חיי הלא פשוטים מתחילים מתחילת הנערות, מסתיימים היום - וממשיכים הלאה.

אני הבן הקטן במשפחה, נאנסתי בילדותי, והמצב המשפחתי לא קל בכלל.
הוריי נמצאים במשברים וריבים כל היום. אחותי חולה במחלה הקשה ביותר הנפשית (סכיזופרנית) ואחי נמצא בצבא.

שעליתי לתיכון, החבר'ה שלי התפרקו - והייתי הרבה פעמים בבית, אמא הייתה שם כדי לתת לי חיים לא פשוטים. אז הייתי הולך לבה"ס - משעמום וחוזר.

יום אחד המחנכת שלי עשתה איתי שיחה ואז נגשה ליועצת וספרה לה הכל. מאז הייתי מטופל אצלה, ולאח"כ התחילו לי תיקים (שיעולים שהיו נראים כאילו אני חולה שפעת) לאחר שנבדקתי בכל הבדיקות. הייתי מטופל אצל פסיכאטרית (היועצת הגישה בקשה - מה שהיה אסור לה לעשות ללא רשות הוריי) ואז התחלתי טיפול תרופתי שלא עזר.

לאחר כשנה (גיל 13.5 בערך) עברתי את הבר מצווה בצורה הקשה ביותר, לצד חבריי שאני מוזן בכדורים ועם תיקים, סחרחורות וכו'.

חשוב להדגיש כי חבריי תמיד ניסו ליזום איתי קשר - אבל אני מטראומות שעברתי לא הסתכלתי לכיוון. שראיתי שבתיכון הכל עובר לסיגריות, דקירות ושטויות כאלו של נערים - וויתרתי.

כשלא נוצלו כל האמצעים הגישה הפסכיאטרית שלי בקשה לצו אשפוז (קודם כל הייתי שבוע במחלה לנוער בפסכיטריה) והמצב מפה רק מחמיר. הוריי לא הסכימו לדבר ולכן קצינת סעד הגישה בקשה לבהמ"ש.

משם (גיל 15 בערך) שאני אהיה בפנימיה. במהלך גיל ה- 14 לחיי הייתי נמצא ב"הפוך על הפוך" של על"ם ושם קיבלתי את הטיפול שאליו הייתי זקוק - לדבר. הם חזקו אותי והפסקתי לקחת תרופות, התחלתי להתייצב ועליתי לאט לאט.

שפסכיאטרית אחרת בדקה אותי היא ראתה שההמלצות של הפסכיאטרית שלי לא נכונות והמליצה רק שאצא מהבית בגלל המצב, ואז השופט הגיע לסמקנה שאני צריך לצאת מהבית - ויצאתי אל פנימיה.

כרגע אני נמצא בפנימיה, לומד כרגיל והכל טוב יפה, הפסקתי לקחת כדורים ממזמן, המצב התייצב, לקחתי את עצמי בידיים (יש אומרים שאני בר מזל שלא הדרדרתי לסמים בגלל המצב שנקלעתי אליו).

הבעיה מתחילה בימי שישי שאין לי מה לעשות. למחשב אין לי חשק להיות בו כל היום (וגם את זה אני לא עושה - סתם יוצא לבני דודים, מסתובב וכו'). אני רוצה איכשהו לצאת עם החבר'ה הישנים אחרי שלמדתי כמה דברים לחיים (איך לא להגרר, מתי כן ומתי לא - כל זה למדתי בהפוך).

בא לי לצאת עם החבר'ה - ואין לי איך. אני לא חלק מהם, הוקפצתי שנה ואני נמצא בפנימיה. אני מתנדב במס' מקומות שעושים לי סיפוק רב.

יצרתי קשר עם החבר'ה הישנים לפני כחודש - אך התמונה נראתה רעה במיוחד: כל החברים התחילו לעשן והשתנו, הם התפרקו והם לא מגובשים.

השאלה שאני שואל היא..
איך אני מנצל את עצמי בתור נער ונהנה מהנערות שלי?
התבגרתי המון דרך הפוך והתחלתי להתנדב במקומות שהם צרכו ממני את ההתבגרות הזאתי.
עם זאת אני חושב שעדיין אני צריך את החבר'ה, החברה והכל.

