"לוליטה" וחיות אחרות, או: הלו כולם, מה שלומכם?
בעיות אינטרנט בעיות זמן ובעיות אחרות העלימו אותי קצת מהמפה בשבועות האחרונים. לא רק מפה, דווקא, אלא בכלל מהעולם. באופן מוזר, דווקא במסגרת ההיעלמות מהעולם, נכנסתי למצב רוח מהורהר קצת, ועכשיו, כשאני פה, תאלצו לחלוק אותו איתי קצת.
כשהייתי בארץ קניתי לי את הספר "לוליטה". בטפשותי, קניתי את התרגום העברי (לא ברור לי עד עכשיו למה. בד"כ אני קונה ספרים כאלו בשפת המקור, אם אני יכולה), ואת הטעות הבנתי רק כשסיימתי לקרוא אותו והבנתי כמה גדולה עד מטורפת היא החשיבות של השפה בספר הזה.
שלא להטעות, הספר מתורגם מעולה, באמת שכן, אבל דווקא התרגום המעולה גורם לי לרצות עוד יותר לקרוא את המקור. בתור פיצוי, קראתי אותו שוב מיד כשסיימתי.
בקיצור, "לוליטה". איזה ספר, רבאק. הוא נכנס לך לנשמה ומחטט שם בכל הצדדים האפלים שאפילו אתה לא מעז לגלות לעצמך שיש לך. אני יודעת שהספר הוא בשביל זה, אני יודעת שמה שהוא אומר ואיך שהוא נכתב, האנושיות וה - "מוכרות", אולי? - של הומברט מיועדים לגרום לך להזדהות עם הומברט. והקטע הוא, שאפילו שאתה יודע שאין סיכוי שתעשה משהו כזה, שזה נורא הדבר הזה שהוא עושה, שזה עושה לך בחילה, שזה מזעזע, עדיין, בגלל שהוא כל כך מובן ופתוח ופרוש לפניך, אתה מוצא את עצמך מבין אותו. לא רוצה, לא מסכים, אבל נאלץ להבין, לגמרי בניגוד לרצונך ואפילו באופן שכואב, לראות איזו "נורמליות" לא נורמלית באיש הזה.
מאז קרו כמה דברים מוזרים. ביום שסיימתי את הספר הקרינו בטלויזה את הסרט "לוליטה". לא יכולתי לראות אותו אבל, כי הוא לא היה נכון. הם השתמשו בו בילדה בת 17 או 18 בתור לוליטה, וזה היה לגמרי לא נכון, ולגמרי הרס את כל הרעיון בשבילי. אתם מבינים, כל הקטע עם לוליטה זה לא שהיא צעירה, זה כמה שהיא צעירה להחריד. היא בת 12-13, וההבדל הוא עצום, ולמרות שאני מבינה את הרצון של קובריק, הבמאי, לחסוך מהקהל את הזעזוע הזה ו"לעדן" אותו קצת, הזעזוע הזה הוא ליבו של הספר, הנורמליות של החוסר נורמליות המוחלט.
זה המשיך מאז. מצאתי פתאום את לוליטה באיזה 4-5 ספרים אחרים שקראתי מאז, וזה לא שעד היום פשוט לא שמתי לב, זה לא. פשוט פתאום היא מופיעה לי בכל מקום. אני יודעת שזה דבר שקורה, אבל. שמשהו שאתה חושב עליו פתאום נמצא בכל מקום. כבר קרו לי דברים כאלו.
איכשהו, "ההופעה על הבמה" של הצד האפל של האדם איכשהו משתלבת לי בהלך הרוח הנוכחי, במחשבות הנוכחיות שלי, ויכול להיות שזו הסיבה שאני חושבת עליו, על הספר, לא מעט. מתקשרים לי אליו עוד כל מיני דברים, חלקם לגמרי הפוכים, חלקם דווקא מציגים את העליונות המדהימה של האופי האנושי, אבל על זה אני אכתוב קצת בהזדמנות אחרת, הזמן שלי לכתוב עכשיו מסתיים וצריך לחזור לעבודה וליום-יום. אבל אם למישהו בא לחשוב על זה קצת, כדאי לקרוא את "לוליטה", אם כי תחת אזהרה: אתם עלולים למצוא את עצמכם קצת חוששים מעצמכם אחר כך...
_____________________________________
|