לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה __ ברוכים הבאים לפורום מתגייסים וסדירים__ חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > מתגייסים וסדירים
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 10-01-2007, 18:30
  מורעל@@ מורעל@@ אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 16.10.06
הודעות: 71
יום סיירות 10.1.07

טוב, האמת היא שכבר חיכיתי לרגע הזה שאני אהיה אחרי היום סיירות ואני אוסיף מאמר לאוסף המאמרים של הפורום, רק לא ציפיתי שהמאמר שלי ייראה כמו שהוא עכשיו. כשתגיעו לסוף תבינו על מה אני מדבר.



ערב לפני יום הסיירות קניתי לעצמי כמה לחמניות ואכלתי אותן כתחליף לפסטה המומלצת (סיימתי את הלימודים באותו יום אחרי 8 בערב, וידעתי שלא יהיה לי כוח בבית להתחיל ולאכול ארוחה כבדה), והלכתי לישון יחסית מוקדם.

התעוררתי בחמש ורבע, התארגנתי קצת, ואבא הקפיץ אותי לתל אביב, לאחת התחנות של קו 601 שמגיע לוינגייט. כאן היה לי קטע די מבאס: חיכיתי לאוטובוס בערך רבע שעה, ואז הלכתי להשתין מאחורי התחנה, ובדיוק אז ה-601 עבר, והייתי צריך לחכות עוד 20 דקות עד שהבא יגיע.

בשעה 7 בדיוק הגעתי לוינגייט, התפללתי באחד האולמות שהיה פתוח, ואז הלכתי למתחם היום סיירות ועמדתי בתור למכולה.

נכון תמיד אומרים שכל הסוסים מגיעים ליום סיירות? אז זה מאוד נכון!!! זה נראה כאילו כל האצנים האולימפיים וכל החבר'ה שמתאמנים שנתיים בחדר כושר הגיעו לתאריך שלי.

אחרי שחיכיתי בתור וקיבלתי מספר, רשמתי אותו על החולצה והלכתי לאוהל של ה"מרפאה", שם מדדו לי דופק ושחררו אותי לחימום.

החימום דווקא היה לא רע. הספקתי לעשות לפניו המון מתיחות, ובחימום עצמו היה צריך לרוץ עד איזה שיח במרחק 80 מטר בערך ולחזור. אח"כ שוב עשינו מתיחות.



הגענו לשלב הידוע לשמצה של בוחן הבר אור. זה מאוד פשוט: נעמדים בזוגות, כאשר בהתחלה מי שעומד בצד דרום עושה את השכיבות שמיכה והשני שוכב על הרצפה ושם אגרוף. הנבחן צריך לרדת עד שהחזה נוגע באגרוף – ולעלות בחזרה לידיים נעולות. עשיתי כאלה 26. זבל של תוצאה.

עוברים לכפיפות בטן. שוב מתחלקים לזוגות, מי שעם המספר הנמוך יותר נבחן ראשון. כאן צריך לשלב ידיים מאחורי העורף ולעלות עם המרפקים עד הברכיים כאשר בן הזוג יושב על כפות הרגליים. שימו לב! מורידים ניקוד על ביצוע לא נכון!! לי הורידו 3 כפיפות בטן כי לא ירדתי עד הסוף. בסופו של דבר, נרשמו לי 53 עליות. לא רע ביחס לאחרים, אבל רחוק מלהיות טוב.

עוברים לריצת 2000. כאן חיכינו קצת עד שיהיו מספיק אנשים שיצטרפו לריצה, ואז יצאנו. המסלול די נוח, למרות שיש כמה קטעים עם חול קצת רך, וזה מקשה קצת את הריצה. לא רציני. אחרי חצי מרחק עומד חייל עם טוש שמסמן על החולצה קו שמסמן שלא רימיתם. כשאתם חוזרים אתם מקבלים פלסטיק עם המספר שלכם, ואח"כ מתרגמים את זה לזמן. אני הייתי מקום 43 מתוך 75 להערכתי.

שתינו קצת, ואז קיבלנו הסבר קצר על היום הזה ומילאנו שאלוני העדפות.

חיכינו בדשא עד שכל המלש"בים יסיימו את הבר אור (היו המון!! היינו בערך 500 אנשים). כאן חיכינו בערך שעה, וזה נותן זמן לגוף לנוח.



לאחר מכן, הגיע מפקד יום הסיירות, אמר כמה מילים, נתן קצת לרופא לדבר ואז חילקו אותנו ל-25 קבוצות, 20 אנשים בערך בכל קבוצה (היינו המון), לקחנו ציוד (שקים, אלונקה, ג'ריקנים, ספסלים למדריכים, אתי חפירה) ועלינו לדיונה. כאן התחילה העבודה הקשה באמת.

בהתחלה היו ספרינטים קבוצתיים. אחד מהמפקדים נתן זמן, היינו צריכים להקיף שיח, לחזור ולעמוד בשלשות. מאוד פשוט. כמובן שלא עומדים בזמנים ושוב עושים אותו דבר. ככה זה נשמך בערך 5 פעמים, ואז עברנו לסדרי הגעה. אותו עיקרון, אבל עכשיו המפקדים רושמים במהירות את ה-4\5\6 ראשונים.

אני הייתי מאוד "אאוט" מאז שעלינו לדיונה. הגעתי כמעט אחרון בכמעט כל הספרינטים, והגעתי למצב שהלכתי חלק גדול מהעליה. אפילו היה ספרינט אחד שנשארתי תקוע באמצע העלייה, והצטרפתי לקבוצה שלי כשהם ביצעו את העלייה של הספרינט הבא.

