|
08-02-2007, 14:12
|
|
|
חבר מתאריך: 01.07.05
הודעות: 2,408
|
|
לגזור ולשמור- אמנון אברמוביץ' על מכבי חיפה.
http://www.one.co.il/cat/articles/P...id=87530&cid=33
אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו. אוהד כדורגל ניכר בתודתו ובכפיות טובתו. קחו, לדוגמא, את אוהדי מכבי חיפה. אלה שמקללים את המועדון, יורקים על שחקנים ומשליכים חפצים על המאמן.
מאז תחילת המאה, משנת אלפיים עד היום, לקחה מכבי חיפה את כל האליפויות כולן, למעט אחת. על שתי אליפויות היה חתום אברהם גרנט. את שלוש האחרונות הביא רוני לוי. בתולדות הכדורגל הישראלי מעט מאמנים, אם בכלל, בני גילו של רוני לוי, אוחזים בשלוש אליפויות רצופות.
חיפה לא סתם לקחה אליפויות - אלא בגדול, במובהק, בלי טובות וללא עזרה מגורם חיצוני, כמו בית"ר ירושלים באדיבות הפועל בית-שאן, למשל. זכרו את האליפות שהחלה באחד-עשר נצחונות רציפים. אל תשכחו כל-כך מהר את ההישגים באירופה, בהדרכת יצחק שום, הנצחונות המוחצים בשלב הבתים על אולימפיאקוס ועל מנצ'סטר-יונייטד. זה לא היה מזמן כל-כך, רק לפני שנים אחדות.
במונחים בינלאומיים, גם בעונה הנוכחית אין מה להתבייש, לא בתיקו עם ליברפול ובטח לא בנצחון על אוקזר. מכבי חיפה נתונה כעת במשבר. הטבלה לא משקרת. יחס השערים מדבר אמת. חיפה ספגה את מספר השערים הרב ביותר מכל קבוצות הליגה. יותר מהפועל פתח-תקווה, הכח רמת-גן ומכבי הרצליה. גם ההתקפה לא משהו. חיפה כבשה מעט מדי שערים. מ.ס. אשדוד כבשה יותר. הפועל כפר-סבא כבשה יותר.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.one.co.il/images/d/gg116680.jpg]
אוהדי חיפה. זיכרון קצר?
אוהד כדורגל אמיתי, הגון, לא רק שאיננו מקלל שחקנים ותוקף פיזית את המאמן – הוא יודע גם לא להיות חזיר. לא לשאוף לבלוע את הכל כל הזמן. לא לזלול תארים בלא שובע. להשאיר משהו גם לאחרים.
על מכבי חיפה, כמו על כל ארגון, חל חוק טבע הידוע כחוק עייפות החומר. הקבוצה נשחקה, שחקנים עייפו, אחרים התבגרו. שני שחקני ההגנה הטובים בארץ, אלון חרזי ואדורם קייסי, כבר לא ילדים. שחקנים מרכזיים ומשמעותיים כידוע עזבו. לא היה טעם לנסות להשאיר את עידן טל, כי מי שחפץ לממש את עצמו בעולם הגדול, ועוד לקראת שלהי הקריירה, כסף לא יעצור אותו, בוודאי לא ייצור אצלו מוטיבציה לשחק בארץ. באשר לאריק בנאדו – עיין ערך: חרזי וקייסי. נדמה לי שהאבדה העיקרית הוא מיכאל זנדברג, שעליו צריך היה להילחם יותר. זנדברג לא פחות טוב מיניב קטן. דרך אגב, אני לא הייתי משחרר את ג'יזרמו ישראלביץ', שהוא היום אחד הקשרים היעילים והתכליתיים בארץ.
גם הרכש, כפי שהתברר בדיעבד, לא צלח במיוחד ולא קלע - אנדרסון, מסודי, סואן, מליקסון. אבל דומני שגם עם רכש אחר, מדוייק וקולע יותר, המצב לא היה שונה בהרבה, כי גוף, כל גוף, זקוק למנוחה לאחר מאמץ אינטנסיבי. כל ארגון זקוק להתרגעות, בין הצלחות שהיו לאלה שעוד יהיו.
__________________________________________________ __________
אי אפשר לסכם זאת יותר טוב. כל מילה סלע.
_____________________________________
הירוק בכל זאת עולה
|
|