הרב אורי שרקי
האם למדינה זאת התפללנו?
בודאי, למדינה זו יחלנו, ממש כמו שהיא לפנינו. זה ממש מרתק לראות כיצד כל מה שציפינו לו הולך ומתגשם עד הפרט האחרון לעינינו ממש. המשימות המוטלות על הגאולה רבות הינן, ומורכבות. לכן אין פלא בכך שעל מנת להגשים את כולן נדרש תהליך ארוך שבו יתרחשו משברים רבים. כבר הודיעונו חז"ל שאכן קשים יהיו ימי הגאולה, עד כדי כך שמהם היו שביקשו לא לחיות בתקופתנו, ואמרו: ייתי ולא אחמיניה (=יבוא ולא אראנו).
יש לעם ישראל שלש זהויות: יעקב, ישראל וישורון, המבטאות שלשה אידיאלים: הקודש (הדת), האומה (הלאומיות), והאדם (כלל-אנושיות). לכל מגזר או מפלגה, רגישות מיוחדת לאחד משלשת אלה, כך שלפעמים הוא רואה בו חזות הכל. כדי להוציא לפועל את כל האידיאלים שלנו, יש צורך בתקופות שונות שבהן ערך אחד עולה על האחרים, וגם זמנים של התמזגות הערכים. כיצד?
בתש"ח הוחלפה הזהות הדתית (יעקב) בזהות הלאומית (ישראל), בעקבות תהליך ארוך של חילוניות שחכמינו כינוהו בשם "חוצפא דעקבות משיחא". במלחמת ששת הימים, התמזגו היסוד הדתי והלאומי ליצירה חדשה: גוש אמונים (יעקב-ישראל). הרגישים ליסוד הכלל-אנושי, פועלים מאז בתגובת נגד פוסט-ציונית המתנגדת ללאומיות ולדת כאחד בשם ערכים כלל-אנושיים. משבר זה מכונה בשפה המשלית של חז"ל בשם "הריגת משיח בן יוסף". יש להבין זאת על פי העיקרון ש"קליפה קודמת לפרי" שפירושו הוא שכשרעיון חיובי מופיע בעולם, הוא מקבל תחילה את צורתו השלילית. הצורה המתוקנת היא ההבנה שלמפעל של שיבת ציון יש יעוד אוניברסאלי (ישורון), כך שטובת האנושות, והערבים בכלל, היא המדריכה אותנו לדרוש את שלטוננו והתיישבותנו בכל מלוא רוחב ארצנו, ולא קנאות לאומנית צרה, הראויה רק לאומות העולם. העימות העכשווי הוא יהיה הגורם להופעת הכרה זו, מה שלא יהיו תוצאותיו. העיקר הוא שהדיאלוג בין יעקב-ישראל לבין ישורון התחיל.
תקופתנו מתוארת יפה בירמיהו פרק ל':
"הנה ימים באים נאם ה' ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה, אמר ה'". זה התקיים בתש"ח. "והשיבותים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירשוה". זה התקיים בתשכ"ז. אחרי הפסוקים האלה היינו מצפים שיהיה עוד יותר טוב, והנה להפתעתנו: "כי כה אמר ה' קול חרדה שמענו, פחד ואין שלום". לאמור שבאה חרדה (טרור בלע"ז), אחרי שמישהו הבטיח במרמה שלום. "שאלו נא וראו אם יולד זכר, מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה, ונהפכו כל פנים לירקון". פסוק זה פורש בגמרא בסנהדרין (צח,ב) כמתייחס לזמן שבו יכריע הקב "ה בין ישראל לעם אחר בדבר הבעלות על הארץ. (עי' רש"י שם ד" ה רהיט). ממש זמננו! ממשיך הכתוב: "הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו, ועת צרה היא ליעקב". אך דוקא אז מובטח לנו: "וממנה יוושע...ואתה אל תירא יעקב עבדי ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד".
ראשי
צ'אט
14-01-2007, 11:17
מצב כלאיים