בשלב הזה הבנתי שכל הקטע הזה של הסיירות מאוד לא מתאים לי. לקחתי את הציוד שלי, נרשמתי אצל המפקדים והלכתי לחתום ויתור.

כאן בעצם נגמר לי היום סיירות.



כמה נקודות שרציתי להפנות את תשומת לבכם אליהן:



1. יום סיירות הוא לא יום קל בכלל. הוא קשה מאוד!!! גם אם קראתם בשאר המאמרים שכל אחד עם כושר בינוני+ יכול לעבור את זה, זה פשוט לא נכון. תוציאו לכם את זה מהראש. זו הולכת להיות החוויה הכי קשה שחוויתם.

2. הכול בראש? לא, בכלל לא. אני התאמנתי הרבה זמן לפני יום הסיירות, ובאתי אליו בכושר שיא (יומיים לפני שברתי את השיא שלי ב-2000), והייתי כולי מלא במשפטי מוטיבציה כמו "הכל בראש, הכאב הוא זמני והגאווה היא לנצח, בסוף זה ישתלם וכו' ", אבל ברגע שאתם על הדיונה אתם שוכחים הכול. פתאום אתם מרוכזים רק בכאב החד שמפלח את הרגל בצעד הבא שאתם עושים, ובקושי הרב להניע את הגוף. זה שובר גם מי שבטוח שיש לו מנטליות חזקה והוא לא יישבר. זה פשוט קורע.

3. תגיעו מוכנים ותהיו מרוכזים. בכל קבוצה יהיו את ה"סוסים" שתמיד יגיעו ראשונים. בכל הספרינטים שעשיתי הגעתי בין החמישה האחרונים, וזה ממש שבר אותי. אחרי כמה ספרינטים עם סדרי הגעה הבנתי שאני לא הולך היום להירשם אצל המפקדים וזה מה ששבר אותי סופית.

4. אל תפתחו ציפיות כדי שלא תתאכזבו. גם אם לא קיבלתי מה שרציתם, לא נורא! יש עוד המון יחידות טובות בצה"ל. תזכרו שבסופו של דבר, רק עשרות בודדות מתקבלים למטכ"ל, שייטת וחובלים כל מחזור מתוך אלפי מתמיינים, אז קחו הכול בפרופורציה.

5. מי שלא התאמן, או נזכר רק ברגע האחרון – שיוציא לו את זה מהראש שהוא הולך לקבל בקלות משהו (אפילו חובלים). היום הזה הוא מאוד קשה פיזית, ומנטליות אמנם חשובה, אבל בסופו של דבר היא משחקת בתפקיד מאוד קטן ביום הזה. לדעתי הכושר הרבה יותר חשוב.

6. אם אתם יכולים – תתאמנו בקבוצת כושר קרבי. זה יביא לכם מושג מה אתם הולכים לעבור, וזה ייתן לכן יתרון עצום על פני מי שמתאמן לבד. נראה לי גם שיש תופעה דומה למה שקורה עם המבחן הפסיכומטרי. פעם כולם היו לומדים לבד, והיום קשה למצוא מי שנבחן בפסיכומטרי ולא עשה קורס לפני זה. ככה זה גם כאן. לדעתי עוד שנתיים – שלוש הרוב המוחץ של המלש"בים ביום סיירות ישתייכו לאחת מקבוצות הכושר הקרבי.



ותזכרו, לא הכל בראש! זה אחד הדברים שהפילו אותי חזק.



זהו, אם יש לכם שאלות, אני אשמח לענות.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 10-01-2007, 19:06
  dattto dattto אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 14.12.06
הודעות: 35
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי מורעל@@ שמתחילה ב "תודה אחי! האמת היא שאני..."

