|
במקור נכתב על ידי knight1
הצוות האווירובטי של האקדמיה לטיס לא מתמודד בתחרויות בינלאומיות לאווירובטיקה ולכן נותר לקבוע את רמתו רק בצורה סובייקטיבית והיא לא גבוהה. חברו לכך כמה סיבות:
הראשונה היא מגבלת דמיון אישית. למוביל הצוות יש מרחב החלטה כמעט מוחלט בקביעת רפרטואר התרגילים שיוצגו. מרבית המובילים לא מתעניינים מה עושים צוותים זרים, לא מרגישים צורך להתעלות מעליהם ולפיכך גם לא מנסים להעתיק חלק ממה שהזרים עושים. מה שמתרגלים ב "סידרה האווירובטית" בקורס טייס נראה מספיק בלי להבחין שהסדרה האווירובטית נועדה להקנות מיומנות טיסה ולא ליהנות קהל צופים. מאז ומתמיד כלל סילבוס האווירובטיקה של ח"א רק את המינימום הנדרש לק"א כי גם בימי ה "דוג פייט" נדרשה תכליתיות בהבאת האף בזמן ובדרך הקצרים ביותר לזנב האויב. "שמיניה קובנית מרובעת אנכית" נראית נהדר לקהל, אבל היא מתכון למוות ודאי לטייס שינסה אותה בק"א. שניים מה "אייסים" הגדולים ביותר שצמחו בח"א, עם הרבה "מיגים" מופלים לזכותם, היו טייסים שנודעו ב "ידי העופרת" שלהם.
חיזוק לכך היא רמת האווירובטיקה שמפגינים מטוסי הקרב הבודדים, למשל הבז (עד לפני ארבע שנים) והרעם. הגישה היא שכשאתה הולך לשרוף 24,000 ליברות דס"ל בשש או שמונה הדקות הבאות, מספיק שתעשה הרבה רעש, תוציא אש ועשן ותטיל צל גדול על הקהל. אין כמו F-15 לעשות את זה. האטרקציה הכי גדולה ומקורית באווירובטיקת הבז במטס בפולין הייתה הוצאת נורים. במסדרי כנפיים בעבר, סירב הטייס להצעה להשלים את השמינייה האופקית ע"י השלמת גלגול פנימה ("גלגול ארוך" בהמשך ההטיה) כמו שטייסים סובייטים עושים השכם והערב. שלוש גיחות אימון מעל הבסיס, אחת בחזרה הגנראלית ויאללה להצגה.
המשכיות. כשטייס מנוסה מצטרף ל "פטרוי דה פרנס" או ה "רד ארוס", הוא הופך להיות חבר צוות למשך שנה שלימה לפחות. הוא לא עושה דבר זולתי מאות גיחות אימון ותצוגה. אצלנו, רק המוביל וטייס נוסף נשארים לצוות של השנה הבאה. מבוצעות פחות מ 50 גיחות אימון לקראת המסדר. אחת לפני יום עבודה והשנייה אחריו, כשאתה עייף מיום שלם של הדרכת ה "קמיקזות".
דיוק הביצוע של תרגילים מסוימים יכול להגיע עד רמת "יציאת כיוון" מעל "המבנה הלבן הזה" ונקודת משיכה "מעל שלושת העצים האלה". דיוק כזה מושג אחרי ניסוי ותהיה רבים, ודיווח בזמן אמת מצוותי קרקע מאומנים שיושבים בטריבונה. מוביל המבנה יכול לשמוח בחלקו אם במחצית גיחות האימון ישב טייס פנוי מהדרכה, עם מ.ק וידווח לו על פיספוסים. איש בח"א לא חולם על מה שיש לצוות הבריטי. צלם וידאו צמוד, חמוש במצלמה מאד משוכללת, שמצטרף לצוות לכל גיחת אימון ולכל גיחת תצוגה (ועוד מרשים לו לעמוד ליד נשיא המדינה המארחת) שמתעד הכול ואפשר לעשות אססינג מדויק מנקודת מבט הקהל.
סיבה נוספת ל "עוני" הביצוע נעוצה במבנה מסדר כנפיים. המבנה השבלוני מאפשר "חלונות זמן" קצרים למדי לתוכם משתחל הצוות האווירובטי. החלון הארוך ביותר אינו גדול משתיים וחצי דקות (בד"כ) ומאפשר מעט מאד.
צוותים זרים טסים במבנה גדול המאפשר שינוי מיקומים בתוך המבנה ויש בכך יופי משל עצמו. במקרים אחרים חלק ממטוסי המבנה טס כקישוט לזוג שמבצע תרגיל יפה במיוחד. לחליפין, מבנה גדול מאפשר רצף תרגילים אטרקטיביים המבוצע ע"י אלמנטים קטנים מהמבנה, כשכל אלמנט נכנס אחרי קודמו והראשונים חוזרים לקהל לתרגיל נוסף. כל זה לא אפשרי עם רביעייה.
מגבלות המטוס. צוקית היא בעצם דאון בעל כנפיים ארוכות שבעטיין שיעור הגלגול קטן מאד. אי אפשר לבצע בצוקית תרגילי חטף אנכיים כמו "האמר הד" או "לומצ'בק".
בידונים מלאים בקצה כנף מגדילים עוד יותר את האינרציה בכניסה להטיה ולפיגור ביציאה ממנה. פעם בכמה שנים הצוות נדרש לבצע מפגן לא במסדר כנפיים אלא באירוע חיל אווירי פנימי בבסיס מרוחק יותר ומשיקולים מסוימים המופע יתבצע בהמשך לטיסה המנהלתית עד האזור. במקרה כזה אין ברירה אלא לטוס עם בידונים מלאים. הכנפיים הארוכות של המטוסים שיושבים בקצות הבוקס גורמות לכך שהכנף החיצונית של המטוס החיצוני לפניה, עושה מעגל גדול מאד יחסית לכנף הפנימית של המטוס הפנימי ולפעמים כנף אחת טסה קרוב למגבלת מהירות עליונה, בעוד שהשנייה על גבול רעידות ההזדקרות.
