לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > השכלה כללית > הסטוריה ותיעוד
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 20-12-2006, 21:17
  ג'ואי ג'ואי אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.06
הודעות: 564
דיוויד אירווינג ישוחרר מהכלא

וינה: מכחיש השואה אירווינג ישוחרר מהכלא

בית המשפט העליון בווינה החליט לשחרר את מכחיש השואה הבריטי דייוויד אירווינג מהכלא לאחר 13 חודשים בלבד. על אירווינג נגזרו בפברואר שלוש שנות מאסר, אך הוא ערער על העונש. בית המשפט קיבל את הערעור והמיר את יתרת עונשו - למאסר על תנאי דנה צימרמן והסוכנויות פורסם: 20.12.06, 12:51

בית המשפט העליון בווינה פסק הבוקר (ד') כי הסופר וההיסטוריון דייוויד אירווינג, שהורשע בהכחשת השואה, ישוחרר מהכלא. בכך קיבל בית המשפט את ערעורו של אירווינג, והחליט לנכות שני שלישים מעונש מאסרו, ולהמירם בשנתיים מאסר על-תנאי.



אירווינג נעצר בנובמבר 2005, בשל דברים שאמר בשתי הרצאות שקיים במדינה האירופית לפני כ-16 שנים, שהיו משום הכחשת השואה, ומאז הוא שהה בכלא האוסטרי. בפברואר הרשיע אותו בית משפט באוסטריה וגזר עליו שלוש שנות מאסר. אירווינג ערער על פסק דינו, ובמקביל, דרשה התביעה להחמיר את עונשו, מאחר שהכחשת שואה באוסטריה היא עבירה שעונשה עד 10 שנות מאסר.



בראיון לרשת "סקאיי", בירך אירווינג על החלטת בית המשפט, אך הוסיף כי ייקרא לחרם אקדמי על היסטוריונים גרמנים ואוסטרים עד אשר ממשלותיהם יפסיקו לכלוא היסטוריונים. "נכלאתי בשל דיעה שהבעתי לפני 17 שנים", אמר. "אני חוזר לאנגליה. שלומי טוב, אך אני מצר על הסבל שנגרם למשפחתי".



מנהל מרכז שמעון ויזנטל בישראל, הד"ר אפרים זורוף, גינה בחריפות את החלטת בית המשפט. זורוף ציין כי אירווינג לא שינה את דעותיו - שבגינן הורשע ונאסר - וטען כי שחרורו רק יחזק את מכחישי השואה ברחבי העולם. לדבריו, עיתוי ההחלטה הוא גרוע במיוחד, נוכח כנס השואה שנערך בטהרן בשבוע שעבר.





"אושוויץ הוא אגדה"

אירווינג, בן 67, חיבר למעלה מ-30 ספרים, בהם טען כי מימדי השואה היו קטנים מכפי שחושבים. הוא גם טען בעבר כי אין כל עדות לכך שהנאצים הוציאו לפועל את תוכנית "הפתרון הסופי". בהרצאה הראשונה שנשא באוסטריה, שנערכה בפני קהל של כ-300 מאזינים בעיר לובן, טען כי ליל הבדולח בשנת 1938 בוצע בידי "אלמונים" לבושים בבגדים של חברי ה-SA, שאנה פרנק לא יכולה היתה לכתוב את יומנה משום שהעט בו טענה שהשתמשה לא הומצא עדיין, ושהיטלר לעולם לא נתן את ההוראה להשמיד את היהודים.







הוא גם טען שממחקרו של מומחה אמריקני (שהופרך בינתיים) עולה שלא נמצאו שרידים משמעותיים של ציאניד באושוויץ, והאשים את הקונגרס הציוני העולמי בהפצת "האגדה" ב-1942 לפיה הרייך השלישי מתכנן את הפיתרון הסופי.





בהרצאה השנייה, שנערכה בחדר אחורי של פאב וינאי, היה אירווינג בוטה אפילו יותר. בהקלטה של ההרצאה הוא נשמע אומר שאושוויץ הוא "אגדה" וש"קיומם של עדים מוכיח שלא הייתה השמדה המונית". כריסטה צוכלינג, עיתונאית אוסטרית שנכחה בהרצאות היתה עדת התביעה היחידה. היא אף ראיינה את אירווינג סמוך להרצאה השניה והוא אמר לה במפורש שהוא עומד מאחורי דבריו, "לא היו תאי גזים באושוויץ".







