מוטי לזר אוסף סכינים וחרבות מכל העולם



מוטי לזר אוסף כלי נשק אתניים מכל העולם, ובביתו יש כבר 250 חרבות, סכינים ועוד כלי משחית אותם אסף במו ידיו מכל רחבי העולם. האספנים - כתבה שנייה בסדרה
מישל דור


מקור


בדירתו הצנועה של מוטי לזר התגלה אדם צנוע עוד יותר, שהציג בפני אוסף מאוד מעניין ומרשים של כלי נשק אתניים. " מה שמייחד את כלי הנשק הללו", הוא אומר, "זה שהם משרתים אנשים בכל העולם בשבטים שונים, וברוב המקרים הם התפתחות של כלי עבודה פשוט שהפך בגלל הצורך הקיומי לכלי הרג".

לזר אינו מקבל את הנשקים בשירות "פד אקספרס". כל כלי הגיע ממקום המקור שלו: "אני מטייל בחורים הכי נידחים שיש בעולם - מדרום אמריקה, דרך אירופה, אסיה, ודרום מזרח אסיה, ולמעשה אין פעם שאני לא רואה מישהו מקומי מסתובב עם כלי נשק זה או אחר קשור לגבו או באמתחתו כפי שמקובל במקום. כאן מתחיל תהליך שאני עוצר אותו, ולמרות שאין שום אפשרות של שיחה, אני מצליח בשפת הידיים לרכוש ממנו את נשקו. הקנייה לרוב נעשית במחיר סמלי, כיוון שלכסף אין שום משמעות באותם מקומות".


אוסף שחובק את העולם כולו (צילום: עילי קמחי)


מוטי כלל לא מתעניין בשווי הפריטים שלו. בין עשרות הספרים המתגוללים בכל פינה העוסקים בתחום, ניתן לראות עד כמה מעניין אותו הנושא. האמת שגם אני "נדבקתי" כשמוטי מציג לי סכין עתיקה שנועדה להתנקשות והיא "מוסלקת" בעזרת חיבור לכתף כשמעליה לובשים גלימה.

בבית משפחת לזר יש יותר מ-250 סכינים וכלי נשק, ומה שמעניין ביותר הם ההסברים שמעניקים לכל כלי וכלי את הרקע שלו. כך, למשל, לזר מצביע על הקיר ומציג עשרה נשקים מוזרים למראה, ודי דומים: "מישל, תראה כמה העולם קטן", הוא אומר לי. "כל השורה הזו הם מחטבים (משורש 'חטוב'). מה שמרתק הוא שאלו כלים עתיקים ביותר המשלבים בתוכם מבנה של גרזן ו"משטה". האיכרים השתמשו בהם בתחילה לחטיבת עצים וגדיעת ענפים, ועם השנים שינו את ייעודם והפכו את אותם הכלים לכלי נשק לכל דבר".

"מעניין", עניתי, "אבל מה הקשר לכך שהעולם הוא קטן?"

"אההה", מתענג מוטי: "למרות שכל עשרת הכלים שאתה רואה כאן כמעט זהים לחלוטין, כל אחד הגיע מפינה אחרת בגלובוס: הראשון מוויאטנם, השני מדרום צרפת, והבאים אחריו מגיעים מאיטליה, ישראל, טורקיה ואפילו מסין – וכאן אני מגיע למה שהכי מעניין אותי באוסף שלי: העובדה שהצורך יצר את המחבטים הללו, ממש כמו את כל שאר הנשקים שאספתי. הסיפור תמיד יהיה דומה: בתקופה נתונה בכל העולם כולו היה את אותו הצורך: ואז כלי העבודה הופך לנשק. אני גאה שעתה על הקיר המחבטים התאגדו מולי כך שניתן להבין עד כמה אנו דומים האחד לשני ללא כל קשר למקום מוצאנו."


עוד לא הספקתי להפנים את המידע ולדמיין את הכלים הללו בידי איכרים לפני מאות שנים, ולזר מבהיל אותי כשהוא שולף סכין ענקית ומפחידה. התרשמתי מאוד מהחריצים העמוקים לאורך הלהב, וברוב בורותי שאלתי אם אלו אותם חריצים לניקוז הדם בעת נעיצת הלהב. "אוי נמאס לי מהשאלה הזו", הוא נוזף בי. "החריצים נועדו לחשל את הלהב ודם ייצא עימם או בלעדיהם, אז אולי הגיע הזמן להפריך את המיתוס הזה".

כל כלי הנשק, ללא יוצא מן הכלל, חדים כתער, ולזר כבר הפסיק לספור כמה פעמים הוא נפצע מהם. מה שכן מעניין הוא סיפורי העברת הכלים בנמלי התעופה: "מזל שיש לי תעודה מיוחדת של מחזיק כלי נשק קרים. אתה צריך לראות את ההתרוצצויות בשדות התעופה כשאני מגיע. אחד המקרים המדהימים היה בגרמניה, שם התחוללה מהומת אלוהים מהסיבה שהיה באמתחתי "דקר" שזו סכין בעלת שני להבים- והגרמנים בשדה יצאו מדעתם כשלא מצאו בכל הספרות את הסעיף הספציפי המתייחס לכלי. בסוף עברתי בשלום עם כל הכלים אבל אלו באמת חוויות מסמרות שיער מה שעובר עלי בנמלי התעופה"


"מי שמתלהבת פחות מכל הסיפור זו אשתי", צוחק לזר, ומראה לי מסמר מיותם על אחד הקירות: "האוסף החל להתפשט בכל הדירה והיא אמרה "לא עוד". אז עכשיו אני שובר את הראש מה לעשות..."

מוטי ישמח להחליף חוויות עם אספנים נוספים גם בתחום כלי נשק אתניים, אולרים (לא תאמינו איזה אוסף יש לו), ואפילו תערים. אז אם יש לכם עניין בנושא תרגישו חופשי לשלוח לו מייל la.moti@gmail.com

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

איש סימפטי ונחמד מאוד אשר יצא לי לא פעם לפגוש בערבי העמותה (עמותת אספני הנשק הקר בארץ) ואף להאזין להרצאה/מצגת שהוא העביר פעם (למרות שאנחנו לא הכרנו באופן אישי עד כה).

לפי מה שראיתי ברשותו אוסף נאה בהחלט .

בעניין המקום בבית - נראה שאנחנו חולקים את אותה הבעייה.... יש לי לא מעט פריטים ששוכבים עצובים במגירה מחוסר מקום בויטרינה...


עצוב.

רועי - תודה על הכתבה.