 |
15-01-2007, 16:24
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.02.06
הודעות: 3,210
|
|
|
זה הדבר היחיד שיש לך?
בתגובה להודעה מספר 27 שנכתבה על ידי מצפון שמתחילה ב "אז אתה לא מסוגל אפילו לנסות ולענות לשאלה שלי, היא סותרת את כל עקרונותיך"
חשבתי שתביא לי הוכחות כדי להפריך נבואות שהתנבאו לנו מתנאים קדושים, עזוב לא שווה להתייחס, חשבתי תנסה לשכנע אותי שאני טועה...
ד"א
מענין שאתה שואל את המשפט הזה מהתורה: "נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים" ומשתמש בו לצורך, ועוד בהחסרת מילים...
חכמים שהם שוטים וקטנים
אז מהיכן צצה האימרה המקובלת בדבר הנבואה? אולי מכאן:
(בבא בתרא, יב/ב) א"ר יוחנן, מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות.
זה שאצלנו מצטטים חלקית, כבר התרגלנו; התינוקות לא בעסק – שיהיה. אבל מישהו יכול לספר לנו על מקרה שהלכו אל שוטה לבקש שיפתור בעיה? אז למה בדיוק מתכוון ר' יוחנן?
בהמשך הגמרא שם מובאים שני סיפורים, מהם עולה כי אמירה אקראית של שוטה או תינוק(ת), עשויה להיות משמעותית מאד. אבל כאמור, מדובר באמירה אקראית. אף אחד לא הולך לשאול שוטה או תינוק מה צופן לו העתיד. גם ר' יוחנן לא.
המהרש"א מסביר שאין מחלוקת בין ר' יוחנן לבין ר' אבדימי החיפאי; ר' יוחנן רק מסביר את דברי ר' אבדימי, שאמנם הנבואה ניתנה לחכמים, אבל בתנאי שבעיני עצמם הם בכלל לא חכמים; שבעיני עצמם הם שוטים או קטנים (מאחרים).
אגב, כאשר אומרים מיום שחרב בית המקדש, לאיזה מהם מתכוונים, הראשון או השני? השכל הישר אומר שמדברים על הראשון; הרי בבית שני לא היתה נבואה. אבל בין בית ראשון לבית שני היו נביאים והם אפילו מופיעים בתנ"ך, אז מה בדיוק הכוונה באמירה הזאת?
בהלכות יסודי התורה מקדיש הרמב"ם ארבעה פרקים (ז' – י') לנושא הנבואה. וראה זה פלא, הוא אינו מציין ולו פעם אחת שיש איזושהי הגבלה היסטורית על הנבואה. באיגרת תימן הוא אף מספר שהיה 'אצלנו אדם שצפה כי בעוד שלושה ימים ירד גשם אדום; י?ר?ד גשם מעורב באבק אדום, והוחזק אצלנו זה האיש נביא בודאי' (ציטוט מן הזיכרון).
באותה איגרת הוא גם מביא מסורת שקיבל מאבותיו כי בשנה פלונית (ד-תתקע"ו למי שמתעניין) תחזור הנבואה לישראל. ולכאורה זה לא כל כך מתיישב עם זיהוי נביא בעירו של הרמב"ם, כך וכך שנים לפני שנת ד-תתקע"ו. אלא שכאשר לומדים את דבריו בהלכות יסודי התורה, מבינים שמדובר במדרגות שונות של נבואה. המדרגה של נביאי התנ"ך אכן נסתלקה למעלה גבוהה יותר, אבל המדרגות הנמוכות יותר נשארו עמנו.
(רמב"ם, יסודי התורה ז',) א מיסודי הדת, לידע שהאל מנבא את בני האדם; ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד.
(שם, שם, ב') הנביאים, מעלות מעלות הן: כמו שיש בחכמה חכם גדול מחברו, כך בנבואה נביא גדול מנביא.
(שם, שם, ז') הנביא, אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד, להרחיב ליבו ולהוסיף דעתו, עד שיידע מה שלא היה יודע, מאותן הדברים הגדולים. ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ, או לאנשי עיר או ממלכה, לבונן אותם ולהודיעם מה יעשו, או למנוע אותם ממעשים הרעים שבידיהם.
אם הדברים הם כפי שהצענו, מדוע אומרים שאין נבואה בדורנו ועוד מדביקים תווית של שוטה למי שמאמין בנביא? ובכן, רבים מאמינים ברבנים למיניהם ואף מוצאים צידוקים, כמקובל במקומותינו, לכל מעידה שלהם. עם זה אין בעיה כי כל אחד בוחר לעצמו את הרב שלו וזה בסדר. אבל נביא – פה אין בחירה.
בפסוק שציטטנו לעיל, התורה מצווה א?ל?יו, ת??ש??מ?עו?ן. בלי תנאים ובלי זכות בחירה. לא כל כך רוצים לשמוע לו, אז לא מודים שהוא נביא. חיים קלים. מה גם שלעתים קרובות דברי הנביא לא כל כך תואמים לדברי הרב. איך זה קורה? נו טוב, הנביא לא מקבל משכורת מהמדינה. מן הסתם הוא יאבד את כוחו הנבואי אם יקבל. הוא כפוף אך ורק לה' יתברך וזה לא מתיישב עם כפיפות למדינה שכופרת בו.
מדברינו עולה מסקנה קצת מפתיעה; זה כבר מאות שנים מאז חזרה הנבואה לישראל, ועדיין ממשיכים לדבוק בשטות של 'נבואה ניתנה לשוטים'. כאשר הניתוק שלנו מן המציאות הוא ברמה כזאת, מה הפלא שהכאוס אצלנו ובעולם הולך ומתגבר?
התהליך הוא כזה: תפקידו של הנביא הוא לקרוא אותנו לסדר; אנחנו לא נענים לו כי לא מודים שהוא נביא, אז במקום סדר מקבלים תהו ובהו.
נו טוב, גם לפני בריאת העולם היה תהו ובהו ומזה נוצר עולם נפלא. כעת, על סף הגאולה האמיתית והשלמה, שוב שורר תהו ובהו; אפשר רק לשער איזה עולם נפלא מצפה לנו בעתיד הקרוב. בידינו לזרז את התהליך. אפשר להגיע לכך מיד ממש.
_____________________________________
-פעם היה מעט מידע ובאיכות, היום יש המון מידע ובשיטחיות.
נערך לאחרונה ע"י kkr3 בתאריך 15-01-2007 בשעה 16:51.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