בעקבות צו המעצר נמנע אירווינג במשך שנים רבות מלהגיע לאוסטריה, אולם בנובמבר 2005 הוא הגיע לביקור בן יום אחד בווינה, להרצות בפני קבוצות סטודנטים ימניות - ואז נעצר. מקורביו טענו כי המשטרה למדה על בואו מהאזנות סתר לשיחות הטלפון שלו וממעקב אחר הודעות הדואר האלקטרוני שקיבל.





במשפטו, שארך יום אחד, הודה אירווינג באשמה והודה כי טעה כאשר טען שלא היו תאי השמדה במחנה ההשמדה אושוויץ. אירווינג אף הביע צער על "כל האנשים התמימים שנהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה".
אירווינג התפרסם לאחר שתבע את דיבתו מהסופרת האמריקנית דברה ליפשטאט, שכינתה אותו מכחיש שואה בספרה "הכחשת השואה". הוא הפסיד במשפט וספג הפסדים כספיים גדולים עד כדי פשיטת רגל. השופט שדחה את תביעתו כינה אותו "מכחיש שואה פעיל, אנטישמי וגזען". בשנת 1992 קנס אותו שופט גרמני בסכום של כ-6,000 דולר בשל התבטאות פומבית בה טען שתאי הגזים הנאציים היו מתיחה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3342460,00.html
*********************
שאלה,
איך אתם בויכוח עם מכחישי שואה/ גויים שלא כ"כ מאמינים במספר הנרצחים, אתם מוכיחים את קיום השואה? חשבתי על זה ואין לי תשובה כי תמיד הם יגידו. "נכון אולי נרצחו אבל לא 6000000 אלא הרבה פחות"
איך את מה שברור לנו מעבירים ומנצחים בויכוח בלי לשבור את הכלים?
תודה מראש
_____________________________________
"זכותנו (על ארץ ישראל) היא נצח, והיא שלמות, ואין עליה ויתור, ואין קיצור דרך לציון, וציון היא כולה שלנו!". (זאב ז'בוטינסקי)


נערך לאחרונה ע"י ג'ואי בתאריך 20-12-2006 בשעה 21:20.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 20-12-2006, 21:49
  g.l.s.h g.l.s.h אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
הכחשת השואה על סוגיה רק תלך ותגבר בשנים הקרובות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ג'ואי שמתחילה ב "דיוויד אירווינג ישוחרר מהכלא"

וזה עוד לפני שנגענו בנושא של "מיקום" השואה בקונטקס כללי מאוד וכזה שלכאורה מציג אותה כ"שלב" ולא אירוע בהיסטוריה של המאה ה-20. עוד היום ישנם בבריטניה וארה"ב עשרות אלפי עדים מהלכים שראו את המחנות במו עיניהם (חיילים) ולרוב מזכירים זאת. בתוך כמה שנים הם יעברו מן העולם ומה שאתה רואה כעת כהכחשת שואה, יראה כמו משהו שולי ובטל בשישים לעומת מה שתראה ב 2015...

בשלב זה מכחישי השואה היותר "אינטיליגנטים" מתמקדים בעירעור פרטים מסויימים במאסת הנתונים והסיפורים של השואה, לכאורה במסווה של שאיפה לדייקנות במחקר (כמו להציג את "הסיפור האמיתי" מאחורי התמונות המפורסמות ביותר של השואה: להראות שהיהודי שנראה כשגוזזים את זמנו שרד את המלחמה בעזרת איזה חייל גרמני) או הצגת שאלות מעורפלות אודות אירועים (כמו הצגת תמונה של ליטאי סוכן ק.ג.ב משנות ה-50 וטענה כי הוא דומה מאוד לליטאי אחד שמצולם ברחוב בקובנה ליד גופות יהודים שרצח ב-1941... מין שיטה להגיד "את הזוועות ביצעו דווקא הפושעים המקצועיים וחלאות שעבדו עם שני הצדדים (לא היתה אידאולוגיה)), אבל אני מאמין שבתוך זמן קצר כבר תתקל באנשים "הגונים" שיצהירו הצהרות שלפני כעשור היו מעמידות את שפיותם בסימן שאלה.

