|
חוק שימור המוטיבציה... ממליץ לכולם לקרוא ולהפנים.
מקור: "אבק" של ברק חמדני. מומלץ ביותר.
"אני, בהתחלה, בכלל לא רציתי להיות שריונר. החלום האמיתי שלי היה להיות טייס.
שנתיים שלמות התעסקתי רק בחלום הזה – קראתי ספרים על חיל האוויר, בניתי דגמים של מטוסים, אספתי מידע על קורס טייס – מה לא. בסוף עברתי את המבדקים והגיבוש והתחלתי את הקורס, אבל היו כמה בני זונות בבית הספר לטיסה שהחליטו שאני לא מתאים להם... אחרי ארבעה חודשים העיפו אותי ישר לבית הספר לשריון, להתחלה של המקצועות.
"הדבר האחרון שרציתי באותה תקופה היה להיות שריונר. הייתי חייל עם פול מוטיבציה, אבל רק לגבי טייס. שום דבר אחר לא עניין אותי. מבחינתי, זה היה להיות טייס או לא להיות בכלל. עד כדי כך הייתי קיצוני... ולמפקדים שלנו במקצועות היה מין קטע כזה, שכל יום לפני שהולכים לישון היו מעמידים אותנו במסדר ושואלים מי לא רוצה להיות שריונר. את כל מי שהרים את היד שלחו לטיפול אישי אצל הרס"פ הרשקו הבנזונה. אתה מבין? ככה היו עושים לנו מוטיבציה, דרך הרגליים, ואני, עם כל העקשנות שלי, המשכתי להרים יד בכל מסדר כזה. לא רציתי שריון... בגלל זה, בפלוגה, כולם קראו לי העפיפון. עד קורס מ"פים רדף אותי הכינוי הזה.
"בקיצור, ככה הייתי שבוז ועקשן ועפיפון. עד שבסוף עשיתי סוויץ'. אבל לא בגלל התיזוזים של הרס"פ – בזכות בן שושן.
בן שושן ישן מיטה מעלי. ככה הכרתי אותו. היינו באותו צוות טנק. הוא היה חייל טוב, מאלה שמחזיקים על הכתפיים שלהם מחלקה שלמה. הוא כל הזמן היה חניך תורן ואחראי שמירות, ותמיד התנדב לכל משימה שהיה צריך. חוץ מזה הוא היה בנאדם מיוחד – בתוך כל הלחץ והבאלאגן של המקצועות, הוא היה מהמעטים שלא דאגו רק לעצמם. בתיזוזים הוא עזר לחלשים. במסעות תמיד היה לו פק"ל על הגב. כשפתחו אלונקות הוא תמיד היה מתחת. משכמו ומעלה הוא היה, בדיו הפוך מכל המניאקים והסוציומטים שהיו איתי בטייס, כל אלה שהדבר היחיד שעניין אותם היה איך לשמור על התחת שלהם כדי שלא ידיחו אותם.
והפריע לו שאני ככה, שבוז וכל זה. הוא עשה לי שיחות מוטיבציה, הוא הראה לי את הצדדים החיוביים, הוא דחף אותי קדימה. היתה לו מוטיבציה לא נורמלית, לבחור, הוא היה מורעל במלוא מובן המילה, וזה השפיע עלי. לא יכולת להיות לידו ולהימנע מהרוח שנשבה ממנו, לא יכולת להמשיך להיות בדיכאון עם כזה חבר.
"בסופו של דבר, בזכותו, חזרתי לתלם. עד סוף שלב המקצועות כבר חזרתי להיות מה שאני בדרך כלל, עם כל המוטיבציה אתה מכיר היום. לא שלא היו לי מחשבות על חיל האוויר, ברור שהיו לי. ולא שלא קינאתי בכל מטוס קרב שעבר מעלינו באימונים, ברור שקינאתי, חלומות כאלה לא נעלמים כל-כך מהר. אבל זה כבר היה אחרת. הרגשתי שיש לי תכלית אחרת לשירות, שאני שייך למשהו לא פחות חשוב...
"ובדיוק לזה אני קורא "חוק שימור המוטיבציה". זאת היתה המסקנה שלי מכל העניין הזה – אם יש לך מוטיבציה אמיתית, שנובעת משורש העניין, מהמהות שלו, היא לא הולכת לאיבוד, היא נשמרת, רק עוברת ממקום למקום, אתה מבין? אם באמת אכפת לך מהצבא, מהמדינה, ואם באמת בא לך לתרום, זה לא משנה אם תהייה טייס או שריונר, נהג בוס או נהג טנק – זה לא התפקיד, זאת התרומה...
וזה חביבי, חוק שימור המוטיבציה על שם בועז רוט... יש?"
_____________________________________
הגיבוש משחית.
נערך לאחרונה ע"י ג' שם בדוי בתאריך 30-11-2006 בשעה 21:15.
|
ראשי
צ'אט
30-11-2006, 21:12
מצב כלאיים
