|
19-01-2005, 11:08
|
|
|
חבר מתאריך: 22.03.03
הודעות: 22,094
|
|
פצמ"רים ברבי עקיבא? תקפצו לי
אריאל אייזנברג, פובליציסט חרדי, קץ בברית החרדים-מתנחלים. "מה לנו ולכל הסהרוריה הזאת? מה לנו ולאנשים שמצוות ישוב ארץ ישראל מעבירה אותם על דעתם? המאבק שלנו הוא לא המאבק שלהם" 18/1/2005
רבות דובר, ונלעס עד זרא, את אשר הביא את הציבור החרדי לברית עם הימין הפוליטי בישראל. יש שיזכירו את ימי אוסלו, רצח רבין והעליהום התקשורתי שבעקבותיו – כמו גם ההוראה המפורשת להצביע למועמד הימין וטשטוש הגבולות, יש שירחיקו עד ימי מנחם בגין העליזים, ויש שיטענו, כמו שכתב השבוע אחד מהפובליציסטים בעיתונות החילונית כי "שמרנות הלכה מאז ומתמיד עם לאומנות, פטריוטיזם ומיליטנטיות".
כך או כך, השורה התחתונה שווה: הקולקטיביות החרדית נמצאת זה שנים בחיקו החמים של מחנה הימין, אי שם בצומת תפוח.
ודווקא עכשיו, עת ניתנה ההוראה להצטרף לממשלת שרון על אף ההתנתקות, נדמה שהגיעה העת לחשבון נפש, שלא לומר - וסליחה על המטאפורה - ביצוע התנתקות. התנתקות מהשידוך רב השנים הזה. מה לנו, למען השם, ולכל הסהרוריה הזאת? מה לנו ולאנשים שמצוות ישוב ארץ ישראל מעבירה אותם על דעתם. מה לנו ולאותם אנשים אשר יוצרים לעצמם, ביראת שמים עצומה, כמובן, כביש עוקף שבת ופיקוח נפש. שמסכנים את חייהם ונשותיהם וטפם. שמתירים לעצמם איסורי שבת למען אותה מצווה אשר הם מנופפים בה, בהיתרים שמעלים חיוורון גם בפניו של אחרון רבני 'צומת'.
כל מי שמעז לצאת חוצץ נגד ציבור המתנחלים בימים אלו, מוכרז רשמית כפרסונה נון גראטה, כחסר לב, כרוקד על הדם. היכן היו כל אותם צדקנים כשהמפד"ל חתכה אותנו בפראות והצטרפה בשעטה לממשלה החילונית עם שינוי, לועגת בדרך לישיבות הגוועות, למלגות האברכים ולמועצות הדתיות.
האם שלושה קראוונים בגבעת התמר שווים יותר משלושה בחורים בגבעת הישיבה? האם דמעתו של אברך מול בעל המכולת הזועף שווה פחות מדמעתו של תושב נצרים?
אז נכון. כל זה כבר נאמר ונכתב לא פעם, אך נדמה וטרם חודדה הנקודה: רבותי, זו לא קריאה לנקמה, חלילה. זו תזכורת קלה לאלו שחושבים שאנחנו וזמביש זה הבאשערט של הבאשערט. המתנחלים, בקמצוץ לא פחות מטומי לפיד, חושבים שאנחנו משתמטים, עצלים ואוכלי חינם. תחתית החבית.
מלבד זאת, אולי הגיע הזמן להסיר אחת ולתמיד, דמגוגיות לא מעטות המופרחות מציבור המתנחלים ומצדדיהם בתקופה הזאת. לא כל אחד המצדד בהינתקות הוא יהודי טוב פחות מכם, פנחס ולרשטיין ויוחנן גולדברג. לא כל אחד הרואה בחרדה את עיוורונם של המתיישבים הנפגעים יום יום בשנים האחרונות ומקימים בתגובה את גבעת הקלמנטינות 3, הופך אוטומטית לשמאלן אנין נפש ושונא ישראל. אולי להפך.
שמא חשבת פעם, פנחס מכובדי, כי דווקא אני הוא זה המתקשה להירדם בלילה מחשש לגורלו של אביתר, בן דודי בן השלוש הגר בגני טל. אותי, ולא אותך – למרבה הצער, מדאיג מאוד שוויון הנפש הבלתי נתפס בו אביו נוטל אותו, בקנאות משיחית, לסיור שורשים בפאתי דיר אל בלח, מתחת לאפם של גדודי אל אקצה.
גם האיום, ואולי דווקא הוא, המזומזם לאוזנינו ללא הרף על "קו החזית הדרומי של המדינה ועל הפצמרי"ם שיפלו ברבי עקיבא באם תבוצע התוכנית" מאיר את האמת כפי שהיא. סליחה על הקטנוניות, אך שמאלן נהנתן ושונא מתנחלים, אכזרי ככל שיישמע, היה משאיר אתכם שם. עמוק בפנים.
יש לא מעט דברים טובים לומר על המתנחלים. על דבקותם, מסירות נפשם ואומץ ליבם. מה גם שהלב נקרע לראות את כאבם, את עקירתם, את יאושם. אך, למרבה הצער, אף אחד מן הדברים הללו, מסעירים וכואבים ככל שיהיו, לא הופך את האמת לנחלתם הבלעדית, וודאי וודאי, לא מן הנותנת להכריז על שותפות של אמת. אפשר לחוש סימפטיה, לתת להם יד או מילה טובה. לא מעבר לזה. כי המאבק שלנו, למרבה הצער, הוא לא המאבק שלהם.
http://www.nrg.co.il/online/11/ART/855/845.html
|
|