בעקבות הצעה של אריאל, אני פותח אשכול לדיונים על הסדרה הזאת. כל מי שראה אותה מוזמן לשתף אותנו בתובנות שלו!
ולהלן שלי:
אני חושב שהדבר המרכזי שהסדרה מראה, זה שבעצם לא משנה מי ספציפית מבצע את הרציחות של הקללה, כי פוטנציאלית כל אחת מהדמויות הייתה מסוגלת לעשות זאת. הסדרה מתארת את הרוע הטבעי שבדמויות, עם ולעומת הרוע שהחברה והנסיבות יוצרות.
זוהי, בכל אופן, דעתי.
מה דעתכם?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

לדעתי הרעיון מאחורי הסדרה הוא שלכל אחד יש את הבחירה בין טוב לרע. כל דמות בסדרה מגיעה
בסופו של דבר למצב בו היא יכולה להאמין בחבריה או לחשוד בהם ולפעול בהתאם


אני גם חושב שיוצרי הסדרה מנסים להגיד שהרבה יותר קל להיכנע לטירוף מאשר לסמוך על אנשים
ולהאמין בהם.

*ספויילר*
הסיבה שאני חושב ככה היא, שמכל הדמויות שעומדות למבחן, רק רנה מצליחה לצאת מהפארנויה
ולסמוך על חברים שלה.

כשאמרת לי את זה התכוונת לזה ש- ריקה (הכוהנת) היא חייזרית או אויאשירו ושהיא ממלאת את רצונו של השוטר (אם זה בכלל נכון)
ומה פשרו של הסיום לדעתכם?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

קודם כל, לדעתי, אתה ו doobel מייחסים לסדרה הזאת עומק שלא קיים בה.

אבל אם אתה מנסח את זה ככה, אז דעתי קצת יותר קרובה לדעתך.

לא התעמקתי בסדרה אבל אבל אני נוטה למתח אותה כפשוטה.
לעניות דעתי, הפואנטה העיקרית של הסדרה היא שכל אחד עשוי להיות הרוצח -
במכלול מסוים של גורמים ונסיבות (קללה, חוויות עבר וכיוב') כל אחד עשוי להיות הרוצח וכל אחד
עשוי להיות קורבן.
מכאן השאלה היא האם אני שם את הדגש פה על הגורל והנסיבות או שאני שם את הדגש על הרוע שטמון בדמויות.

מנקודת השקפה מסוימת ניתן להסיק מכך שהמסר הוא שבכל אחד מסתתר רוצח פוטנציאלי.
אבל אני לא יודע אם הייתי מפתח את זה לאמירה כללית יותר לגביי הרוע שטמון בכל אחד -
בגלל שהתפיסות היפניות לגביי מוסר ואתיקה לא תמיד תואמות את אלה שאנו רגילים אליהן.

כמובן שאני לא עד כדי כך בקיא בהשקפות היפנית לגביי מוסר, אתיקה, מהות הרוע וכו' אז יכול להיות שאני מפספס את הניואנסים.

והערה נוספת לסיום - העובדה שמישהו עשוי להיות רוצח בנסיבות מסוימות וקורבן בנסיבות אחרות מטשטשת לדעתי את הגבולות שבין רוצח לקורבן.

"על כל שיאי ההרים/ שלווה./ בכל ראשי אמירים/ לא תחוש בעלווה/

הבל רוח; / ביער ציפורים בדממה./ עוד מעט תבוא השעה/ גם אתה תנוח".

יוהן וולפגנג וון גתה - 28.06.1876

1. ייחוס עומק שלא קיים? אין לדעת. ואגב, לא התכוונתי לומר שזהו מוטיב מרכזי בסדרה, אלא זו אחת הנקודות שהיא בין השאר מתייחסת אליהן.
2. לגבי גורל או רוע- אני חושב שיש שילוב יפה של שניהם כדי לסקר את כל התרחישים המובילים לרצח. לכן ,אולי, בפרקים על מיון ושיון יש עיסוק כל כך אינטנסיבי בפוליטיקה המשפחתית (גורל), לעומת הפרקים על רנה שבהם יש רוע וחוסר ברירה, לעומת הפרקים הראשונים- בהם יש בעיקר רוע.
3. לגבי טישטוש הגבולות- מסכים לגמרי.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time