה יורה - הכל היה נראה אחרת!
הוא הוכשר לכך ? לא!!!

כל חייל במדים הוא אובייקט להתנכלות / חטיפה - הוא יודע להגיב ? הרוב לא !!!

תוכניות ותכנים יש במגרה.

אבל קודם כל נחוץ שינוי בתפיסה - או איך אמר רבין שורש הרע הוא בצרוף המילים - יהיה בסדר.

כל מה שנחפף נשלם עליו בעתיד. אין קיצורי דרך שלא עולים בדם.

פשוט, לעשות את מה שיוסף בן מתיתיהו כתב על הלגיון הרומי, לפני יותר מאלפיים שנה:

"אימוני-המלחמה אשר להם אינם שונים ממלחמת-אמת, וכל אחד מאנשי-הצבא מתרגל בעבודת המלחמה מדי יום ביומו בכל אות-נפשו כבעת צאתו לקרב, ועל-כן נקל להם להפליא גבורה במלחמה. ואין מבוכה שולטת במערכותיהם, אשר הסכינו לסדרים, ואין פחד לנגד עיניהם, ואין יגיע המלחמה אוכל את כחם; על-כן הניצחון רודף אחריהם תמיד, כי אין דומה להם בדרכיהם אלה, ואמנם לא ישגה אדם בקראו לאימוני-מלחמתם בשם מלחמה בלי שפך-דם ואת מעשיהם בעת הקרב בשם שעשועי-מלחמה עם שפך-דם."
( "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים", ספר 3, פרק 5)

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

בעיה רצינית נוספת, המתקשרת לעניין המקצועיות וותק המפקדים, הוא הנסיון להעביר בנות מסלול זהה לזה שעוברים בנים. בנות הן מוכשרות וחכמות לא פחות מבנים, ואנחנו נורא רוצים לאפשר להם הזדמנויות שוות. אלא מה? הן משרתות שנתיים ובנים שלוש שנים. אז מה עשו בצה"ל? דחסו מסלול של שלוש שנים לשנתיים. (אני לא מדבר על קרבי עכשיו- דווקא יותר על הדרכה).
דבר ראשון, מקצרים להן את הטירונות למינימום האפשרי. מיד אחרי הן מתחילות קורס, ומי שמתאימה- נשארת מיד בסיומו להדרכה, ומתחילה להדריך, לפעמים, אחרי חצי שנה- שמונה חודשים בצבא.
ככה היא מגיעה להדריך כשהיא ממש צעירה, והתוצאות ניכרות. קורס ראשון הרבה פעמים היא פשוט מדריכה לא טובה. לא נורא, היא צעירה... היא תלמד...
עוברים 3-4 חודשים והקורס הראשון נגמר. עד שהקורס הבא מתחיל ופה ושם... היא כבר פחות משנה לשחרור. עם חודש חפש"ש דה-פקטו, זה משאיר לה, נניח 10 חודשים. כמה קורסים גדולים ניתן להכניס בזה? אז מעיפים אותה מקורס לקורס בלי מנוחה, והרבה פעמים היא עוזבת קורס אחד לפני סיומו (כי זה לא בעייתי בכלל להחליף מדריכים לחיילים במהלך קורס, נכון?). היא חייבת להספיק להגיע לתפקיד קידום ביחד עם הבנים, אחרת איפה השוויון, נכון?

זה נכון שבעיקרון הכנסה של נשק מסויים לצבא לא משנה משמעותית את מאזן הכוחות, אבל אולי ברש"ק תרמובארי העניין דווקא יהיה שונה. ראה לדוגמא את הכנסת הסאגר לצבא המצרי ב-73'. שינתה לחלוטין את התמונה, ולא רק באיזורנו - בכל העולם למדו מזה.

ומשהו אחד לא ברור לי. אם כל כך הרבה אנשים רואים כל כך הרבה פתרונות טובים ודרכים מצוינות לשפר את צה"ל, לדוגמא ההצעה לאפשר לבוגרי יחידות קרביות וחיילים בעלי נסיון להדריך במקום חיילים צעירים, הצעה שחזרה על עצמה- איך לעזאזל צה"ל לא עושה דבר שהוא כל כך ברור ומובן??

אני יכול לתת תשובה רק בהקשר למשהו שאני מכיר, קורס מפקדים של חיל תותחנים.

שנים היה נהוג שהגננים (מש"ק בקורס מפקדים) הם מפקדים ותיקים, בדרך כלל היה מדובר במפקדים טובים שביקשו להיות גננים או שהוצע להם להיות גננים מפני שלא ניתן היה לתת להם להיות סמ"חים או רס"פים. לעומת זאת המפל"גים היו קצינים צעירים שרק סיימו את ההכשרה שלהם.

מבחינת היגיון היה בזה המון היגיון - בקורס מש"קים חשוב שהחיילים ילמדו מהמש"קים הכי מקצועיים בחיל, ורמת הקצינים היא פחות חשובה מפני שתפקיד הקצין בקורס הוא לא כל כך עיקרי.

ואז הגיע מפקד חדש לקורס, והוא החליט שהקורס צריך להתמקד בהכנת החיילים ליציאה לקצונה, זאת אומרת שהמטרה העיקרית של הקורס היא להיות קרש קפיצה לקורס קצינים (מרגיז)

הבעיה של מפקד הקורס הייתה שמש"קים חזקים+קצינים חלשים = בעיה מבחינתו, כי הוא רוצה להראות לחניכים בקורס שקצין הוא הדמות החשובה באמת ולא ממש ניתן היה להציג את זה ככה כאשר הגננים היו מקור הידע והקצינים היו בתפקיד הראשון שלהם ללא כל ניסיון פיקודי. אז הוא שינה את כל הגישה של הקורס כדי לגרום לכך שהגננים (ששמם שונה למש"קים בעקבות השינוי) לא יהיו מודל החיקוי בקורס אלא הקצינים - אז זה כולל גם בין השאר לא לחפש את המפקדים הכי טובים אלא להתפשר על מפקדים בינוניים, ולהוריד פקודות שלא ניתן ליישם אותם (לדוגמא: מפל"ג חונך גנן - לא המפל"גים ולא הגננים הצליחו להבין איך ניתן לבצע את זה).

אז נוצר מצב שהחיילים מוכנים לצאת לקורס קצינים (כמובן שזה לא אומר שהם יהיו קצינים טובים יותר, זה רק אומר שהם חושבים שהם קצינים טובים יותר), אבל הם מש"קים גרועים ושהם חוזרים לסוללה צריך להעביר להם "חינוך מחדש" לפני שהם הופכים למפקדים טובים.


לדעתי הפתרון לזה הוא לדאוג שגם הגננים יהיו הטובים ביותר וגם הקצינים יהיו קצינים שהגיעו כבר מסוללות מבצעיות, ככה גם ישמרו על מקצועיות אבל באותו זמן ניתן יהיה להציג את חשיבות הקצונה ויהיה קצין שבאמת מפקד על הפלגה שלו.

לדעתי? כי הפתרונות בצה"ל כיום יותר מתמיד הם חפלפ ופרטאצ'. ערימת טלאים במקום לבצע תיקונים משמעותיים מהתחלה. רק שהיום, גם מתלהבים מהטלאים.דוגמה ב"גדוד לוחמות החיזבאללה".
אומרים: "מלחמה בקיץ" אבל מתכוננים כאילו סתם, גילינו כמה דברים קטנים אז נעבוד עליהם בינתיים.

בואו נגיד את זה ככה: אם היה כדור בדולח, והוא היה אומר לקברניטים - יש מלחמה, בטוח במאת האחוזים - האם גם התיקונים והשיפוצים היו מתבצעים כמו היום?

לאחר שקאתי את הרעיונות שלהם (אני מודה שחלקם בריפרוף בגלל אורך האשכול) אני מוצא את עצמי
חושב כמו חלקכם בחלק מהדברים

לגבי ה"הכנה המנטלית" אני גם חושב שמשהוא פה דפוק בזמן האחרון אבל זאת לא בעיה שמתחילה אוו תיפתר בתוך הצבא פנימה.
ההכנה המנטלית הזאת צריכה לגדול על שורשים של ערך השרות והתרומה
שהחילים אמורים לקבל מהבית ממערכת החינוך ומהחברה סביבם.
צה"ל אמור לבנות נתבך סופי נוסף מעל כל היסודות הללו .
אוני אומר שעיקרון הפעולה של כל החייל חייב להיות
1)הגנה על המדינה ואזרחיה (להרוג את האוויב כמו שאמר פה מישהוא זה אמצעי לא מטרה )
2)ביצוע המשימה
3) חזרה הביתה בשלום .
(זה סדר מחייב ואים 1ו2 מתנגשים עם 3 לו יהיה )
וכן כל חייל (ומשפחתו) צריך לדעת בדיוק את המקום שלו ואת המטרה שלו בתוך המערכת הגדולה
(אצל רובנו זה להיות "פיון" שמוקרב אם צריך כדי להגן על המלכה (המדינה למי שיש ספק) אוו המלך (העם היושב בה)).
(ע"ע משפחת שליט).
ולגבי תודעת האוייב משמיע וקריאה של חלק מהעדיות של "ועדת החקירה העממית "הזאת אני מקבל תחושה שהחברה שם חשבו שיוצאים לטיול שנתי ולא ממש היה ברור להם איך לא סיפרו להם שגם לאוייב יש נשק והחוצפנים הללו אפילו ינסו להשתמש בו !!!

