בהמשך לפינתו "הפינות האפלות בנפשו של האדם הממוצע" שהחל באשכול על לוליטה, אני רוצה להעלות עניין שכבר מטריד אותי כמה ימים:

לפני יומיים הצלחתי לסיים את הצפיה בסרט "הוסטל". למי שלא מכיר ולא ראה: שני תרמילאים אמריקאים וחברם האיסלנדי קורעים את אירופה בטיול מועדונים-סמים-זיונים הרגיל, עד לפגישה באמסטרדם עם בחור צ'כי ששולח אותם לעיירה שכוחת אל בצ'כיה שבה נמצא ההוסטל (אכסניה) האולטימטיבי שבו הסמים יותר חזקים והבחורות יותר פראיות מבכל מקום אחר. השלישיה מגיעה לעיר ולהוסטל ומכאן מתחיל להתגלגל מסע זוועות רצחני שבסופו (זהירות - ספוילר) מתברר שההוסטל הוא מגנט המושך תיירים, שהופכים קורבנות לכל מופרע חולני שרוצה לפצוע לענות ולהרוג בכל צורה שהיא ועם כל כלי הבא ליד.

אני מוכרח להתוודות ולאמר שאני אדם עם קיבה מברזל, שיכול לראות כמעט כל מחזה (ואני מדבר על דברים רעים) - אתרים כמו OGRISH לא מעניינים אותי, אבל אני מניח שאין לי בעיה לצפות במה שמתפרסם שם. ויחד עם זאת, הסרט הנ"ל - שנחשב סרט קולנוע סטנדרטי לקהל הרחב - הצליח להביא אותי אל הסף שבוא כמעט ואמרתי "די, זה כבר ממש מוגזם!".

השאלה שמטרידה אותי ואשמח לקבל מכם דיעות היא - מהו גבול האכזריות והרוע שניתן להגדיר כסביר? ברור שלכל אחד מאיתנו סף גירוי שונה, אך הסרט הזה לטעמי הוא די מוגזם ומעניין אותי מה הוא הגבול לראייתכם.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

היתרון העיקרי לרוב בני התמותה בלראות אותו בסינמה סיטי היה בטפל בר שנמצא ליד. אני מניח שמכירת האלכוהול עלתה בתקופת הקרנת הסרט בגלל שאנשים נזקקו לכמות אלכוהול גדולה לאחר הסרט.

שמועות ששמעתי מאנשים (מקור שני) היו על אנשים שהקיאו בולם הקולנוע במהלך ההקרנה. אצלנו רק כמות די גדולה של אנשים עזבו באמצע (או בקטע שהסרט הפך מפורנוגרפי לסנאף).

בכל מקרה, צריך לצאת הוסטל 2. אתה בא?

מבחינתי אין גבול כל עוד יש סיפור טוב מאחורי הסרט

אז סתם שאלה כדי לדעת האם זה הסרט ?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

זו התעללות בסרט

It's Never Lupus

It's Never Lupus

אני מעדיף שלא לחשוב על גבול ההתאכזרות שלי.
בעיקרון, אין לי בעיה לראות סרטי מלחמה שם נהרגים הרבה אנשים, כיוון שבהגדרה של חיילים מדובר באנשים שתפקידם להגן על המולדת בצורה כוחנית.

האכזריות מתחילה בהרג והתעללות בחסרי-אונים.
הסצינה בסרט "בלתי-שביר" שדיברתי עליה באשכול "לוליטה" באמת היתה יותר מדי בשבילי באופן אישי.
כמו-כן, סצינות נוספות מהסרט "ריקוויאם לחלום" וכו'.

בברכה, מתן.
www.MatanNarkiss.com

היכה את אשתו - וטיגן את האפרוח שגידלה





תל-אביבי בן 23 נעצר בחשד שתקף את אשתו, הטיח ברצפה את האפרוחים שגידלה ואיים עליה שסופה יהיה כשלהם. את אחד האפרוחים אף טיגן והתכונן לאכול אבי כהן פורסם: 04.02.07, 12:18
תושב תל אביב חשוד שהיכה את אשתו בת ה-19, וכדי להוסיף לכאבה - הרג באכזריות את האפרוחים אותם גידלה. בית-משפט השלום בתל-אביב האריך היום (א') את מעצרו בארבעה ימים.



