הפקודה ירדה בקשר למ"פ. זהו נכנסים. אחרי 4 שעות של המתנה בחוץ בכרם שלום. סוף סוף נכנסים לעזה.
מגיע קצין מהפלוגה ואומר לי : "יאללה דובי, תתחיל תנועה". הערתי את כ'. עולים על ציוד המיגון שלנו, שהיה מוכן בכל רגע להקפצה. מחברים את הקסדה, מדליקים את ה"עדי" ויאללה יוצאים לדרך.
חושך מצרים.עזבו אותם שגבול מצרים נמצא בדיוק מרחק יריקה מאיתנו.
אני הייתי הכלי השני בתור אצלנו. הראשון היה מפעיל וותיק (נגד בכיר) עם גשש. לטובת גילוי מטענים בעת פתיחת הציר. זאת הפעם הראשונה מזה כמה שנים שנכנסים כל כך הרבה כוחות במכה אחת.
חוצים את הגדר ההפרדה לך עזה. ההרגשה ? אותה הרגשה. אותו אוויר שבעזה זה אותו אוויר בישראל. אין משהו מיוחד. מלבד שדה הקרב. אנחנו שמובילים כוח של שיריון וחי"ר על גבי זחלים. פותחים ראשונים. לפנינו טס צמד קוברות בגובה נמוך, לטובת פתיחת שטח "וירי לנקודות חשודות".
רק הירי מהקוברה מפחיד. עם כל ההכשרה שלי בקורסים מבהל"ץ זה לא דומה לבהל"ץ. עובדים נכון ונקי ומגיבים מהר. הטנקים שמאבטחים אותנו, מצטרפים לחגיגה. ירי מנוע לעבר נקודות חשדות. אך אם גם לי היה צריח על הD9 הייתי גם יורה "לעבר נקודות חשדות". עם זמן פתיחת הציר, השחר עולה.
אנחנו מגיעים לשדה תעופה "דהנייה". יותר נכון נשאר רק מגדל הפיקוח של השדה. כל השאר נהרס מפעמים קודומות. בעיקר בהפצצות של ח"א.
במגדל חיכו לנו מח"ט גולני יחד עם צלפי הפלס"ר. כאשר אבטחו את איזור השדה.
בעצירה הראשונה,שואל אותי המג"ד 13. "תגיד דובי 2, ראית את ה 2RPG שעפו לכיוון שלך בזמן פתיחת הציר?" ואני בתשובה של "צעיר" "וואלה לא ראיתי". והמג"ד "אז רק שתכיר". "תודה" החזרתי לו.
הפסקה ראשונה, סוף סוף יהיה אפשר לעצום את העיניים לכמה דקות לטובת מנוחה. מ5 דקות הפך לשעת שינה. אני וכ' המפעיל - נוחרים. החבר'ה של גולני עולים מולינו בקשר, אין תשובה. עד שאחד מהם זרק עלינו פחית שימורים התעוררתי ועניתי להם בקשר. ממשיך בעבודה. זה היה מסר. אין בעיה הולכים לעשות מגננים לאכזריות של הפלוגה. אחרי שעה וחצי של עבודה. נוצר לו מגנן איכותי "לתפארת מדינת ישראל" החבר'ה של גולני מנצלים את השהייה בתוך המגנן, לטובת לנשום אוויר ויציאה ל"צרכים אישים".
מ"פ גולני עולה בקשר ומציין כי יש טנק שנתקע ויש לחלצו. אין בעיה, סוף סוף "חילוץ ראשון". הטנק שהתיישב על חומת גדר, עם הזחלים באוויר. סוג של מומחיות בשריון. תוך 2 דקות והשריונים שמחים " שהם יצאו לחופשי".
כל הזמן ברקע יש התראות על ירי של צלפי חמאס וירי נ"ט במרחב. כלים שהיו יותר צפונית ממני, הרגישו את זעמו של הנ"ט ולצוותים שלום.
מצאנו בית ליד המגדל פיקוח. שהיה חמ"ל כל העת. את הבית מיגנו על ידי סוללות 5 מטר לגובה ועם חנייה לכל הרק"מים שהיו איתנו. יצאנו להפסקה. לטובתינו מנות קרב עם הרבה "עין גדי" ועוגיות אישיות של שוקולד צ'פס והמצרך הכי יקר בעזה- קוקה קולה קרה. כ' שאזלו לו הסיגריות, בכה שהוא רוצה לעשן אחרי האוכל. חשבנו חשבנו ועלינו בקשר לטובת "מכרז" כמה סגריות לטובת חצי בקבוק קולה קרה (עוד עם גזים). מה שנקרא, הראש היהודי עובד גם בשעת הקרב. עובד ועוד איך עובד. חצי בקבוק קולה סידר לו חצי קופסת מרלבורו אדום מאחד הגולנצ'קים.