חבל שויתרת אחי
אני כל ספרינט (ועשינו יותר מקבוצות אחרות, בערך 40) רצתי כאילו זה האחרון בחיים שלי
בכל פעם הגעתי בין ה3 אחרונים (מתוך 18).
באלונקה סוציומטרית, הגעתי אולי 3 פעמים לג'ריקן וגם זה היה בגלל שנחתי עד שאלה שסחבו את האלונקה סגרו סיבוב כדי שנוכל לצאת לעוד אחד. אחרי שאתה מסיים עם הספרינטים, עברת את החלק הקשה, השקים זה בדיחה לעומת הספרינטים. כשהגעתי אליהם אמרתי לעצמי שאני פשוט לא מפסיק ללכת (ורץ בירידה) , ולמרות שיצאתי בקבוצה של סוסים (רק אחד פרש בכל היום,4 מהקבוצה הלכו למטכל ו3 לשייטת) ואין לי כושר בכלל (רצתי אלפיים ב1030) הגעתי שני בהקפות בשקים, וזה כנראה מה שהביא לי חובלים בסוף היום (רציתי מטכל אבל חובלים זה אופציה לשלדג).
התפקיד של הספרינטים זה לשבור אותך פסיכולוגית ולא יותר מזה, זה שאתה לא יוצא עם אלה שנרשמים זה לא אומר כלום, תמיד מסתכלים עליך גם אם אתה אחרון.
בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה ואל תרגיש חרא עם עצמך, יש לי חברים הרבה יותר סוסים משנינו שפרשו ביום הזה כי הם חשבו שכושר לבד יעביר אותם.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 10-01-2007, 20:20
  dor152 dor152 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.12.04
הודעות: 78
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי dattto שמתחילה ב "חבל שויתרת אחי אני כל ספרינט..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי dattto
חבל שויתרת אחי
אני כל ספרינט (ועשינו יותר מקבוצות אחרות, בערך 40) רצתי כאילו זה האחרון בחיים שלי
בכל פעם הגעתי בין ה3 אחרונים (מתוך 18).
באלונקה סוציומטרית, הגעתי אולי 3 פעמים לג'ריקן וגם זה היה בגלל שנחתי עד שאלה שסחבו את האלונקה סגרו סיבוב כדי שנוכל לצאת לעוד אחד. אחרי שאתה מסיים עם הספרינטים, עברת את החלק הקשה, השקים זה בדיחה לעומת הספרינטים. כשהגעתי אליהם אמרתי לעצמי שאני פשוט לא מפסיק ללכת (ורץ בירידה) , ולמרות שיצאתי בקבוצה של סוסים (רק אחד פרש בכל היום,4 מהקבוצה הלכו למטכל ו3 לשייטת) ואין לי כושר בכלל (רצתי אלפיים ב1030) הגעתי שני בהקפות בשקים, וזה כנראה מה שהביא לי חובלים בסוף היום (רציתי מטכל אבל חובלים זה אופציה לשלדג).
התפקיד של הספרינטים זה לשבור אותך פסיכולוגית ולא יותר מזה, זה שאתה לא יוצא עם אלה שנרשמים זה לא אומר כלום, תמיד מסתכלים עליך גם אם אתה אחרון.
בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה ואל תרגיש חרא עם עצמך, יש לי חברים הרבה יותר סוסים משנינו שפרשו ביום הזה כי הם חשבו שכושר לבד יעביר אותם.


מפוצץ בועה... זה לא שלדג... גיבוש המשך של צוללות... כמעט תמיד... ואם אתה עדיין חי בלה לה לנד תתקשר למדור סיירות תשאל איזה גיבוש המשך תוכל לקבל.....
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 10-01-2007, 19:16
  dol4 dol4 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 22.02.06
הודעות: 12
ממש לא מסכים איתכם...
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי Sir EgOz שמתחילה ב "נרשמתי פעם אחת הגעתי שני..."

חשבתי לכתוב את התגובה הזאת כבר קודם אבל לא היה לי כוח אבל עכשיו כשראיתי מה שכתבתם הייתי חייב לכתוב.

אני את היום סיירות שלי עשיתי לפני שבוע בדיוק, 3.1...
כעיקרון התאמנתי ליום הזה אבל לא יותר מידי..., לא הייתי שבועיים וחצי לפניי היום סיירות באימון וחוץ מזה לא עשיתי כלום וגם לפניי זה האימונים שלי לא היו רציניים... אני לא סוס ולא אצן... אני בסה"כ הבנתי שהיכולות שלי לא נמצאות בכוח...
באתי ליום סיירות חולה עם כאב ראש... אבל אמרתי לעצמי: מילא, גם ככה אני עושה שנת שרות ואני יוכל לעשות שוב... ורציתי לגמור עם זה כבר...

בריצת 2000 של הבר אור הגעתי מקום 53 מתוך 55... רציתי לפרוש... אבל עצרתי את עצמי
בספרינטים היינו 13 חברה בקבוצה כשבשלושה הראשונים כשהמפקד אמר שהוא רושם את ה-10 הייתי מקום 11 גם שהוא רשם שישה וגם באלונקה סוציומטרית... לא נרשמתי פעם אחת, לא לקחתי ג'ריקן ולא אלונקה...

בשקים עצרתי פעמיים... עשיתי בערך שתי סיבובים פחות מכולם...

בבור נדפקתי עם את שלא נפתחת... חפרתי הכל בידיים כמעט...

בסוף, נחש מה?
קיבלתי חובלים! מה שרציתי... למה?

כי לא וויתרתי לעצמי, כי לא הגעתי פעם ראשון ופעם אחרון אלא שמרתי על המקום שלי כל הזמן...
כי כשכולם יצאו 5 שניות לפניי הזמן, אני יצאתי בזמן, כשכולם חתכו את האת אני הקפתי אותה...
וכשהמפקד שאל אותי על הבור, עניתי לו שזה למרות האתגר שהיה לי שהאת הייתה דפוקה ולא בגלל...

גם אני צחקתי על האנשים שאומרים: הכל בראש... אמרתי את לאנשים שאמרו את זה שאם הם יגידו את זה עוד פעם אחת הם עוד יתחילו להאמין לשטויות שיוצאות להם מהפה...
בסוף גם אני האמנתי: זה הכל בראש!
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #26  
ישן 10-01-2007, 20:14
  MeGaTal MeGaTal אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 09.11.06
הודעות: 322
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מורעל@@ שמתחילה ב "יום סיירות 10.1.07"

dol אחי אתה הכפיל שלי גם אני הייתי ביום סיירות 3.1

עשיתי 20 שכיבות סמיכה
40 כפיפות בטן
מתוף ה70 עם אני לא טועה שרצו הגעתי 68-67

בספרינטים נשארנו 10 ותמיד הייתי 8 תמיד השניים שהיו 9 ו10 פרשו ואני אמרתי לעצמי כמה שזה הולך להיות קשה אני לא פורש!!!
אולי אני לא מקבל כלום אבל אני לא פורש!!
באלונקה לא הייתי אפילו קרוב לאלונקה ותמיד כשהגעתי לפסגה ראיתי שהאלונקה כבר יצאה אז הייתי צריך בלי לעצור לחזור על הסיבוב...