בשבת בבוקר התקשרה האישה אל המשטרה ודיווחה כי בעלה תקף אותה באגרופים ובסטירות ולאחר מכן היכה אותה במגב וגרם לחבלות בכל גופה.





החשוד - יריחו סטרנס, בן 23 - נעצר אתמול והיום הובא לבית משפט השלום בתל-אביב. נציג המשטרה, רס"ר משה פייסטרו, סיפר בבית המשפט כי על פי עדותה של המתלוננת היכה אותה סטרנס לפני ארבעה ימים ולאחר מכן לקח את האפרוח אותו היא מגדלת והטיח אותו ברצפה. לאחר שמת האפרוח טיגן אותו על מחבת ורגע לפני שהתכונן לאכול אותו חטפה אשתו את הגוויה והשליכה אותה מהחלון.





בשבת, כאמור, חזר סטרנס לתקוף את הצעירה וגם הפעם לקח את האפרוח השני, הטיח אותו בפראות ברצפה ולאחר מכן מעך אותו עם סכין קומנדו שהיה ברשותו.

המתלוננת סיפרה כי איים עליה שינהג בה כפי שעשה לאפרוחים אם תדווח עליו למשטרה. כאשר החלה לצעוק אחז בידה, איים עליה בסכין, משך אותה בכוח אל תוך חדר האמבטיה ושטף את גופה במים קרים כשהיא לבושה בבגדיה. היא הצליחה להימלט מהדירה כאשר החשוד רץ אחריה עם סכין ביד ומאיים שירצח אותה. כאשר הגיעו השוטרים למקום, איים גם עליהם ובהמשך אף ניסה להתאבד בתא המעצר.





היום, בדיון בבית המשפט, אמר סטרנס כי מעולם לא הרים יד על אשתו וכי היחידים שהרביצו אלו השוטרים שבאו לעצור אותו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3360643,00.html

.

זה איכשהו מתחלק לשניים - יש את האלימות הפיסית הבוטה, שיכולה מבחינתי להיות מזעזעת כמעט בלי גבול, כל עוד היא בלי קונטקסט עלילתי מסויים. ואז בא הסוג השני, שאותו קשה יותר להגדיר, שהוא איזו... הממ... "אלימות נפשית", אולי? יכול לא לקרות שם הרבה מבחינה פיסית, ובכל זאת, זה יכול להיות הרבה יותר גרוע מכל אלימות-של-ממש שתוצג על המסך. עם הסוג הזה הרבה יותר קשה לי.

עם ובלי קשר, סרטים ואלימות, זכרון ילדות: אני בת 3 או 4, הבייביסיטר רואה סרט אימה. אין לי שום מושג איזה הוא, אבל באופן כללי אני זוכרת את העלילה ככה - מחסן ענק (אולי מפעל?), בתוכו הגיבור והגיבורה, נלחמים בכל הרעים, שהם אנשים שמתו וחזרו לחיים, כשתמיד הם מתו בכל מיני מיתות גרוטסקיות ונשארו עליהם סימנים, כמו אישה שמורידה את שרשרת הפנינים ומגלה את ה"צלקת" של כריתת הראש שלה. הם כולם מסומנים - יש להם מין ספירלה צרובה על כף היד. איכשהו - כל אלו לא מפחידים אותי. הגיבורים מחסלים את כולם, ויוצאים עטורי ניצחון מהמפעל, עולים לאוטו ונוסעים לתוך השקיעה (או לתוך הלילה? לא זוכרת. לילה, אני חושבת), והשומר של המפעל מנופף להם לשלום מאחוריהם. וכמובן שיש לו ספירלה על כף היד. וזה, התמונה הזו, השומר מנופף להם לשלום, התמונה הזו הייתה הסיוט-לפני-שנרדמת שלי במשך שנים. כל לילה הייתי צריכה להמציא סוף טוב לסיפור לפני שיכולתי להרדם.

יש קשר? אולי, לא יודעת. אולי זה שמה שהפחיד אותי בסרט ההוא זה לא המתים והמצולקים וכל האלו, אלא חוסר הסיום? האימה שעוד מחכה? הבלתי ידוע? לא יודעת. אולי.