לאדם כמוני אני מאמין שזה פשוט יהיה קשה מאוד להתמודד בשלוות נפש עם זרם כזה - אולי הסיבה העיקרית שפרשתי לחלוטין מעיסוק בכתיבה אודות המלחמה ההיא בקבוצות דיון (פשוט היה לי קשה להתמודד בקור רוח עם טענות שמשמעותן העיקרית היא שחמשת דודי שנרצחו בין גיל שנה ל-10, היו "בולשוויקים ששילמו על פשעי עמיתיהם").
_____________________________________
.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 22-12-2006, 15:49
  Sam Weller Sam Weller אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.01.05
הודעות: 5,940
התנערות מערבית מכבלי העבר
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי עמי60 שמתחילה ב "רוצה להבין למה זה רע ליהודים אם הכחשת השואה תתגבר ?"

הכחשת השואה אינה, כפי שנח לנו לפעמים לחשוב, נחלת הימין הקיצוני, ארגונים פשיסטיים ונאו-נאציים, אלא היא הופכת יותר ויותר גם לחלק מהדיון בשמאל הרדיקאלי ומחלחלת לאט לאט לשיח המקובל באירופה ובארה"ב. כמובן שהכחשת השואה הזאת אינה נוטה להתעמת עם העובדות, אלא עם משמעותן. הכחשה כזאת אינה מנסה להתעלם מההשמדה, אלא מנסה להכניס את השואה לנישה של סכסוך אתני, ברוטלי ומכוער, אבל עדיין לא משהו חריג בנוף האנושי. קונטקסט כזה משחרר את האירופאים מאחריותם ומשאריות המחויבות המוסרית שלהם לעם היהודי, והוא סולל את הדרך לשלילת קיומה של ישראל כמדינת לאום יהודית. שלילת הקיום הזאת, בין אם היא נובעת מאנטישמיות, מנסיון לרצות את האיסלאם, או מנסיון להפטר ממה שנתפש כשארית האימפריאליזם המערבי, דורשת לשמוט את "הצידוק האולטימטיבי" לקיום ישראל - כלומר הרדיפה האובססיבית של יהודים שהגיעה לשיא בתקופה הנאצית.

כשאתה נתקל בהתבטאויות שמשוות את מעשי ישראל בשטחים למעשי הנאצים, אינך רואה אלא הכחשת שואה בגירסתה המעודנת המכוונת למרכז הקונצנזוס. מכחישי השואה המקצועיים (אירווינג ודומיו), וגם הפחות מוצלחים שבהם (אחמדינג'אד וחבורת הזבל) מסייעים למכחישי השואה הנאורים, גם משום שלהכחשה הבוטה יש הצלחה לא מבוטלת משלה וגם משום שהם מאפשרים למכחישים המתוחכמים יותר להצטייר כמתונים ולהנחיל את המסר שלהם באין מפריע.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 21-12-2006, 21:52
  ברויגל ברויגל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 16.05.06
הודעות: 86
מהם ה"כלים הכבדים" שיש במאבק נגד מכחישי שואה ?
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ג'ואי שמתחילה ב "דיוויד אירווינג ישוחרר מהכלא"

