 |
21-01-2005, 02:51
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 03.03.03
הודעות: 9,292
|
|
|
"כלאו אותי. הייתי פחות מעבד"
ג'ולייט פרננדוס, עובדת זרה מהודו, תגורש מחר מהארץ, והיא לא תתגעגע. בשיחה עם כתבת ynet היא מספרת על מסכת הייסורים שעברה: דרכונה נלקח ממנה, היא אולצה לעבוד בפרך, נמנע ממנה ללכת לכנסיה ונאסר עליה לדבר עם זרים. לאחר שנה ו-3 חודשים היא ברחה ועבדה באופן לא חוקי. לאחר שנתפסה החליטה להגיש תלונה נגד מעסיקיה לשעבר, שטוענים: "לא היה ולא נברא, אולי זו נקמה"
שנה ושלושה חודשים, החל מחודש פברואר 1996, עבדה ג'ולייט פרננדוס, עובדת זרה מהודו, אצל בני זוג ממרכז הארץ. היא הגיעה לארץ במיוחד על-מנת לעבוד עבור המעסיק, עורך דין במקצועו. מחר (יום ו'), לאחר תשע שנים, היא תגורש בחזרה להודו. את משכורתה, לטענה, היא לא קיבלה מעולם.
פרננדוס הגיעה לארץ בגיל 19. בשיחה עם ynet סיפרה כי ברגע שהגיעה לביתם של בני הזוג, לקחו לה השניים את הדרכון. "אחרי זה, האשה הראתה לי את הבית ואמרה שאתחיל מלמעלה למטה. שנה ושלושה חודשים אחרי, כשברחתי בכל כוחי השארתי את הדרכון שם. כבר לא היה אכפת לי. עדיף היה לי להיות בכלא ולא להיות אצלם. בכלא לפחות אני יכולה לדבר עם אנשים, לצאת להסתובב", אמרה.
היא סיפרה שכאשר הגיעה לארץ, כעובדת חוקית ברישיון, נאמר לה שתפקידה יהיה לעזור בעבודות הבית, אך בפועל לא כל היה. "אני הייתי פחות מעבד. הייתי מנקה, מבשלת, ומכבסת למשפחה עם חמש נפשות. בנוסף עשיתי את עבודות הגינון. פעם הם גם ביקשו ממני לצבוע את הקיר. אמרתי להם שאני לא יודעת איך עושים את זה אז הם הסבירו לי איך להחזיק את המברשת".
עוד היא טוענת כי כבר לפני שהגיעה לארץ הובטח לה כי משכורתה תהיה 600 דולר בחודש. "הם גם אמרו שהם יתנו לי דמי כיס שיהיה לי כשאני אצא ליום חופש שלי. אבל אף פעם לא קיבלתי מהם אפילו לא אגורה. הם שלחו למשפחה שלי בהודו לאורך כל הזמן שעבדתי אצלם 3,000 דולר. גם לא היה לי אף פעם יום חופש, עבדתי כל יום, גם שישי ושבת. הם לא נתנו לי לצאת או לדבר עם אנשים. יום אחד, כשקצצתי את הדשא השכנים אמרו לי 'שלום' אז עניתי להם. המעסיק קרא לי ואמר שאסור לי לדבר איתם כי הם אנשים רעים, ודרש שזה לא יקרה שוב.
"לא נתנו לי ללכת לכנסיה"
"אני בחורה מאמינה, והובטח לי שיהיה לי חופש ללכת לכנסיה להתפלל פעם בשבוע, אבל זה אף פעם לא קרה. בחג המולד, כשביקשתי ללכת לכנסיה, האשה אמרה לי שיש לי עוד הרבה עבודה ולא נתנה לי ללכת. התחלתי לבכות ולהתחנן אבל זה לא עזר. ואז אמרתי להם שאני רוצה לחזור להודו ושיקנו לי כרטיס כמו שהבטיחו לי לפני שהגעתי. אמרתי שאם לא יעשו ככה אני אתקשר לקונסוליה ההודית בארץ. האמת היא שאז בכלל לא היה לי מספר הטלפון שם, אבל למזלי הוא נבהל ולקח אותי לכנסיה.
"הוא לקח אותי וחיכה לי בחוץ, העיקר שלא אהיה לבד. בכנסיה ראיתי אנשים מהודו ששאלו אותי אם אני חדשה בארץ. אמרתי להם שאני כבר שנה בישראל אבל אסור לי לצאת, וסיפרתי להם על היחס שקיבלתי מהמעבידים שלי. החלפנו טלפונים והם באמת התקשרו אלי, הבטיחו שיעזרו לי לברוח משם. אבל גם עם העזרה שלהם לא היה לי האומץ לברוח.
"המעבידים שלי תמיד הפחידו אותי ואמרו שאם המשטרה תתפוס אותי זה יהיה גרוע. באותו יום בכנסיה, כשהוא ראה אותי מדברת עם אותם חברים מהודו, הוא קרא לי מהר ואמר שצריך ללכת. אמרתי לו שאני רוצה להישאר אבל הוא לא הסכים. באוטו הוא שאל אותי עם מי דיברתי ועל מה. הוא צעק עלי ואמר שזאת הפעם האחרונה שאני אלך לכנסיה".
"אני לא יכולה לחיות כאן יותר"
לאורך כל התקופה, סיפרה פרננדוס, היא רצתה לברוח אבל לא היה לה לאן. "פחדתי. לא הכרתי אף אחד בישראל ולא היה לי דרכון. גם לא סיפרתי להורים שלי על מה שהם עשו לי. אני הבת הקטנה במשפחה ואם הם היו יודעים שזה מה שעושים לי הם היו מאוד דואגים. ואז יום אחד החלטתי שאני לא מסוגלת יותר. זה היה אחרי שהאישה שיקרה לי ונורא נפגעתי. כתבתי מכתב בו אמרתי 'בבקשה אל תחפשו אותי כי ברחתי. אני לא יכולה לחיות כאן יותר'. כתבתי לילדים שאני אוהבת אותם וגם כתבתי שאני עוד אחזור לקבל את הכסף שמגיע לי. השארתי שם את הדרכון והלכתי.
"שלושת הילדים שלהם היו חמודים. הגדול היה אז בן 15 והקטן בן שמונה. כשהם ראו אותי בוכה הם היו שואלים אותי למה אני עצובה. הייתי מספרת להם והם הלכו מספר פעמים לשאול את אבא שלהם למה הוא מתנהג אלי ככה והוא אמר שהוא לא רוצה לדבר על זה ושהוא ייתן לי את הכסף. אני גם אוהבת את ישראל, ארץ הקודש. למרות אנשים כמוהו, יש כאן גם הרבה אנשים טובים ומרגישים שאלוהים אוהב הכי הרבה את ארץ ישראל מכל שאר הארצות. הלוואי שהייתי יכולה לחזור לכאן".
זמן מה לאחר שברחה ממעסיקיה, פג אישור העבודה של פרננדוס והיא המשיכה לעבוד בבתים שונים באופן לא חוקי. תלונה נגד מעסיקה לשעבר חששה להגיש במשך כל השנים, מהחשש שתיתפס ותגורש. אך השבוע היא נעצרה על-ידי משטרת ההגירה, ומחר, כאמור, היא תגורש להודו.
ממשטרת ההגירה נמסר כי עם מעצרה החליטה פרננדס להגיש תלונה נגד מעבידה לשעבר, בגין עבירות של עיכוב דרכון ועושק. עוד נמסר כי המשטרה פתחה בחקירת הפרשה. מתנדב מהמוקד לסיוע לעובדים זרים סיפר כי אנשי המוקד שלחו למכביד שני מכתבים בהם התבקש לשלם לה את הכסף אותו הוא חייב, אך הוא הכחיש את קיום החוב.
המעביד אמר בתגובה: "אני לא יודע במה מדובר. זה מוזר מאוד. כשפנה אליי עורך הדין של מוקד הסיוע אמרתי לו שאני לא מכיר את המקרה. לא היה ולא נברא. אולי מדובר בנקמנות מטופשת".
ישראל 2005.....
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
|
ראשי
צ'אט
תודה לפיינטבול 
מצב כלאיים