לגבי מי מעביר את ההדרכה אני חושב שיש ליצר מודל כלאיים ממה שנאמר עד כה כלומר
יש צוות פיקודי שמללוה את החיילים ביום ובלילה עד סוף המסלול והם מהווים חונכים מיקצועים
ויש צוות הדרכה של מומחים אנשי קבע שכל אחד מהם מומחה בתחומו והם נותנים את הפן המיקצועי
לאורך השרות (לא רק מסלול ) של החייל.
לדעתי הענין צריך לעבוד כך :
לקראת סוף השרות מוצא ללוחמים מצטינים שיש להם גם פרוטנצאל הדרכתי להשאר לשרות קבע
במשך שנה עד שנתים החברה הללו משמשים כמכי"ם /סמלים /רספים לפי וותק והכשרה ולאחר מכן
אלו שמעונינים להמשיך יוצאים להשתלמות מיקצועית בענף מסוים שבו הם טובים השתלמויות אלו יעוברו ע"י אנשי מדורים מיקצועים שאחראים להדרכה בכל תחום ותחום (קליעה ,שדאות ......)בתבא כולו ואים יש צורך גם השתלמויות אזרחיות אוו בצבאות בחו"ל .
בוגרי מסלול זה ימשיכו בתפקידם עוד 3 שנים ואז במעבר למובהק אוו שימשיכו למטה אוו שיקבלו תפקיד בכיר יותר בתוך מערך ההדרכה .
ככה גם ההשתלמויות המיקצועיות מעברות קודם כל ע"י לוחמים ושנית ע"י מומחים לתחום שעברו ההכשרה ארוכה ומתאימה ולא איזה משק' קדחת עם 3 שבועות קורס למיקצוע שלוקח שנים ללמוד .

לגבי עצם ההכשרות :פה כבר התבטאתי פה בעבר לדעתי יש מקום ל3 רמות הכשרה
1)חי"ר -
2)כל השאר שאין שום בעיה שימצאו את עצמם בלחימה -פה היתי מבטל לגמרי את הטירונות 00 ו02 ומשאיר רמה אחידה של 03 (בפרק זמן של 6 שבועות)+שבועים סדנת חיר עד רמת כיתה +סדנת שטח בנוי שבועים נוספים (שתי הסדנאות הללו כבר קימות צריך רק שכולם יקבלו אותם).
3) כל השאר שלא מסוגלים ללחימה -קורס בן 4 שבועות במתקונת 02 כ"מ וזה הולך איתם הלאה לשרות וגם ובעיקר למילואים שהנ"ל יכולים למלא אך ורק תפקידים עורפים מנהלתים .

יש לי עוד מה להגיד על איך בדיוק זה הולך להשתלב עם התפקידים ה"ג'ובניקים" ואם מודל מילואים ואיך זה מביא לכך שצה"ל בסופו של יום יהיה יעיל יותר ויסתמך על פחות מילואים ואיך כל המודל הזה ממשיך גם במילואים אבל אני יחזור מאוחר יותר וישלים אז אנא מכם לא להתיחס לדברים הללו בינתים (כרגע זה נראה שלא משתלב אני יודע)

טוב.... האמת שכבר רס"ר ,אבל לא מחליפים "ניק" מנצח!