אני מתכוון לעדויות ההיסטוריות הנוקשות שאיתן מתקשים במיוחד להתמודד מכחישי השואה היותר מתקדמים. לפי מה שהבנתי היומנים שכתב אייכמן בכלא בישראל (ושלמיטב ידיעתי לא פורסמו עד היום) מהווים דוגמא לעדות ישירה למעורבותו של היטלר אישית בפקודת ההשמדה כפי שהיה ידוע לאייכמן ממסמך שראה. איזה סוג של עדויות שאינן ניתנים לערעור ומעידות על היקף ההשמדה והיותה מתוכננת לפרטי פרטים ובעלת תכלית כוללת באופן שלא ניתן לפטור אותו על ידי מכחישי שואה כמאורע שאינו בלעדי בממדיו, קיימים בידינו? אני יודע על עדויות כמו צילומים שצילם חייל גרמני בגטו במהלך חופשה, על תיעוד שיטתי בגטו ורשה - ארכיון שחלקו נחשף, וכמובן עדויות של ניצולים ממחנות ההשמדה, אולם כמעט ולא ניתקלתי בעדויות מפורטות של בכירים גרמנים, בס"ס ובגופים אחרים כולל הצבא, (והיו בסה"כ לא מעט כאלה שהיו מעורבים או יכלו להעיד בבירור על מהות התופעה) שתרמו להבנת יחודיותה של תופעה זו בהיסטוריה וכן כיצד הגרמנים הצליחו להעלים בכזו יעילות תיעוד שאני מניח שהיה למפעל העצום והזוועתי שיצרו? אני מניח שאם היו בידנו עדויות רבות יותר מהצד הגרמני דווקא בדבר ההשמדה והיקפה, עדויות כמו יומנים מפורטים או עדויות מצולמות של ראיונות, היה הרבה יותר קל להתמודד עם מכחישי שואה שלמרבה הצער מרימים את ראשם בשנים האחרונות.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #14  
ישן 22-12-2006, 10:08
  g.l.s.h g.l.s.h אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
ישנן המוני עדויות מהסוג עליו אתה מדבר
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי ברויגל שמתחילה ב "מהם ה"כלים הכבדים" שיש במאבק נגד מכחישי שואה ?"

אנשים כמו רודולף הוס (מפקד מחנה אשוויץ) ופרנץ שטנגל (מפקד טרבלינקה) פירסמו ספרים או ראיונות נרחבים והיו יחסית "כנים" בהם. הבעיה היא לא מחסור בעדויות ממקור ראשון, אלא הקנאות של מכחישי השואה ש"לא נותנים לעובדות לבלבל אותם".

שטנגל רואיין בכלאו ע"י חוקרת (ועיתונאית) בריטית. שים לב לתגובה שקיבלה על החומר ממכחיש שואה, ותבין ששורש הבעיה הוא לא מחסור בתיעוד:

January 8, 2001

Gitta Sereny
5 Pembroke Studios
Pembroke Gardens
London W8 6HX

Gitta Sereny:

Having read on the CBC web site that you are "recognized as one of the most informed journalists of Nazi history," that you have "researched extensively the Third Reich archives," and that your book on Franz Stangl, the Kommandant of the Treblinka death camp, is a "landmark in the field," and hearing this high evaluation of you echoed in The Plain Dealer of 14-Jan-1989 which describes you as "a British historian," and "the author of Into That Darkness, considered the standard work on Treblinka," and wishing to learn more about Treblinka, I picked up a copy of that book and had a look inside. When I read there that you had spent 70 hours interviewing Franz Stangl, my hope that I would finally get to the bottom of what really happened in Treblinka revived.

Even before I read beyond the first few pages of your book — I realize now — I began implicitly to form certain expectations as to what might constitute standard practice in an interview of such historic significance as the one you conducted with Franz Stangl. I expected, for example, that you would tape record your seventy hours with Stangl, and that your first order of priority after each day's session would be to get the tape recording transcribed. This would be necessary so that you could more conveniently review what had been said, and use your review to ask for elaboration or clarification the following day, and generally to use it to guide future questioning. You would also find such a taping advisable because you would appreciate that relying solely on memory, you would forget a lot, and misremember a lot, and as a historian or as a journalist, you would be motivated to be complete and accurate. The tape recording would be essential also to establish the credibility of your account of the interviews, and to protect you from suspicions of bias or fabrication. And the tape recording would be needed to provide the raw data which future historians might use in drawing their further conclusions.

From Stangl's direction, I expected a concern that his words might be misrepresented or that he would be misquoted, and I expected that he would welcome the creation of an unedited audiotape along with a certified transcript as a protection against any such misrepresentation or misquoting. I would have expected Stangl to ask to be provided with a copy of each day's tapes and transcripts, and to listen to the tapes while reading along in the transcripts, so as to verify for himself that the transcripts were accurate, or to see whether he had at any time misspoken and needed to correct something, or to note on what topics he thought elaboration or clarification were called for.

In order to create and edit such transcripts, I expected that considerable clerical help would be needed, and that this help would find a place in your acknowledgements. I expected that you would make copies of the tapes and transcripts, and distribute them among scholars, or to libraries which specialize in such materials.