המ"פ משחרר אותנו למנוחה, כי תיהיה פעילות בלילה. ואנחנו בשלנו -נוחרים עם מזגן על קירור. מכל הכלים שהיו בעזה רק לדחפורים יש מזגן על קירור או חימום (ב 4 מהירות) כאשר שאר הגולנצ'קים "נצלים" בווילה בגלל החום העזתי. אנחנו העדפנו לנוח בכלי, כי הוא ביתנו.
השמש שוקעת, סימן שיום העבודה החל. כרגיל עולים בקשר מולינו, אך אנחנו עדין ישנים עד שזורקים קופסאת לוף על השמשה. מתחילים בתנועה. D9, אכזרית וטנק. "פטרול אלים" ככך נקרא הטיול שלנו. במטרה לגרות חוליות נ"ט או מחבלים. מצד שני בשבילנו , זה כמו "טיול בפארק". ולהוריד כל מה שנמצא בדרך.
אחרי כ 3 שעות של "טיול" ונזק לאיזור השדה תעופה. אנחנו חוזרים למתחם הווילה למחר. מחר הינו צריכים לצאת החוצה להתרענן ובעיקר לתדלק את הכלים.
חזרנו לפינה שלנו. והלכנו לישון בכלי, יש איזה כמה שעות למנוחה. אך לא. היציאה היא עכשיו, כדי שנחזור עם הזריחה. יוצאים החוצה כשעה וחצי משך היציאה. בחוץ מחכה לנו "מלא מחדש",דלק,מזון שתייה אפסנאות, בגדים חדשים ועוד...
אנחנו מסתדרים בטור כניסה כבר, צמד D9 בחוד ומאחורינו טנקים ואכזריות. מפקד הכוח צורח על נהג המתדלקת שיתדלק קודם את ה D9. דבר ראשון.
בזמן המנוחה אני פוגש את הסמ"פ. שואל איך היה? ואני בשלי "כמו איבוד הבתולים", "בהתחלה מפחיד, לא יודעים מה לעשות. עד שנכנסים ואז כבר מסתדרים בפנים". הצלחתי לעלות חיוך על פניו של אדם שלא ישן כבר 3 לילות. יחד עם החיוך גם קיבלתי "צ'פחה" וחיבוק דוב, שאומר "טוב שאתה פה". ד' הסמ"פ החליף את הצוות הראשון ואת המפעיל שלי, אני ציינתי שאני מעדיף להכנס שוב ואחר כך לצאת הביתה. אין בעיה, נשארתי אופטימי.
לד' המפעיל החדש שלי, הסברתי שאין מה לחשוש, יהיה בסדר ושמח. זאת ההגדרה שלנו לעבודה שלנו.
הלכתי לישון וגם ד'. בבוקר נכנסתי שוב, החבר'ה שם סיפרו לנו כי הגיעה חולייה של 3 מחבלים לאיזור חניית הD9 וצלפי הפלס"ר הצליחו להוריד אותם. בחיפוש על הגופות, התגלו 3 קלאצ'ים רימוני יד וחגורת נפץ.
מזל שלא הינו באותו לילה בחנייה, אלא שיצאנו החוצה לטובת ריענון.
בפעם הראשונה שלי יצא לי לראות כוח צבאי עובד בתיאום, כוחות הנדסה,שיריון חי"ר וח"א.
אתם בטח שואלים מה המסקנה הפעולה הראשונה ?
אז היא פשוטה. תמיד טוב שיהיה לכם בקבוק קוקה בכלי. לפעמים הוא שווה יותר מזהב. וקחו את החיים בפרופורציה ובגישה חיובית.
לאחר שבוע עם הפלוגה של גדוד 13, היה כייף להכיר אנשים חדשים. לצערי דרכינו נפרדו בכך שאני לא יצאתי בסוף בשבת אלה הלכתי לפעולה עם כוחות גבעתי במרכז הרצועה, להרוס את מחסום קרני. החבר'ה מגולני עלו לצפון הרצועה. ובפעולה הראשונה שלהם בשטח, איבדו חייל. סמ"ר יהודה באסל.
לפעמים יש את התחושה שהמעגל החברים שלך הולך וקטן בגלל הפעילויות והמבצעים. רובם חוזרים וחלקם לא. ואז עולה לראש המחשבה... שיום אחד ה"מעגל" יסגר. ואז תיהיה אתה שלא תחזור. פעם הראשונה שמתחילים לחשוב גם על זה.
ראשי
צ'אט
11-11-2007, 18:43
כתוב טוב מאוד, 
מצב כלאיים