איך אני מוצא את האנשים להיות איתם?..
איך מחדשים קשרים/ יוצרים קשרים עם אחרים? (עם הילדים בפנימיה אני בקשר מעולה..אבל לבית?..).

חשוב להדגיש כמה דברים:
- המצב היום מאיר פנים. כלומר "הכל מאחוריי". להפך, אני שמח שעברתי כי אני היום אדם שאוהב את עצמו ומעריך אותו.
- המצב בבית עדיין לא התשנה, אבל אני למדתי להתמודד איתו. תמיד בחרתי להתמודד עם כל דבר ולא לברוח - מן מוטו שתמיד היה לי.

תודה.

בשביל מה אתה רוצה לחדש קשרים עם החבר'ה מהשכונה (נקרא להם ככה) כשאתה רושם שאתה לא מרוצה ממה שקורה איתם היום?
אתה לא צריך לעשות הפרדה בין בית לבין פנימיה
אם אתה בקשרים טובים עם החברים מהפנימיה אז תנסה להפגש איתם גם בסופי השבוע שאתה בבית (לפחות אלו שגרים קרוב)

אני רוצה לחדש קשרים עם החבר'ה כדי לצאת. לא הייתי מרוצה כי ידעתי שאני נגרר לכל דבר.

תאר לך מצב דומה: אתה עולה לחטיבה ופתאום סובב אותך כל העולם, עם המצב המשפחתי שלי לעולם לא הייתי יודע איך להתמודד עם הלחץ הזה.

הכל נפל עליי בצורה קשה מאוד ולכן רציתי להתנתק מהכל.

החבר'ה בפנימיה עם החבר'ה שלהם (כלומר, כל הזמן מספרים שהם עם החבר'ה בבית - עושים חיים). זה לא שאני לא רוצה, אבל זה פשוט לא יוצא ככה.

כלומר זה לא שאני לא יוצא מהבית בשישי-שבת, זה שפשוט אני רוצה קשר עם חבר'ה אחרים. ומה אחרי הפנימייה?

איך יוצרים קשר, ניחא - נעזוב את החבברה שלי מהשכונה או מהפנימיה, בכלל?

כדי ליצור קשרים עם אנשים חדשים אתה צריך מה שנקרא "להתחכך" איתם ולהיות במגע רציף ואפילו גם את זה לא חייב...
בדרך כלל אחרי שאתה מסיים תיכון אתה לרוב הפעמים מתחיל חיים חדשים שבהם אתה מכיר אנשים שונים וחדשים ממה שהכרת...את זה אתה כבר תפגוש בצבא..בעבודה וכל מיני מצבים בהם אתה תיתקל באנשים שילוו אותך למשך זמן..
אני לא חושב שאתה צריך להתבאס מהמצב עכשיו , אז נכון - עברה עליה תקופה ארוכה ממש ממש קשה שהבם לא היית רגיל ליזום קשרים חדשים וכו'...
אז המצב השתנה לטובה והנה יש לך הזדמנויות לפתוח חלונות חדשים ולהתחיל מחדש הכול , אני מציע שתכיר לך מישהי שתיהיה איתך ותדע לפנק אותך..
אני לא חושב שאתה צריך לחזור לאותם חבר'ה שהיו לך בזמנים הקשים כי הם רק ידרדרו אותך בחזרה , ואפילו שאם אתה חושב שאתה מספיק חזק...אז לא !! אתה לא . נקודה.
המצב עכשיו שונה אז תכיר לך אנשים חדשים שיוכלו לקדם אותך ותאמין לי שזו לא בעיה כבר ,
אם אתה שואל איך עושים את זה (את הפעולה עצמה..) אז יש לי כמה דברים שעולים לראש אבל אני צריך לארגן אותם יותר טוב ואני יגיב בהמשך..בא נשמע מה יש לאחרים להציע

אני מחזק את כל הדברים שאמרת


Ekl , אני הבנתי ממה שכתבת שאלה לא ילד מעשן ואתה לא אוהב את זה אני חושב שבאמת תנסה להתנתק מהישנים ו"תתחכך" יותר בחדשים תסתובב איתם יותר תדבר איתם יותר . ואמרת שאתה מתנדב במס' מקומות בטח גם שם יש לך חברים


אני עכשיו לומד בכיתה ז' בכיתה ו' החברים שלי ניסו להיות יותר "מאגניבים" וניסו לעשות דברים רעים ולא הצליח להם הם נהיו חראות ,אז כשעליתי לחטיבה מצאתי חברים יותר טובים מבית ספר אחר. אולי המצבים אצלנו שונים אבל הם טיפה דומים , תנסה להכיר את האנשים שאתה קבוע באותה סביבה איתם.

