[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.news-israel.net/upload/kazavgi_malaahi_k.JPG]
קצב בקריית מלאכי
להלן קטעים מעדותה של א' עובדת משרד התיירות במשטרה במסגרת חקירת עבירות המין של משה קצב. ב-23 בינואר ניתנה העדות ואחר כך היא שינתה בה פרטים שונים דבר שהביא את פרקליטי קצב לערער את בטחונה של הפרקליטות באמינות ההודעות.
מאוחר יותר נזכרה א' באירוע נוסף שהוגדר כאונס. בעדותה הראשונה במשטרה נשאלה א' כמה פעמים האם באירוע שהוגדר על ידה כאונס, חדר אליה קצב חדירה מלאה.
''שאלתי אותך אם היתה חדירה או לא'', שאלה אותה החוקרת, ''את יכולת לתת לנו את התשובה הפשוטה, כן או לא, זה הכל''.
א' ענתה: ''אני לא רוצה לענות. זה לא בגלל שזה כן או לא, אני אגיד לך למה כן ולמה לא, ותביני למה אני נשארת בלמה לא. אני לא רוצה להגיד 'לא', כי אני לא רוצה שיהיה שום דבר שאולי יגרום שהוא ייצא נקי איכשהו מכל הסיפור, הוא לא יכול לצאת נקי אפילו רק מהעדות שלי''.
בהמשך אותה חקירה אמרה א': ''אני אומרת לך ואני אגיד שזה היה קרוב, בסדר? וזהו''.
החוקר: ''מה זאת אומרת היה קרוב?''.
א' ענתה: ''לחדירה, בסדר? וזהו זה''. חוקר: ''חדירה?''.
א': ''אני מבקשת ממך שלא ... עם אבר המין שלו לאבר המין שלך ואין חדירה, אז אתם קוראים לזה אין חדירה?''.
חוקר: ''כן''. א': ''אז תכתוב אין חדירה, בסדר?''.
חוקר: ''אוקיי. זה מה שקרה, זו עובדה, עובדה מדויקת, בין אבר המין שלו לאבר המין שלך לא היתה חדירה מבחינתך''.
א': ''כן. שתבין שכל הזמן אני גם נאבקת אתו''. חוקר: ''ולא היתה חדירה''.
א': ''לא''.
הגרסה הראשונה השתנתה מהקצה אל הקצה בחקירתה השנייה של א', ב-17 בספטמבר 2006.
''כתבתי כדי לא לשכוח'', אמרה א' לחוקר, ''אתה זוכר ששאלת אותי את שאלת מיליון הדולר?''.
חוקר: ''כן''. א': ''אז התשובה עליה היא כן. אני לא ... קשה לי ... אתם יודעים, בעניין הזה, בזמן ששאלת אותי אם היתה חדירה או לא, אבל פשוט לשייך את זה לסעיף ההוא''.
חוקר: ''אוקיי. איפה זה קרה, בלשכה בתל אביב?''.
א': ''כן, מה שסיפרתי. אתה זוכר ששאלת אותי...''.
חוקר: ''אם היתה חדירה או לא? התשובה היא כן? אני אומר נכון, זאת אומרת כן''.
בשלב הזה מפרטת א', לבקשת החוקר, את השתלשלות האירוע בלשכה בתל אביב בעת שקצב שימש שר התיירות. ''זאת היתה שעת ערב'', סיפרה א', ''חזרנו מאיזשהו אירוע, אני חושבת שהוא היה בגני התערוכה. ואז, רק שנינו היינו בלשכה, אף אחד לא היה. ישבנו על שני כיסאות, השולחן שלו היה רחוק, אני ישבתי והוא ישב לידי. ואז מה שסיפרתי לך, לא בא לי לדבר על זה, הוא התחיל בלגעת, ואני ככה מנסה...''.
חוקר: ''איפה הוא נגע בך?''.
א': ''בחזה, בחלק העליון. ניסה להוריד לי את המכנסיים, ותוך כדי מצאתי את עצמי פתאום על הרצפה, יחד אתו. ואז הוא ניסה, הייתי עם מכנסיים עם גומי, ואז היה פתאום מין מאבק כזה, והוא משך את המכנסיים''.
בהמשך התיאור שאל החוקר: ''הוא שכב עליך?''.
א': ''כן''.
חוקר: ''והוא החדיר את אבר מינו?''. א': ''כן''.
חוקר: ''אוקיי, כמה זמן זה נמשך?''.
א': ''זה היה כמה שניות, כי אני כל הזמן הדפתי אותו. תשמע, כמה שניות זה יכול להיות נצח, זה יכול להיות גם שנייה וחצי, אני לא יודעת אם זה שתי שניות או עשר''.
ואולם בהמשך אותה חקירה שוב משנה א' ממשרד התיירות את גרסתה. ''אוקיי'', חזר החוקר על שאלתו, ''ואת אומרת שהוא חדר, ואז מה? הוא הגיע לפורקן?''.
א': ''לא, אני ... זה היה מין ... חצי חדירה כזה. הוא החדיר את אבר המין שלו - אבל לא עד הסוף, כי אני הדפתי אותו. בזה זה נגמר מבחינתי. אני זוכרת את זה במעורפל'', היא אומרת לחוקר, ''גם נראה לי שהוא החדיר חצי כזה ואני ישר הדפתי אותו. היתה, היתה חדירה''.
חוקר: ''חדירה היתה? את בטוחה בזה?''.
א': ''באלף אחוז''.
באותה חקירה גם הסבירה א' את העובדה שאיפשרה לקצב לבצע את זממו בה: ''יש איזשהו שלב ש... יאללה אין לי כוח להיאבק כזה, אתה מבין? כאילו, אתה הודף, אתה הודף, אתה בלחץ, יש כאילו מין, אני לא, זה לא השלמה, אבל באיזשהו שלב אתה, אין לך כוח כאילו. מה זה, שאני אעיף אותו באיזה בעיטה וסטירה ומחר הוא יפטר אותי, אתה מבין? כאילו, זה הסיטואציה. או שאתה מעיף אותו בבעיטה ... או שאתה ממשיך להדוף אותו בעדינות כזאת, אתה מבין? שיבין שאתה לא רוצה, ואתה גם לא יכול, אין לך כוח שמשתווה אליו ... ובאיזשהו שלב אתה חצי נאלם כזה''.
''האם בזמן האירוע שתיארת, שבו היתה חדירה'', שאל אותה החוקר, ''האם השתמש באמצעי מניעה?''.
א': ''לא. הוא אמר לי שהוא רוצה שאני אשתמש באמצעי מניעה, ואז לא השתמשתי בעצם''.
חוקר: ''הוא אמר לך? לפני זה או באותו מקרה?''.
א': ''לא, הוא כל הזמן היה אומר את זה, זה משהו שהוא כל הזמן...''.
חוקר: ''למה הוא אמר לך תשתמשי באמצעי מניעה?''.
א': ''למה? באמת למה? כי הוא רצה שאני אקיים אתו יחסי מין, והוא פחד ש... הוא דאג לעצמו יותר מאשר לי. שלא חס ושלום אני אכנס להריון או משהו כזה ... הוא לא דאג לי. שלא יהיו לך ספקות בעניין הזה''.
החומר פורסם במקור במהדורת יום רביעי של עיתון הארץ.