בשקים עשיתי משהו כמו שלוש מתחת לכולם...

אבל ואבל גדול בבור חפרתי כמו מטורף על אקסטזי לא האמנתי שיש בי כח לעשות משהו חוץ מללכת לישון אבל חפרתי כמו מטורף במחשבה שזה אולי הסיכוי האחרון להגיע לחובלים המטרה שבשמה יצאתי למשימה "יום סיירות" ואחי בהתחלה התשמשתי באת אבל אחרי 3-5 דקות הבנתי שמהאת לא יצא לי כלום וחפרתי בידיים וכולי הייתי מלוכלך כמו טאז שנכנס לביצה
וכולם כזה היו נקיים אבל מה חפרתי את הבור הכי גדול והכי עמוק לדעתי ואפילו המדריך חייך כי הוא ראה שהיה לי קשה בטירוף אבל לא פרשתי!!

ותנחשו מה קיבלתי חובלים אז הקטע של הכל בראש הוא דיי נכון ואני הדוגמא החייה לכך .!!

שיהיה בהצלחה וטיפ קטן " לא משנה מה אתם לא פורשים!!!!!!!!!!"
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #31  
ישן 10-01-2007, 21:53
  Taurdas Taurdas אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.10.06
הודעות: 203
שלח הודעה דרך ICQ אל Taurdas
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מורעל@@ שמתחילה ב "יום סיירות 10.1.07"

חברה יש מצב מישהוא עוזר לי שמבין בעניין? תשמעו לא קיבלתי זימון וידעתי שאני לא מיתכוון לקבל כי ביררתי במדור סיירות לפני זה, אחרי זה בגלל כל מיני סיבות שחשבתי שבגללם אני לא מתאים התחלתי להתכתב עם לשכת גיוס אחרי המכתב ה 4 ששלחתי להם התקשר נציג הלשכה ואמר שהוא יעביר את זה האלה מחוץ ללשכה-אני דיי בטוח שזה היה סתם כדי שאני יפסיק לשלוח מכתבים אז הפסקתי לזמן מה והתחלתי לשלוח למדור סיירות בקשה לחריג אבל שם בכלל אףפעם לא עונים אז אני לא מצליח לברר אם המכתבים הגיעו בכלל, אנשים שמבינים בבקשה ממכם תצרו איתי קשר באיסיקיו או בהודעה אישי שבפורום תנו לי עצות איך לקבל את היום סיירות מכיוון שינואר נגמר והגיוס שלי הוא ביולי ככל הנראה שאני ידחה את הגיוס שלי! וינסה לקבל את היום סיירות שלי יולי. אנשים בבקשה! עזרה!
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #38  
ישן 11-01-2007, 08:49
  avi455 avi455 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 23.05.06
הודעות: 148
בתגובה להודעה מספר 34 שנכתבה על ידי טייגר הנמר שמתחילה ב "10.1 הייתי גם"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי טייגר הנמר
ספרינטים של הסדרי הגעה הייתי בין הראשונים, לאלונקה הגעתי 8 פעמים ופעמיים לגריקנים ועשיתי 10 סיבובים עם השק.
איך לא קיבלתי לפחות חובלים אני עדיין לא מבין. יצאתי מיואש מהחיים אחרי היום סיירות, כאילו כל האימונים שלי הלכו לי לפח. זה היה התחביב שלי בחצי שנה האחרונה- כושר. עכשיו יצא כל החשק, רציתי סיירת מטכ"ל עכשיו אין לי סיכוי לשום סיירת מובחרת. דפקתי לי את הברך מתוך כל האימונים ..סבלתי ובשביל מה ?


צא, צא מהר מהבאסה, זה כולה יום סיירות, יש עוד מיליון ואחת יחידות טובות ומובחרות שניתן להתמיין אליהן.
כל הפלסרים, יחסרים, אגוז, עורב וכו', הצבא לא מתחיל ולא נגמר ביום סיירות..
וגם הגדודים זה מקום טוב לשרת בו, יש הרבה חברה שאני מכיר, בעיקר בני-דודים, ששרתו בגדודים ויצאו מרוצים.
הכי חשוב זה בסוף היום לדעת שנתת הכול, אם התשובה היא כן, אז ואלה ניסת וסיימת, אם התשובה היא לא, זה עוד סיבה להמשיך להתאמן לקראת הגיוס ולהשתפר !!
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #41  
ישן 11-01-2007, 08:56
צלמית המשתמש של jinji
  משתמש זכר jinji jinji אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 25.03.06
הודעות: 1,485
שלח הודעה דרך ICQ אל jinji שלח הודעה דרך MSN אל jinji
אתה לא שם לב שאתה כותב את זה, אתה רק מוכיח את הטענה?!?!
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מורעל@@ שמתחילה ב "יום סיירות 10.1.07"

"2. הכול בראש? לא, בכלל לא. אני התאמנתי הרבה זמן לפני יום הסיירות, ובאתי אליו בכושר שיא (יומיים לפני שברתי את השיא שלי ב-2000), והייתי כולי מלא במשפטי מוטיבציה כמו "הכל בראש, הכאב הוא זמני והגאווה היא לנצח, בסוף זה ישתלם וכו' ", אבל ברגע שאתם על הדיונה אתם שוכחים הכול. פתאום אתם מרוכזים רק בכאב החד שמפלח את הרגל בצעד הבא שאתם עושים, ובקושי הרב להניע את הגוף. זה שובר גם מי שבטוח שיש לו מנטליות חזקה והוא לא יישבר. זה פשוט קורע."


