שטח צבאי מוקדש השבוע לאל"מ אמיר ברעם שנלחם בעוז בשכם, מחנך את חייליו על הרובה והסכין, ומפיק לקחים אפילו מסצנות הקרבות בסרט "בלק אוק דאון"אמיר בוחבוט
2/2/2007 10:05
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
מוחמד פארה איידיד היה המנהיג האכזר של המליציות האזרחיות בסומליה בתחילת שנות ה-90. איידיד שלט על עיר הבירה מוגדישו, השתלט על משלוחי המזון של האו"ם והפך אותן לנשק נגד האזרחים הרבים שסבלו מרעב. החיילים האמריקנים שנשלחו לעשות סדר לא ממש עשו את העבודה. הקרבות, המוצלחים יותר והמוצלחים פחות, מתוארים בסרט "בלק אוק דאון". את לקחי הסרט הזה למד היטב אל"מ אמיר ברעם, מי שמופקד על בירת הטרור שכם. "ברגע שיצא ממני פיגוע אני רואה בזה כישלון", הוא חוזר ואומר לפקודיו.
ב-1992 שלחה ארה"ב למעלה מ-20,000 חיילי מארינס לסומליה שהחזירו את הסדר לרחובות ואפשרו אספקת אוכל סדירה לבני העם הסומאלי. אחרי שנה, באפריל 1993, איידיד יצא ממקום המסתור עם אנשיו והכריז מלחמה על האו"ם. בשלב הראשון הוא רצח 42 אנשי או"ם. חיילי ארה"ב שנותרו בעיר היו המטרה הבאה. בתחילת אוגוסט של אותה השנה נשלח כוח דלתא, יחידת העילית של הצבא האמריקני, לחסלו.
שלושה שבועות עברו, המשימה הסתבכה ואיידיד נלחם בכוח ובחוכמה באמריקנים. מרגע זה מתאר הסרט עטור השבחים "בלק הוק דאון" את הטעויות וההצלחות של החטיבה המעופפת 106 בצבא האמריקני עד להשגת המטרה.
מאז ההתנגשויות בסומליה עברו כמעט כ-15 שנה. קצין בולט בצה"ל צפה בסרט עשרות פעמים, הפיק ממנו את מרב הלקחים והטמיע אותם בקרב חייליו בלחימה מול הטרור הפלשתיני. מפקד חטיבת השומרון לא נח על זרי דפנה, לא יוצא לאפטרים ובולם את הטרור המתוחכם ביותר שמאיים לצאת מדי שבוע מהעיר שכם שהפכה לבירת הטרור.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
אלוף משנה אמיר ברעם, מפקד החטיבה המחרבית שומרון. צילום: דו"צ
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
למפקד הזה קוראים אל"מ אמיר ברעם. באמצע חודש אוגוסט 2006 הוא נכנס לתפקידו כמח"ט השומרון וקיבל על עצמו את האחריות לאחד ממוקדי הטרור הקשים ביותר מולם נלחם צה"ל בשנים האחרונות.
ההסתכלות המבצעית שלו היא חטיבתית ולא אוגדתית. מבחינתו, אם יצא הפיגוע מגזרתו הוא נכשל, למרות שיש ערים פלשתיניות שעוטפות את גזרתו וחיילי צה"ל עדיין יכולים לעצור את המפגע לפני שייכנס לישראל. לשם כך הוא מפעיל את מרב הסנסורים שלו בתוך קן הצרעות שנקרא שכם. הוא מפעיל מעגל התקפי ופעולות בתוך העיר כדי לאסוף מודיעין קבוע ורציף. מעגל ההגנה שלו כולל את הצירים והיישובים הצמודים לשכם.
את תפיסת ההפעלה שלו הוא גיבש כשהיה מפקד גדוד 890 בחטיבת הצנחנים שפעל בערים שכם וטול-כרם. לפקודיו הוא הגדיר זאת בפשטות, ללא שימוש במילים מפוצצות: "הונאה טקטית שלא תלויה במודיעין. לגרות את האויב, להונות אותו, שייחשף, ואז לפגוע בו. להביא את אנשיך למגע איתו".
הוא ניתח את הסרט מבחינה מקצועית ופקודיו מספרים שהתמונה שמציתה לו את הדמיון בעת הצפייה בסרט היא הילד הקטן, "המודיע", שפותח את הטלפון כשהמסוקים יוצאים משטחי הכינוס. ברקע נשמע רעש המסוקים. הוא רץ ומביא את המכשיר הסלולרי לאדם הנכון שיעביר את ההודעה לחברי המיליציה של איידיד ויבהיר להם שהאמריקנים באים.
השוק שוב מתארגן לפשיטה אמריקנית. "זה מראה עד כמה חשובה פעולה חשאית בשטח כינוס, כי גם בשכם יש תצפיתנים, בדיוק כמו בסרט", הוא אומר לחייליו.
