24-01-2007, 12:02
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.10.02
הודעות: 6,484
|
|
|
רמב"ם: הלכות גניבה פרק ט
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי winter_forever שמתחילה ב "תזורז חקיקה שתעניק חסינות למי שיורה בפורץ"
הלכות גניבה פרק ט
ז הבא במחתרת, בין ביום בין בלילה--אין לו דמים: אלא אם הרגו בעל הבית או שאר האדם, פטורין. ורשות יש לכול להורגו בין בחול בין בשבת, בכל מיתה שיכולין להמיתו--שנאמר "אין לו, דמים" (שמות כב,א).
ח ואחד הבא במחתרת, או גנב שנמצא בתוך גגו של אדם, או בתוך חצרו, או בתוך קרפפו--בין ביום בין בלילה. ולמה נאמר "במחתרת" (שמות כב,א), לפי שדרך רוב הגנבים לבוא במחתרת בלילה.
ט ומפני מה התירה תורה דמו של גנב, אף על פי שבא על עסקי ממון: לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית בפניו ומנעו, יהרגנו; ונמצא זה הנכנס לבית חברו לגנוב כרודף אחר חברו להורגו, ולפיכך ייהרג--בין שהיה גדול בין שהיה קטן, בין זכר בין נקבה.
י היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו, ולא בא אלא על עסקי ממון--אסור להורגו; ואם הרגו, הרי זה הורג נפש: שנאמר "אם זרחה השמש עליו" (שמות כב,ב)--אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עימך, אל תהרגהו. לפיכך אב הבא במחתרת על בנו--אינו נהרג, שוודאי שאינו הורגו; אבל הבן הבא על אביו, נהרג.
יא וכן הגנב שגנב ויצא, או שלא גנב ומצאו יוצא מן המחתרת--הואיל ופנה עורף ואינו רודף, יש לו דמים. וכן אם הקיפוהו עדים או בני אדם--אף על פי שעדיין הוא ברשות זה שבא עליו, אינו נהרג. ואין צריך לומר אם בא לבית דין, שאינו נהרג.
יב וכן הבא במחתרת לתוך גינתו, או לתוך שדהו, או לתוך הדיר והסהר--יש לו דמים: שחזקתו שבא על הממון בלבד, לפי שאין רוב הבעלים מצויים במקומות אלו.
יג כל גנב שיש לו דמים--אם נפל עליו גל בשבת, מפקחים עליו. ואם שיבר כלים בביאתו, חייב בתשלומין; אבל מי שאין לו דמים ששיבר כלים בביאתו, פטור כמו שביארנו.
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
).
מצב כלאיים