שים לב, אתה התאמנת ובאת בכושר שיא, אבל מה? הכאב הזה שהיה לך בספרינטים שבר אותך..
קוראים לזה "ויתור עצמי". אם באמת היית מאמין שהכל בראש והכאב שהרגשת הוא רגעי והגאווה שאחריו תיהיה לנצח - לא היית פורש, נקודה.

_____________________________________
מחשבות קריאייטיביות - רן פינקלשטיין
http://copies2011.blogspot.com/

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #43  
ישן 11-01-2007, 11:47
  שיקו שיקו אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.06.06
הודעות: 81
אתה טועה בענק!
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מורעל@@ שמתחילה ב "יום סיירות 10.1.07"

הכל בראש,

אני 1.72 ובוא נגיד שאני שוקל לא מעט.
התאמנתי בכושר קרבי וקיבלתי די הרבה מידע וביררתי המון מה הולך להיות ביום סיירות
היה לי יום סיירות אתמול ה-10.1, כמוך!

הייתי בקבוצה מס' 19 והמס' שלי היה 1.
בקיצור התחלנו את היום סיירות לא הייתי טוב בכלל ב-2000 לא יודע למה אבל הרגשתי תשישות כזאת אולי המזג אוויר אולי משו אחר אבל לא משנה בכל מקרה חיכינו המון בדשא ואז התחיל הקטע הפיזי של היום.

הייתי בקבוצה שאולי חצי ממנה סוסים אחד אחד. זה אכן מייאש אבל אפילו פעם אחת לא וויתרתי
היו פעמים שנתתי רבאק עצבני והגעתי 7,8 והיו פעמים שכמה שניסיתי הגעתי 12-13.
היינו 19 בקבוצה כי אחד פרש איך שהתחלנו.

לא נראה לי שהמפקדים רשמו אותי בסדרי הגעה אולי רק פעם אחת אבל לא התייחסתי לזה המטרה שלי הייתה לתת את המקסימום מעצמי ויהי מה!!
עזרתי לחבר'ה שהתכופפו אחרי הספרינטים כי זה לא ממש מומלץ ויישרתי להם תגב קצת
וזה ממש לא היה בקטע של התחנפות אלא רצון טוב כי ישר שולחים לעוד ספרינט והייתי מוכן לזה.
היו קטעים שוברים,
אין מה להגיד
אבל לרגע לא חשבתי לפרוש כי שוב כמה שהרגליים נשברו והגב נשבר ואף פעם לא הצלחתי להגיע לאלונקה ולג'ריקנים לא משנה כמה רציתי , למרות כל זה לא פרשתי.

בשקים לקחתי שק פשוט עצום וזה שבר לי תגב ולמרות זאת עשיתי 14 סיבובים ולא וויתרתי וכל סיבוב הרגשתי שעוד שניה השריר שלי מתפחלץ וכשהייתי חייב להרגיע אותו טיפה עצרתי מתחתי תשריר וחזרתי לסיבובים.

בהפסקות עזרתי והראתי נוכחות ויצרתי קשרים טובים עם שאר החבר'ה וזה כל העניין..
גם נהנתי וגם נתתי מעצמי הכל!! וזהו...זה כל מה שצריך לא יותר!!

עובדה שסיימתי את היום כמו גדול!!
וגם קיבלתי חובלים....

ואתה רק בגלל מחשבות לא חיוביות ולא טובות ויתרת,
אז למען כל אלה שקוראים פה את התגובות...
תהיו חיוביים אל תוותרו אף פעם כי אין לכם מושג למה אתם מסוגלים
וכן.
הכל בראש,
כמובן שיש כאב ברגליים ויש גבול מסויים
אבל אין לכם מושג כמה הגבול הזה רחוק!!!

ואני אומר לכם שעם קבוצה קצת פחות סוסה עוד הייתי מקבל מטכל

יאללה בהצלחה לכולםםםם
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #49  
ישן 11-01-2007, 15:49
  Gil_T Gil_T אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 09.11.06
הודעות: 40
הכל בראש!
בתגובה להודעה מספר 46 שנכתבה על ידי dj marky mark שמתחילה ב "חבר'ה אין דבר כבר "הכל ברארש" הכל שטיות,"

בתגובה לזה שמעלי, אמרת שהוא רץ ריצה קלה, אתה אמור לתת ספרינט הכי טוב שאתה יכול, אם המדריך רואה שאתה לא מתאמץ הוא לא סופר אותך, במקרה זה היה קשוח, אבל אחרים פשוט היו שמים עליו איקס אחד גדול והוא לא היה מקבל כלום

כמו שהרבה פה אמרו אני לא מסכים בכלל עם הגישה של פותח הת'רד!
להישבר אחרי כמה ספרינטים ולהגיד שכולם טועים זה הכי קל, אין לך כוח מנטלי בכלל!
אני רואה שכבר כמה אנשים כתבו פה שאמנם הם לא היו בין המצטיינים בקבוצה שלהם אבל בכל זאת הם קיבלו חובלים כי שם פחות צריך כושר פיזי ויותר כושר מנטלי וזה בדיוק מה שהיה להם.
אם היית מתמודד ונשאר עד הסוף ולא היית מקבל כלום ואז היית יוצא בהצהרות כאלה הייתי מסכים איתך. הדיעה של מי שלא התאמץ ופשוט ויתר אחרי כמה ספרינטים כי לא בא לו יותר לא נחשבת בעיני.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #55  
ישן 11-01-2007, 18:03
  DieHard3 DieHard3 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.01.07
הודעות: 145
אוף נמאס לי כבר שכולם אומרים פה הכל בראש אני תיכף בוכה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מורעל@@ שמתחילה ב "יום סיירות 10.1.07"

כן אני הייתי אתמול ופרשתי בספרינטים, למה? כי הגוף שלי פשוט אכזב אותי כמו שלא תיראתי לעצמי שזה בחיים יכול לקרות.
אני התאמתי ליום סיירות הזה ואפשר להגיד שהייתי בכושר "בינוני" (במרכאות כי כולם אומרים שאפשר להגיע פה עם כושר מינימאלי והרבה כוח רצון לפחות לחובלים), גם פיזית, ומנטלית באופן גבוה מאוד.. ותאמינו לי שקראתי המונים של מאמרים פה וידעתי בדיוק מה מצפה לי, ידעתי כמו כלכם שלא משנה מה קורה לי אני בחיים אבל בחיים לא פורש, קיצר באתי בגישה כמו של רוב המלש"בים פה בפרש שממוינים ליום סיירות באים איתה.
הלך לי נחמד מאוד בבר אור, תוצאות סבבה..
בספריטנים, אחרי 5 ספרינטים בערך, פשוט לא יכלתי לזוז. אני יודע שחלקכם פשוט תגידו לעצמכם עכשיו "נו באמת, הטמבל ויתר ועכשיו הוא בא להתבכיין".. אבל ממש לא. פשוט לא הצלחתי להזיז את הרגליים.. לא הצלחתי לדחוף את החול מתחתיי ולהתקדם.. הרגליים פשוט כאבו לי כל כך שאם מישהו היה מרגיש את מה שהרגשתי הוא היה לוקח את כל הבולשיט שלו על הכל בראש ומכניס את זה עמוק אתם יודעים לאן.
ראיתי שאני בכלל לא יכול לרוץ, והגעתי איזה 3 ספרינטים אחרון עם הפרש של 10 שניות ככה מהשאר. כמובן ש10 שניות מנוחה לחבר'ה שמחכים רק לי זה המון, אז המפקד איך שהגעתי פשוט אמר צא ושוב כולם רצו כמו עדר למעלה בזמן שאני ממש עכשיו סימתי את הספרינט האחרון.
אין לכם איזה הרגשה מסריחה זאת הייתה, הכי גרועה שהייתה לי מעולם, שאני הולך בקושי בגלל שעוד שניה אני מרגיש שהרגליים שלי פשוט נשברות..
ואין שום דבר שאני יכול לעשות נגד זה!! זה לא שאני יכול פתאום בהרף עין להגיד לעצמי בראש: "לא משנה מה יהיה, אני עובר את זה!" כי פשוט אני לא מצליח לזוז.
כמובן שאחרי השלושה ספרינטים האלה המפקד כבר הבין מה נסגר איתי ושלח אותי הביתה, ואני יכול בכלל להתנגד? כלומר במצב שהייתי בו..
מה שאני מנסה להגיד ששורה תחתונה שממש לא הכל בראש, לפעמים מגיעים למצבים שפשוט לא יכולים פיזית לבצע, לא משנה מה תחשבו בראש שלכם.
אשמח לתגובות..

נערך לאחרונה ע"י DieHard3 בתאריך 11-01-2007 בשעה 18:07.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #58  
ישן 11-01-2007, 18:25
  IsraelAtHeart IsraelAtHeart אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.12.06
הודעות: 611
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מורעל@@ שמתחילה ב "יום סיירות 10.1.07"

אחי, אני בידיוק הייתי כמוך, בידיוק בידיוק אותו דבר.
באתי בכושר בינוני+, עם הרבה רעל, וגם במקרה שלי אחרי בערך 10 ספרינטים לא יכולתי לזוז, יותר נכון התמוטטתי על הדיונה באחד הספרינטים והייתי בטוח שאני בדרך החוצה.

אני לא בא בשום צורה לזלזל בך, אבל ההבדל בינינו שאני עליתי למעלה חזרה בהליכה, נתתי לעצמי חצי דקה של עצירה.. בינתיים החבר'ה מהקבוצה עשו ספרינט שאותו פספסתי, ואז אמרתי למדריכים שאני לא פורש ואני ממשיך, למרות שלא יכולתי לזוז.
המחשבה שאני פשוט ישנא את עצמי כל כך הרבה זמן.. ויאכזב כל כך הרבה אנשים סביבי.. היא זו שהשאירה אותי על הדיונות באותו יום.. וקיבלתי שייטת.

אני מבין כמה היה לך קשה.. כי הייתי במצב שלך.. ואני גם כמעט פרשתי כמוך.. ואני לא מאשים אותך בכלל שפרשת כי אני מבין שזה סיוט.. עד עכשיו יש לי סיוטים מה- "צא" של המדריך.. פשוט ככה. אבל אם באמת באמת באמת היית רוצה את זה.. היית ממשיך.. וכאן נכנס הקטע של הראש.
_____________________________________
"המנצח האמיתי הוא זה שמצליח להתגבר על כשלונותיו"


גדס"ר צנחנים, מרץ 08.

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #69  
ישן 11-01-2007, 21:27
  klinsmann18 klinsmann18 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.09.05
הודעות: 27
קודם כל לא נורא, אולי תמצא מקום שיותר מתאים לך בצבא.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מורעל@@ שמתחילה ב "יום סיירות 10.1.07"

דבר שני וחשוב לי לציין: ש"לא הכל בראש" זה משפט שאני מאוד חולק עליו (בלשון המעטה).
"הכל בראש" זאת קלישאה שהוכיחה את עצמה לאורך השנים במסלולים רבים וגיבושים רבים.
אנשים עושים דברים שהם לא מאמינים שהגוף שלהם מסוגל לעשות מכאן שהכל בראש. ברגע שאתה מחליט שאתה עושה משהו- אתה עושה אותו ושום דבר לא יעצור אותך.
זה שאתה אומר שאחד הדברים שהפילו אותך זאת העובדה שלא הכל בראש זה ממש לא נכון.
מה שהפיל אותך זה שאתה לא מספיק חזק בראש, עובדה שפרשת.
אני לא רוצה להתחיל לזרוע לך מלח על הפצעים, בנוסף חבל להכנס לויכוח בו אתה תנסה לספר כמה שאתה חזק בראש ופשוט ויתרת בגלל שראית שאתה לא מספיק מהיר או חזק פיזית. עובדתית יש היום בהרבה יחידות בצהל אנשים שלא הגיעו ראשונים בספרינטים ביום סיירות אבל המדריכים מצאו אצלם את התכונות האחרות שחשובות לסיום מסלול.

בקיצור, לכל אלה מכם שעומדים ללכת לימי סיירות . שיהיה בהצלחה! הכל בראש!
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #70  
ישן 11-01-2007, 22:32
  מורעל@@ מורעל@@ אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 16.10.06
הודעות: 71
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מורעל@@ שמתחילה ב "יום סיירות 10.1.07"

תשמעו, קראתי את ההודעות שלכן, וברור שזה עושה לי צביטה בלב. יש לי את המחשבות האלה של: "למה פרשתי? למה לא התעקשתי עוד קצת?", אבל אני יודע שביום סיירות, ברגעים שקיבלתי את ההחלטה לפרוש ידעתי שאני הולך להעביר את עצמי בגיהנום ושכל החיים אני אצטער על זה, אבל פשוט לא הייתה לי בריה. פשוט לא הייתה.
הראש נתן פקודה לרגל לעשות עוד צעד במעלה הדיונה, אבל הרגל נשארה למטה. היא לא הסכימה לזוז. אני לא מאחל לאף אחד לעבור את ההרגשה הזאת שבעצם אתה לא זה ששולט בגוף שלך. כמה שתגידו לי שאם הייתי רוצה מספיק הייתי מצליח, אני עדיין חושב שלא הייתי מסוגל ליותר. אפילו לא לצעד אחד יותר. ה"הכל בראש" החזיק אותי יפה מאוד כעשרים דקות, אבל אז הוא התמוטט ולא נשארה לי ברירה אלא לחתום ויתור.
ב"מאמר" שכתבתי בראש ה"שרשור" זה נראה כאילו ההחלטה לפרוש התקבלה בצורה מיידית וברגע אחד שרציתי להפסיק בו את הכאב, אבל זה ממש לא ככה. הייתי צלול מאוד ברגע שפרשתי וידעתי היטב מה ההשלכות של זה. כשהמפקד שאל אותי אם אני פורש, חשבתי מספר שניות ובראש מורכן עניתי שכן. הייתי מאוד שלם עם עצמי באותו רגע, למרות שידעתי שבעתיד אני אשאל את עצמי למה עשיתי את הצעד הזה. אבל במבט קצת יותר עמוק, אני לא מתחרט על זה. לא הייתי מסוגל לעשות שום דבר אחר.

אני מעריך מאוד את כל מי שסיים את היום הזה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #72  
ישן 11-01-2007, 23:06
  איתי סביר איתי סביר אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 16.10.05
הודעות: 204
אוקיי חבר'ה,
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מורעל@@ שמתחילה ב "יום סיירות 10.1.07"

יום סיירות הוא יום קשה מאוד, אבל אל תהפכו אותו ליום דרמטי כזה, שאנשים יוצאים ממנו בלי רגליים או בלי אוויר בריאות או משהו....
תמיד יש את האנשים שקשה להם- כאלה שבאו בלי כושר, כאלה שבאו עם, אבל קיבלו סטירה בפרצוץ על ההתחלה כי חשבו שיהיה יותר קל, כאלה שבאו "בשביל לראות איך זה" סתם כדי לראות אם הם מתאימים.
שורה תחתונה- לכולם קשה, חוץ מלמטורפים שמתאמנים כל הזמן או שיש להם כושר טבעי יוצא מהכלל.
השאלה האמתית היא האם אתה רוצה.
ביום סיירות היה לי קשה. יש לי כושר טבעי די בסדר, אני יכול לא להתאמן הרבה זמן ועדיין לא להפסיד מהכושר שלי, ובאתי אחרי תקופה ארוכה בלי אימונים ולא היה לי קל.
כמו-כן אני 1.71 ושוקל 54 אז היה לי קשה בשקים ובאלונקה, תאמינו לי.
אבל הייתה לי מחשבה דומה למה שנאמר פה ע"י מישהו- מה יגידו החבר'ה, מה יחשבו עליי, אני ממש רוצה את זה. תכל'ס- בראש הייתי מקובע, וזה מה שעזר לי.
הייתי ראשון שני בספרינטים, תמיד לקחתי אלונקה, הייתי ראשון בשקים(והמשקל שלי הוא קצת בעייתי כאן....), בור היה לי ממש טוב- הכל בגלל המחשבות הללו.
תאמינו לי שאחרי שאתה חוזר ומספר שקיבלת משהו זה תמיד נותן הרגשה טובה, במיוחד אם זה מה שביקשת.....
אם אתם באמת רוצים- בואו עם קיבעון בראש, תיכנסו לזה ותעברו את זה כמו גדולים.
דוגמא מהצוות שלי: היה לנו אחד שמן כזה שתמיד הגיע אחרון בספרינטים, ראיתי אותו באלונקה פעם או פעמיים, ובשקים הוא היה באמצע כזה, אבל הוא הביא וואחד בור, לפנים!.
הייתי בטוח שהוא לא יקבל כלום כי הוא נראה כזה מוותר, אבל הוא המשיך עד הסוף וסיים וקיבל חובלים.
_____________________________________
"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #73  
ישן 12-01-2007, 10:32
  Defiant Defiant אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.01.07
הודעות: 145
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מורעל@@ שמתחילה ב "יום סיירות 10.1.07"

גם אני כמוך בספרינטים הייתי אאוט ונשארתי תקוע לפעמים באמצע אבל עדיין לא ויתרתי לעצמי, הייתי חזק מנטלית למרות שהייתי חלש פיסית וסיימתי את היום עם חובלים. המפקד מסתכל גם על האחרונים אפילו שהוא רושם את הראשונים, הוא רואה למי קשה יותר ולמי קשה פחות והוא מעריך את אלה שקשה להם ועדיין לא מוותרים לעצמם.

אז אולי אתה לא רוצה להודות אבל ההכנה המנטלית שלך לא הייתה נכונה.

דרך אגב תסתכל על העתיד שלך טיפה ותיקח את היום הזה כמוטיבציה לעתיד להצליח ולא לוותר לעצמך.
יש הרבה מקומות קרביים בצבא, לא חייבים דווקא סיירות, יש גיבוש צנחנים שאם אכן תרצה אותו אני בטוח שתזכור מה היה לך ביום סיירות והפעם תגיד לעצמך "כבר פרשתי פעם אחת, הפעם אני עובר ואני אוכיח לעצמי שאני כן חזק", אני בטוח שתצליח להוכיח לעצמך ובסוף תצא מרוצה, כי אין הרגשה יותר טובה מההרגשה האישית שהתגברת על עצמך והצלחת כנגד כל הסיכויים. הרגשה שאני הרגשתי אתמול לאחר יום הסיירות.

נערך לאחרונה ע"י Defiant בתאריך 12-01-2007 בשעה 10:37.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #74  
ישן 12-01-2007, 17:09
  IMH89 IMH89 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.01.07
הודעות: 26
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מורעל@@ שמתחילה ב "יום סיירות 10.1.07"

היה לנו פה דיון לא מזמן על מורעלים ועל כמה אפשרויות שירות שונות יש לנו לבחור בצבא, והנה כל פעם מחדש אני פוגש את התבוסתניות החוזרת הזו ..

דבר ראשון, אם היית בא בכושר שיא אז הכח רצון שלך כנראה לא היה נבדק באותה צורה שהוא נבדק כשאתה פחות בכושר . אתה צריך להבין שאלו רק קצה הקרחון בכל מה שהסיירות עושות, ואלו ישעברו בזכות כוח רצון - יצליחו לפתח כושר, אבל אלו שרק הכושר הציל אותם .. תהיה להם דרך הרבה יותר קשה לפי דעתי .

בכל מבצע שהסיירות האלו עושות מה אתה חושב שלא כואב להם ? באימונים היומיים למרחקים גדולים עם יותר משק חול הגב נראה לך שקל להם ?? בדיוק בגלל זה בודקים את הכוח רצון - כדי לראות אם יש סיבה להשקיע בך בדי שתוכל לייעל את התכונות האלו בנוסף לכושר שהצבא יקנה לך .

אני אישית יודע שכיף מאד להגיד הכל בראש, ולכן בכל ריצה שאני יוצא אליה, וכל מרחק חדש או זמן חדש שאני מנסה להגיע- אני אנסה לדחוף את הגבול קצת יותר . למה ? בכדי שהכאב שהראש שלך צריך לווסת לא יבוא בשוק . אבל בנוסף לכך - אני יודע , ומזכיר לעצמי כל הזמן שהיום הזה הוא לא יום הדין . יש הרבה מקומות שאני יהיה גאה לשרת בצבא בהם .. היחידות השונות בצה"ל פועלות הרבה ועושות הרבה יותר מהסיירות . ישנם הרבה מאד חיילים שנותנים הכל מעצמם בצה"ל ולכן השביזות הזאת מיום סיירות לפי דעתי יכולה אף להראות כמבזה ליחידות הללו .. שוב אני לא שאסור להיות מבואסים - אבל פרופורציות אנשים!

אז לסיכום, זה שלא עברת לא אומר שכל העבודה שלך ירדה לטמיון - מה גם שכושר בחיים לא צריך לבוא אך ורק כי יש צבא, ואל תשכח שזוהי רק ההתחלה

ד'א - כל הדיוני יום סיירות האלו באמת נותנים לי מלא ראבק להמשיך לעבוד ^^ (אז אל תפסיקו P
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 14:44

הדף נוצר ב 0.15 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר