04-01-2007, 19:24
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.01.06
הודעות: 194
|
|
יום סיירות,היום שכולנו כל כך פחדנו ממנו,נגמר בשבילי היום.
אתמול בלילה בקושי ישנתי,קמתי אחרי 4 שעות והתחלתי להתארגן.
אבא של חבר הסיע אותנו והגענו לויינגייט כבר ב9.נכנסים מראים אישורים ויאללה...אנחנו כאן ואנחנו לא מתכוונים לצאת ביידים ריקות.
מפה לשם,מסמנים את עצמנו,מזדהים,חובש(היה לי דופק גבוה,נחתי וחזרתי לרופא) ומחכים.בעיקרון ביום הזה מחכים דיי הרבה,אבל אם אתה עם חבר'ה,זה עובר סבבה.
קצת חימום ויוצאים לבר אור,המדסים מסבירים איך עושים כמו שצריך ואנחנו מתחילים.
אני עשיתי:
יידים-32
בטן-62(2 דקות)
אלפיים-10.15 שניות ,הגעתי מספר 39.
נתתי באמת מה שיכולתי,לא באתי בכושר מטורף אבל הסתפקתי בתוצאה הזו.
שוב,מחכים ומחכים ועוד הפעם מחכים. מפה לשם מחלקים אותנו לקבוצות. המילואמניק מתחיל לחלק ולא קורא לי בשמי,אני מחכה.אבל הוא לא קורא לי בשם(מספר 173 ב)
לבסוף,נשארתי בקבוצה האחרונה,קבוצה 19 שולטת!!!! חבר'ה שפיצים אחד אחד.
לוקחים ציוד ומגיעים לדיונה החמודה. ה3 מפקדים סימנו את המסלול והתחילו תיזוזים. הגעתי אחרון פעם אחר פעם.ואז,סדרי הגעה,עוד הפעם לא הצלחתי להתברג. ידעתי שאני חלש בספירנטים.פתאום הבנתי שזה יום קצר ולא יחזור על עצמו.נתתי את הנשמה והצלחתתי להתברג פעם אחר פעם במקומות 4-8 אומנם,אבל הייתי גאה בעצמי שנתתי באמת הכל.
שתינו קצת דלק(שמו לנו בטעות קצת דלק,היה מצחיק) ואז מים ויצאנו לקטע של האלונקה.שלושה שקים מלאים על האלונקה ויאלה. הצלחתי להתברג באמת כמעט תמיד.היה קשה הייתי מאד גבוה יחסית לכולם וסבלתי מזה.מאד. אבל יאלה,גם זה ייגמר מתישהו מילמלנו.
הבוחנים קצת שיחקו עם התרגיל,30 יידים ויציאה .כל מיני כאלה.
מסיימים את זה,שותים נחים(עשר דקות) ,ואז ממלאים שקים עד הסוף.
מתחילים לרוץ במעלה הדיונה וחזור חלילה במשך 30 דקות על השעון.בעלייה הלכתי ,בירידה תמיד רצתי .סיימתי ראשון עם תוצאה של 13,פער גדול יחסית מאחרים וזה רק בגלל שרצתי בירידה.
שמחים מאושרים ותמימים מגיעים למפקדים,הם בטוב ליבם מבקשים שנתבלש חם כי סיימנו.אנחנו מאושרים מתלבשים.
פתאום,לא יאומן אבל המפקד מפתיע אותנו עם ''יוצאים לאותו סיבוב,אותו זמן אני רוצה שתשפרו'' ,כולנו בקושי עומדים ואני מחפש מאיפה אני משפר ותוך כדיי מתחילים לרוץ.סעמק אנחנו אומרים זה לא אנושי.
אחרי 15 שעה בערך,עוצרים אותנו .יופי !
יאלה,בורות.המפקד הנחמד נתן לי מקום מעפן,מלא אבנים.חפרתי בור,איזה בור? גומה. התעצבנתי לא הצלחתי יותר למרות שנתתי הכל.המפקד מגיע. ''איך הבור לדעתך?''' לא טוב המפקד אני עונה לו.
התחלתי לצחוק איתו ,המפקד נכנס לבור שלי והראה לי מה הייתי יכול לעשות.''צודק המפקד,טעיתי''.
זהו,נגמר היום. אוכלים צוחקים .עושים סוציומטרי ,היה קשה חברה שפיצים אחד אחד.
מחכים ועוד מחכים,ועוד קצת מחכים .
ואז...המפקד נכנס מתוך הגשם כמו איזה סרט אימה ומתחיל להקריא את היחידה.
הקריא את חבר שלי ועבר איזה 20.חשבתי שזהו,לא קיבלתי מטכל.פתאום...הזמן קפא,הגשם הפסיק,החיוך עלה והמספר הוקרא. 173!!!!
הצלחתי,עברתי את היום הכל כך קשה הזה עם כבוד !
צוות 19,מספר 173 ב' אוהב אתכם!
לשאלות ,בכיף!
לירון |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