שתי המשרוקיות, המכונות בטעות מנועים, עם ווסת דלק שלא מאפשר תיקונים חטופים בשמירת מבנה ויחס דחף/משקל עלוב למדי מונעות משיכות חדות לאנך ופניה הדוקה.
קהל מבחין היטב בין פניה שטוחה ב 2 ג'י (60 מעלות הטיה) לפניה הדוקה בת 4.5 ג'י (77 מעלות הטיה). אבל לא מבחין בין פניית 6.5 ג'י (81 מעלות הטיה) ל- 9 ג'י (83 מעלות הטיה) למרות שהפרש הג'י זהה בשני המקרים. צוקית מוגבלת מצד אחד לפניות של לא פחות מ 3 ג'י (הקפה שמתחילה בחצרים ונגמרת בבאר שבע...) ומצד שני - לא יותר ממגבלת טייס ומבנה של 5.5 ג'י (ב "חוצה פנה" לקראת מעבר "הד-און" וב "פנימה פנה"). בצוקית אין ג'י סוט ("בלקאאוט" בתרגיל הזה) וגם אין כסא מפלט. כל האינסטינקטים מתמרדים נגד חליפה קרובה וגם אין אימון מיוחד בחיל לביצוע כזה.
בטיחות היא האספקט האחרון. כבר היו נגיעות בידונים, הריגת צלם שעמד בצד המסלול ותאונה קטלנית אחת. אין מופע שיצדיק את זה.
אחרי שאמרתי את כל זה, נותרו שני מקרים חד-פעמיים ויוצאים מהכלל שמפרים את הכלל. הראשון הוקם לקראת פרידה ממפקד בית הספר לטיסה וכלל צוקית מובילה, שני זמירים בבוקס ואנפה מאחור. התקיימה טיסת תרגול אחת ויחידה לקראת המופע, השכם בבוקר לפני שמפקד בית הספר יבחין וכשהמטוסים המשתתפים ממריאים בבודדים. התרגול בוצע, כמובן, בהיחבא והרחק מעיני הנץ של מפקד בית הספר. מוביל המטס טס עם מדפים מורדים, על גבול ההזדקרות ואילו צוות האנפה קיפל אפילו את האוזניים פנימה כדי להרוויח עוד כמה קשרים כדי לשמור מבנה. מסמר שיער !
ב- 87 התמנה להוביל את הצוות מפקד מדר"ט שהיה טייס בנשמה ובעל ידיים מצוינות, מעודכן במה שעשו צוותים אחרים וצנחן חופשי (מה שקרקע אותו בסוף). הוא החליט שהפעם תהיה שישייה ששניים ממנה יכלו להתקלף לביצוע מעבר הד-און והרביעה נשארה ברקע לשילופ. בוצעו עוד כמה תרגילים מסמרי שיער בצוות הזה כמו "טופ-גאן". יעף מדרום אל מול הבמות. מוביל מתהפך, טס חופה מול חופה עם ארבע שהופך למוביל, והשניים בבוקס נשארים. אחרי חליפה, ארבע מוריד אף, המוביל מושך ג'י שלילי ומתהפך. כאן נגמר הדלק במיכל לטיסה הפוכה. מנוע שמאל כבה ומנוע ימין התחיל לאבד סל"ד. המהירות בהתחלה (240 קשר) זלגה מהר מאד עד פחות ממאתיים, 700 רגל בהקפה. בזיון אדיר אם היה צריך לנחות אונס. אבל, ד. זה ד. ובוצעה התנעה מסודרת וחפוזה באוויר, רחוק מעיני הקהל ומח"א שלא אהב את רמת הסיכון הזו. לצוות הזה היה גם עשן צבעוני "שלל צבעים טכניקולור". איש לא מוטרד מעניין פעוט כזה היום, אבל מוביל צוות 87, שהיה בקשר דיבור עם מוביל ה "רד ארוס" קיבל ממנו את הטיפ הנדרש ובתי הזיקוק תרמו כמה חביות פיגמנט. זה הספיק בקושי לכמה חזרות ולמפגן עצמו.
לסיכום, מה שעושה הצוות האווירובטי של האקדמיה לטייס הוא "מספיק טוב" לצופים שמקבלים גם מטווח באש חיה ששום מסדר כנפיים בעולם לא עושה את זה ועוד בקרבה כזו לקהל. זה עושה רושם רב על הצופים והנספחים האוויריים. תביא בחשבון שחוץ מהמסדר, אין לצוות יותר מה לעשות. המון חזרות להצגה אחת, חד פעמית וזה עולה הרבה כסף. מה זה תורם ? לא הרבה.
אז שהגויים יסתפקו בלהיות טייסים שעושים המון רושם על קהל הבית שלהם. הצ'יליאנים, אלופי העולם באווירובטיקה זכו בצדק וביושר בדיפלומה. הם כתבו את ספר האווירובטיקה מחדש. כל מה שהאחרים עשו - הם עשו, אבל בג'י שלילי. רק טייסים יודעים להעריך מה עבר על החבר'ה האלה בתאי האקסטרה-300 שלהם. ח"א הישראלי עוסק בדברים אחרים שהם לא עוסקים בהם.
|
ראשי
צ'אט
25-12-2006, 11:50
מצב כלאיים