שתי הצעות ברמת החייל:

א. אחד הדברים שמפריעים לטירון במסלול לוחם הוא התורנויות. נכון- זה לא יעשה לו שיברי מאמץ ולא יגמור לו את המוטיבציה, אבל אפשר בקלות להוסיף תקנים של מאבטחי מתקנים ועובדי רס"ר לבסיסי ההכשרה ולאמן תמיד את כל הפלוגה ביחד, בלי השלמות ובלי שבועות שמירה וכו'. כבר קיבלנו שיפור של כ- 20% בתפוקת הכשרת הלוחם.
ב. החייל גומר מסלול, משרת 3 שנים- ומה קורה לו במילואים? במיקרה הטוב הוא יתאמן וישמור על חלק מהכשירות ברמת היחידה. צריך להגדיר לכל איש מילואים כמות בסיסית של "אימון פרט" (עיוני ומעשי) שהוא צריך לבצע באופן תקופתי ע"מ לשמור על כשירות, כפי שנעשה בחה"א לגבי טכנאים, למשל. אפשר לעשות זאת בקלות יחסית ע"י אתר אינטרנט מתאים (כמו זה האמריקאי שהוצג כאן לא מזמן) שחייבים להיבחן בו באופן תקופתי, ומספר מרכזים בכל הארץ ובהם מטווח, כיתות וכו' שהחיייל מגיע אליהם באופן עצמאי ומתאמן לפי מקצועו הצבאי. תגמול- דרך ימי מילואים העולים על הזמן שהחייל נמצא בפועל בצבא.

בהתחשב באופי הפעילות של צה"ל בחמש-שש השנים האחרונות, דווקא השמירות והתורנויות הן ההכשרה האמיתית לתפקיד אותו ימלא החייל בשנות שירותו.

העובדה שהורים מתערבים בצבא, ומדברים עם מפקדים בגלל שהילד שלהם נשאר שבת. זה בעייתי, ובמיוחד שבסוף מפקדים נכנעים ללחץ בגלל שההורים "מכירים מישהו שמכיר מישהו..." שמפעיל לחץ על המפקד. החייל הפשוט רואה את המצב מנצל אותו וכך קורה שבסיום טירונות מקבלים "חיילי שמנת, שלא יוצאים אם שום תוכן רציני, ממגוון התכנים שאמורים לעבור לחיילים בצבא.

אבל זהו לא שורש הבעיה. שורש הבעיה הוא בחינוך. כמה מבין האנשים הוותיקים בפורום, (40 פחות או יותר). שמעו לפני/לקראת הגיוס קריאות של "אל תתגייס" , או "אל תלך לקרבי" , "תנצל את הצבא כמה שתוכל". "הנה, אנחנו היינו קרביים ומה יצא לנו מזה", בקיצור :תדפוק את המערכת, אין לך טעם להתנדב, ולמה לתרום למדינה? המדינה עשתה/תעשה משהו למענך?

קריאות כאלו אני שומע מחברים ובני משפחה, כבר תקופה ארוכה (מתגייס בעוד חודש). הם מאמינים שאין טעם לתרום למדינה (למרות שהם תרמו), כי המדינה לא נותנת לנו כלום . בעשור האחרון (אולי קצת לפני/אחרי) עבר שינוי על בני הנוער. היום, כולם רוצים לדפוק את המערכת,להשתמט, לנצל ולא לתרום. הערכים האלו נעלמו מהחברה ההישראלית (בהשוואה לתקופות מוקדמות, בה ערכים אלו היו, לב לבה של החברה הישראלית).
כאשר בני נוער באים מרקע כזה, אין פלא שהצבא ניראה כך. כולם רוצים לעשות שירות קל ולא משמעותי, רוצים לנצל ולא לתרום. אז מה הפלא שמקבלים חיילי שמנת שלא יודעים/רוצים להילחם. ואלו שנלחמים לא עושים זאת מתוך אידיאולוגיה
הכל מתחיל ונגמר בחינוך, החייל המצטיין שיסתער קדימה, יעשה זאת כי חונך למצויינות חתירה למגע ואהבת הארץ. אולי זו הסיבה שהציבור הדתי-לאומי, הולך ותופס מקום של כבוד ביחידות הלוחמות, והם מפקדים מצטיניים. כי הם חונכו לכך. הם הלכו למכינה שאמרה להם "תיהיו לוחמים", "תגנו על הארץ", ו"ליהיות יהודי זה ליהיות לוחם...".

צריך שינוי בתפיסה הכללית ובחברה על מנת שיהיה שינוי רציני בחברה. כי חייל טוב הופך בד"כ למפקד טוב.

practice leads prefectio
תודה לשחף דרור על החתימה

מצד שני, יש גם בציבור הדתי-לאומי עניין של התערבות גורמים חיצוניים, וכשהר"מ של מישהו יודע את הטלפון של האוגדונר וכשלכל בייניש יש אמצעים להפעיל לחץ על המג"ד....

זאת ועוד - עושה רושם שהנטייה להשתמט מגיוס בכלל וגיוס קרבי בפרט חופפת בצורה מוזרה להקצנה לאומנית בחברה הישראלית. נכון שיש כמה סלבריטאי-סרבנות שמפעם לפעם מצטלמים כשהם בדרך ממשפט צבאי לאיזה מעצר, אבל מדובר במיעוט (רעשני למדי) - בעוד שרבים מאלו שמתחמקים מלבישת מדים או ניתן לראותם מסתובבים בתפקידים קיקיוניים בבסיסים עורפיים בדרך כלל גם מביעים דעות נחרצות בדבר הדרך בה יש לטפל בערבים/שמאלנים/רוכבי אופניים.

עושה רושם שככל שדעת הקהל נוטה ל"ערכים לאומיים" צעקניים יותר, כך עולה שיעור ההשתמטות בקרב הצעקנים.

אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל בוא רק נגיד- זה לגיטימי לחלוטין שאנשים ירגישו רצון מופחת לתרום למדינה שלדעתם לא נותנת להם כלום, חייהם אינם שווים בעיניה וכו וכו'. זה לגיטימי שאנשים יהיו מודעים וידרשו מהמדינה לתת להם בהתאם למה שהם נותנים לה.
יש כאן הסכם דו-צידי. כמובן, שזה מפסיק להיות לגיטימי כשהאנשים האלה בוחרים להשתמט.

לפני שהתגייסתי גם אני הבנתי כמוך- שחייל טוב זה חייל חדור אמונה בהגנת המולדת ובהקרבת חייו למענה. היום אני מבין שחייל טוב הוא חייל מקצועי, ממושמע, ערכי- ואם אפשר, גם חכם. החייל שיהיה יותר טוב בקרב ובכלל בצבא זה החייל המקצועי וההממושמע יותר. אין ספק, שהאמונה בחשיבות הגנת המולדת מעלה את המוטיבציה ואת הדחיפה להיות מקצועי וממושמע, אבל לא היא עצמה שעושה חייל לחייל מעולה. הבעיה החינוכית היא פחות בזה שאין חינוך להגנת המולדת ולציונות. הבעיה בחינוך היא שאין חינוך למקצוענות, שאין משמעת בחינוך, ושאין חינוך להכרה בסמכות. לעומת זאת, יש חינוך לחשוב שאתה יודע הכל ושמגיע לך הכל.

"כי חייל טוב הופך בדרך-כלל מפקד טוב"
אם אתה מתכוון שמי שחייל טוב ויוצא לפיקוד יהיה מפקד טוב, אז מילא.
אבל אם אתה חושב שמי שחייל הוא מי שיוצא לפיקוד- אני לא רוצה להרוס לך, אבל זה פשוט לא נכון.
במיוחד כשמגיעים ליציאה לקצונה

הועלו פה כמה הצעות טובות מאוד. אבל, לדעתי מפספסים פה את עיקר הבעיה. צה"ל של 2006 הוא צבא משטרה. לא ממש צבא לוחם.

גם אם מסלול ההכשרה יהיה הכי טוב בעולם, זה לא באמת יעשה הבדל. כמו שאמר סאן-טסו, אפשר לקחת את החרב הכי חדה בעולם, לשים אותה במי מלח מספיק זמן והיא תחליד. אם נאמן את החיילים הכי טוב שאפשר, וכל אחד ייצא רמבו, אבל לא ישמור על המיומנות, מה השגנו? כל הגדודים ה"רגילים" בצבא (ואין פה שום הבדל בין גדודי חי"ר, שריון, תותחנים, הנדסה וכל השאר) מבצעים פעילות בט"ש שוחקת בצורה איומה, המורכבת בעיקר משמירות, שמירות, שמירות ושמירות. אין הרבה הבדל בין שמירה בפילבוקס לשמירה בש.ג לשמירה במגדל לשמירה ביישוב לשמירה במחסום ל"מארב" מחוץ למוצב. איך פתרנו את הבעיה? הקמנו מלא "יחידות מיוחדות" שלא מבצעות תע"מ, אלא רק מבצעים! לא פלא שהרמה שלהן נראית גבוהה כל כך. ואחרי שהרגלנו אותן ל"מבצעים" והכנסנו אותן ללבנון, התוצאות לא היו תמיד טובות כל כך.

מה שכן אפשר לעשות במסלול החפ"ש - לחזור לשיטה המקורית, הכוללת פרקי אימון ארוכים לצד פרקי התע"מ. שהחיילים לא יישכחו את המיומנות הבסיסית של לחימה בשטח לא אורבני, באויב מיומן ומחופר.