שלום.
עברת תהליך קשה וארוך שלא רבים מבינים.
העובדה כי עברת את התהליך הזה כמעט לבד, בהעדר תמיכה משפחתית או חברתית (מלבד כמובן, העבודה הברוכה של עמותת על"מ) - רק מעידה על הקושי והדרך הבאמת מופלאה אל המקום אליו הגעת.

אחרים שאמרו כי ניתן בקלות להידרדר למקומות אפלים צדקו בהחלט.
הילכת על חבל דק בתקופה הזו.. שבה הכוח הפנימי העצום שבך הופיע. אותו כוח המתגלה גם עם כתיבת ההודעה הזו כאן בפורום.

נדרש אומץ רב לקבל החלטות עצמאיות אלה ולהמשיך הלאה.
אין ספק גם כי התבגרת בתקופה הזו והגעת למסקנות כה נכונות - ההתמודדות עם המצב טובה מכל בריחה ממנו.

יחד עם זאת, אל התהליך הזה שהוא כה חיובי, מתלווה תחושה של מעין "ילד חוץ".
אם קראת בעבר את ספרה של גלילה רון פדר, ניתן לשים לב כי מופיע בו הרצון החזק "לשוב לימים הקודמים" לזמן שבו גרת במקום האחר ולהיות בקשר עם האנשים הקודמים.

בכל "ילד חוץ", מי שניתק משורשיו ישנה מין כמיהה שקשה להסביר במילים אל התקופה הקודמת.
אלא, שלעתים, הרצון הזה הכל כך חזק לחזור למצב "נורמלי" לכאורה (ככל שיידמה), אינו קל ואף אינו אפשרי. בחזרה אל המעגל ה"ישן" אתה עשוי "לכפות" מצב שאינו בהכרח טוב עבורך.
אתה עצמך מעיד "בין-השורות" כי לא עשה לך טוב אפילו הגילוי על התנסויותיהם בעישון ושאר שטויות גיל ההתבגרות - אתה ברמה שונה מהם לחלוטין . (ורק לטובה)


שמחתי לקרוא כי אתה בקשר מצויין עם החברים בפנימייה ובמסגרות ההתנדבות בהן אתה פעיל.
אין לי ספק כי יש לך חברים מצויינים שאף יכולים להבין מעט יותר אותך.

ההפרדה הזו בין המסגרת בפנימייה ובין הבית - צריכה להתבצע, לדעתי האישית, כחלק מ"שבירת החומות" שאתה עובר בתהליך (שלדעתי האישית אתה עוד בעיצומו - אך מחוזק הרבה יותר)

כפי שהעיד רומק והעידו אחרים כאן - ניתן לבטל את ההפרדה הזו בין בית ובין מסגרת הפנימייה - ולבקר חברים מהפנימייה בסופי שבוע, להיפגש עם אנשים במסגרות ההתנדבות בהן אתה פעיל גם מעבר לשעות הפעילות עצמה.

יש לזכור גם, כי חברים חדשים פוגשים במהלך שלל התקופות בחיים - בי"ס, שירות צבאי, עבודה, מסגרות התנדבות, פעילויות ספורט, תחומי עניין (תחביבים) - ולכן אין לחשוש שלא תפגוש אנשים נוספים שייצרפו למעגל החברים שלך בהווה ובעתיד.


יכולת ההבנה והחיבור שלך ל"אני העצמי" ראויה להערצה.

העובדה כי תעלת את האנרגיות שלך לשיפור מצבך ולחיזוק אישיותך רק מעידה על היותך אדם מקסים - ולכן אני משוכנע כי אתה יוצר קשרים בין-אישיים בצורה טובה.
ולכן - אין לך מה לחשוש כלל בנוגע לקשרים חברתיים בעתיד.

עוד תפגוש חברים טובים ורבים אחרים (ובכללם, חברי הפורום שלנו כאן) ש"ישכיחו" ממך מהר מאוד את הישנים - עד שלא תבין כלל מדוע רצית כלל לפגוש אותם.

המון המון הצלחה בהמשך.

http://photo.fresh.co.il