מיליציות חמושות בסומליה. מפיק לקחים מפעילותם המתוארת בסרט
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
שכם היא עיר עומק. משחר ההיסטוריה ישבו על דרך ההר כעיר צומת. ההסתעפות מובילה אליה מהים והוואדי של העיר מוביל לשפלה. אפשר לצאת ממנה לבצע פיגועים בחיפה, בנתניה, בתל-אביב, בירושלים ובבקעה. שכם מכילה את כל המרכיבים כדי להוות קרקע פוריה לטרור. אוניברסיטת א-נג'ח הגדולה שבשטחים היא אחד מכאבי הראש של אל"מ ברעם. בא-נג'ח לומדים חשמל, אלקטרוניקה, והנדסה שאוטומטית הופכים למעבדה אחת גדולה עבור יצרני חגורות נפץ ומטענים.
בשכם יש ארבעה מחנות פליטים: אסכר החדש, אסכר ישן, בלאטה ועין בת עילמה. מחנות פליטים שמהווים את התחתית של החברה הפלשתינית ומצוקתם הופכת אותם, אחרי "שטיפת מוח", למחבלים מתאבדים. כל לוחם בחטיבת השומרון יודע לומר ש"במחנות הפליטים יש יותר מתאבדים מחגורות נפץ". מצד שני, שכם היא עיר מודרנית ויש בה 11 בנקים ומתבצעת בה פעילות עסקית ענפה. הקסבה בעיר היא המעבדה הלאומית הפלשתינית לייצור חומרי נפץ.
המרכיב הגיאוגרפי של העיר הופך למרכזי מאוד בתהליך הטרור. הצפיפות בעיר גבוהה, הקסבה עמוקה ומתחת לפני השטח מייצרים אמצעי לחימה, חומרי נפץ ועוברים התמחות בחגורות נפץ. אל"מ ברעם הציב את הכתרים והמחסומים כמשקל נגד לטרור שמאיים להתפוצץ כל יום בפרצופם של אזרחי ישראל.
הצפיפות נותנת אפשרויות מסתור רבות לפעילי הטרור. צילום: רובי קסטרו
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
שכם מכותרת ללא הפסקה מאז מבצע "חומת מגן", אבל בראייתו של מפקד חטמ"ר שומרון "מחסומים זה דבר רע". מבחינתו, המגע לא עושה טוב לחיילים. בטח לא כשמדובר במגע עם אוכלוסייה אזרחית, במגע עם ילדים, נשים וזקנים. "אבל באותה מידה הוא גם לא אוהב טרור. השאלה היא את מה הוא אוהב פחות או יותר", מספרים חייליו.
אף אחד לא קוסם בגזרה הזו. הם לא מצליחים לסכל הכל וכל הצלחה דורשת מאמץ ויצירתיות אדירה מול הטרוריסטים החמקמקים שפועלים במידור גבוה מאוד ובתאים קטנים מאוד. כל שבוע המחסומים הללו תופסים אמל"ח וציוד לבניית אמל"ח, אבל פס הייצור הפלשתיני ממשיך לנוע.
"יש שיטתיות, אין נוסחת פלא", הוא אמר למפקדים חדשים שהגיעו לגזרתו. "זה נתון בכל העת להערכת מצב. המטרה היא לשמור על רמה מינימלית של הטרור. לא נכון לפעול כל הזמן באופן רחב היקף. זה תלוי זמן, התרעות, כוח, היקפים, ושיטה". מה שמסביר את היקף הפעילות בעיר הוא ממוצע המעצרים בשכם, שנאמד מדי שבוע על 30 פלשתינים.
"לא אוהב מחסומים, אבל גם לא אוהב טרור". צילום: אי-פי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
המסר המרכזי שלו מאז היה מג"ד, ובטח כמח"ט, היא לא לראות שום דבר זולת כלי הרובה והסכין. "זו הפריזמה. כך חינכתי את חיילי להיות התקפיים", הוא אומר כמעט בכל הרצאה. אבל עם זאת הוא יודע שכדי להדגיש את הצלחותיו הוא צריך לדאוג לתושבים הפלשתינים שלא יאכלו אחד את השני בסכסוכי חמולות, ולסייע להם באספקת מים וחשמל, ומעבר בצירים.
פאדי עא-לטיף קאפישה, בן 29, עמד בראש הזרוע הצבאית של התנזים בשכם. פאדי היה מופעל באופן ישיר על ידי החיזבאללה ועמד מאחורי עשרות פיגועי ירי ומטענים כנגד כוחות צה"ל בשכם וגלגל גם פיגועי התאבדות.
קאפישה הוא דוגמא אחת מתוך עשרות ההצלחות של חטיבת השומרון. פעולות הגירוי והתגובה של ברעם פותחו והיום ברור לו היטב כי הפיתוחים בנושא זה כבר מזמן עברו את הגודל שלו. דבריו של ברעם אחרי חיסולו של קאפישה על ידי לוחי גדוד חרוב מסייעים בהבנה לדמותו של אחד המח"טים הכי טרודים בצה"ל.
"כמובן שאנו שבעי רצון מהפעילות, אך אנו לא רוקדים וחוגגים בעקבותיה. ככתוב, 'בנפול אויבך אל תשמח ובהיכשלו אל יגל לבך'".
ראשי
צ'אט
02-02-2007, 09:48
מצב כלאיים