I expected to read your allusions to the taping process, as for example of how Franz Stangl reacted to the prospect of being taped, or your mentions of pausing the interview in order to change tapes, or your encountering machine breakdowns, or your asking Stangl to clarify tape segments that proved inaudible or unintelligible.

In view of the fragmentation and incoherence of extemporaneous speech, I expected material that you offered as direct quotation to show some signs of this fragmentation and incoherence.

However, all of the above expectations were disappointed. You make not the slightest allusion to tape recording or transcribing. In your otherwise seemingly thorough and exhaustive acknowledgments, I find none for help in preparing transcripts. You do not mention possessing an audiotape or a transcript, and you certainly do not relate distributing copies to historians or libraries. You do not express gratitude to any tape recording or transcript for saving you from the human failing of imperfect memory. You offer vast stretches of direct quotation, but without providing any hint as to where it comes from, or why it is smoother than a transcript of extemporaneous discourse might be expected to be.

Of your first meeting with Stangl, you say "I listened to him all morning, almost without interrupting," and add that this listening occupied two and a half hours (pp. 22-23), and I wondered if it is possible that you simply sat and watched him, trusting to a super-human memory to regurgitate his discourse when it came time to write your book. On the first of your interviews in June 1971, Stangl talked for seven hours (p. 255), and I wondered what kind of historian deposes an eyewitness for seven hours without recognizing the indispensability of capturing the words on tape. On your final session on 27-Jun-1971, Stangl talked for four hours (p. 363), and I wondered that you expressed no fear of forgetting or misremembering Stangl's many words. As you did not complete your book for two years — which you might reasonably have foreseen — you were faced with a forgetting interval long enough that minimal prudence would have demanded the memory aid of a tape recording.

I take it that you cannot offer the corroboration of witnesses (a poor second to the authenticating power of a tape recording, but better than nothing), as you never mention the presence of third parties during your interviews (except for the single visit of a photographer), and after having been introduced to Stangl upon the first occasion, you describe him beginning his recollections "after we had been left alone" (p. 22).

Well, but in the end, I expected that my trust in your work would be warranted from the fact that an interviewee will object upon seeing himself misrepresented or misquoted, which can be counted upon to do much to keep a journalist or a historian honest — but when I came to the final pages of your book, I discovered that Franz Stangl died nineteen hours after your last interview with him, and that you even credit his death to the confession that he had just made to you, in the nick of time it would seem: "But I think he died when he did because he had finally, however briefly, faced himself and told the truth; it was a monumental effort to reach that fleeting moment when he became the man he should have been" (p. 366).

Franz Stangl, then, never got to review your account in Into That Darkness of what he said in 1971, which we can infer not only from his dying shortly after your last interview, but also from your acknowledgements in the book being dated June, 1973, and from the copyright being dated 1974.

Similar comments can be made with respect to the several other people whose conversations you report in the same book.

If you failed to tape record your 70-hour interview of Franz Stangl, then it is most unfortunate, as some skeptics will inevitably seize upon this omission as a justification for denying the authenticity of your work, and for categorizing you as one of the many Jewish-holocaust fabulists who advance their careers by replacing the true story of the Jewish people during WW II with fantasies. "How convenient," such skeptics will say, "that Stangl managed to get out his confession just before dying, and how convenient too that he died before being able to read Into That Darkness — that way, he can't object to what Sereny says he said, other than by rolling over in his grave." Such skeptics will put forward the accusation that your claim to being a historian rests entirely upon the hoax that your book faithfully reflects Franz Stangl's words. Such skeptics will find themselves encouraged by your own admission of having incited incredulity in at least one other Stangl-contemporaneous eyewitness: "Franz Suchomel, who read my conversations with Stangl in the German newspaper Die Zeit, was highly sceptical. He wrote me saying, 'It sounds like a fairy tale' " (p. 104).

One hopes that audiotapes and transcripts of your historically-priceless interview of Franz Stangl were created, and that you do have them in your possession, and that your error has been the less-than-fatal one of merely having overlooked the importance of informing your readers of the existence of these corrobarative materials, and of having as yet neglected to offer them to others for further analysis.

Lubomyr Prytulak
_____________________________________
.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 08:43

הדף נוצר ב 0.08 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר