09-11-2006, 08:40
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.07.06
הודעות: 108
|
|
|
הנה המאמר של זאב גלילי
http://www.zeevgalili.com/?p=341
אילו קראו בכירי צה”ל את הספר המתאר את התרגיל הזה ייתכן שהיו מתכוננים אחרת למלחמה בחיזבאללה * אבל הרמטכ”ל שאול מופז הלעיט את מוחותיהם בתובנה האווילית של “מי הזיז את הגבינה שלי”
בשנת 2000 ערך צבא ארצות הברית תרגיל ענק. סיפור התרגיל היה: הצבא האמריקני יוצא למלחמה נגד מדינה קטנה במזרח התיכון, הנשלטת על ידי ארגוני טרור. הצבא האמריקני היה “כחול” והכוחות הטרוריסטיים היו “אדומים”. התרגיל כולו היה וירטואלי, דהיינו: על מסכי מחשבים.
מודלים ממוחשבים
מטרת התרגיל היתה לנסות טקטיקות וצורות חשיבה חדשות, בהתמודדות בשדה קרב, מול ארגון טרור, הפועל מתוך מדינה.
מודלים ממוחשבים בחנו את האמצעים שהאויב והמדינה בה הוא פועל נשענים עליהם - תקשורת, תחנות כוח, גשרים, מים, דרכים ותשתיות אחרות. פגיעה בתשתיות אלה מאפשרת למפקדים האמריקניים להחליט בכל פעם על הפגיעה המינימאלית שתגרום להפרעה המקסימאלית בתפקודו של היריב.
“הכניעה צפויה”
הצבא הכחול שלח אל חוף המדינה האדומה נושאות מטוסים וספינות סיוע, הזרים עשרות אלפי חיילים לאזור. צוותים כחולים חיסלו את מגדלי השידור וחתכו את הכבלים האופטיים שאפשרו ללוחמים האדומים לתפקד. הם ציפו שמעתה יהיו האדומים תלויים בתקשורת לווינים וטלפונים סלולאריים, שניתן לצותת להם.
מול היתרון הצבאי האמריקני אמור היה האויב האדום פשוט להיכנע. כך הראה המודל הממוחשב.
אבל זה לא מה שקרה.
חשיבה מקורית
בראש צבא האדומים הציבו האמריקנים גנראל עטיר ניסיון, בוגר מלחמת וייטנאם ומלחמת המפרץ הראשונה, בעל חשיבה מקורית, פאול ואן ריפר. Paul_van_Riper)).
הוא למד היטב את המצב, איתר את נקודות התורפה של האמריקנים ואת נקודות היתרון של הכוחות האדומים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.zeevgalili.com/wp-content/uploads/2006/08/25/.thumbs/.1_general_rifer.jpg]
1. גנראל פאול ואן ריפר
הצוות האדום היה מוכן לאמצעים שנקטו האמריקנים לניתוק מערכת התקשורת שלהם. מערכת תקשורת חלופית שהוכנה מראש פעלה באמצעות בלדרים על אופנועים והודעות שהוסתרו בתוך תפילות.
ביום השני ללחימה שלח הצבא האדום צי של סירות קטנות לעקוב אחרי הספינות האמריקניות. לפתע, ללא התראה, שלחו האדומים גל אדיר של טילי שיוט לעבר הספינות האמריקניות. הטילים נשלחו מכיוונים ובעיתוי שהתבססו על מידע מודיעיני שהיה בידיהם. מידע זה אפשר להם לשלוח טילים בכמויות גדולות יותר ממה שהספינות יכולות ליירט.
מפלה מוחצת
בסוף היום 16 ספינות אמריקניות וירטואליות נחו בתחתית הים. למעלה מעשרים אלף חיילים אמריקנים וירטואליים נספו.
התרגיל הגדול בתולדות ארצות הברית הסתיים אחרי יומיים במפלה מוחצת.
הצבא הגיב בדיוק כמו שצבא גדול מסורבל ומסואב נוהג:
Control + alt + del. כלומר אתחול מחדש של כל המערכה. המשחק הוסג חזרה לאחור. 16 הספינות הוירטואלית צפו חזרה על פני המים. 20 אלף חיילים אמריקנים וירטואליים גילו שמשורה לא משחרר אפילו המוות וחזרו לחיים.
המשחק חודש כשהכללים שלו שונו. לצוות האדום לא ניתנה יותר יכולת החלטה. נאמר להם מה עליהם לעשות בכל שלב. לאחר שורה של צעדים צפויים מראש הצבא הכחול ניצח. בתגובה התפטר ואן ריפר מהצבא.
איך מקבלים החלטות
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.zeevgalili.com/wp-content/uploads/2006/08/25/.thumbs/.2_melkolem_goldvel.jpg]
2. הסופר מלקולם גלאדוול
סיפור התרגיל הזה מופיע בספר BLINK, פרי עטו של מלמלקולם גלאדוול ( (Malcolm Gladwell. המחבר איננו גנראל וגם לא פרשן צבאי. הוא עיתונאי בעל ידע רחב שכתב כמה ספרים שזכו להצלחה רבה תודות לתובנות המקוריות שלהם.
בין היתר בחן גלאדוול בספרו שאלה מאד אקטואלית לצמרת שלנו בימים אלה: כיצד מקבלים בני אדם החלטות מהירות. כדי לענות על שאלות אלה מגייס גלאדוול מחקרים מקשת של תחומים, החל בתורת המשחקים וכלה במדעי המוח.
האדם הנורמלי מגיע להחלטה לאחר שהוא מעבד את האינפורמציה הזורמת אליו, מפרק אותה לגורמיה, ומאתר את הגורם או מכלול הגורמים המוליכים להחלטה הנכונה. יש אנשים המומחים בתחום שבו הם צריכים להחליט ויכולים להחליט נכון ומהר יותר על פי כמות קטנה יותר של אינפורמציה. האחרים נרתעים מלהחליט וזקוקים לזמן רב יותר כדי להגיע להחלטה, או שמגיעים להחלטה לא נכונה.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.zeevgalili.com/wp-content/uploads/2006/08/25/.thumbs/.3_blink___book_cover.jpg]
3. שער הספר blinK
שאלת הזמן העומד לרשות המחליט היא שאלה קריטית.
מלקולם גלאדוול טוען כי בתנאים מסוימים עשוי אדם נורמאלי לחלוטין לאבד את כושר השיפוט שלו ולהגיע להחלטות שגויות כאילו היה אוטיסט.
האם אולמרט או פרץ או שניהם היו בחזקת אוטיסטים כשהחליטו על המלחמה?
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.zeevgalili.com/wp-content/uploads/2006/08/25/.thumbs/.4_mouse_with_cheese.jpg]
4.”פמפלט אווילי”. ציור מתוך “מי הזיז את הגבינה”
מאד ייתכן שאילו מישהו מן הצמרת היה קורא את הספר היה נוהג אחרת. אך כששאול מופז היה רמטכ”ל הוא חילק לקצינים הבכירים את הספר האווילי “מי הזיז את הגבינה שלי”. על מעשה זה אמר אז תת אלוף פרופסור אריה אלדד:
“הגבינה בסדר, אבל ההקדשה על פמפלט כל כך ירוד והפיכתו לאורים ותומים זה מביש…” אלדד הזהיר כי אנו נמצאים על סף תהום ואם לא נתעורר יבוא חורבן על מדינת ישראל.
.
התרגיל בסיני ב-68 שצפה את יום כיפור
בשנת 1968 ערך צה”ל תרגיל שמטרתו היתה לבדוק את היכולת להדוף התקפה מצרית באזור תעלת סואץ. זה היה תרגיל שבו המצרים (האדומים) ריכזו שלוש דיביזיות שיריון וכמה דיביזיות חי”ר באזור צר מאד ליד פורט סעיד.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.zeevgalili.com/wp-content/uploads/2006/08/25/.thumbs/.7_zahal_in_sinai.jpg]
7. טנקים של צה”ל בסיני (צילום: לע”מ)
בצד הישראלי היו הכחולים (שייצגו כוח ישראלי) בסדר כוחות של חטיבה חסרה (שני גדודים עם סיוע ארטילרי - כמה תותחים ופלוגת מרגמות). התרגיל הישראלי היה עם גייסות אמיתיים שנעו בשטח.
הכוח של האדומים ניצח בתרגיל את הכחולים לאחר קרב של כמה שעות ופתח בדהירה מזרחה. קצין בכיר מאד עצר בנקודה זו את התרגיל. הוא קבע כי אין ספק שכוח ישראלי בסדר גודל כמו זה שבתרגיל יוכל לעכב התקפה מצרית משך 48 שעות לפחות. בזה ננעל התרגיל ואפילו לא היתה ישיבת סיכום להפקת לקחים.
ארבע שנים לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים.
_____________________________________
ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד...( רמב"ם הלכות מלכים פרק ז הלכה טו )
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
