טוב, אז ככה...
מאיפה להתחיל?

בגלל התפקיד שלי (לא אפרט כרגע), אני זכאי לצאת לקורס צניחה.
הייתי בדרך לקורס ביום ראשון, ובאוטובוס קבלתי התקף אפילפטי (פרפורים וחרחורים..)
פעם ראשונה שזה קורה לי (ואין שום היסטוריה של זה במשפחה..)
כל השבוע הייתי בבית חולים, בבדיקות, שאומרות שאני בסדר גמור (ואין להם שמץ של מוסג למה היה לי התקף)...
נגזר מכך שאסור לי בשנה הבאה לשחות, לצנוח ולנהוג! (עוד כמה דברים, אבל פחות חשובים..)

בנוסף לזה, ההורים שלי, שנשואים 22 שנה, החליטו (יותר נכון אמא שלי החליטה) להתגרש...
חוץ מהפירוק של ההורים (ושל המשפחה), יש גם את הפירוק של הבית (שבנו ביחד הרבה שנים...) אני יודע שזה נשמע חומרני, אבל למכור עכשיו את הבית?
חוץ מזה שאמא שלי מטופלת כימוטרפיה, כי התגלה אצלה סרטן השד לפני חצי שנה (עדיין בטיפולים)
וחוץ מזה שהחברה שלי (9 חודשים ביחד) לא מרגישה טוב בזמן האחרון (הקאות, צ'יסטה).

חוץ מזה שאני אמור לעבור תפקיד, אבל אין לי מוסג לאיפה, ושום תפקיד לא מעניין אותי עכשיו (הבעיה הכי קטנה שלי)

וחוץ מזה שר"מ 2 הודיעו לי שבגלל ההתקף שהיה לי אני צריך להגיע לועדה לבדיקת הורדת פרופיל (אני עם פרופיל 45, כך שאם מורידים לי פרופיל, אני משוחרר...)

חוץ מזה, הכל בסדר.....

סתם עובר עלי זיפת של תקופה... אבל אני מקווה שיהיה בסדר... מאוד מקווה...


עומר

אתמול עבר עלי גם יום גרוע

בברכה, מתן.
www.MatanNarkiss.com

אני חושבת שזה טוב שהוצאת את שעל לבך .
לפעמים החיים מציבים בפנינו קשיים רבים שנדמה לנו שזה "סוף העולם" (ומי כמוני יודעת), אבל בעצם הם באים כדי להגיד לנו מספר דברים וגם בכדי להבהיר לנו ששום דבר בחיים הוא לא מובן מאליו .
יכול להיות שלקראת קורס הצניחה היית נתון להרבה לחץ והתרגשות ולכן הגוף החליט להגיד לך לעצור ולנוח (והאמן לי שזה לטובה שקרה לך לפני ולא תוך כדי...) .
בנוגע למצב עם ההורים - Well, החיים האלו הם דינמיים ולכל אדם יש את הזכות להיות מאושר; אולי עכשיו - 22 שנים אחרי, אמא שלך החליטה שהגיע הזמן שלה להיות מאושרת יותר (ואני בטוחה שאם התחושה הזו נמשכת הרבה זמן, אולי היא לא עשתה כלום כי הילדים בתמונה והיא חששה לפגוע בכם) . אבל בשלב מסויים מגיעים לתובנה שהילדים גדלים והם מפתחים מודעות, עד לרמה שהם מבינים שאדם צריך לעשות בחיים את מה שטוב לו .
ואני אומרת לך (מבלי צל של ספק), שלאחר שאדם חולה במחלה כ"כ קשה ומחלים ממנה, נפתחות לו העיניים . יכול להיות שמישהו, משהו ואפילו קורס כלשהו - עזרו לה לעשות כן ואולי היא בעצמה הגיעה לתובנה שהיא צריכה לעשות שינויים בחיים בכדי להיות מאושרת ובריאה יותר .

בנוגע לתפקיד בצבא - אני יודעת שכרגע אתה מרגיש שאולי זו המסגרת השפויה היחידה שמחזיקה אותך ולכן אתה לא יכול לצאת ממנה, אבל אם הדברים יתגלגלו בצורה כזו מבחינה רפואית, האמן לי שזה כנראה לטובה .
אם כי, לא בטוח שזה יקרה; לפעמים רופאים בצבא עושים טעויות, קח אותי לדוגמה - הייתה לי דלקת גרון לכאורה פשוטה ורופא צבאי נתן לי אנטיביוטיקה בכמויות מטורפות אפילו ללא ביצוע משטח גרון, לאחר כשבועיים הגעתי למיון (מסיבות אחרות לגמרי) ובבדיקות הדם מצאו אצלי ירידה דרסטית בכמות כדוריות הדם הלבנות . לכשחזרתי לאותו רופא הוא המליץ להמטולוג להוריד לי פרופיל מ- 97 ל-21 !! למזלי לאחר 2 מעקבים שביצעתי מספר הכדוריות חזר לנורמה, אבל נאמר לי בבירור שהירידה מלכתחילה הושפעה ממצב המערכת החיסונית שלי, שנפגעה מעומס האנטיביוטיקה .

יש לי עוד כ"כ הרבה מה להגיד בהקשר למה שכתבת כי אני מוצאת הרבה קווי דימיון בינינו כרגע, אבל זה בנופך אישי יותר, אז באם אתה מרגיש צורך - אני כאן לרשותך

מקווה שהמצב ישתפר במהרה ותראה את האור,
רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

אצלי המשבר נמשך כבר יותר משנה,ואני עדיין לא רואה את היציאה. מקווה בשבילך שיש מישהו בעולם האמיתי שאתה יכול להתחלק איתו בבעיות. לפעמים זה כל מה שצריך.

אני יודע שיהיה בסדר,
זה גם מה שאני אומר לאנשים שאני מנסה לעזור להם..
השאלה היא מתי...

יש לי את החברה שלי, שאני מדבר איתה על הכל, והיא עוזרת
אבל לפעמים זה יותר מדי כאב ראש, או שפשוט אין לי כח לדבר על זה עם אף אחד..


תודה

עומר

תראה אני לא מתיימר להגיד שאני באותו מצב כמוך
אבל גם לי היה בעיות והרבה בשנה האחרונה
אבל מה שלי עזר זה חברים ולהיות פשוט עסוק ... אז אני לא יודע מה אתה תחליט אבל לדעתי
יש לך חברה ואני בטוח שאתם מדברים על הכל ואני מקווה שאתה משתף אותה במה שעובר לך בראש
לפעמים זה הדרך הכי טובה להרגיש יותר טוב , פשוט תוריד דברים מהלב
חוץ מזה אין לי הרבה מה להגיד לך ( אה כן האזרחות אותי הרבה יותר סיפקה מהצבא )
בהצלחה לך והחלמה מהירה לך לחברה שלך ובמיוחד לאמא שלך

Dynax 7D / Minolta 28-135 4-4.5/ Minolta 5600hs / Minolta 50 1.7 / Sigma 70-200/2.8 EX

תיהיה חזק.
תשתדל להתמודד עם המכשולים אחד אחד,
את העומס הגדול לפרק לבעיות קטנות שאפשר לפתור ומה שלא ניתן לפתרון- להניח בצד כרגע,
שהכל ביחד לפעמים מרגישים שהלחץ גובר וקשה לראות את הסוף...

אנחנו כאן במישור הדיגיטלי, ומעבר לזה- אולי מש"קית ת"ש תוכל להקל.
(אפילו פניה אנונימית לער"ן יכולה לעזור ולשחרר קצת מהלחץ)

בנוגע לאחד הנושאים- ההורים;
תנסה לבודד, כמה שניתן, את המחשבות והחששות מההשלכות של הגירושים של ההורים להורים,
זה לא משהו שיש לך עליו יותר מידי שליטה וחבל על המטען שזה מוסיף לך.

מעבר לכך, אי אפשר להתעלם מהתזמון של ההתקף וניראה שזה גם היה קשור פסיכולוגית.
הגוף יזם בעצמו הפסקה מהכל.
תקשיב לגוף, תנסה להרפות קצת למרות שקשה, תשתף אחרים (כמו שעשית).

רק בריאות וכוח.
יהיה טוב
שבת-שלום.

העניין הוא לקחת את הכל בפרופורציה, להבין שהכל זמני ולשמור על אופטימיות.
הבדיקות הראו שאתה בריא כך שההגבלות האלה זמניות.
אם יחליטו לשחרר אותך, סבבה תתחיל חיים חדשים באזרחות (כל אנשי הקבע שיצאו
לאזרחות, שאני מכיר, מאוד מאושרים)
ואין שום סיבה שלא תהיה אופטימי לגביי מצבה הבריאותי של אמך וחברתך...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.